מורפמה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מבנה: הבהרה וניסוח
שורה 9: שורה 9:


== מבנה ==
== מבנה ==
מורפמות (כלומר צורנים) עשויות להתחבר זו לזו על ידי [[שרשור (מחרוזות)|שרשור]]. שרשור ב[[תצורה קווית]] הוא שרשור בו הצורנים שומרים על צורתם המקורית ורק משורשרים זה לזה בלא שינוי. לדוגמה הבסיס "שָמַר" וצורן גוף ראשון רבים "נוּ" יוצרים על ידי שרשור את המילה "שָמַרְנוּ". בשפות האירופיות דרך תצורה זו היא הרווחת, למשל המילה unbreakable מורכבת משרשור של שלושה צורנים: un+break+able. בעברית רווח יותר חיבור בין מורפמות ב[[תצורה משורגת]] שבה הצורנים המוטמעים יחד משפיעים זה על זה, ולמעשה המורפמות נשזרות האחת בשנייה. למשל את ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] גד"ל משבצים בתוך ה[[משקל (בלשנות)|משקל]] מִקְטָל ומקבלים את המילה מִגְדָּל. במקרה זה הצורן גדל חסר התנועות הושפע מתנועות צורן המשקל.
מורפמות (כלומר צורנים) עשויות להתחבר זו לזו בכמה דרכים. בשפות אירופיות רווח החיבור הצורני על ידי [[שרשור (מחרוזות)|שרשור]] כלומר צירוף צורנים זה אחר זה ב[[תצורה קווית]] כאשר הצורנים שומרים על צורתם המקורית ורק משורשרים זה לזה בלא שינוי. לדוגמה הבסיס "שָמַר" וצורן גוף ראשון רבים "נוּ" יוצרים על ידי שרשור את המילה "שָמַרְנוּ". בשפות האירופיות דרך תצורה זו היא הרווחת, למשל המילה unbreakable מורכבת משרשור של שלושה צורנים: un+break+able. בעברית רווח יותר חיבור של '''שזירה''' בין מורפמות ב[[תצורה משורגת]] שבה הצורנים המוטמעים יחד משפיעים זה על זה, ונשזרות האחת בשנייה. למשל את ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] גד"ל משבצים בתוך ה[[משקל (בלשנות)|משקל]] מִקְטָל ומקבלים את המילה מִגְדָּל. הצורן המקורי ''גדל'' הושפע והשתנה וצורתו המקורית השתנתה.


מורפמה המצטרפת למילה על ידי שרשור נקראת גם '''[[מוספית]]''' ( או '''צורן נתמך''', ובלועזית '''קליטית''' - מיוונית: נשענת). אם היא נצמדת לתחילת המילה היא נקראת '''תחילית''' ובלועזית '''פרוקליטית''', ואם היא מצטרפת לסוף המילה היא נקראת '''סופית''' ובלועזית '''אֶנקליטית'''. לדוגמה במילה הדקדוקית "'''בְּ'''ארגז" שני צורנים, המילית בְּ היא מוספית תחילית כלומר פרוקליטית proclitic, ואילו במילה "ארצ'''נו'''" - שני צורנים, כשהצורן השני - שמילית השיוך ''נו'' - היא מוספית סופית - אנקליטית enclitic.
מורפמה המצטרפת למילה על ידי שרשור נקראת גם '''[[מוספית]]''' ( או '''צורן נתמך''', ובלועזית '''קליטית''' - מיוונית: נשענת). אם היא נצמדת לתחילת המילה היא נקראת '''תחילית''' ובלועזית '''פרוקליטית''', ואם היא מצטרפת לסוף המילה היא נקראת '''סופית''' ובלועזית '''אֶנקליטית'''. לדוגמה במילה הדקדוקית "'''בְּ'''ארגז" שני צורנים, המילית בְּ היא מוספית תחילית כלומר פרוקליטית proclitic, ואילו במילה "ארצ'''נו'''" - שני צורנים, כשהצורן השני - שמילית השיוך ''נו'' - היא מוספית סופית - אנקליטית enclitic. דוגמה נוספת הרווחת בשפה העיברית היא המוספיות המתווספות ל[[פועל (בלשנות)]], לצורך הטיית הזמן והגוף, כמו השורש שמ"ר המקבל תחילית '''נ'''שמר וסופית שמר'''תי''' במקרה של יחיד עבר.


כאמור, מורפמות עשויות להיות עצמאיות או כבולות. למשל, בשפה האנגלית, בהרכבה (כלומר המילה המורכבת) un+break+able, המורפמה un היא כבולה, כי איננה יכולה לעמוד לבדה; לעומת זאת המורפמה break היא מורפמה עצמאית. בעברית, מורפמות השיוך והמשקל בשמות עצם, ומורפמות ההטיה בפעלים הן מורפמות כבולות, ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן. מורפמה שיכולה לעמוד בפני עצמה נקראת גם "בסיס".
כאמור, מורפמות עשויות להיות עצמאיות או כבולות. למשל, בשפה האנגלית, בהרכבה (כלומר המילה המורכבת) un+break+able, המורפמה un היא כבולה, כי איננה יכולה לעמוד לבדה. לעומת זאת המורפמה break היא מורפמה עצמאית. בעברית, מורפמות השיוך והמשקל בשמות עצם, ומורפמות ההטיה בפעלים הן מורפמות כבולות, ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן. מורפמה שיכולה לעמוד בפני עצמה נקראת גם "בסיס".


== ראו גם ==
== ראו גם ==

גרסה מ־19:53, 17 בנובמבר 2019

בבלשנות, מוֹרְפֶמַה (בעברית: צוּרָן) היא היחידה הלשונית הקטנה ביותר הנושאת משמעות (להבדיל מפונמה, שהיא היחידה הקטנה ביותר העשויה להשפיע על המשמעות, אך אין לה משמעות משל עצמה). היא עשויה להיות מילה או חלק ממילה, עצמאית או כבולה.

תפקוד

מורפמות עשויות לתפקד בתוך מערכת נטייה דקדוקית אחת; למשל, בעברית המורפמות -תי, -נו, -תָ, -תְ וכדומה הן מורפמות המשפיעות על הגוף הדקדוקי בפועל בזמן עבר (שמרתי, שמרנו, שמרתָ, שמרתְ). במקרה כזה נקראים הצורנים צורני נטייה. לחלופין, מורפמות יכולות לשמש ליצירת ערכים מילוניים חדשים (למשל: המורפמה -וּת להוספת משמעות מופשטת: נכון-נכונות, מלך-מלכוּת), ואז הן נקראות צורני גזירה.

שתי צורות לשוניות העשויות להתחלף זו בזו בלי שינוי במשמעות נקראות אלומורפים של אותה מורפמה (השווּ לאלופונים של פונמה, או לאלוגרפים של גרפמה). חילוף בין אלומורפים יכול להיות חופשי או מותנה. למשל, בעברית החילוף בין משקל קִטְלָה ומשקל קִטְלַת הוא חילוף מותנה: במעמד של סמיכות תופיע הצורה קִטְלַת (שִׂמְלַת הַיַּלְדָּה) ובמעמד נפרד תופיע הצורה קִטְלָה (שִׂמְלָה יָפָה). אלומורפים יכולים עם הזמן להפוך לשתי מורפמות נפרדות: למשל, בלשון חז"ל המשקלים הַקְטָלָה ואַקְטָלָה הם אלומורפים בחילוף חופשי, ואילו בעברית החדשה היה תהליך של בידול משמעות והצורות הפכו לשתי מורפמות שונות (יש הבדל במשמעות בין הבטחה לאבטחה, השכבה ואשכבה, הזעקה ואזעקה וכיוצא בזה).

התחום הבלשני העוסק בחקר המורפמות ודרכי צירופן נקרא מורפולוגיה, או תורת הצורות.

מבנה

מורפמות (כלומר צורנים) עשויות להתחבר זו לזו בכמה דרכים. בשפות אירופיות רווח החיבור הצורני על ידי שרשור כלומר צירוף צורנים זה אחר זה בתצורה קווית כאשר הצורנים שומרים על צורתם המקורית ורק משורשרים זה לזה בלא שינוי. לדוגמה הבסיס "שָמַר" וצורן גוף ראשון רבים "נוּ" יוצרים על ידי שרשור את המילה "שָמַרְנוּ". בשפות האירופיות דרך תצורה זו היא הרווחת, למשל המילה unbreakable מורכבת משרשור של שלושה צורנים: un+break+able. בעברית רווח יותר חיבור של שזירה בין מורפמות בתצורה משורגת שבה הצורנים המוטמעים יחד משפיעים זה על זה, ונשזרות האחת בשנייה. למשל את השורש גד"ל משבצים בתוך המשקל מִקְטָל ומקבלים את המילה מִגְדָּל. הצורן המקורי גדל הושפע והשתנה וצורתו המקורית השתנתה.

מורפמה המצטרפת למילה על ידי שרשור נקראת גם מוספית ( או צורן נתמך, ובלועזית קליטית - מיוונית: נשענת). אם היא נצמדת לתחילת המילה היא נקראת תחילית ובלועזית פרוקליטית, ואם היא מצטרפת לסוף המילה היא נקראת סופית ובלועזית אֶנקליטית. לדוגמה במילה הדקדוקית "בְּארגז" שני צורנים, המילית בְּ היא מוספית תחילית כלומר פרוקליטית proclitic, ואילו במילה "ארצנו" - שני צורנים, כשהצורן השני - שמילית השיוך נו - היא מוספית סופית - אנקליטית enclitic. דוגמה נוספת הרווחת בשפה העיברית היא המוספיות המתווספות לפועל (בלשנות), לצורך הטיית הזמן והגוף, כמו השורש שמ"ר המקבל תחילית נשמר וסופית שמרתי במקרה של יחיד עבר.

כאמור, מורפמות עשויות להיות עצמאיות או כבולות. למשל, בשפה האנגלית, בהרכבה (כלומר המילה המורכבת) un+break+able, המורפמה un היא כבולה, כי איננה יכולה לעמוד לבדה. לעומת זאת המורפמה break היא מורפמה עצמאית. בעברית, מורפמות השיוך והמשקל בשמות עצם, ומורפמות ההטיה בפעלים הן מורפמות כבולות, ואינן יכולות לעמוד בפני עצמן. מורפמה שיכולה לעמוד בפני עצמה נקראת גם "בסיס".

ראו גם

קישורים חיצוניים