אסדרה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ Cat-a-lot: הסרה מקטגוריה:כלכלה using Cat-a-lot
שורה 144: שורה 144:
{{חוק ומשפט}}
{{חוק ומשפט}}


[[קטגוריה:כלכלה]]
[[קטגוריה:נושאים בכלכלה]]
[[קטגוריה:נושאים בכלכלה]]
[[קטגוריה:מינהל ציבורי]]
[[קטגוריה:מינהל ציבורי]]

גרסה מ־18:39, 23 באוגוסט 2019

רגולציה (בעברית: אסדרה, רגולטור - מאסדר[1]) היא שם כולל להסדרה של פעילויות שונות במדינה באמצעות חוקים, תקנות, כללים, צווים והוראות מנהל שונות והוא כלי מדיניות גנרי מרכזי. מטרתה של הרגולציה היא הסדרה של מערך החיים הכולל במדינה, מן ההיבט של התנהגות תאגידים וארגונים המספקים שירותים ומוצרים לאזרחים, והיא קובעת את מידת המעורבות של רשויות המדינה בפעולותיהם של הגופים הפרטיים, במטרה להגן על האינטרסים הכלכליים והחברתיים במשק.

מדינות שונות נבדלות זו מזו במודלים הרגולטוריים. בחלקן, משרדי הממשלה תופסים נתח נכבד יותר, כגון בישראל, ובחלקן, רשויות שונות עצמאיות אחראיות למרבית הרגולציה, כגון בארצות הברית. בישראל הרגולציה מעוצבת, מופעלת ונאכפת על ידי רשויות מנהליות בהן:

במסגרת החלטת ממשלה, אומצה ההגדרה הבאה לרגולציה:

"חוק או תקנה בת פועל תחיקתי המהווה כלל התנהגות מחייב במסגרת פעילות כלכלית או חברתית, ושהוא בר אכיפה על ידי רשות מינהלית מוסמכת לפי דין"

החלטת ממשלה מספר 2118, מיום 22.10.2014.

ד"ר שרון ידין מגדירה רגולציה כפעילות שיטתית של גוף מנהלי ברשות המבצעת של המדינה, לגיבוש וביצוע של מדיניות להכוונת שווקים, המקדמת אינטרס ציבורי, חברתי או כלכלי, כלפי גופים הפועלים בשוק או בסקטור מסוים, באמצעות נורמות משפטיות כופות או וולונטריות, לצד הפעלתם של מערכי פיקוח לציות ויישומם של מנגנוני אכיפה.[2] רגולציה זו ממוקדת לארגונים במשק - תאגידים או עסקים - ואינה ממוענת ישירות ליחיד, הפרט. רגולציה זו כוללת הן פעולות ממשלתיות המקדמות מטרות כלכליות, כגון תיקון כשלי שוק, והן על פעולות המקדמות מטרות חברתיות, כגון ההגנה על הבריאות. ההגדרה מדגישה את שלושת שלבי הרגולציה: חקיקה, פיקוח ואכיפה, המתבצעים בידי הרגולטורים (או בעברית "מאסדרים") למול הגופים המפוקחים.

כיום מקובל כי המונח רגולציה מתייחס בעיקר לרשות המבצעת ולרשויות פיקוח ואסדרה הפועלות במסגרתה (חלקן עצמאיות ללא יכולת התערבות קבועה של הממשלות) ופחות לרשות המחוקקת הנחשבת לקובעת "מדיניות על" או לרשות השופטת. קיימת מחלוקת בשאלה אם חוק נחשב נורמה משפטית המהווה רגולציה או שמא רק תקנות והוראות מנהל. בכל מקרה, חוקים רבים מתווים תשתית לפעילות רגולטורית שתתבצע על ידי פקידי המנהל, כגון באמצעות מערך רישוי, תקנות מסדירות, מערך פקחים וסמכויות אכיפה וענישה.

תאגידים רבים, בעיקר בענפים עתירי רגולציה, משקיעים רבות בהתאמת הייצור והמסחר לרגולציה בענף. השקעה זו כוללת אף גיוס עובדים שזהו תפקידם היחיד (משרות רגולציה), כגון סמנכ"ל רגולציה או אחראי קשרי ממשל. בישראל, בשנים האחרונות, נוצרו בתאגידים רבים משרות כאלו, שעיסוקן בהטמעת הציות לרגולציה ובפעולות להגמשתה לטובת התאגיד.

היסטוריה

ההיסטוריה של המונח המורחב של הרגולציה התחיל עוד בימים קדומים. קביעה מפורשת ומודעת של סמכות הציבור לכפות רגולציה ולכפות אותה באמצעות סנקציות מצויה ומנוסחת כבר בתוספתא "ורשאין בני העיר להתנות על השערים ועל המדות ועל שכר פועלין; רשאין לעשות קיצתן (=להטיל סנקציות על מפירי הרגולציה)" (תוספתא מסכת בבא מציעא פרק יא)

חוקים המגנים על הפרט ועל החברה התפתחו בעיקר בצורות שלטון מסודרות ופחות בשלטון מונרכי ודיקטטורי.

החל מסוף המאה השמונה עשרה, עם התפתחות המסחר בעולם והתפתחותם של תאגידים גדולים שהחלו לשלוט באמצעי ייצור רבים, תוך ניצול הכוח שצברו לניצול הפרט ולעמדות כוח מול המדינות, החלו להתפתח חוקים שעסקו בהסדרת חיי המסחר. בחלק מהמדינות, בעיקר באירופה, ההסדרה נעשתה באמצעות הלאמה של שירותים חיוניים לאזרחים ו/ או בעלי ערך כלכלי רב ובחלק מהמדינות, בעיקר בארצות הברית, באמצעות חוקים שונים.

בבסיסה הנורמטיבי של התערבות המדינה הדמוקרטית בחיי אזרחיה ניצבת ריבונותם של האזרחים עצמם על מדינתם דרך נציגיהם הנבחרים. משמע, אלה האחרונים אינם אלא שלוחיהם של אלה הראשונים. שליחות זו מחייבת את השלטון – על כל רשויותיו וזרועותיו – בנאמנות לריבון.

החל מהמאה העשרים, בעיקר במדינות הדמוקרטיות, הולכת ומתפתחת ההבנה כי הממשלות אינן יכולות להיות גם הבעלים של נתח נכבד מהפעילות הכלכלית וגם להיות הגוף שמסדיר את החיים במדינה ואת הפעילות הכלכלית שבה. ההתפתחות המואצת והמורכבת של הכלכלה במחצית השנייה של המאה העשרים ורמת החיים והמודעות של האזרחים לזכויותיהם, האיצו במידה רבה את תהליכים אלו.

מסוף המאה העשרים, הולכות ומתרבות המדינות המפקידות את הליכי הרגולציה בידי גופים המתמחים בכך ובעלי ניסיון היכולים להתמודד בהצלחה מרובה יותר במורכבות חיי המסחר וזכויות האזרחים. משרדי הממשלה, שהנהלותיהם מתחלפות באופן תדיר, אינם מקצועיים לעיתים במידה הנדרשת ונותנים מענה רגולטורי באיחור למשק המתפתח, אלה עוסקים בעיקר בהתווית מדיניות כללית.

בחלק מהמדינות ישנו דגש עיקרי על הסדרת החיים הכלכליים ובאחרות הדגש הוא על הגנה על הפרט והמוסר החברתי.

הרגולציה בישראל

התפתחות הרגולציה בישראל לא קרתה תוך הליך מסודר ובחשיבה ארגונית כוללת. משנותיה הראשונות של המדינה מרבית אמצעי הייצור והשירותים החיוניים היו בבעלות הממשלה ו/או ההסתדרות הכללית כארגון עובדים שהיה בעל זיקה לשלטון. (חשמל, מים, טלפון, מחצבים, בריאות, נמלים, בניה- סולל בונה, בנקים – בנק הפועלים, תעשייה – כור, כלל ועוד). התפתחות זו הביאה לחקיקה ולהקמת גופי רישוי ופיקוח בהתאם לצרכים שהתפתחו עם השנים ובהתאם לאילוצים פוליטיים באותה התקופה. כתוצאה מכך ניתן להבחין בחוסר אחידות בסמכויות משרדי הממשלה השונים ורשויות כפופות אליהם או עצמאיות בחלקן.

ישנם משרדי ממשלה המבצעים בעצמם את כל הרגולציה בתחום פעילותם (בריאות, ביטחון), ישנם משרדים המבצעים רגולציה באופן כללי בלבד כאשר את הפונקציות המקצועיות והפיקוח ממלאות רשויות שונות הכפופות למשרד וישנם רשויות הנהנות מעצמאות כמעט מוחלטת ללא צורך באישור המשרד או השר (בנק ישראל, רשות ניירות ערך) וישנן רשויות שמרבית החלטותיהן ופעולותיהן דורשות את אישור המשרד או הממשלה. החל משנות השמונים התגברה המגמה של התנתקות הממשלה מאמצעי הייצור והמסחר (הפרטה) ומעבר להסדרת הפעילות במדינה במגוון תחומים שיפורטו להלן, באמצעות מודל המכונה "המדינה הרגולטורית".

הרגולציה משפיעה על מרבית מרקם החיים והמסחר. לדוגמה, הדלקת מתג התאורה בבית עובר מספר מעגלי רגולציה, החל מהחשמלאי שהתקין את החשמל בבית שמקבל אישור חשמלאי מורשה מטעם משרד העבודה והרווחה על מנת לשמור על בטיחות הצרכן. המשך בקביעת מחיר החשמל על ידי הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל על מנת להגן על כספו של הצרכן שכן חברת החשמל בישראל היא מונופול, המשך בתקנות להגנה על איכות הסביבה בייצור החשמל, המשך בקביעת כללים (כולל מיסוי) על יבוא חמרי הגלם לייצור החשמל (פחם) או למכירת זיכיון של המדינה למחצבים אחרים (גז) לשמירה על נכסי המדינה ועוד.

רובדי הרגולציה בישראל

ניתן לחלק את הרגולציה בישראל לשלושה רבדים עיקריים:

רגולציה בחוק

הרשות המחוקקתהכנסת, קובעת את החוקים שיחולו במדינה. חלק מהחוקים הם ספציפיים ויורדים לפרטי ביצוע החוק. לדוגמה, חוק שעות עבודה ומנוחה הבא להגן על זכויות העובדים או חוק ביטוח בריאות ממלכתי המסדיר לפרטים את אחריות קופות החולים למתן שירותי בריאות. חלק מהחוקים הם חוקים כלליים, המסמיכים את השר הממונה או גוף אחר להתקין תקנות מכוח החוק שאושר. לדוגמה, חוק התחרות הכלכלית, המעניק מרחב שיקולים והכרעות רב לממונה על ההגבלים העסקיים. "הממונה רשאי, באישור הוועדה, לקבוע כללים לסוגי הסדרים כובלים אשר צדדים להם יהיו פטורים מקבלת אישור בית הדין" (סעיף 15א').

כיום, ישנה מגמה ההולכת וגוברת של חקיקת חוקים כלליים יותר הכוללים הוראות עיקריות המביאות את כוונת המחוקק ומסמיכות את השרים או את הרשויות השונות לקבוע תקנות ספציפיות. מגמה זו היא לאור העובדה כי המחוקקים ערים לכך שקצב ההתפתחות של מרקם החיים והמסחר מהירים מאוד ושינוי חקיקה ראשית אורך זמן רב ותלוי במשתנים פוליטיים רבים, דבר שעשוי לעקר את החוק.

עם זאת, בחוקים להם השפעה ישירה על הכנסות או הוצאות המדינה, או בחוקים להם השפעה על שירותים חיוניים, קובע המחוקק כי התקנת תקנות או שינויים מסוימים יהיו באישורו או באישור אחת מוועדות הכנסת. לדוגמה, מתן הנחות במס על פי תקנות לפקודת מס הכנסה דורש את אישור ועדת הכספים. בסעיף 9ג' לחוק התגוננות אזרחית נקבע כי רק הממשלה מוסמכת לאשר הכרזה על מצב חירום. מרבית החוקים המתקבלים בכנסת הם חוקים ביוזמת הממשלה.

רגולציה ממשלתית

הרמה השנייה של הרגולציה היא זו של משרדי הממשלה. במקרים רבים הכנסת מסמיכה את הממשלה והשרים לקבוע חוקים ותקנות שיסדירו את חיי האזרחים והמסחר ואת הפיקוח והאכיפה עליהם. משרדי הממשלה אמונים על ביצוע מדיניות הממשלה שנבחרה על ידי הכנסת. משרדי הממשלה השונים נוגעים בחלק גדול מהפעולות שמבצעים האזרחים והתאגידים בשגרת חייהם ולפיכך נתונות בידיהם סמכויות רבות. סמכויות אלו כוללות פעולות כספיות כגון ביצוע חוק התקציב אותו אישרה הכנסת, הכולל את הכנסות המדינה (מיסים, מלוות, הנפקת אגרות חוב ממשלתיות באחריות משרד האוצר) ואת הוצאות המדינה, לדוגמה, אופן העברת כספי סל הבריאות לקופות החולים המבוצע על ידי משרד הבריאות.

הסמכויות כוללות גם קביעת מחיר למוצרים בפיקוח כדוגמת מחיר הדלק, להגנה על האזרחים בשוק הנחשב כריכוזי, או קביעת מחירים לתחבורה ציבורית גם כשהמחיר הוא הפסדי, על מנת להגן על אוכלוסיות חלשות ועל תושבי יישובים בפריפריה.

דוגמאות נוספות : הגנה על יצרנים על ידי קביעת מכסות יצור (לדוגמה שוק החלב) למניעת מחירי היצף. הגנה על יצרנים מקומיים ועל מקומות עבודה על ידי הטלת מכס על ייבוא. הגנה על בריאות הציבור על ידי אכיפה של מניעת זיהום אוויר.

רגולציה של רשויות שונות

כמו הרשות המחוקקת, גם משרדי הממשלה ערים לעובדה כי לאור ההתפתחויות המהירות של הקדמה בחיי האזרחים וחיי המסחר יש לדאוג כי הרגולציה תקבע ותתבצע על ידי גורמים מקצועיים. לא תמיד המקצועיות נמצאת במשרד הממשלתי וחילופי השרים והמנכ"לים התכופים במשרדים אלו, גורמים לעיתים להנחיות סותרות ואף לתקופות ללא הנחיות כלל.

לצורך כך הוקמו על ידי הרשות המחוקקת ועל ידי הממשלה בהסמכת הרשות המחוקקת, רשויות שונות המתמקצעות בתחומן ואשר שומרות על אחידות מבחינת ההסדרה, הפיקוח והאכיפה. בנוסף, פעולות רבות כיום דורשות אינטגרציה בין משרדי ממשלה שונים והדרך המיטבית לביצוע היא בהקמת רשויות אלו.

לרשויות אלו סמכויות שונות ובמגוון תחומים. חלק מהרשויות הן, כאמור עצמאיות בעלות התערבות מינימלית של משרדי הממשלה להם הן כפופות, בנושאי תקציב, רגולציה ופיקוח. חלקן בעלות עצמאות נמוכה ומרבית החלטותיהן דורשות את אישור השר הממונה. חלקן כפוף ישירות לממשלה, חלקן כפוף למספר משרדי ממשלה וחלקן לשר הממונה בלבד.

דוגמאות : רשות התעופה האזרחית כפופה לשר התחבורה אמונה בין היתר על התקנת תקנות בטיחות וקביעת תעריפים לשירותי תעופה. בנק ישראל אמור לבצע את מדיניות הממשלה "תפקידיו של הבנק יהיו לנהל, להסדיר ולכוון את מערכת המטבע וכן להסדיר ולכוון את מערכת האשראי והבנקאות בישראל בהתאם למדיניותה הכלכלית של הממשלה..." (סעיף 3 לחוק). נגיד בנק ישראל הוא בעל עצמאות רחבה ומינויו נעשה על ידי נשיא המדינה על פי המלצת הממשלה ומשמש גם כיועץ לממשלה בעניינים כלכליים. המפקח על הבנקים קובע כללים והנחיות לפעילות הבנקים בישראל בתחומים רבים כגון מחירי עמלות, יחס הלימות ההון, מינוי משרות בכירות ועוד.

רכישת מוצרי אוכל במרכול היא לאחר שהמוצר עבר פיקוח של הרשות לפיקוח חקלאי הכפופה לשר החקלאות, בחלק מהמוצרים המחיר נקבע על ידי משרד התמ"ת (כיום מצויות בפיקוח 43 קבוצות מוצרים ושירותים באחריות משרד התמ"ת, ועוד מוצרים באחריות משרדי החקלאות, התחבורה, האנרגיה, החינוך והתקשורת פיקוח על המחירים - מידע כללי), משרד הבריאות מפקח כי תנאי האחסון נאותים ועוד.

מקובלת היום ההבחנה כי משרדי הממשלה שומרים בידיהם את האחריות לרגולציה בתחומים המשפיעים על הכנסות או הוצאות המדינה (בוודאי שבמהותיים שבהם) כמו מיסים, אגרות, הפרטת חברות ממשלתיות ובתחומים הנוגעים לשירותים חיוניים כגון ביטחון ובריאות. האחריות לרגולציה נעשית אם על ידי ביצוע בפועל ואם על ידי הענקת סמכויות לא משמעותיות לרשויות שונות.

הרשויות העצמאיות יותר עוסקות לרוב בהסדרת מרקם החיים והמסחר. לדוגמה, רשות ניירות ערך, הכפופה למשרד האוצר, האמונה על שקיפות ואמינות המסחר במניות חברות ציבוריות והגנה על כספי המשקיעים מפני תרמיות, וכן מועצת רואי החשבון, האחראית על רישוי רואי החשבון בישראל וקביעת תקנות של אי תלות בחברות המבוקרות למניעת הטעיה של המשתמשים בדוחות החברות. הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כפופה לשר התקשורת ואמונה על הסדרת שידורי הטלוויזיה והרדיו בישראל תוך פרסום מכרזים ומתן זיכיונות להפעלת תחנות וערוצי שידור ותוך בדיקת לוחות השידורים, התאמתם למגוון קהלים ולמגוון טעמים, פיקוח על כללי האתיקה בשידורים ועל תוכני הפרסומות (הרשות השנייה - הסדרת השידורים - שער). הבחנה זו היא כללית ועדיין, בעיקר עקב מבנה משרדי הממשלה ורצון לשמור על מוקדי כוח, רשויות הסדרה ופיקוח שונות הנוגעות בתחומים מקצועיים בלבד, אינן זוכות לעצמאות מספקת.

טענות לעודף רגולציה

לצד יתרונות הרגולציה בהסדרת השוק, לרגולציה ישנה גם עלות כלכלית אצל המפוקחים והמפקחים. בנוסף, בסביבות בהם הרגולציה היא מורכבת או עודפת ישנה נטייה[3][4] להתפתחות שחיתות שלטונית המתאפיינת בהסתייעות במתווכים ובתשלומים ישירים ועקיפים (שוחד כספי ממש, הבטחות העסקה לאחר התפקיד, ועוד) לפקידים במנגנון הרגולציה, ולגורמים ברשות המחוקקת, המבצעת, והשופטת, האמונים על שינויי הרגולציה ופירוש הרגולציה, וזאת על-מנת להקל ברגולציה על עסק ספציפי או להקשות ברגולציה על מתחריו של אותו עסק.

בישראל נשמעת תדיר הטענה מצדם של בעלי עסקים ותעשיינים שבישראל יש משטר של עודף רגולציה בתחומים רבים. בדירוגי השוואה פומביים ישראל מדורגת נמוך מאוד ביחס לכדאיות ביצוע עסקים, וביחס לסרבול ביורוקרטי (הנוצר מעודף הרגולציה) - ובשנים האחרונות דירוג ישראל נופל בדירוגים אלו. מקובל להעריך שבין 2007 ל-2013 השתרשה עודף רגולציה בישראל בתחומים הקשורים לשוק ההון. ישראל אף מדורגת במקומות לא מחמיאים בדירוג קלות עשיית העסקים של הבנק הבינלאומי, ובמדד השחיתות הבינלאומי.

למרות השימוש במונח "עודף" רגולציה, חלק ניכר מהשיח סביב הרגולציה עוסק באיכותה ולא בהכרח בכמות או בהיקף שלה.[5] לכן מדינות רבות, וישראל ביניהן, שמות דגש על שיפור איכות הרגולציה החדשה באמצעות שיטות לחיזוק תהליכי קבלת ההחלטות, התבססות על כלי ניהול סיכונים וניתוח ההשפעה המערכתית הצפויה של שינויים ברגולציה.[6]

התוכנית הממשלתית לשיפור הרגולציה

בעקבות המצב הרגולטורי העגום יחסית של ישראל ביחס לעולם, וכחלק מהליך הצטרפותה של ישראל לארגון ה-OECD, מוביל משרד ראש הממשלה מהלך ממשלתי רחב לשיפור הרגולציה הממשלתית ולהפחתת הביורוקרטיה הרגולטורית. המהלך מעוגן בהחלטת ממשלה 2118 מיום 22.10.2014, במסגרתה נסרקת כל הרגולציה הממשלתית הקיימת תוך חובת הפחתת הביורוקרטיה ב-25% לפחות, וכן חלה חובה לקיים תהליך להערכת השפעות רגולציה (מכונה RIA - Regulatory Impact Assessment) עבור כל רגולציה חדשה. 

חוזה רגולטורי

המונח "חוזה רגולטורי" הופיע לראשונה בספרות בישראל במחקריה של ד"ר שרון ידין,[7] ואומץ לדין הישראלי בפסיקתו של בג"ץ בעניין מתווה הגז הטבעי.[8] חוזה רגולטורי הוא תוצר של הסכמה בין גוף מנהלי רגולטורי לתאגיד פרטי, שעניינה הבנות הדדיות והחלפת תמורות שחלקן או כולן קשורות באסדרת פעילותו של התאגיד. זהו הסדר הסכמי המתאפיין במתן הקלה רגולטורית על ידי הרגולטור בתמורה לנטילת מחויבויות וולונטריות על ידי גורם פרטי. עניינו של ההסכם בגיבוש טיבה והיקפה של הרגולציה הייחודית שתחול על המפוקח המהווה צד להסדר.[9] רגולציה הסכמית היא כלי נפוץ בישראל, המשמש להסדרת היחסים בין רשויות המנהל ובין גופים הנתונים לפיקוחן, במגוון תחומים. כך למשל הסכימו חברות מזון להעביר את טבלת הערכים התזונתיים לקדמת אריזות המוצרים, בתמורה להורדת קמפיין של משרד הבריאות הקורא לצריכה מתונה של מלח.‏‏‏‏‏‏ במקרה אחר הסכימה מכתשים אגן להקים קרן חינוכית בהשקעה של 700,000 ש"ח ולפרסם מודעת התנצלות בעיתון, בתמורה לפטור מהליכים פליליים בגין זיהום שיצרה ברמת חובב. ובמתווה הגז הטבעי הסכימה הממשלה לפטור את מונופול הגז מהוראות חוק ההגבלים העסקיים, להעניק לו הקלות כלכליות ולהימנע במשך עשור משינויי רגולציה, כולל בחקיקה ראשית, בתמורה להשקעה של מיליארד דולר וחצי בפיתוח המאגר העיקרי והסכמה לפירוק חלקי של המונופול. בבג"ץ מתווה הגז הגדיר בית המשפט את ה"חוזה הרגולטורי", החיל תבנית הסכמית זו על מתווה הגז, אף שנוסח כהחלטת ממשלה, ניתח את סמכויותיה וחובותיה של הממשלה במסגרת רגולציה הסכמית ועמד על חשיבותה של השיטה למנהל הציבורי המודרני.

שבי רגולטורי

אחת התופעות המוכרות בהקשר של רגולציה קשורה להשפעה של גורמים חיצוניים על פקידי הממשל, כגון על ידי התעשייה המפוקחת, על ידי לוביסטים וארגונים שונים. בעוד שלפי הגישה הקלאסית להבנת המנהל הציבורי (גישת האינטרס הציבורי), רגולציה נועדה להשיא את האינטרס הציבורי, ומתבצעת על ידי פקידי מנהל שהם שליחי ציבור הפועלים למענו, מולה ניצבת גישת האינטרס הפרטי. גישה זו, הידועה גם כתורת הבחירה הציבורית (public choice theory) גורסת שיש להבין את מהלכי החקיקה והרגולציה על יסוד ההנחה שאנשי ציבור פועלים לקידום אינטרס פרטי ולא רק ציבורי.[10] משמעותו של השבי הרגולטורי היא שהרגולטורים פועלים בשירות הגורמים הפרטיים עליהם הם מונו לפקח. כלומר, הרגולטור "שבוי" באינטרס פרטי כלשהו. המצב ההכרתי של השבי עשוי להשתנות ממקרה למקרה, והוא עשוי להיות מדעת או שלא מדעת.[11]

ביוש (שיימינג) רגולטורי

ביוש רגולטורי מתייחס לכל פרסום מכוּון של מידע על ידי רשויות מנהליות המיועד להעביר מסר ערכי שלילי על אודות גופים פרטיים לצורך מטרה רגולטורית. ביוש נדון עד כה בעיקר בהקשרים אזרחיים פרטיים, שבהם אזרחים מביישים אזרחים אולם ביוש רגולטורי מתייחס להקשר רחב יותר, במסגרתו הוא משמש ככלי אכיפה ברשות המבצעת באמצעות פרסומים ממשלתיים "מביישים" הקשורים לאחריותם המנהלית, האזרחית, הפלילית או המוסרית של תאגידים, במסגרת אחריותם החברתית. לדוגמה, רגולטורים מתחומים שונים החלו לפרסם את שמות החברות האיטיות ביותר במענה טלפוני ללקוחות; דירוגים של בתי חולים לפי רמות הזיהום השוררות בהם, זמני ההמתנה ושביעות הרצון של מטופלים; וכן סרטונים של פעולות ביקורת ואכיפה הננקטות כלפי מסעדות שקיים לגביהן חשש לסיכון תברואתי. משרדי ממשלה דורשים כעת מחברות לסמן את מוצריהן בסימונים הכוללים מידע צרכני מרתיע ושלילי, כגון מדבקות אדומות המעידות על ערכי מזון בעייתיים, סימונים של כפיות סוכר וכן המחיר הממוצע של המוצר במדינות נבחרות בעולם לצד סימון המחיר בישראל. נוסף על כך רגולטורים תובעים כיום מתאגידים לפרסם מודעות התנצלות בעיתון על אודות התנהגות אסורה, ומפרסמים בעצמם הודעות על גופים שהוטלה עליהם סנקציה רגולטורית משמעותית.[12]

רגולציה (אסדרה) דינמית (Dynamic Regulation)

הדרך המיטבית להביא לפיתוחו של המשק בכלל או של שוק או מערכת ציבורית מסוימת, היא באמצעות עידוד וקידום החדשנות והיזמות. על מנת להשיג תוצאה זו, המערכת הרגולטורית צריכה לדעת להגיב בזמן קצר לבקשות מאתגרות רגולציה, באופן שלא תבלום את היוזמות, אלא רק תתעל או תעצב אותן למצב עניינים חדש, דהיינו: "רגולציה (אסדרה) דינמית". סביר להניח שהקורא הממוצע לא נתקל עד כה בצירוף המילים הללו. הסיבה לכך היא שהמונח 'אסדרה דינמית' לקוח משדה הביולוגיה, הגנטיקה והביוכימיה. הוא משמש לתיאור תמציתי של אופני הפעולה של מנגנוני וויסות, בקרה והחלטה בגוף האדם, למשל, הדרכים בהם חומר גנטי "עורך" את עצמו[13]  או כיצד האקסון "לומד".[14] השם הושאל בשנים האחרונות על ידי עולם המשפט, המבקש לתת מענה ליוזמות וחדשנות.[15] מאחר שחדשנות מטבעה פורצת היא את גבולות העבר, וגבולות אלה "מסומנים" בדרך כלל באמצעות מערכת חוקים ותקנות, הריי שמתעורר הצורך, כשחברה מעוניינת לעודד חדשנות, לבחון דרכים להגמשה של אותם "גבולות" ולעשות זאת במסגרות זמן רלוונטיות לקצב ההתפתחות של העולם הטכנולוגי, הפיננסי, העסקי ועוד.  אגף מו"פ, ניסויים ויוזמות במשרד החינוך[16], הקים בשנת 2016 את היחידה לאסדרה דינמית[17], ככל הנראה הראשונה בין משרדי הממשלה. מהלך זה נעשה בעקבות מדיניות של טיוב רגולציה שהונחתה על ידי משרד רהא"מ[18] בהשראת מסמך RIA מה OECD. מהותה של רגולציה זו היא דיאלוג אסטרטגי ומקצועי שמקיים המגזר הציבורי בשדה החינוך עם האליטה היזמית, במהלכו היזמים זוכים לתנאים אחדים שמאפשרים להם להמשיך ולפעול כ"קטר" לכל המערכת הציבורית. במקביל היזמים נדרשים לעמוד בתנאים מסויימים המבטיחים שה"קטר" יישאר מחובר לשאר ה"קרונות", ובכך תישמר הלכידות הבסיסית אך גם המשיכה קדימה, לעבר המודלים המחדשים שמייצרים עתודות חיוניות לחוסנה של המדינה כולה. בית המשפט הגבוה לצדק [19] מצא כי המדיניות המיושמת על ידי משרד החינוך בכלל ועל ידי הוועדה להכרה בבתי ספר ייחודיים ומרחבי חינוך בפרט, באמצעות רגולציה דינמית היא סבירה, אחראית ואפקטיבית בניהול המתח הבלתי פתיר בין ערך חירות הפרט והאוטונומיה ההורית לבין ערך שיוויון ההזדמנויות בחינוך. החלטת בג"ץ פסקה שמשרד החינוך מייטיב לשמור את האיזון בין אוטונומיית ההורים לשיוויון ועוררה הד תקשורתי גדול[20][21].

לקריאה נוספת

  • שרון ידין רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי (הוצאת נבו, 2018).
  • רגולציה – המיגזר השלישי (ניסן לימור עורך, 2010)
  • שרון ידין, רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים, (הוצאת בורסי, 2016).
  • מסדירים רגולציה: משפט ומדיניות (מסדרת "משפט חברה ותרבות", ישי בלנק, דוד לוי-פאור ורועי קרייטנר עורכים, אוניברסיטת תל אביב, 2016)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אסדרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראו "אסדרה" באתר "מעות"
  2. ^ ד"ר שרון ידין, מהי רגולציה? הצעה להגדרה בעקבות מופעים ראשונים של המונח בחקיקה הישראלית, חוקים בקצרה 6, 2014
  3. ^ Corruption around the world: Causes, Consequences, Scope, and Cures http://www.imf.org/external/pubs/ft/wp/wp9863.pdf], אתר ה־IMF (באנגלית)
  4. ^ http://www.globes.co.il/serveen/globes/docview.asp?did=1000345809 Regulation begets corruption, Avi Hein, globes.co.il 26/5/2008
  5. ^ משרד ראש הממשלה, המדריך הממשלתי להערכת השפעות רגלציה, 2015
  6. ^ OECD, Building an Institutional Framework for Regulatory Impact Analysis (RIA), 2008
  7. ^ שרון ידין, רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים, בורסי, 2016
  8. ^ בג"ץ 4374/15 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש ממשלת ישראל (27.3.2016)[1]
  9. ^ שרון ידין, רגולציה חדשה: מהפכה במשפט הציבורי, ירושלים: נבו, 2018
  10. ^ שרון ידין, 5, רגולציה: המשפט המנהלי בעידן החוזים הרגולטוריים, בורסי, 2016
  11. ^ שרון ידין, קצר בתקשורת: בין אינטרס ציבורי לאינטרס פרטי ברגולציה של ערוץ עשר, דין ודברים ח 391 2015
  12. ^ שרון ידין, המרחב ההבעתי של הרגולציה: האם המדינה צריכה לבייש?, משפט ועסקים כג, 2019
  13. ^ ירחון נייצ'ר ניורוסיינס יוני 2016 Dynamic regulation of RNA editing in human brain development and disease
  14. ^ ירחון נייצ'ר ניורוסיינס, ‏נובמבר 2001
  15. ^ Mark Fenwick, Wulf A. Kaal, Toshiyuki Kono & Erik P.M., Dynamic Regulation for Innovation Perspectives in Law, Business & Innovation, ‏2016
  16. ^ צוות האגף, אגף מו"פ, ניסוים ויוזמות במשרד החינוך
  17. ^ היחידה לאסדרה דינמית, היחידה לאסדרה דינמית
  18. ^ אגף לטיוב רגולציה, מדריך לטיוב רגולציה
  19. ^ החלטת בג"ץ בנושא תשלומי הורים, ‏אוגוסט 2019
  20. ^ שיוויון לא על חשבון מצויינות
  21. ^ טוב עשה בית המשפט שלא התערב