המפוזר מכפר אז"ר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה, לפי מאמרה של מאיה ערד
←‏הסיפור: פיסוק
שורה 20: שורה 20:


{{שירה|קם בבוקר המפוזר
{{שירה|קם בבוקר המפוזר
ויושב על המיטה
ויושב על המיטה,
ושואל ישנתי כבר
ושואל: "ישנתי כבר
או שכבתי זה עתה
או שכבתי זה עתה?
זה שבחלון זורח
זה שבחלון זורח
שמו הוא שמש או ירח
שמו הוא שמש או ירח?
עת לקום או עת לישון
עת לקום או עת לישון?
לא כתוב על השעון}}
לא כתוב על השעון!"}}


בסיפור חפצה נפשו של המפוזר לנסוע לירושלים, דבר הנשמע פשוט. אולם בסופו של דבר הוא נשאר בתל אביב כאשר הוא נמצא ב[[קרון בילום]], ואת סופו לא ניתן לדעת משום שהוא חושב שהוא נוסע, בשעה שהקרון בכלל לא זז:
בסיפור חפצה נפשו של המפוזר לנסוע לירושלים, דבר הנשמע פשוט. אולם בסופו של דבר הוא נשאר בתל אביב כאשר הוא נמצא ב[[קרון בילום]], ואת סופו לא ניתן לדעת משום שהוא חושב שהוא נוסע, בשעה שהקרון בכלל לא זז:


{{שירה|את סופו אין איש יודע
{{שירה|את סופו אין איש יודע,
את קיצו אין איש מכיר
את קיצו אין איש מכיר,
כנראה הוא עוד נוסע
כנראה הוא עוד נוסע
ונשאר בזו העיר
ונשאר בזו העיר.
בוקר ערב צהריים
בוקר ערב צהריים
רחוקה ירושלים}}
רחוקה ירושלים.}}
בנוסח המקורי של הסיפור, שפורסם בשנת 1943 נוסע המפוזר למצרים, אז נסיעה כזו עוד הייתה אפשרית. אולם במהדורה של 1968 שונה סיום הסיפור והמפוזר נוסע בין שתי הערים המרכזיות בישראל, תל אביב וירושלים{{הערה|שם=ref5}}.
בנוסח המקורי של הסיפור, שפורסם בשנת 1943 נוסע המפוזר למצרים, אז נסיעה כזו עוד הייתה אפשרית. אולם במהדורה של 1968 שונה סיום הסיפור והמפוזר נוסע בין שתי הערים המרכזיות בישראל, תל אביב וירושלים{{הערה|שם=ref5}}.



גרסה מ־10:01, 25 בספטמבר 2019

עטיפת הספר "המפוזר מכפר אז"ר"
כתובת "המפוזר מכפר אז"ר" בכניסה לכפר אז"ר
גן סיפור "המפוזר מכפר אז"ר" בחולון

המפוזר מכפר אז"ר הוא ספר ילדים שכתבה ואיירה לאה גולדברג. הסיפור מספר את קורותיו של אדם מכפר אז"ר הנוסע באוטובוס אל העיר ומשם ברכבת. הספר מתבסס על יצירה רוסית בשם "כזה הוא המפוזר" פרי עטו של הסופר היהודי-רוסי סמואיל מרשק שיצאה לאור בשנת 1932.

תולדות הסיפור

המהדורה הראשונה של ספר זה יצאה בשנת 1943 בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ואיירה אותה לאה גרונדיג[1]. המהדורה המוכרת של הספר, בלוויית איוריה של גולדברג עצמה, יצאה לאור בהוצאת עם עובד בשנת 1968.

עיבוד ראשון ליצירה הופיע כסדרת קומיקס בדבר לילדים, כרך י' חוברת 17 ב-תרצ"ט (1939) בשם "המפוזר מהר ההר". כעבור חודשים אחדים פרסמה לאה גולדברג באותה במה סיפור מחורז אחר, בהמשכים, על אלעזר המפוזר מכפר אז"ר. כפר אז"ר הוא מושב שהיה שייך באותה תקופה למועצה אזורית אפעל (כיום הוא חלק מהעיר רמת גן). נקרא על שמו של אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ'. האגדות מספרות שמשלחת של תושבי כפר אז"ר פנתה אל המשוררת בבקשה לשנות את שם הסיפור כדי לא לפגוע בשמו הטוב של היישוב. הסיפור הופיע בכרכי דבר לילדים תחת השם "המפוזר מהר ההר". אולם כאשר יצא כספר נקרא בשמו המקורי[2].

מהדורה חדשה של הספר, בלווית איוריה של נטלי וקסמן שנקר, יצאה לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2011 במלאת מאה שנים להולדתה של גולדברג[3].

בשנת 2009 משה בן שושן ביים הצגה על בסיס הסיפור, בהפקת "התיאטרון הארצי לנוער".

בכניסה לכפר אז"ר מוצב סלע שעליו חקוק ציטוט מהסיפור. בחולון יש גן סיפור "המפוזר מכפר אז"ר.

הסיפור

הסיפור, הכתוב בחרוזים, מספר על אדם מבולבל אשר אינו מסוגל לעשות דברים רבים כפי שהוא אמור אלא בצורה מבולבלת:

קם בבוקר המפוזר
ויושב על המיטה,
ושואל: "ישנתי כבר
או שכבתי זה עתה?
זה שבחלון זורח –
שמו הוא שמש או ירח?
עת לקום או עת לישון?
לא כתוב על השעון!"

בסיפור חפצה נפשו של המפוזר לנסוע לירושלים, דבר הנשמע פשוט. אולם בסופו של דבר הוא נשאר בתל אביב כאשר הוא נמצא בקרון בילום, ואת סופו לא ניתן לדעת משום שהוא חושב שהוא נוסע, בשעה שהקרון בכלל לא זז:

את סופו אין איש יודע,
את קיצו אין איש מכיר,
כנראה הוא עוד נוסע
ונשאר בזו העיר.
בוקר ערב צהריים –
רחוקה ירושלים.

בנוסח המקורי של הסיפור, שפורסם בשנת 1943 נוסע המפוזר למצרים, אז נסיעה כזו עוד הייתה אפשרית. אולם במהדורה של 1968 שונה סיום הסיפור והמפוזר נוסע בין שתי הערים המרכזיות בישראל, תל אביב וירושלים[1].

בין המקור לעיבודו

הספר "המפוזר מכפר אז"ר" מבוסס על יצירה רוסית בשם "כזה הוא המפוזר" פרי עטו של הסופר היהודי-רוסי סמואיל מרשק שיצאה לאור בשנת 1932. לגרסה העברית רעיונות משותפים רבים עם המקור הרוסי, אך מאיה ערד המציינת כי "העיבוד כאן אינו ממיר את המפוזר אל העולם הישראלי, אלא מכניס אותו - ואיתו, את קוראיו הילדים - לעולמה של לאה גולדברג",[4] מונה הבדלים משמעותיים אחדים בין הגרסאות:

  • הגרסה העברית כפולה באורכה מהגרסה הרוסית: 155 שורות לעומת 74 שורות. ערד מציינת: "האורך נמצא ביחס ישר למידת הפיזור והניתוק של המפוזר. המפוזר של מרשק הוא אכן מפוזר, פשוטו כמשמעו. הוא מנסה ללבוש מכנסיים במקום חולצה מתוך אי שימת לב. המפוזר של גולדברג, לעומתו, הוא דמות מַרְגינָלית, שעברה זה כבר את הגבול שבין פיזור דעת לבין ניתוק גמור מהסביבה."[4]
  • "המפוזר של מרשק מוגדר על פי מעשיו: לבישת מכנסיים במקום חולצה. לאורך כל הסיפור מתאר אותו המספר מבחוץ, ומתאר את מעשיו בלבד, ולא את מחשבותיו. בשני מקומות בלבד ניתנת לו רשות הדיבור - בפנותו אל הנהג, ובסוף היצירה, כאשר הוא מגלה שנותר בלנינגרד. המפוזר של גולדברג מאופיין בעיקר על פי עולמו הפנימי, והמספר מאריך בתיאור מחשבותיו."[4]
  • "המפוזר של מרשק הוא איש משפחה. בני משפחתו אינם מצוינים בפירוש, אולם הם משתתפים פעילים בסיפור. ... במעבר לעברית, איבד המפוזר את משפחתו. המפוזר מכפר אז"ר בעליל חי לבדו, באין מי שיעיר לו על המשקפיים במקרר והשמנת במקלחת. ... המפוזר של גולדברג לא רק חי לבדו, אלא גם נרתע מחברת אדם."[4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 המפוזר מכפר אז"ר, באתר www.kibutz-poalim.co.il
  2. ^ גלגוליו של המפוזר מכפר אז"ר - המשך, באתר web.nli.org.il
  3. ^ המפוזר מכפר אז"ר / לאה גולדברג, הוצאת עם עובד, באתר www.am-oved.co.il
  4. ^ 1 2 3 4 מאיה ערד, "הנה כך הוא המפוזר", השוואה בין "המפוזר מרחוב הברֵכה" מאת סמואיל מרשק לבין "המפוזר מכפר אז"ר", מתוך גיליון הו! מס' 1, באתר "טקסט"