רבקה בסמן בן-חיים – הבדלי גרסאות

	בַּדְּמָמָה הַלֵּילִית; אֲנִי דוֹבֶרֶת יִידִישׁ; מִמַּעֲמַקִּים.; לְאוֹר הַיּוֹם קַל יוֹתֵר; לְדַבֵּר עִבְרִית.; הַשָּׁנִים; הָעוֹבְרוֹת וְחוֹלְפוֹת; שׁוֹדְדוֹת; מִשְּׁתֵּי הַשָּׂפוֹת; אֶת הֵד צַעֲדֵיהֶן.
	מיידיש: יהודה גור-אריה

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־15:27, 22 בספטמבר 2019

רבקה בַּסמַן בן-חיים (בכתיב יידי: רבֿקה באַסמאַן בן־חיים; נולדה ב-20 בפברואר 1925) היא משוררת יידיש ומורה ישראלית.

קורות חיים

רבקה בסמן בן-חיים נולדה בעיירה וילקומיר (כיום Ukmergė) שבליטא. היא למדה בבית הספר היהודי היידי, והשלימה לימודיה בגימנסיה ליטאית.

עם הכיבוש הנאצי של ליטא נכלאה רבקה בסמן בן-חיים בגטו וילנה, ואחר כך שהתה במחנות כפייה נאציים לנשים. כך זכתה לשרוד את ההשמדה.

משנת 1945, לאחר המלחמה, הצטרפה לפעילי "הבריחה", ועסקה בהצלה ובכיוון העקורים לארץ ישראל, דרך מחנות זמניים באירופה. בשנת 1947 עלתה ארצה, והצטרפה לקיבוץ המעפיל. בקיבוץ, שהיה אז בחזית היישוב היהודי אל מול קאקון וטולכרם, היא השתתפה במלחמת העצמאות.

לאחר מלחמת העצמאות יצאה בסמן בן-חיים ללימודים, וסיימה את הסמינר למורים. היא עבדה בקיבוץ כמורה וכתבה ופרסמה בה בעת את שיריה ביידיש. בשנת 1959 פרסמה את ספר שיריה הראשון טויבן ביים ברונעם - יונים עלי באר. הספר יצא לאור בהוצאת היידיש ע"ש י"ל פרץ, שבתל אביב.

בשנת 1961 יצאה בסמן בן-חיים עם בעלהּ הצייר מולה בן-חיים לניו יורק. למדה בקורסים ללשון אנגלית וספרות באוניברסיטת קולומביה. בשנת 1962 שבה עם משפחתה לארץ והשתקעה בעיר הרצליה.

בשנת 1965 יצאה בסמן בן-חיים עם בעלה לשליחות במוסקבה, ושירתה שם גם כנספח לענייני תרבות בשגרירות וגם כמורה. רבקה בסמן בן-חיים נמנתה עם מייסדי החבורה הספרותית "יונג ישראל" (יידיש: "ישראל הצעירה"), חבורת יוצרי יידיש שעלו לישראל והמשיכו כאן את יצירתם. היא כתבה ופרסמה תשעה ספרי שירה ביידיש. רבים משיריה תורגמו גם ללשונות אחרות, כגון: לעברית, לאנגלית, לצרפתית, לפולנית, לגרמנית, ואפילו לפלמית.

בשנת 2006 ראו אור כל ספרי שיריה, בשני כרכים, בעיצובו של בעלהּ, מולה בן-חיים.

על עבודתהּ הספרותית זכתה בסמן בן-חיים בפרסים רבים: פרס איציק מאנגר, פרס פיכמן, פרס דוד הופשטיין, פרס אריה שמרי, פרס פולק מטעם בית שלום עליכם בתל אביב, ופרס ז'יטלובסקי בניו יורק, פרס על מפעל חיים מטעם הקרן על שם המשורר יעקב גרופר.

מספריה

בלעטער פון וועגן, תל אביב: ישראל בוך, תשכ"ח-1967.
צעשאטענע קרעלן, שירים, תל אביב: ישראל בוך, 1982.
אנרירן די צייט: לידער [שירים], איור : מולה בן-חיים, תל אביב: ישראל בוך, תשמ"ח-1988.
די שטילקייט ברענט: לידער [שירים], תל אביב: ישראל בוך, 1992.
מולה בן חיים - צייר ויצירתו (עורך: דוד גלעדי; עיצוב והפקה: חיים רון), הרצליה, 1997.
די ערד געדענקט: שירים, תל אביב: ישראל בוך, 1998.
‫אויף א סטרונע פון רעגן: לידער [שירים], איור : מולה בן-חיים, תל אביב: ישראל בוך, תשס"ג-2002.
לכבוד איך און דו: לידער ["לכבוד אני ואתה": שירים], (א ווארט פריער [הקדמה]: אלכסנדר שפיגלבלאט); (הילע און אילוסטראציעס [עטיפה ואיורים]: מולה בן-חיים), תל אביב, בית ליוויק, 2006.
על מיתר הגשם, איור : מולה בן-חיים, תל אביב: קשב לשירה, 2010.
אייביקע וועגן : לידער [שירים], איור : מולה בן-חיים, תל אביב: ה. לייוויק פארלאג, תשע"ח-2018

קישורים חיצוניים

שושי שפרבר ואסף גלאי, הזמן הוא פצע ואלוהים רוצה לרפא את העולם בדמעה, על שירתה, במוסף "תרבות וספרות", באתר הארץ, 21 במרץ 2007
זלדה כהאן-ניומן, רבקה בסמן בן-חיים, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
חצי פינה, שיר, עתון 77, גיליון 306, דצמבר 2005
אלי הירש, על "על מיתר הגשם", ידיעות אחרונות, 3 בדצמבר 2010
משה למסטר, רבֿקה באַסמאַנס פּאָעטישע וועלט (יידיש)
רבקה בסמן בן-חיים בפסטיבל לשירה מטר על מטר, 2011
רבקה בסמן בן-חיים, ‏שני שירי ילדים, דווקא 2, ‏ינואר 2007, עמ' 55

@@ שורה 7: / שורה 7: @@
 עם [[החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה|הכיבוש הנאצי של ליטא]] נכלאה רבקה בסמן בן-חיים ב[[גטו וילנה]], ואחר כך שהתה ב[[מחנה עבודה|מחנות כפייה]] נאציים לנשים. כך זכתה לשרוד את ההשמדה.
-משנת [[1945]], לאחר המלחמה, הצטרפה לפעילי "[[הבריחה]]", ועסקה בהצלה ובכיוון העקורים ל[[ארץ ישראל]], דרך מחנות זמניים באירופה. בשנת [[1947]] עלתה ארצה, והצטרפה לקיבוץ [[המעפיל]]. ב[[קיבוץ]], שהיה אז בחזית היישוב היהודי אל מול [[קאקון]] ו[[טול כרם]], היא השתתפה ב[[מלחמת העצמאות]].
+משנת [[1945]], לאחר המלחמה, הצטרפה לפעילי "[[הבריחה]]", ועסקה בהצלה ובכיוון העקורים ל[[ארץ ישראל]], דרך מחנות זמניים באירופה. בשנת [[1947]] עלתה ארצה, והצטרפה לקיבוץ [[המעפיל]]. ב[[קיבוץ]], שהיה אז בחזית היישוב היהודי אל מול [[קאקון]] ו[[טולכרם]], היא השתתפה ב[[מלחמת העצמאות]].
 לאחר מלחמת העצמאות יצאה בסמן בן-חיים ללימודים, וסיימה את הסמינר למורים. היא עבדה בקיבוץ כמורה וכתבה ופרסמה בה בעת את שיריה ביידיש. בשנת [[1959]] פרסמה את ספר שיריה הראשון '''טויבן ביים ברונעם''' - '''יונים עלי באר'''. הספר יצא לאור בהוצאת היידיש ע"ש [[י"ל פרץ]], שב[[תל אביב]].