שלמה זלמן ריבלין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־00:54, 11 בדצמבר 2019

שלמה זלמן ריבלין (1884–1962) היה חזן, מלחין ומורה לחזנות. העמיד דורות של חזנים במכון "שירת ישראל"^[1] ובמקהלת בית הכנסת "שירת ישראל" בירושלים שייסד וניהל, וכונה "רבם של החזנים"^[2]^[3]^[4]^[5]. היה פעיל ציבור בירושלים, דרשן, וכן עסק בחקר תולדות היישוב האשכנזי הפרושי בירושלים.

ביוגרפיה

נולד בירושלים, בנו של יוסף ריבלין. למד בתלמוד תורה ובישיבת עץ חיים. הוכשר לחזן במכון לחזנות של פרופסור אברהם צבי אידלסון ואצל החזן אייזנר. בשנת 1901 נישא לקרובת משפחתו הדסה בת שניאור זלמן ריבלין.

היה פעיל ציבור ביישוב הישן בירושלים. היה חבר ועד העיר האשכנזי ליהודי ירושלים, מנהל בוועד הכללי "כנסת ישראל", יו"ר ועד כולל רייסין, ממייסדי ומנהלי "בית היתומות הכללי", מזכיר ומנהל בחברת "בנין היישוב". ייסד את חברת "עליית שבטים" לבניין בית כנסת מרכזי גדול לכל עדות ישראל בירושלים.

היה חבר ופעיל באגודת אחוה. בביקוריו באנגליה פעל לייסוד לשכת "משה מונטיפיורי" בלונדון ולשכה במנצ'סטר לאגודת "אחוה" העולמית. בהופעותיו הציבוריות באנגליה השפיע על יהודי אנגליה לסייע למען ענייני התורה והדת ולהשתתף ברכישת קרקעות בארץ ישראל.

בשנת 1925 חיבר מלון עברי-אנגלי-אידי. כמו חיבר את ספר "דברי שלמה" (שני חלקים) - חידושים על הש"ס.

חזן ומורה לחזנות

במשך עשרות שנים שימש חזן ראשי בירושלים. בשנת 1902 ייסד יחד עם פרופסור אידלסון את המכון והמקהלה "שירת ישראל". כונה "רבם של החזנים". הכשיר דורות של מאות חזנים, שרבים מהם תפסו משרות חזנות בארץ ובתפוצות. בין תלמידיו: אליהו גרינבלט, חיים אדלר, פרופסור אליהו שלייפר, יצחק רקובסקי.

כמו כן הקים בית ספר לדרשנות בשם "מדרש שלמה".

בשנת 1931 חיבר ספר תווים בשם "שירי שלמה" לחזנים וכן אוסף נעימות עממיות לזמירות ולתפילות כל השנה. ייצר סגנון מוזיקלי שאיחד ושילב מסורות אירופאיות ומזרחיות. פרסם בעיתונות מאמרים לקביעת זמרת-קודש בין-עדתית אחידה.

היסטוריון של תולדות היישוב האשכנזי

ריבלין היה היסטוריון חובב של תולדות היישוב האשכנזי בירושלים מאז עליית תלמידי הגר"א בשנת 1809 בהנהגת סב-סבו רבי הלל ריבלין, ומומחה בתולדות בני משפחת ריבלין ורבניה.

פרסם סדרת ספרים בנושא: "חזון ציון - שקלוב וירושלים", "מוסד היסוד", "דורש לציון". נמנע להציג את עצמו כמחבר ספרים אלו והציג אותם כערוכים בידי בנו.

כמו כן חיבר את הספר "מדרש שלמה" ובו ליקט דרשות של מייסדי היישוב בארץ ישראל מבית מדרשו של הגר"א.

בנו שמואל ריבלין המשיך בדרכו המוזיקלית של אביו וכן היה שותף בחקר תולדות היישוב באשכנזי הפרושי בארץ ישראל.

לקריאה נוספת

ראובן גפני, החזן הטוב הוא נשמת בית הכנסת: ר' שלמה זלמן ריבלין, שירת ישראל ועיצוב עולם החזנות והדרשנות בירושלים, עת-מול גיליון 207, עמ' 23-20.
גפני, ר. (2010). חינוך, תפילה ודרשנות : מפעליו החינוכיים של ר' שלמה זלמן ריבלין בירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים. בתוך: תלמידי הגר"א בארץ ישראל : היסטוריה, הגות, ריאליה : קובץ מחקרים בעקבות יום העיון במכללת אפרתה לציון מאתיים שנה לעליית תלמידי הגר"א (תק"ע-תש"ע), עמ' 86-73.
יוסף אביב"י. קול התור - דור אחר דור. מכילתא א (תש"פ), עמ' 159–336.

קישורים חיצוניים

דוד תדהר (עורך), "שלמה זלמן ריבלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1743
אלי אשד, האגדה לבית ריבלין, בבלוג ״המולטי יקום של אלי אשד״
אודות המקהלה, באתר מקהלת החזנים הירושלמית

הערות שוליים

^ נח זבולוני, מכון ומקהלת "שירת ישראל" חידשו את פעילותם, באתר חרות, ‏14/02/1964
^ דוד תדהר (עורך), "שמואל ריבלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4084
^ הרב שמחה כהן, איגוד בתי הכנסת העולמי
^ פרס 'לכבודה של תורה' לחזן אליהו גרינבלט, חרדים 10
^ אליהו אריה שלייפר, המרכז לחקר המוזיקה היהודית

[1] נח זבולוני, מכון ומקהלת "שירת ישראל" חידשו את פעילותם, באתר חרות, ‏14/02/1964

[2] דוד תדהר (עורך), "שמואל ריבלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יב (1962), עמ' 4084

[3] הרב שמחה כהן, איגוד בתי הכנסת העולמי

[4] פרס 'לכבודה של תורה' לחזן אליהו גרינבלט, חרדים 10

[5] אליהו אריה שלייפר, המרכז לחקר המוזיקה היהודית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 31: / שורה 31: @@
 * ראובן גפני, '''החזן הטוב הוא נשמת בית הכנסת: ר' שלמה זלמן ריבלין, שירת ישראל ועיצוב עולם החזנות והדרשנות בירושלים''', [[עת-מול]] גיליון 207, עמ' 23-20.
 *גפני, ר. (2010). חינוך, תפילה ודרשנות : מפעליו החינוכיים של ר' שלמה זלמן ריבלין בירושלים במחצית הראשונה של המאה העשרים. בתוך: תלמידי הגר"א בארץ ישראל : היסטוריה, הגות, ריאליה : קובץ מחקרים בעקבות יום העיון במכללת אפרתה לציון מאתיים שנה לעליית תלמידי הגר"א (תק"ע-תש"ע), עמ' 86-73.
+*יוסף אביב"י. '''קול התור - דור אחר דור'''. מכילתא א (תש"פ), עמ' 159–336.
 ==קישורים חיצוניים==