אבן באג'ה – הבדלי גרסאות
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1מירכאות\2 |
מ הסבת תג ref לתבנית:הערה (תג) |
||
| שורה 51: | שורה 51: | ||
ספרו החשוב ביותר של אבן באג'ה הוא תַדְבִּיר אלמֻתַּוַחִד, "הנהגת המתבודד". בספר זה הוא פורס את משנתו בעניין [[מדע המדינה|הנהגת המדינה]], המנוגדת למשנתם של אל-פאראבי ופילוסופים רבים אחרים, שראו את שאיפתם ה[[אוטופיה|אוטופית]] בכינון מדינה שתנהג על פי חוקי החכמה והפילוסופיה. בניגוד להם, סבר אבן באג'ה שבמצב השורר בזמננו שאין סיכוי שישתנה לטובה בעתיד המשוער, אין אפשרות לפעול לכינונה של עיר פילוסופית. בהתאם לכך משנה אבן באג'ה את כל אופיה של הפילוסופיה: הוא מייעץ לפילוסוף לבחור בחיי [[התבודדות|בדידות]], ואך ישא ויתן ברוחו עם חבריו הפילוסופים, אלה שהיו לפני ואלו החיים כמוהו בהתבודדות בארצות שונות ואף רחוקות. |
ספרו החשוב ביותר של אבן באג'ה הוא תַדְבִּיר אלמֻתַּוַחִד, "הנהגת המתבודד". בספר זה הוא פורס את משנתו בעניין [[מדע המדינה|הנהגת המדינה]], המנוגדת למשנתם של אל-פאראבי ופילוסופים רבים אחרים, שראו את שאיפתם ה[[אוטופיה|אוטופית]] בכינון מדינה שתנהג על פי חוקי החכמה והפילוסופיה. בניגוד להם, סבר אבן באג'ה שבמצב השורר בזמננו שאין סיכוי שישתנה לטובה בעתיד המשוער, אין אפשרות לפעול לכינונה של עיר פילוסופית. בהתאם לכך משנה אבן באג'ה את כל אופיה של הפילוסופיה: הוא מייעץ לפילוסוף לבחור בחיי [[התבודדות|בדידות]], ואך ישא ויתן ברוחו עם חבריו הפילוסופים, אלה שהיו לפני ואלו החיים כמוהו בהתבודדות בארצות שונות ואף רחוקות. |
||
עמדתו זו של אבן באג'ה התאפשרה לאור תורת הנפש שלו, לפיה שלמותו של האדם היא בדבקותו בשכל הפועל, ודבקות זו אינה זוקקת חברה פילוסופית, אלא היא תוצאה של מאמץ אישי, ואפשר לזכות בה ביתר קלות מתוך התבודדות. יש הרואים בהמלצתו של הרמב"ם לחיות חיי בדידות (מו"נ ח"ג פנ"א) השפעה של אבן באג'ה |
עמדתו זו של אבן באג'ה התאפשרה לאור תורת הנפש שלו, לפיה שלמותו של האדם היא בדבקותו בשכל הפועל, ודבקות זו אינה זוקקת חברה פילוסופית, אלא היא תוצאה של מאמץ אישי, ואפשר לזכות בה ביתר קלות מתוך התבודדות. יש הרואים בהמלצתו של הרמב"ם לחיות חיי בדידות (מו"נ ח"ג פנ"א) השפעה של אבן באג'ה{{הערה|ראו: אליעזר זאב ברמן, אבן באג'ה והרמב"ם: פרק בתולדות הפילוסופיה המדינית, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשי"ט ; צבי בלומברג, "אל-פראבי,'''אבן באג'ה והרמב"ם''' על הנהגת המתבודד, מקורות והשפעות", סיני ע"ח.}}. |
||
==לקריאה נוספת== |
==לקריאה נוספת== |
||
גרסה מ־13:22, 11 בספטמבר 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:פילוסוף
פרמטרים ריקים [ ארצות מגורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
בסביבות 1085 סרקסטא, טאיפת סרגוסה  |
|---|---|
| פטירה |
1138 פאס, מרוקו |
| מקום קבורה |
פאס |
| השקפה דתית |
אסלאם |
| זרם | אריסטוטליות |
| תחומי עניין | פילוסופיה, לוגיקה, אסטרונומיה, פיזיקה, רפואה, מוזיקה |
| עיסוק |
פילוסוף, בוטנאי, משורר, פיזיקאי, מוזיקאי, רופא, אסטרונום, סופר, מתמטיקאי, פוליטיקאי |
| הושפע מ | אריסטו, אל-פאראבי |
| השפיע על | אבן רושד, הרמב"ם, אלברטוס מגנוס |
| מדינה |
טאיפת סרגוסה |
  | |
אבו בכר מוחמד בן יחיא בן א-צאיג (בערבית: أبو بكر محمد بن يحيى بن الصائغ, 1085–1138[1]), הידוע יותר בכינויו אבן באג'ה (בערבית: ابن باجة), היה איש אשכולות אנדלוסי ערבי מוסלמי: אסטרונום, לוגיקן, מוזיקאי, פילוסוף, רופא, פיזיקאי, משורר, ומדען. ידוע במערב בשמו הלטיני Avempace. נולד בסרגוסה, כיום בספרד, ומת ב-1138 בפאס שבמרוקו. היה מייסדה של הפילוסופיה האריסטוטלית בספרד, שינקה מאל-פאראבי.
לאחר ששושלת אלמראבטון (المرابطون, Almoravids) כבשה את ספרד, התמנה אבן באג'ה להיות וזיר שלהם. בתחילה שימש כוזיר של אבראהים אבו בכר אבן תיפלאווית', מושלה האלמורוואדי של סרגוסה, ואף כתב לו שירים, והם נהנו יחד ממוזיקה ויין. אחר כך שימש משך כעשרים שנה כוזירו של יחיא בן יוסוף אבן תשפין, אחיו של יוסוף בן תאשפין.
לרעיונותיו הפילוסופיים הייתה השפעה ניכרת על תלמידיו אבן טופייל ואבן רושד, וכן על אלברטוס מגנוס ועל הרמב"ם. למרות השתייכותו האדוקה לזרם האריסטוטלי, והימנעותו מלשלב לתוכה מוטיבים דתיים, בניגוד לאבן סינא, עם כל זאת היה מחדש ושופע רעיונות חדשים ומנוגדים למקובל, אלא שהם נכתבו מנקודת מבט אריסטוטלית מובהקת. אבן רושד מתייחס אליו בכבוד רב למרות הביקורת שהוא מותח כלפיו במספר מקומות, וגם הרמב"ם מכבדו ומצטט אותו. בשל מותו בגיל צעיר לא הספיק להשלים את רעיונותיו ולערוך את חיבוריו, אך הדבר לא הפריע לתפוצת רעיונותיו, ורעיונותיו הועברו לדורות הבאים על ידי אבן רושד והרמב"ם, ואף גלילאו גליליי הושפע מרעיונותיו בתחום האסטרונומיה.
אסטרונומיה
הרמב"ם, שלמד אסטרונומיה תחת הדרכתו של אחד מתלמידי אבן באג'ה, כעדותו על עצמו (מורה נבוכים, ח"ב פ"ט), מצטט את חידושו המרכזי של אבן באג'ה בתחום האסטרונומיה, השולל את הימצאותם של אפיציקלים, ומסתייע בכך כדי לערער על סמכותו של אריסטו בקביעותיו ביחס לתנועתם של גרמי השמים:
כבר יודע אתה כי באשר לסדר התנועות והתאמת מהלך הכוכבים אל מה שנראה, הכול נוהג על-פי שני עקרונות: או אפיציקל, או גלגל אכּסצנטרי, או שניהם כאחד.
והנה אעמידך על כך שכל אחד משני עקרונות אלה חורג לגמרי מגדר ההיגיון ומנוגד לכל מה שהתברר בפיזיקה... והנה זה הוא האבסורד שממנו ביקשו להימנע: שיהיה דבר המחליף את מקומו. משום כך אמר אבו בכר אבן אלצאיג [אבן באג'ה] בדבריו הנמצאים בידינו באסטרונומיה, שמציאותו של אפיציקל בלתי-אפשרית. הוא גם הצביע על המסקנה ההכרחית שהזכרנוה. הוא אמר: נוסף לאבסורד [הנזכר] שנובע מזאת, כלומר ממציאות אפיציקל, נובעים מזאת אבסורדים אחרים. והנה אני מבאר לך אותם... שמעתי שאבו בכר [אבן באג'ה] ציין שהוא המציא אסטרונומיה אשר אין בה אפיציקל, אלא רק גלגלים אכּסצנטריים בלבד. לא שמעתי זאת מפי תלמידיו. ואף אילו באמת אמר זאת לא היה מרוויח בזאת רווח גדול, שהרי גם האכסצנטריות היא חריגה מן העקרונות שקבע אריסטו, אשר אין להוסיף עליהם. אני הוא שהערתי על כך...
יודע אתה שאבו בכר אבן אלצאיג [אבן באג'ה], בדבריו על הפיזיקה, מטיל ספק האם ידע אריסטו על יציאתה של השמש חוץ-למרכז ונמנע מלדבר על כך ועסק במה שמתחייב מן הנטייה, כיוון שאין להבחין בין פעולת היציאה-חוץ-למרכז לבין פעולת הנטייה - או שמא לא השיג את היציאה חוץ-למרכז. האמת היא שהוא לא השיג אותה ולא שמע עליה מעולם. כי המתמטיקה לא הגיעה בימיו לידי שלמות. אילו שמע על היציאה-חוץ-למרכז היה מכחיש אותה הכחשה נמרצת, שכן אילו הייתה נכונה בעיניו - היה נבוך מבוכה רבה לגבי כל מה שהניח בתחום זה.[2]
בפירושו ל"מטאורולוגיה" של אריסטו, מציע אבן באג'ה תאוריה משלו להיווצרותה של גלקסיית שביל החלב. אריסטו האמין ששביל החלב נוצר כתוצאה מפליטת אש לוהטת של מספר רב של כוכבים גדולים הסמוכים זה לזה. לעומתו, טען אבן באג'ה, שאין שביל החלב אלא אורם של כוכבים רבים סמוכים זה לזה, כאשר כתוצאה מתופעת השבירה הם יוצרים מצג של רצף.
פיזיקה
בניגוד לדעה שרווחה במכניקה הקלאסית באותה עת, כעמדה שיוחסה לאריסטו, לפיה גוף נע רק כל עוד מופעל עליו כוח המניע אותו, או שהוא נע מתוך שאיפה לשוב למקומו הטבעי, חידש אבן באג'ה את התפיסה ההפוכה, לפיה התנועה תמשיך להיות אחידה ורציפה כל עוד לא יופעל עליה כוח העוצר אותה. עיקרון זה שימש לימים כבסיס המכניקה הקלאסית של הפיזיקאים מהעת החדשה, כמו גלילאו גליליי, שהוכיח את העיקרון הזה וסתר את הדעה הקדומה.
גם הגדרתו של אבן באג'ה למהירות זהה להגדרתו של גלילאו גליליי: מהירות = כח תנועה - התנגדות[3].
אבן באג'ה גם היה הראשון לנסח את החוק, שלימים הפך לחוק השלישי בחוקי התנועה של ניוטון, לפיו גוף המפעיל כוח כלשהו על גוף אחד, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעצמתו אך מנוגד בכיוונו[4].
כמו כן השפיע אבן באג'ה על ניתוחיו של תומאס אקווינס בעניין התנועה.
תורת הנפש
אבן באג'ה ביסס את מחקריו הפסיכולוגיים על הפיזיקה. הוא טען שהדבקות בשכל הפועל הוא היכולת העליונה והתכלית האחרונה של המין האנושי, כאשר על ידי פיתוח אינטלקטואלי מגיע האדם לידי דבקות בשכל הפועל ובכך הוא זוכה לנצח, ובכך דעתו שונה מדעתם של אבן סינא ואל-ע'זאלי שראו את הדבקות בשכל הפועל כתחנת ביניים לדבקות האקסטטית במחויב המציאות, שהוא האל.
אבן באג'ה מצביע באופן נחרץ על כך שהשכלים הטהורים אין בהם ריבוי ולא שום גוונים אישיים, וכך לאחר המוות אין קיום לנפש האינדיבידואלית. עמדה אריסטוטלית זו נוסחה על ידו באופן הברור ביותר, מתוך התנגדות לעמדתו של אבן סינא על הנפש. עמדה זו השפיעה על הרמב"ם ועל תורת הנבואה שלו, והוא פירש על פיה את שלמותם של משה והפילוסופים החשובים, בכך שהם הגיעו לדבקות מוחלטת בשכל הפועל.
בנוסף כתב אבן באג'ה מאמרים רבים על החושים ועל הדמיון. הוא הגיע למסקנה שבלתי ניתן לרכוש ידע באמצעות החושים בלבד, אלא יש צורך בתיווכם של כוחות אינטליגנציה פרטיים.
תורת המדינה
ספרו החשוב ביותר של אבן באג'ה הוא תַדְבִּיר אלמֻתַּוַחִד, "הנהגת המתבודד". בספר זה הוא פורס את משנתו בעניין הנהגת המדינה, המנוגדת למשנתם של אל-פאראבי ופילוסופים רבים אחרים, שראו את שאיפתם האוטופית בכינון מדינה שתנהג על פי חוקי החכמה והפילוסופיה. בניגוד להם, סבר אבן באג'ה שבמצב השורר בזמננו שאין סיכוי שישתנה לטובה בעתיד המשוער, אין אפשרות לפעול לכינונה של עיר פילוסופית. בהתאם לכך משנה אבן באג'ה את כל אופיה של הפילוסופיה: הוא מייעץ לפילוסוף לבחור בחיי בדידות, ואך ישא ויתן ברוחו עם חבריו הפילוסופים, אלה שהיו לפני ואלו החיים כמוהו בהתבודדות בארצות שונות ואף רחוקות.
עמדתו זו של אבן באג'ה התאפשרה לאור תורת הנפש שלו, לפיה שלמותו של האדם היא בדבקותו בשכל הפועל, ודבקות זו אינה זוקקת חברה פילוסופית, אלא היא תוצאה של מאמץ אישי, ואפשר לזכות בה ביתר קלות מתוך התבודדות. יש הרואים בהמלצתו של הרמב"ם לחיות חיי בדידות (מו"נ ח"ג פנ"א) השפעה של אבן באג'ה[5].
לקריאה נוספת
- האנציקלופדיה העברית, כרך א', טור 27
- האנציקלופדיה של האסלאם, מהדורה חדשה, כרך ג', עמ' 728-729
- אליעזר זאב ברמן, אבן באג'ה והרמב"ם: פרק בתולדות הפילוסופיה המדינית, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1959
- שלמה פינס, 'המקורות הפילוסופיים של מורה נבוכים', בין מחשבת ישראל למחשבת העמים, ירושלים תשל"ז, עמ' 145-149
קישורים חיצוניים
- אבן באג'ה, תוכן ותקציר הספר "הנהגת המתבודד" בעברית, על ידי משה נרבוני, מאתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ http://plato.stanford.edu/entries/ibn-bajja/#LifCir
- ^ מורה נבוכים, ח"ב פרק כד, על פי תרגומו של מיכאל שוורץ
- ^ Ernest A. Moody (June 1951). "Galileo and Avempace: The Dynamics of the Leaning Tower Experiment (II)", Journal of the History of Ideas 12 (3), p. 375-422 [379].
- ^ שלמה פינס, (1964), "La dynamique d’Ibn Bajja", in Mélanges Alexandre Koyré, I, 442-468 [462, 468], Paris. (cf. Abel B. Franco (October 2003). "Avempace, Projectile Motion, and Impetus Theory", Journal of the History of Ideas 64 (4), p. 521-546 [543].)
- ^ ראו: אליעזר זאב ברמן, אבן באג'ה והרמב"ם: פרק בתולדות הפילוסופיה המדינית, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשי"ט ; צבי בלומברג, "אל-פראבי,אבן באג'ה והרמב"ם על הנהגת המתבודד, מקורות והשפעות", סיני ע"ח.