מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז-אפריקאית – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
|תמונה= |
|תמונה= |
||
|כיתוב= |
|כיתוב= |
||
|תאריך התחלה= |
|תאריך התחלה=[[10 בדצמבר]] [[2012]] |
||
|תאריך סיום= |
|תאריך סיום= |
||
|תאריך= |
|||
|מקום=[[הרפובליקה המרכז-אפריקאית]] |
|מקום=[[הרפובליקה המרכז-אפריקאית]] |
||
|עילה=עימותים בין מיליציות אתניות |
|||
|עילה= |
|||
|תוצאה=מיליציית סלקה משתלטת על רוב המדינה; הנשיא מישל דג'וטודיה מתפטר, המדינה מתפצלת לשטחים צפון מערבים הנשלטים על ידי מיליציית אנטי-בלאקה ושטחי דרום-מזרח בשליטת מיליציית סלאקה. |
|||
|תוצאה= |
|||
|טריטוריות= |
|||
|קואורדינטות= |
|||
|צד ראשון=מיליציית סלאקה{{ש}}צבא הרפובליקה המרכז אפריקאית{{ש}}[[צבא צרפת]]{{ש}}[[צבא רוסיה]] |
|צד ראשון=מיליציית סלאקה{{ש}}צבא הרפובליקה המרכז אפריקאית{{ש}}[[צבא צרפת]]{{ש}}[[צבא רוסיה]] |
||
|צד שני=מיליציות אנטי-בלאקה |
|צד שני=מיליציות אנטי-בלאקה |
||
|ראש מדינה ראשון= |
|||
|ראש מדינה שני= |
|||
|מפקד ראשון= |
|||
|מפקד שני= |
|||
|כוח ראשון= |
|||
|כוח שני= |
|||
|צד ראשון-אבידות= |
|||
|צד שני-אבידות= |
|||
|הערות= |
|הערות= |
||
|מפה=[[קובץ:Central African Republic 2012 Battles-en.svg|250px]] |
|מפה=[[קובץ:Central African Republic 2012 Battles-en.svg|250px]] |
||
גרסה מ־20:26, 30 בספטמבר 2019
 | ||||||
| תאריכי הסכסוך | 10 בדצמבר 2012 – הווה (11 שנים) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | |||||
| עילה | עימותים בין מיליציות אתניות | |||||
| תוצאה | מיליציית סלקה משתלטת על רוב המדינה; הנשיא מישל דג'וטודיה מתפטר, המדינה מתפצלת לשטחים צפון מערבים הנשלטים על ידי מיליציית אנטי-בלאקה ושטחי דרום-מזרח בשליטת מיליציית סלאקה. | |||||
| ||||||
|
| ||||||
  | ||||||
מלחמת האזרחים ברפובליקה המרכז אפריקאית הוא מלחמת אזרחים מתמשכת ברפובליקה המרכז אפריקאית (CAR) בה מעורבים הממשלה, מורדים מקואליציית "סלקה" (Séléka) המוסלמית ומיליציות "אנטי בלאקה" הנוצריות.
במלחמה הקודמת (2004-2007), ממשלת הנשיא פרנסואה בוזיזה נלחמה עם מורדים בממשלו עד להסכם שלום שנחתם בשנת 2007. הסכסוך הנוכחי נוצר כאשר קואליציה חדשה של קבוצות מורדים מגוונות, המכונה Séléka,[1] האשימה את הממשלה בכך שלא עמדה בהסכמי השלום וכבשה ערים רבות בסוף 2012. הבירה נתפסה על ידי המורדים במארס 2013, בוזיזה נמלט מהמדינה[2] ומנהיג המורדים מישל דג'וטודיה הכריז על עצמו כנשיא.[3] הלחימה המחודשת החלה בין סליקה למיליציות המכונות נגד בלאקה.[4] בספטמבר 2013 פירק הנשיא ג'וטודיה את קואליציית סלקה, שאיבדה את אחדותה לאחר עלייתו לשלטון ובינואר 2014 התפטר דג'וטודיה.[5] [6] במקומו הוחלפה מונתה קתרין סמבה-פנזה לנשיאה, [7] אך הסכסוך נמשך. [8] ביולי 2014, פלגים לשעבר של סליקה ונציגי המיליציות נגד באלקה חתמו על הסכם הפסקת אש ברזוויל. בסוף 2014 חולקה המדינה בפועל בין האנטי-בלאקה השולטים בדרום ובמערב, ממנה פונו מרבית האוכלוסייה המוסלמית וקבוצות סלקה לשעבר ששולטות על צפון ומזרח המדינה.[9]
חלק גדול מהמתח נובע מהזהות הדתית בין לוחמי סלקה המוסלמים לבין אנטי-בלאקה נוצרים. גורמים אחרים כוללים הבדלים אתניים בין סיעות סלקה לשעבר והיריבות ההיסטורי בין חקלאים, המרכיבים ברובם את אנטי-בלאקה, וקבוצות נוודים, המהווים את מרבית לוחמי סלקה. [10] יותר מ-1.1 מיליון בני אדם ברחו מבתיהם במדינה של כ-5 מיליון איש, הגבוה ביותר שנרשם אי פעם במדינה. [11]
רקע
כח שמירת השלום הרב לאומי במרכז אפריקה (The peacekeeping force Multinational Force in the Central African Republic ,FOMUC) הוקם באוקטובר 2002 על ידי קהילת המטבע הכלכלית של מרכז אפריקה (CEMAC).[12][13] ונועדה לסייע בשמירה על הסדר לאחר מלחמת האזרחים שפרצה בשנת 2004.
הסכסוך
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
מעורבות מדינות זרות
צרפת
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
רוסיה
משרד ההגנה הרוסי חתם על הסכמי שיתוף פעולה עם משרד ההגנה המקומי, במסגרת הסכמים אלה רוסיה סיפקה לצבא המקומי נשק (לאחר שקיבלה אישור מהאו"ם לעשות זאת וסיפקה גם את שירותי אבטחת הנשיא.[14] רוסיה שלחה חמישה קציני צבא ו-170 חיילים לרפובליקה, כמדריכים בצבא המקומי.[14] מומחים שונים טוענים שרוסיה מסייעת לצבא המקומי באמצעות תגבור של קבוצת וגנר, קבלנית צבא פרטי שפועלת בחוזה עם משרד ההגנה הרוסי.[15]
גלריה
-
לוחמי מיליציית אנטי-בלאקה -
הנשיא פאוסטן טואדרה המכהן מאז 2016. -
חיילי צבא צרפת במסגרת מבצע לסיוע לרפובליקה בדיכוי המורדים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Séléka rebels agree on unconditional talks". CAR govt. 29 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-24 בינואר 2015. נבדק ב-30 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "CAR rebels 'seize' presidential palace". Al Jazeera. 24 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2013. נבדק ב-24 במרץ 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Centrafrique: Michel Djotodia déclare être le nouveau président de la république centrafricaine" (בצרפתית). Radio France International. 24 במרץ 2013. אורכב מ-המקור ב-24 במרץ 2013. נבדק ב-24 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-20 בספטמבר 2013. נבדק ב-20 בספטמבר 2013.
{{cite web}}: (עזרה); (עזרה) - ^ "Central African Republic president, PM resign at summit: statement". Reuters. 10 בינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2015. נבדק ב-2014-01-10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "CAR president Djotodia and PM Tiangaye resign". RFI. אורכב מ-המקור ב-11 בינואר 2014. נבדק ב-13 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ RFI (20 בינואר 2014). "Centrafrique: Catherine Samba-Panza élue présidente de la transition". RFI. אורכב מ-המקור ב-21 בינואר 2014. נבדק ב-20 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New CAR PM says ending atrocities is priority". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2015. נבדק ב-28 בינואר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "One day we will start a big war". Foreign Policy. אורכב מ-המקור ב-5 בפברואר 2017. נבדק ב-13 בפברואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Displaced and forgotten in Central African Republic". Al Jazeera. אורכב מ-המקור ב-15 בפברואר 2017. נבדק ב-14 בפברואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Concert Blast Shows Central African Republic Religious Rift". Bloomberg. 21 בנובמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-1 בדצמבר 2017. נבדק ב-26 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ HISTORIQUE DE L'OPÉRATION MICOPAX
- ^ Central African Republic
- ^ 1 2 https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5328790,00.html הקאמבק של רוסיה: פוטין מתחזק באפריקה]
- ^ רוסיה מקדמת את מדיניות החוץ שלה במרכז אפריקה - באמצעות שכירי חרב