רון דרמר – הבדלי גרסאות

רון דרמר
לידה	16 באפריל 1971 (בן 53); מיאמי ביץ' פלורידה
מדינה	ארצות הברית, ישראל
השכלה	בית הספר וורטון; אוניברסיטת אוקספורד ;
מפלגה	הליכוד

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־15:47, 16 באוגוסט 2019

רון דרמר (באנגלית: Ron Dermer; נולד ב-16 באפריל 1971) הוא שגריר ישראל בארצות הברית. בעל טור; שימש כיועץ מדיני בכיר לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.

קורות חיים

דרמר נולד במיאמי ביץ', פלורידה, ארצות הברית. אמו, יפה לבית רוזנטל, נולדה בארץ ישראל המנדטורית, להורים שברחו מפולין וגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה. משפחת האם היגרה לארצות הברית זמן קצר לאחר קום מדינת ישראל. אביו, ג'יי דרמר, היה עורך דין יליד ניו יורק וב-1967 נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית לראשות עיריית מיאמי ביץ'. הוא כיהן בתפקיד זה שתי קדנציות ולימים כיהן באותו תפקיד גם אחיו של דרמר, דייוויד, במשך שלוש קדנציות, אף הוא מטעם המפלגה הדמוקרטית.

דרמר למד לתואר ראשון בכלכלה וניהול בבית הספר וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה ולתואר ראשון נוסף בפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה. בתקופת לימודיו באוקספורד כיהן כנשיא "חברת לחיים" (L'Chaim Society), בראשות הרב שמואל בוטח, ארגון סטודנטים לקידום התרבות היהודית בקמפוס.

ב-1997 עלה דרמר לישראל ובשנת 1998 נישא לעדי בלומברג (1971 - 2000), בתו של דוד בלומברג יו"ר דירקטוריון בנק ירושלים דאז. עדי נפטרה כשנתיים לאחר מכן ודרמר היה חבר בצוות ההיגוי שהקים את קרן עדי, לזכרה. הקרן מעודדת דיון ציבורי בהבעה יהודית באמנות ובעיצוב^[1].

דרמר נישא בשנית, לרודה פגאנו, עורכת דין בוגרת אוניברסיטת ייל ולהם חמישה ילדים.

במהלך מרבית שנותיו בישראל שיחק בליגת הפוטבול הישראלית (בתפקיד קוורטרבק).

עיתונאי וסופר

דרמר החל לעבוד כבעל טור בג'רוזלם פוסט, בינואר 2001, לאחר שעורך העיתון שמע על ניסיונו בכתיבת נאומים עבור נתן שרנסקי ובנימין נתניהו. הטור השבועי של דרמר בעיתון נקרא The Numbers Game, והתפרסם במשך כשלוש שנים.

בשנת 2004 כתב דרמר יחד עם נתן שרנסקי, במסגרת מכון אדלסון של מרכז שלם, את הספר The Case for Democracy (תורגם לעברית ויצא לאור ב-2005 תחת השם - “יתרון הדמוקרטיה”). הספר יצא לאור בהוצאת שלם והוא מתאר את המלחמה בין הישראלים לפלסטינים, כאחת החזיתות בלבד במלחמה כלל עולמית, בין החברות החופשיות, לבין הדיקטטורות, או "חברות הפחד", כפי שהן מכונות בו (שרנסקי סיפר שדרמר הוא זה שטבע לראשונה את המונח).

לפי הספר, הדמוקרטיה היא חיונית לרווחתה, התקדמותה ושגשוגה של האנושות. היא הכרחית לקיומם של יציבות, ביטחון חברתי וחירות האדם ברחבי העולם. החברות החופשיות נותנות לאדם חופש ליזום ולבטא את היצירתיות שלו, ובכך משיגות שגשוג כלכלי והתקדמות טכנולוגית. החירות מבטיחה שמירה על זכויות האדם, מניעת דיכוי ובקרה עצמית. לעומת זאת, בחברות הפחד, האזרחים מבצעים את מצוות השלטון בחוסר רצון, דבר הגורם להתפתחות אטית של הכלכלה, עוני ונחשלות טכנולוגית. משטר הפחד מפני השלטון מדכא יוזמה חופשית וביקורת על השלטון, ובכך נותן פתח למעשי עריצות ושחיתות שמרקיבים את החברה.

הספר מסרב להגביל את הדמוקרטיה רק למערב וטוען שהיא חייבת להיות מנת חלקן של כל אומות העולם. לטענתו, יציבות בעולם תתאפשר רק כאשר כל אומות העולם יחיו במדינות חופשיות ולא בדיקטטורות עריצות. לכן, יש לנקוט בקו תקיף כנגד מדינות טוטליטריות, במטרה להפיל את העריצים ולהקים משטרים דמוקרטיים המחויבים לחירות ולשמירה על זכויות האדם.

אחת הטענות הבסיסיות, בספר הנה, שעד שלא תושג דמוקרטיה מלאה ברשות הפלסטינית, יהיה זה בלתי אפשרי להגיע עמה להסכם שלום. כביטוי לכך, נטען שיש לסלק את כל ביטויי ההסתה מספרי הלימוד, למגר את כל מעשי הטרור, להקים תשתיות ראויות ולערוך בחירות מסודרות. לקראת סופו, ממליץ הספר למערב לתמוך במורדים ערבים, אם יקומו בכל אחת ממדינות ערב, במלחמתם כנגד שליטיהם הרודנים.

הספר זכה לתגובות נלהבות מבכירים בממשל האמריקאי ובראשם נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' ווקר בוש. אחת מעמדותיו, כי על הרשות הפלסטינית להפוך לדמוקרטיה קודם למשא ומתן, אומצה על ידי מזכירת המדינה האמריקאית קונדוליסה רייס כעמדתו הרשמית של הממשל. ג'ורג' בוש הזמין את שרנסקי ודרמר לפגישה בבית הלבן, במהלכה בוש הצהיר, כי תכניו מייצגים במדויק את תפישת עולמו בנושא מדיניות חוץ^[2]^[3] בוש אף המליץ בראיון ל-CNN לכל אמריקאי לקרוא את הספר^[4]:

"אם ברצונך להציץ לאופן המחשבה שלי בנושאי מדיניות חוץ, קרא את ספרו של שרנסקי 'טיעון בעד דמוקרטיה'. הייתי שם את הספר ברשימת המומלצים עבור אנשי ממשל, ובמיוחד עבור הוגי דעות. הספר תמציתי וטוב. הבחור הוא דמות הירואית, אתה יודע? זה ספר מצוין."

קריירה מדינית

ב-1993, עם סיום לימודיו באוניברסיטת פנסילבניה, עבד במשך שנה עבור פרנק לונץ בטרם המשיך ללימודי התואר השני באוקספורד, במהלכם הציע לונץ לדרמר לעבוד עבור נתן שרנסקי בקמפיין הבחירות שלו במהלך שנת 1995. שרנסקי התמודד בבחירות 1996 לכנסת בראשות מפלגת "ישראל בעליה". דרמר החל את הקריירה שלו בישראל כיועצו האסטרטגי של שרנסקי. הוא המשיך כיועצו של שרנסקי גם לאחר הבחירות, בתקופה בה כיהן האחרון כשר התמ"ת ובעקבות זאת החליט לעלות לישראל.

דרמר ליווה את שרנסקי גם כשהאחרון היה לשר הפנים בממשלת אהוד ברק, בעקבות בחירות 1999 ופרש יחד עמו ביולי 2000. בערך באותו זמן הוא גם הכיר את בנימין נתניהו, והפך ליועצו ואחד מכותבי נאומיו.

ב-2003 דרמר שימש כיועצו האסטרטגי של נתניהו, בעת שזה כיהן כשר האוצר בממשלת אריאל שרון ובשנת 2004 מינה אותו נתניהו לתפקיד הציר הכלכלי של ישראל בוושינגטון, תפקיד בו כיהן עד אמצע שנת 2008. כשנכנס לתפקידו זה ב-2005, הוא נאלץ לוותר על אזרחותו הכפולה האמריקאית - ישראלית, לטובת הישראלית בלבד.

בתקופתו בוושינגטון הוא עסק רבות בעידודן של קרנות הפנסיה האמריקאיות הגדולות, להימנע מהשקעת כספי ציבור בחברות הסוחרות עם איראן, במקביל נסע למדינות שונות ברחבי ארצות הברית ונפגש עם מחוקקים מקומיים כדי לשכנע אותם להימנע מהשקעות של המדינות באיראן. הוא גם חיפש דרכים לשלב ארגונים פרו ישראליים בפעילות הזו. פרויקט נוסף שלו באותה תקופה היה קידום האינטרסים של ישראל בתחום הפטנטים, במיוחד בנושא התרופות ובמיוחד בעזרה לחברת טבע. לתעשיית התרופות בארצות הברית יש לובי חזק מאוד אשר לחץ על הממשל האמריקאי באותה תקופה להטיל מגבלות על חברת טבע. מאמציהם כוונו לשימוש בחוקי הסחר כדי לדחות ככל האפשר את השלב בו טבע מתחילה למכור תרופות גנריות בשוק האמריקאי. הקהילה היהודית הייתה מעורבת במאבק הזה לצידה של טבע. דרמר היה באותה תקופה אחד הפעילים העיקריים בהקשר זה. בנוסף, שימש בתפקיד מרכזי במאמצים להגיע למזכר הבנות חדש בין ארצות הברית לישראל בכל הנוגע לסיוע הביטחוני.

בעת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, ב-2009 שימש דרמר כיועץ לקמפיין של נתניהו ולאחר היבחרו מונה ליועץ מדיני בכיר במשרד ראש הממשלה.

באוקטובר 2013 החל לכהן כשגריר ישראל בארצות הברית.

דרמר נחשב כמי שמקורב מאוד לנתניהו, שציין כי הוא רואה את דרמר כאחד האנשים המתאימים להחליפו כראש הממשלה בעתיד, יחד עם ראש המוסד יוסי כהן. עם זאת, דרמר לא נחשב כמי שמעוניין בקריירה פוליטית^[5]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא רון דרמר בוויקישיתוף

ברק רביד, היועץ הניאו-שמרן של נתניהו: חבר של משפחת בוש, באתר הארץ, 2 באפריל 2009
ראיון עם דרמר
טל שניידר, הראי של ביבי, באתר nrg‏, 27 במאי 2011
מאמרו של דרמר ב-17 במרץ 2005, לרגל וויתורו על אזרחותו האמריקאית, באתר הניו יורק סאן
אריאל כהנא, רון דרמר, פרופיל: האיש שלנו בארה"ב, באתר nrg‏, 5 באוקטובר 2013
רן דגוני, שגריר ישראל בארצות הברית הגיש כתב האמנתו לנשיא אובמה, באתר גלובס, 4 בדצמבר 2013
אייל לוי, ‏האיש שלנו בוושינגטון: יצאנו לחקור את חידת רון דרמר - פרופיל, באתר מעריב אונליין, 3 באוגוסט 2019

הערות שוליים

^ על עדי דרמר, באתר קרן עדי
^ הארץ, 30 בדצמבר 2012
^ Honoring Democracy, מאמר על פגישת בוש - שרנסקי ודרמר בשנת 2005
^ מה קורא הנשיא בוש, כתבה ב-CNN משנת 2005
^ נתניהו מסמן יורשים בשיחות סגורות: "השגריר דרמר וראש המוסד כהן - הם המתאימים", באתר וואלה! חדשות, ‏2019-08-15

[1] על עדי דרמר, באתר קרן עדי

[2] הארץ, 30 בדצמבר 2012

[3] Honoring Democracy, מאמר על פגישת בוש - שרנסקי ודרמר בשנת 2005

[4] מה קורא הנשיא בוש, כתבה ב-CNN משנת 2005

[5] נתניהו מסמן יורשים בשיחות סגורות: "השגריר דרמר וראש המוסד כהן - הם המתאימים", באתר וואלה! חדשות, ‏2019-08-15

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 48: / שורה 48: @@
 באוקטובר [[2013]] החל לכהן כשגריר ישראל בארצות הברית.
+דרמר נחשב כמי שמקורב מאוד לנתניהו, שציין כי הוא רואה את דרמר כאחד האנשים המתאימים להחליפו כראש הממשלה בעתיד, יחד עם ראש [[המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים|המוסד]] [[יוסי כהן]]. עם זאת, דרמר לא נחשב כמי שמעוניין בקריירה פוליטית<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://news.walla.co.il/item/3253349|כותרת=נתניהו מסמן יורשים בשיחות סגורות: "השגריר דרמר וראש המוסד כהן - הם המתאימים"|אתר=וואלה! חדשות|תאריך=2019-08-15|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-08-16}}</ref>
 == קישורים חיצוניים ==