כישור (טווייה) – הבדלי גרסאות
הוספתי פסוק שמתייחס לנשים הטוות במקרא |
|||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
'''כישור''' הוא מכשיר ששימש ל[[טווייה]] כבר ב[[עת העתיקה]] ואחר כך בתקופת [[ימי הביניים]], ביחד עם [[פלך (כלי)|פלך]] או עם [[גלגל טווייה]]. טוויית ה[[צמר]], שהייתה אחת מהמלאכות העיקריות שניצבו בפני הנשים בתקופה זו, נעשתה על ידי סיבוב הפלך ופיתול סיבי הצמר סביבו, דבר שגרם להם להתלפף לכדי חוט אחיד. הכישור עוזר לשמור ולאחסן את הסיבים שעדיין לא נטוו, כך שלא יסתבכו ושיהיו קלים לטווייה. |
'''כישור''' הוא מכשיר ששימש ל[[טווייה]] כבר ב[[עת העתיקה]] ואחר כך בתקופת [[ימי הביניים]], ביחד עם [[פלך (כלי)|פלך]] או עם [[גלגל טווייה]]. טוויית ה[[צמר]], שהייתה אחת מהמלאכות העיקריות שניצבו בפני הנשים בתקופה זו, נעשתה על ידי סיבוב הפלך ופיתול סיבי הצמר סביבו, דבר שגרם להם להתלפף לכדי חוט אחיד. הכישור עוזר לשמור ולאחסן את הסיבים שעדיין לא נטוו, כך שלא יסתבכו ושיהיו קלים לטווייה. |
||
מיומנות ה[[טוויה]] הייתה מיומנות נדרשת ביותר מנשות התקופה, ולכן כל ילדה בתקופה זו למדה להשתמש בכישור, ונדרשה לעשות זאת על מנת לעזור בנטל הכנת הבגדים לבני הבית. ב[[מקרא]] נזכרות הנשים כמי שעוסקות במלאכת ה[[טוויה]] "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה) |
מיומנות ה[[טוויה]] הייתה מיומנות נדרשת ביותר מנשות התקופה, ולכן כל ילדה בתקופה זו למדה להשתמש בכישור, ונדרשה לעשות זאת על מנת לעזור בנטל הכנת הבגדים לבני הבית. ב[[מקרא]] נזכרות הנשים כמי שעוסקות במלאכת ה[[טוויה]] "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה), "וכל הנשים בחכמה...טוו את העזים"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ו) וכן, "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך" (ספר משלי, פרק ל"א, פסוק י"ט). |
||
עם [[המהפכה התעשייתית]] והמצאת מנוע ה[[קיטור]], הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק. |
עם [[המהפכה התעשייתית]] והמצאת מנוע ה[[קיטור]], הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק. |
||
גרסה מ־15:58, 28 בדצמבר 2019
כישור הוא מכשיר ששימש לטווייה כבר בעת העתיקה ואחר כך בתקופת ימי הביניים, ביחד עם פלך או עם גלגל טווייה. טוויית הצמר, שהייתה אחת מהמלאכות העיקריות שניצבו בפני הנשים בתקופה זו, נעשתה על ידי סיבוב הפלך ופיתול סיבי הצמר סביבו, דבר שגרם להם להתלפף לכדי חוט אחיד. הכישור עוזר לשמור ולאחסן את הסיבים שעדיין לא נטוו, כך שלא יסתבכו ושיהיו קלים לטווייה.
מיומנות הטוויה הייתה מיומנות נדרשת ביותר מנשות התקופה, ולכן כל ילדה בתקופה זו למדה להשתמש בכישור, ונדרשה לעשות זאת על מנת לעזור בנטל הכנת הבגדים לבני הבית. במקרא נזכרות הנשים כמי שעוסקות במלאכת הטוויה "וכל אשה חכמת לב בידיה טוו"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ה), "וכל הנשים בחכמה...טוו את העזים"(ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ו) וכן, "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך" (ספר משלי, פרק ל"א, פסוק י"ט).
עם המהפכה התעשייתית והמצאת מנוע הקיטור, הוחלפו הכישור והפלך, שהיו עד אז הדרך היחידה לטוויית חוטים לבגדים, על ידי המכונות, והשימוש במכשירים אלו פסק.
הכישור כסמל
הכישור והפלך מסמלים מלאכה נשית, מאחר שכמעט כל אישה ידעה לטוות (להבדיל מאריגה שהייתה מסובכת יותר). במעשייה היפהפייה הנרדמת, מטילה המכשפה הרעה קללה על הנסיכה, ואומרת שתידקר על ידי פלך.
הכישור מוזכר במקרא פעם אחת בלבד ( מילה יחידאית ), בשיר המפורסם הפותח במילים "אשת חיל מי ימצא" (משלי פרק לא), בו נאמר (פסוק יט): "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶך".
אגדה נוספת בה מוזכר הכישור ופלך הוא "עוץ לי גוץ לי", שבו הייתה צריכה בת הטוחן לטוות זהב מקש. במחזה שכתב אברהם שלונסקי כתוב "(בת הטוחן): מה זאת נטפל עליי המלך?/ שוב עליי לטוות בפלך/לטוות מקש זהב טהור/ואיזה לילה, איזה קור."
הכישור מהווה גם את סמלה של הודו.
במרכזו של דגל הודו נמצא ה"צ'רקהה" (charkhā גלגל טוויה) במרכז הדגל, שסימל את גלגל הטוויה של מהטמה גנדי, שסימל סיפוק צרכים עצמאי, הוחלף ב"אשוקה צ'קרה" (Ashoka Chakra), "גלגל החוק" שנמצא בסמלו של הקיסר המאורייני, בן המאה שלישית לפנה"ס, אשוקה הגדול. 24 החוטרים של הגלגל מסמלים את 24 השעות וההתקדמות כלשעה.
