ז'ורז' פיקאר – הבדלי גרסאות
מאין תקציר עריכה |
מ ←חייו |
||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
== חייו == |
== חייו == |
||
ז'ורז' פיקאר נולד ב[[ |
ז'ורז' פיקאר נולד ב[[שטרסבורג]], בירת חבל [[אלזאס]] ב-1854. הוא פנה לקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. ב-[[1895]] נתמנה לראש מחלקת המודיעין הצבאי ("המשרד השני"). בתפקידו זה, הגיעו לידיו קרעי נייר של מזכר בכתב יד, שעובדת המודיעין הצרפתי מצאה בלשכת הנספח הצבאי של [[גרמניה]] ב[[צרפת]]; מן המזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, וזה היה הבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה. |
||
פיקאר הניח כי סיבת הטלת אשמת הבגידה על דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; סייעה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר. |
פיקאר הניח כי סיבת הטלת אשמת הבגידה על דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; סייעה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר. |
||
גרסה מ־01:49, 16 בדצמבר 2019
שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ תקופת שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1854 שטרסבורג, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
18 בינואר 1914 (בגיל 59) אמיין, צרפת |
| מקום קבורה |
Cimetière Saint-Urbain de Strasbourg  |
| מדינה |
צרפת |
| השכלה |
האקדמיה הצבאית סן-סיר |
| השתייכות |
צבא צרפת |
| דרגה | גנרל דיוויזיה |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית החי"ר העשירית | |
| עיטורים | |
  | |
ז'ורז' פיקאר (בצרפתית: Georges Picquart; 6 בספטמבר 1854-18 בינואר, 1914) היה קצין בצבא צרפת שנאבק בנחישות להוכחת חפותו של אלפרד דרייפוס, בימי הפרשה שנקראה על שמו.
חייו
ז'ורז' פיקאר נולד בשטרסבורג, בירת חבל אלזאס ב-1854. הוא פנה לקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. ב-1895 נתמנה לראש מחלקת המודיעין הצבאי ("המשרד השני"). בתפקידו זה, הגיעו לידיו קרעי נייר של מזכר בכתב יד, שעובדת המודיעין הצרפתי מצאה בלשכת הנספח הצבאי של גרמניה בצרפת; מן המזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, וזה היה הבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה.
פיקאר הניח כי סיבת הטלת אשמת הבגידה על דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; סייעה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר.
לאחר חקירה נוספת, הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר נכתב על ידי הקצין פרדיננד אסטרהאזי. פיקאר הביא את הפרטים לידיעת הממונים עליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויים, ואף הרחיקוהו מצרפת כשב-1896 הוצב לשרת בתוניס.
פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף את גילוייו, אך בעת חופשת מולדת בפריז נתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר פורסם, ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מן הצבא, ונדון לשנת מאסר.
ב-13 ביולי 1906 אישר בית הנבחרים הצרפתי חוק שהחזיר הן את פיקאר והן את דרייפוס לשירות פעיל בצבא צרפת, באותן הדרגות שהיו להם לו היו נותרים בשירות במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר כגנרל ודרייפוס כרב-סרן). לימים שירת פיקאר כשר המלחמה בממשלתו של ז'ורז' קלמנסו. פיקאר נפטר לאחר שנפצע בעת נפילה מסוסו ב-1914, בעיר אמיין, בגיל 59.
ברברה טוכמן כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, ומשגילה כי המזכר שהפליל את דרייפוס מזוייף, חש חובה לחשוף את האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע באנטישמיות, אך המחשבה כי אדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה - לא נתנה לו מנוח, תהא דתו של אותו אדם אשר תהא.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ברברה טוכמן, המגדל הגאה, הוצאת דביר, 1998.
- ז`אן דני ברדן, פרשת דרייפוס, הוצאת עם עובד, 2003
- רוברט האריס, "קצין ומרגל", הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2015
