קאנון (פוליקליטוס) – הבדלי גרסאות
מ ההיסטויריון->ההיסטוריון - תיקון תקלדה בקליק |
←לקריאה נוספת: #1lib1ref |
||
שורה 28: | שורה 28: | ||
== לקריאה נוספת == |
== לקריאה נוספת == |
||
* פרופ' דייוויד פייפר, תולדות הציור והפיסול - מסורות ויצירות מופת, הוצאת כתר, 1983 |
* פרופ' דייוויד פייפר, תולדות הציור והפיסול - מסורות ויצירות מופת, הוצאת כתר, 1983 |
||
* [[מיכאל אבי-יונה]], תולדות האמנות הקלאסית, [[מוסד ביאליק]], 1969 |
* [[מיכאל אבי-יונה]], תולדות האמנות הקלאסית, [[מוסד ביאליק]], 1969 {{ULI|תולדות האמנות הקלאסית}} |
||
* משה ברש, דמות האדם בתולדות האמנות, מוסד ביאליק, 1992 |
* משה ברש, דמות האדם בתולדות האמנות, מוסד ביאליק, 1992 |
||
גרסה מ־00:17, 6 בפברואר 2020
הקאנון של פוליקליטוס - קאנון (מיוונית עתיקה : κανών "כלל", "דגם"; מערבית : قانون: "חוק"). באמנות יוון העתיקה המונח קאנון משויך לפסל דוריפורוס - נושא הרומח של פוליקליטוס מהמאה החמישית לפני הספירה.
אופן הפיסול
הפסל היווני פוליקליטוס אשר פעל במאה החמישית ותחילת המאה הרביעית לפנה"ס, תרם רבות לאמנות הקלאסית. אחת מהבולטות בתרומותיו הייתה יצירת הפסל דוריפורוס (ביוונית: δορυφόρος; בלטינית: Doryphorus) או נושא הרומח.
מטרתו של פוליקליטוס הייתה לפסל פסל קנוני שימחיש את יחסי הפרופורציה המתמטיים בין אברי הגוף. בשל כך החליט לפסל את נושא הרומח במנח כיאסטי - קונטרה פוסטו, במצב שבין עמידה להליכה, שמציג את הגוף באיזון דינאמי שבין הרפוי למתוח במטרה ליצור את "המושלם" כראות עיניו[1].
נושא הרומח גיבש את נוסח הפיסול של אמנות התקופה הקלאסית, תקופה שעסקה רבות בתיאור אנטומי של הגוף ותיאור תנוחת גוף טבעית ביצירות. הפסל הביא לתביעתם של כללים לתיאור גוף האדם.
בשל כל אלו לימים הפכה היצירה משמה הראשוני נושא הרומח ל"קאנון של פוליקליטוס". שם שהעניק לפסל פופוליזם, תהודה וסמל לקאנון בתחום האמנות.
הפסל ומעמדה של הפרופורציה
לפי ההיסטוריון ומייסד תחום חקר תולדות האמנות בישראל משה ברש, סוגיית הפרופורציה של דמות האדם היוותה עבור פוליקליטוס בעיה שיש לפתור והייתה מוקד עולמו האמנותי. בבעיה זו טמונים ההיבטים העיקריים של יצירת הפסל ושל היצירה הקלאסית בכללותה[2].
הפרופורציה כשלעצמה הייתה בעלת מעמד מרכזי בעולם הרוחני של יוון הקלאסית. המונחים פרופורציה, סימטריה, מידה והרמוניה היו מן המוקדים המהותיים של התרבות היוונית בתקופה הקלאסית. למעשה, סוגיית הפרופורציה היוותה עבור התרבות היוונית העתיקה את אחד הסודות הכמוסים ואחד הכוחות הגדולים של היקום במשך אלף שנים.
הפסל ומושג "היפה"
הקאנון של פוליקליטוס מעוגן בתפיסותיהם של פילוסופים קלאסיים הגורסים כי ה"יפה" אינו שרוי באלמנטים עצמם, אלא ביחסים ביניהם, בפרופורציות שלהם. משמע - על מנת שדבר כלשהו יקרא בפינו יפה, עליו להיות פרופורציונלי.
יש לציין כי לפי ברש נושא הרומח חושף אמיתות פנימיות של פוליקלטוס על אף הקושי לקבוע את האותנטיות ההיסטורית של תפיסתו[2].
ראו גם
לקריאה נוספת
- פרופ' דייוויד פייפר, תולדות הציור והפיסול - מסורות ויצירות מופת, הוצאת כתר, 1983
- מיכאל אבי-יונה, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, 1969
שגיאות פרמטריות בתבנית:ULI
סוג לא תואם [ 1 ] האמנות הקלאסית&context=L&vid=ULI&lang=iw_IL&utm_source=he.wikipedia.org&utm_medium=referral&utm_campaign=%22%D7%A7%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%9F+%28%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%95%D7%A1%29%22&utm_content=ULI (הספר בקטלוג ULI) - משה ברש, דמות האדם בתולדות האמנות, מוסד ביאליק, 1992
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ http://www.sikyon.com/Sicyon/Polykleitos/polycl_egpg1.html
- ^ 1 2 משה ברש, דמות האדם בתולדות האמנות, מוסד ביאליק, 1992