מבקר אמנות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־18:16, 12 בדצמבר 2019

מבקר אמנות הוא אדם המתפרנס מפרסום דעותיו על יצירות אמנות ובידור. חלק ממבקרי האמנות הם גם חוקרי אמנות והגבול בין מקצועות אלה אינו תמיד ברור. רבים ממבקרי האמנות הם עיתונאים.

הרקע המקצועי של מבקרי האמנות מעבר להכשרתם כעיתונאים או כחוקרים הוא מגוון. לרובם עשוי להיות מקצוע שונה הקשור לאמנות כמו אוצר, מוציא לאור או עורך מוזיקלי. חלקם היו אמנים בעצמם לפני שהפכו למבקרים, אולם רק מעט מהמבקרים מתפרנסים כאמנים וכמבקרים בעת ובעונה אחת (לדוגמה אהד פישוף). מרבים מהמבקרים יש ציפיה להציג ידע מקצועי ולהכיר מגוון רחב של יצירות אמנות מהסוגה אותה הם מבקרים. אולם, יש מבקרים שהתמחותם היא הצגת זווית ראייתו של צרכן האמנות והבידור הפשוט.

חשיבות הביקורת

ישנם אמנים שלא מחשיבים את המבקרים. המפיק מיכאל שווילי, לדוגמה, טבע את הביטוי "הביקורת בוכה והקופה צוחקת". לעומתם ישנם אמנים רבים המחשיבים מאוד את עבודתם של מבקרי האמנות ונוטים להיעלב מביקורות רעות ואפילו להגיב לביקורות אלה בחריפות. דוגמה לתגובה חריפה היא טביעת הפועל "לגמוז", על שם המבקר חיים גמזו שמתאר נתינת ביקורת קטלנית ביותר; מושג זה נטבע על ידי אפרים קישון. דוגמה אחרת היא תקיפה פיזית של המבקר מאיר שניצר בידי דודו טופז.

לפי המבקר ד"ר דוד שפרבר יצירת אמנות תיחשב "איכותית" בזכות תמיכת מספר מוקדים, שמבקרי אומנות אחד מהם, וכפי שהגדיר זאת הסוציולוג פייר בורדייה: "שיפוטה של יצירה תלוי באיכות השיח המתהווה סביבה בשדות הייצור התרבותיים". לפי ד"ר שפרבר, תופעה זו משפיעה על מיעוט יצירות אמנות "ימניות" שנחשבות איכותיות. אדם צחי (מרצה לקולנוע בחוג לתקשורת במכללת הרצוג) מסכם כי "היעדרו של קולנוע לאומי מן התודעה התרבותית הישראלית קשור במחסור בכתיבה ביקורתית ומחקרית סביב הסרטים הללו – הבוחנת אותם מנקודת מבט לאומית ומאגדת אותם כקבוצה נבדלת מבחינה תמטית בקולנוע הישראלי."^[1]

ראו גם

מבקר מסעדות

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבקרי אמנות בוויקישיתוף

אריק גלסנר, על הביקורת כעמדה פסיכולוגית-אינטלקטואלית – מג'ונתן פראנזן למתיו ארנולד, מדניאל מנדלסון לחנוך לוין, באתר מבקר חופשי, 17 בנובמבר 2012
יעל שוב, על מערכת היחסים הטעונה בין המבקר למבוקר, באתר Time Out תל אביב, 25 ביולי 2013
פבלו אוטין, רגעים מופלאים ביחסים בין מבקרים ובמאים, אתר סריטה, 3 ביולי 2013
אור ברנע, הא הא, המבקרים קטלו את אלבום השנה, באתר ynet, 31 באוגוסט 2013
ג'קי וולשלגר, למה התכוון האמן?, אלכסון, 10 בדצמבר 2013
מתן שירם, הנגישות החדשה: האם מבקרי הקולנוע בישראל מעניקים יחס מקל לסרטים ישראלים? שיחה עם שבעה מבקרי קולנוע, באתר "קולנוע", 30 ביולי 2017

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

^ הטובים לביקורת הקולנוע, באתר השילוח, ‏2018-12-10

[1] הטובים לביקורת הקולנוע, באתר השילוח, ‏2018-12-10

[1]

@@ שורה 6: / שורה 6: @@
 ישנם אמנים שלא מחשיבים את המבקרים. המפיק [[מיכאל שווילי]], לדוגמה, טבע את הביטוי "הביקורת בוכה וה[[קופה רושמת|קופה]] צוחקת". לעומתם ישנם אמנים רבים המחשיבים מאוד את עבודתם של מבקרי האמנות ונוטים להיעלב מביקורות רעות ואפילו להגיב לביקורות אלה בחריפות. דוגמה לתגובה חריפה היא טביעת ה[[פועל (בלשנות)|פועל]] "לגמוז", על שם המבקר [[חיים גמזו]] שמתאר נתינת ביקורת קטלנית ביותר; מושג זה נטבע על ידי [[אפרים קישון]]. דוגמה אחרת היא תקיפה פיזית של המבקר [[מאיר שניצר]] בידי [[דודו טופז]].
+לפי המבקר ד"ר [[דוד שפרבר (מבקר אמנות)|דוד שפרבר]] יצירת אמנות תיחשב "איכותית" בזכות תמיכת מספר מוקדים, שמבקרי אומנות אחד מהם, וכפי שהגדיר זאת הסוציולוג [[פייר בורדייה]]: "שיפוטה של יצירה תלוי באיכות השיח המתהווה סביבה בשדות הייצור התרבותיים". לפי ד"ר שפרבר, תופעה זו משפיעה על מיעוט יצירות אמנות "ימניות" שנחשבות איכותיות. אדם צחי (מרצה לקולנוע בחוג לתקשורת ב[[מכללת הרצוג]]) מסכם כי "היעדרו של קולנוע לאומי מן התודעה התרבותית הישראלית קשור במחסור בכתיבה ביקורתית ומחקרית סביב הסרטים הללו – הבוחנת אותם מנקודת מבט לאומית ומאגדת אותם כקבוצה נבדלת מבחינה תמטית בקולנוע הישראלי."<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://hashiloach.org.il/%d7%94%d7%98%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2/|כותרת=הטובים לביקורת הקולנוע|אתר=השילוח|תאריך=2018-12-10|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2019-12-12}}</ref>
 ==ראו גם==