שבת חתן – הבדלי גרסאות
עריכה מחדש עם הרבה הוספות ומקורות |
עדכון |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[קובץ:MORNING TORA READING.jpg|250px|שמאל|ממוזער|בשבת חתן עולה החתן לתורה להודות לה']] |
[[קובץ:MORNING TORA READING.jpg|250px|שמאל|ממוזער|בשבת חתן עולה החתן לתורה להודות לה']] |
||
'''שבת חתן''' (ידוע גם כ'<nowiki/>'''אופרוף'''', ב[[יידיש]]) היא שבת שחלה קודם הנישואים או מיד לאחריהם. בהלכה בשבת זו החתן מקבל עלייה לתורה. כיום, נוהגים עוד מנהגים שונים בשבת זו. |
'''שבת חתן''' (ידוע גם כ'<nowiki/>'''אופרוף'''', ב[[יידיש]]) היא שבת שחלה קודם הנישואים או מיד לאחריהם. בהלכה בשבת זו החתן מקבל עלייה לתורה. כיום, נוהגים עוד מנהגים שונים בשבת זו. |
||
מנהג יהודי תימן לומר [[השמחה במעונו]] בזימון של ברכת המזון, בשבת שלפני הנישואין{{הערה|שו"ת ויצבור יוסף בר ד, יח (א-ז), פעולת צדיק ג, רנב}} |
מנהג יהודי תימן לומר [[השמחה במעונו]] בזימון של ברכת המזון, בשבת שלפני הנישואין{{הערה|שו"ת ויצבור יוסף בר ד, יח (א-ז), פעולת צדיק ג, רנב}} |
||
| שורה 64: | שורה 62: | ||
[[קטגוריה:נישואים ביהדות]] |
[[קטגוריה:נישואים ביהדות]] |
||
{{וח}} |
{{וח}} |
||
{{מיון ויקיפדיה|דף=שבת חתן|גרסה=24395791|דרגה=נקי}} |
|||
גרסה מ־14:47, 23 באוגוסט 2019
שבת חתן (ידוע גם כ'אופרוף', ביידיש) היא שבת שחלה קודם הנישואים או מיד לאחריהם. בהלכה בשבת זו החתן מקבל עלייה לתורה. כיום, נוהגים עוד מנהגים שונים בשבת זו.
מנהג יהודי תימן לומר השמחה במעונו בזימון של ברכת המזון, בשבת שלפני הנישואין[1]
יש שהזכירו מנהג קדום שהיה נוהג בקצת מהקהילות להפטיר בשבת חתן את ההפטרה "שוש אשיש" במקום את הפטרה הרגילה שהיו אמורים לקרוא באותה שבת[2].
מקור המנהג
מנהג העלייה לתורה בשבת חתן הוא נזכר לראשונה מפורש בדברי הלבוש שהביא שנהוג שבשבת שקודם נישואיו עולה לתורה, ובקצרה במגן אברהם.
רמז למנהג זה ישנו כבר במדרש תלפיות, שהזכיר שמאחר ו"חתן דומה למלך", וכפי שהמלך מצווה שיהיו לו שני ספרי תורה, כך החתן עולה לתורה פעמיים, פעם אחת בשבת שקודם החתונה ופעם אחת בשבת שלאחר החתונה.
יש שכתב בטעם המנהג, לעורר את החתן להודות לה' על הטובה, שמזכהו לבנות בית בישראל. כמבואר בחמשה קולות המוזכרים בירמיה (לג, יא) שעיקר שמחת חתן וכלה היא ההודיה לה'[3].
על חיוב ההודיה בחתונה ראה בהרחבה בערך חמשה קולות.
מנהגי השבת
קידוש
נוהגים לעשות בשבת זו סעודה ושמחה קטנה (הנקרא 'קידוש') לאחר תפילת מוסף, ולהזמין את כל בני העיר לקידוש. כדי שיברכו את החתן בברכת מזל טוב, שכן ברכה מתוך הנאה ושמחה נאמרת בחפץ מלא ורצון שלם[4] . מנהג זה מופיע כבר בדברי רבי שלמה בן אדרת, הרשב"א, תלמיד רבנו יונה והרמב"ן, נולד בברצלונה שבספרד בשנת ד"א תתקצ"ה (1235) ונפטר שם בשנת ה"א ע' (1310)[5].
יש שכתבו שהמקור למנהג זה הוא בפרקי דרבי אליעזר:
ראה שלמה שמדת גמילות חסדים גדולה לפני הבורא ברוך הוא, וכשבנה בית המקדש בנה שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ולמנודים. והיו ישראל הולכים בשבתות, ויושבים בין שני שערים הללו. והנכנס בשער חתנים, היו יודעים שהוא חתן, והיו אומרים לו: "השוכן בבית הזה ישמחך בבנים ובבנות"... כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים.
ומיום שנחרב בית המקדש, התקינו חכמים ז"ל, שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבית הכנסת ולבתי מדרשות, ואנשי המקום רואים את החתן ושמחים עמו, ורואים את האבל ויושבים לארץ, כדי שיצאו כל ישראל ידי חובתן בגמילות חסדים. ועליהם הוא אומר: ברוך אתה ה', נותן שכר טוב לגומלי חסדים— פרקי דרבי אליעזר, פרק יז
מזמרים לחתן
בפוסקים מופיע שנוהגים בשבת זו לזמר לחתן[6] כיום נוהגים לזמר לחתן לאחר העליה לתורה ויש שנהגו כן רק לאחר סיום קריאת ההפטרה והברכות. יש הנוהגים (בעיקר בקהילות החסידיות) לזמר לחתן גם בשבת בבוקר בדרכו לבית הכנסת. וגם בסיום התפילה כל הקהל יחדיו מלוה את החתן לביתו בשירה ובזימרה[7]
יש מי שכתב בטעם המנהג על פי המבואר בזוהר (תרומה קמ"ה, א), שמכניסים את החתן לחופה בשירות ותשבחות, ובעליה לתורה יש מעין אותו אור שבחופה, לכן משוררים באותו שעה[8].
זריקת מיני מגדים
בנוסף לשירים נוהגים לאחר שעלה החתן לתורה לזרוק עליו מיני מגדים לסימן טוב או לשמחת חתן וכלה[9]. והילדים מקלטים אותם[10]
מקור המנהג הוא מדברי הגמ' (ברכות נ, ב) "ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה אבל לא בימות הגשמים". אף שאז עשו זאת בשעת חופה ונשואין, עתה המנהג לעשות כן בשבת חתן בעת שמזמרין לחתן[11].
בספר 'טעמי המנהגים' כתב שהטעם שנהגו לזרוק על החתן אגוזים ושקדים בשעה שעולה לתורה, הוא לרמז, משום ש'אגוז' בגימטריה 'חטא', לרמז למאמר חז"ל שחתן 'מוחלין לחתן על כל עוונותיו', וכן השקדים ממהרים להוציא את פירותיהם, כך מברכים את החתן שיזכה להעמיד תולדות ללא שום עיכוב. ומה שנהגו לזרוק 'צימוקים', לרמז שיזכה לאשה צנועה וחסודה ולא תבוא לידי חטא כמו חווה שסחטה ענבים מעץ הדעת ונתנה לאדם הראשון.
אמנם כיום נפוץ המנהג לזרוק סוכריות וכדומה, לאחל לחתן חיים מתוקים[12].
שבת לפני או אחרי
בעדות אשכנז חוגגים שבת זו בשבת שקודמת לשבוע שחלים בו הנישואים. יש שכתבו הטעם משום המבואר בזוה"ק (זוהר חלק ב' פ"ח, א) שכל השבוע מתברך משבת קודש, לכן יש חשיבות לשבת שלפני הנשואין כי אז הזמן שהשפע כבר מוכן, רק יורד כל דבר בזמנו, ולכן בשבת מודה החתן ומשבח לה' על השפע וברכה שבא כבר אז בשבת, וכל אחד בא ומברך אותו, ומסייע זכות הרבים לזכות בברכה ושפע, ומודים ושמחים ומשבחים אלקינו ית"ש על חסדיו[13].
עוד יש שכתבו בטעם המנהג, היות ומבואר בגמ' בקרב יוצאי ספרד נוהגים לחגוג את שבת החתן בשבת שלאחר הנישואים, בתוך ימי השבע ברכות, יחד עם שבת השבע ברכות.
עלייה לתורה
בשבת זו החתן נחשב 'חיוב' זאת אומרת שישנו חיוב לעולתו לתורה, והוא קודם לכל אדם אחר. במקרה וישנו חיובים נוספים כגון אדם שיש לו יאר צייט (יום השנה) ישנו דיונים בפסוקים איזה חיוב קודם, ובמשנה ברורה האריך בסידור החיובים שישנם. כשיש שני חתנים, נוהגים לעלות חתן אחד לעלייה שקודם שביעי.
נוהגים לעלות את החתן לעליית ה'מפטיר'.
יוצאים מהכלל
יש שכתבו שאם שבת שקודם נישואיו היא שבת תשעה באב יש להקדים את שבת החתן שבת אחת קודם, מאחר שאין לערוך בשבת תשעה באב כל שמחה שהיא.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הרב מלמד, פניני הלכה שבת חתן.
- שיעורים בקול הלשון לשבת חתן.
הערות שוליים
- ^ שו"ת ויצבור יוסף בר ד, יח (א-ז), פעולת צדיק ג, רנב
- ^ ספר לקוטי הפרדס, לרש"י, דף לו עמ' א.
- ^ ר' שלמה זלמן אויערבך מובא בקונטרס כרם שלמה עמ' י', ובשמחת חיים עמ' ג. ראה בהרחבה בערך חמשה קולות
- ^ רמב"ן בראשית כה, לד
- ^ משמרת הבית על תורת הבית בית ז שער ב דף ו עמוד ב
- ^ באור הלכה קלו, א
- ^ חופת ציון עמ' תפ"א
- ^ הרב בן ציון מוצפי ספר חופת ציון, עמ' תע"ג
- ^ שדי חמד מערכת חתן וכלה אות כא, הטעמים הם מרש"י ורבינו יונה על הגמ' בהמשך
- ^ ראה ירושלמי כתובות ב, י - ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין
- ^ מנהג ישראל תורה ק"ה
- ^ יהדותון עמ' 69
- ^ אוצר כל מנהגי ישורון סי' ט"ז סע' ד'. תשובות והנהגות כרך ב סימן רב