מרוץ אמסטל גולד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 86: שורה 86:
[[קטגוריה:תחרויות ספורט בהולנד]]
[[קטגוריה:תחרויות ספורט בהולנד]]
[[קטגוריה:הולנד: מרוצי אופניים]]
[[קטגוריה:הולנד: מרוצי אופניים]]
[[קטגוריה:מרוצי אופניים]]
[[קטגוריה:מרוצי וורלד טור]]
[[קטגוריה:מרוצי וורלד טור]]

גרסה מ־22:05, 12 בדצמבר 2019

מרוץ אמסטל גולד
Amstel Gold Race
מרוץ אמסטל גולד, 2006
מרוץ אמסטל גולד, 2006
מרוץ אמסטל גולד, 2006
מדינות הולנדהולנד הולנד, בעיקר בלימבורג.
סוג מרוץ חד-יומי
אורך המסלול 260 ק"מ
חודש אמצע אפריל
משך יום אחד
היסטוריה
התקיים לראשונה 1966
מרוצים עד כה 54
מנצח ראשון צרפתצרפת צרפת ז'אן סטבלינסקי
מוביל במספר הניצחונות

הולנדהולנד הולנד יאן ראס

חמישה ניצחונות
מנצח אחרון הולנדהולנד מת'יו ואן דר פול
שנת מרוץ אחרונה 2019
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרוץ אמסטל גולד הוא מרוץ אופניים חד-יומי המתקיים מדי שנה בחודש אפריל בחלק הדרום מזרחי של הולנד. המרוץ הוא צעיר יחסית למרוצים הקלאסיים והחל רק בשנת 1966. למרות זאת, נחשב המרוץ כאחד מהמרוצים הקלאסים החשובים ביותר. חשיבות זו היא בחלקה תוצאה של היות האמסטל גולד רייס המרוץ החשוב ביותר המתקיים בהולנד שהיא אחת מהמדינות החזקות ביותר בספורט מרוצי הכביש.

ההיסטוריה של המרוץ

מארגנת המרוץ מתחילתו היא מבשלת הבירה הייניקן. זו הסיבה גם שהמרוץ נקרא על שם אחד ממותגיה ה"אמסטל גולד". מארגן המרוץ ומנהלו הטכני ב-30 שנותיו הראשונות היה ההולנדי הרמן קרוט. על שמו מוענק, החל מ-1995, "גביע הרמן קרוט" לרוכב ההתקפי ביותר במרוץ. מ-1995 מנהל את המרוץ ליאו ון פליט.

במחצית השנייה של שנות השמונים עמד המרוץ בסכנת ביטול לאחר שהממשלה ההולנדית העבירה חוק שמנע פרסום פומבי של משקאות אלכוהוליים ומארגני המרוץ עמדו בפני בעיה קשה.

בשנים הראשונות של המרוץ הוא נשלט בייחוד על ידי הרוכבים ההולנדיים והבלגים אשר היו מורגלים לאופי ולתנאי המסלול. במחצית השנייה של שנות השבעים זכה הרוכב ההולנדי יאן ראס ארבע פעמים ברציפות במרוץ ונהגו לכנות את המרוץ באותן שנים "אמסטל גולד ראס". בשנות פעילותו, ניסה מספר פעמים הרוכב האמריקאי המפורסם לאנס ארמסטרונג לזכות במרוץ, (וזאת למרות שהזניח בדרך כלל מרוצים חד-יומיים), אולם הוא נכשל בכך והצליח רק לזכות פעמיים במקום השני (בשנים 1999 ו-2001) ופעם נוספת במקום הרביעי (בשנת 2002).

אחד מהמרוצים שנכנסו להיסטוריה היה ניצחונו של ההולנדי חרי קנטמן בשנת 1985. קנטמן שניצח במרוץ לראשונה ב-1974 כצעיר בן 23, הצליח לנצח שנית כרוכב מבוגר בסוף הקריירה שלו, אחרי ששנה לפני כן עבר תאונה קשה מאוד. הוא הצליח לברוח למתחריו וחצה את קו הסיום כשהוא בוכה מהתרגשות.[1]

מסלול המרוץ

אורכו של המסלול כיום הוא כ-250 ק"מ. בעבר הוזנק המרוץ מככר השוק בעיר הארלן. נקודת הזינוק כיום היא בעיר מאסטריכט והמרוץ מתפתל בגבעות שבאזור לימבורג שהוא החלק היחידי של הולנד שאינו מישורי. מתחילת המרוץ ב-1966 ועד 1990 היה הסיום במרסן (אנ') (להוציא את שנת 1968 בה הסתיים המרוץ אלסלו (Elsloo)). מ-1990 ועד 2002 היה הסיום במאסטריכט. הסיום המישורי הביא לכך שבחלק מהפעמים הוכרע המרוץ במאוץ המוני. כדי להקשות על הרוכבים הועבר הסיום מ-2003 אל גבעת קוברג אשר נמצאת בעיר פלקנברג (למרחק של 800 מטר בשיפוע של 12%). במרוץ של 2013 הועתק הסיום ל-1.8 קילומטרים אחרי פסגת הקוברג.[2]

מסלול המרוץ עמוס בעליות קצרות שחלקן תלולות מאוד. בדרך כלל יש במרוץ מעל 30 עליות שכאלו ובניגוד לרונדה ון פלנדרן, העליות מתחילות מיד מראשית המסלול. כל המרוץ הוא על פני אספלט, אך הכבישים הצרים, שינויי הכיוון החדים והתכופים והרכיבה באזור הבנוי בצפיפות ברובו, מקשים על הרוכבים. הרוכבים ההולנדים, אשר נהנים מעידוד הקהל הביתי הגודש את צידי המסלול, זכו 18 פעמים בניצחון, מתוך 53 המרוצים שנערכו עד כה. אחריהם נמצאים הבלגים עם 13 ניצחונות.

עלייה מפורסמת אחרת היא קויטנברג הנמצאת כ-10 ק"מ לפני הסיום.

רוכבים אשר צברו מספר גדול של ניצחונות במרוץ

חמישה ניצחונות

ארבעה ניצחונות

שני ניצחונות

רשימת המנצחים בשנים האחרונות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חרי קנטמן לאחר ניצחונו ב-1985
  2. ^ Finish Line, באתר הרשמי של המרוץ (כולל מפת המרוץ), אפריל 2014
  3. ^ יש להקיש תאריך לידה בכניסה לאתר כדי לוודא שהמשתמש בן 18 ומעלה, בהתאם לחוק ההולנדי על פרסום אלכוהול