ג'ורג' בלנשין – הבדלי גרסאות
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ ←ביוגרפיה: תיקון קישור, קישורים פנימיים, קטגוריה |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) מ ←קישורים חיצוניים: קטגוריה |
||
שורה 19: | שורה 19: | ||
{{בקרת זהויות}} |
{{בקרת זהויות}} |
||
{{מיון רגיל: |
{{מיון רגיל:בלנשין, ג'ורג'}} |
||
[[קטגוריה:כוריאוגרפים אמריקאים]] |
[[קטגוריה:כוריאוגרפים אמריקאים]] |
||
[[קטגוריה:רקדנים אמריקאים]] |
[[קטגוריה:רקדנים אמריקאים]] |
||
[[קטגוריה:רקדני בלט גאורגים]] |
[[קטגוריה:רקדני בלט גאורגים]] |
||
[[קטגוריה:בוגרי הקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג]] |
|||
[[קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית]] |
[[קטגוריה:מקבלי מדליית החירות הנשיאותית]] |
||
[[קטגוריה:מהגרים מצרפת לארצות הברית]] |
[[קטגוריה:מהגרים מצרפת לארצות הברית]] |
גרסה מ־22:07, 23 בנובמבר 2019
לידה |
22 בינואר 1904 סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
30 באפריל 1983 (בגיל 79) ניו יורק, ארצות הברית |
שם לידה | Gueorgui Melitónovich Balanchivadze |
מדינה | האימפריה הרוסית, ארצות הברית |
מקום מגורים | סנקט פטרבורג |
השכלה | |
תקופת הפעילות | מ-1929 |
מעסיק | בלט רוס, בלט רוס דה מונטה קרלו, בית הספר לבלט אמריקאי, ניו יורק סיטי בלט |
בן או בת זוג |
|
פרסים והוקרה |
|
www | |
ג'ורג' בלנצ'ין (באנגלית: George Balanchine,שמו במקור בגאורגית: გიორგი ბალანჩივაძე, גיאוֹרגי באלאנצ'יוואדזֶה, בצרפתית: ז'ורז' בלנשין, 22 בינואר 1904, האימפריה הרוסית - 30 באפריל 1983, ניו יורק) היה המנהל האומנותי של בלט הניו יורק סיטי ומגדולי הכוריאוגרפים הנאוקלאסיים.
ביוגרפיה
בלנשין נולד בסנקט פטרבורג למשפחת אמנים גאורגית. הוא למד בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג. אביו מליטון בלנצ'יוודזה (1862-1937) היה מלחין ומייסד בית האופרה של כותאיסי שנקראת על שמו. אחיו, אנדריה בלנצ'יוודזה (1906-1992), היה מלחין גאורגי נודע.
היה בין אחרוני הכוריאוגרפים שעבדו עבור סרגיי דיאגילב ("אפולו", "הבן האובד","שירת הזמיר" (עיצוב תפאורה: אנרי מאטיס) ,"החתולה".) ביחד עם לינקולן קרסטיין הקים בית ספר לבלט אמריקאי ולהקה, בה כיכבה אשתו דאז, מריה טולצ'יף כפרימה בלרינה. באותה תקופה היה בלנשין אחראי לפיתוח הסגנון שנודע כ"בלט אמריקאי", אשר כלל טכניקות קצביות, אתלטיות, ומתואמות למוזיקה מודרנית, כדוגמת סווינג. יכולותיה האקרובטיים של טולצ'יף היו מותאמים במיוחד לדרישות סגנון זה, והשניים עבדו במהלך שנים לשכללו. כשטולצ'יף רקדה בסגנון בתיאטרון בולשוי ובפריז, הוא התקבל בהתלהבות על ידי המבקרים והקהל. שיתוף הפעולה בין איגור סטרווינסקי ובלנצ'ין אשר החל תחת ידיו של סרגיי דיאגילב נמשך עשרות שנים לאחר מותו והם יצרו יחדיו בארצות הברית עשרות בלטים. בלנשין יצר בלטים גם עבור להקת הבלט הרוסי של מונטה קארלו (Ballet Rousse), האופרה של פריז, ותיאטרון הבלט האמריקאי. בלנצ'ין יצר תפקידים עבור הבלרינות אלכסנדרה דנילובה, מריה טולצ'יף, מליסיה היידן, סוזן פארל, מריל אשלי ודרסי קיסטלר, אשר סוקרו בסרט Dancing for Mr. B' אשר יצא מספר שנים אחר מותו. בלנשין פיתח סגנון מדויק מאוד ומושלם מקצה הבוהן ועד קצה הזרת הראש והצוואר, תבע מרקדניו ביצוע מושלם והתמסרות מושלמת, סגנונו התפתח לסגנון מופשט מאד, הוא בחר בתלבושות אשר לא מסתירות את מבנה גוף הרקדנים רצינותם אמינותם ויושרם ונמנע משימוש באפקטים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מרב יודילוביץ', לניו יורק באהבה, באתר ynet, 22 ביוני 2004
- אסנת לוי, בזכות הפוינט