שלמה פלסנר (רב) – הבדלי גרסאות
←קישורים חיצוניים: תודה ושים לב |
|||
שורה 23: | שורה 23: | ||
* {{מרחב|שלמה פלסנר}} |
* {{מרחב|שלמה פלסנר}} |
||
* {{אנצ יהודית|קישור=http://www.jewishencyclopedia.com/articles/12208-plessner-solomon|שם=פלסנר, שלמה (סולומון)}} |
* {{אנצ יהודית|קישור=http://www.jewishencyclopedia.com/articles/12208-plessner-solomon|שם=פלסנר, שלמה (סולומון)}} |
||
* {{המגיד|יצחק בן נתנאל הכהן| |
* {{המגיד|יצחק בן נתנאל הכהן|גדול ליהודים|1883/10/25|00900}} |
||
==הערות שוליים== |
==הערות שוליים== |
גרסה מ־16:23, 7 בפברואר 2020
רבי שלמה (סלומון) פלסנר (כ"ז בניסן ה'תקנ"ז, 23 באפריל 1797 – כ"ה באב ה'תרמ"ג, 28 באוגוסט 1883) היה מתרגם ודרשן בן יהדות גרמניה במאה ה-19. ממתרגמי הספרים החיצוניים, מקורבו של רבי עקיבא איגר ומן הלוחמים בתנועה הרפורמית בגרמניה.
ביוגרפיה
נולד לרב יהודה פלסנר בברסלאו, למד אצל רבי אברהם טיקטין שכיהן אז כגאב"ד ברסלאו. בגיל צעיר התפרסם כגאון וצדיק.
הוא היה לבן חסותו של רבו ונהג לשאת דרשות נגד רוח תנועת ההשכלה היהודית ובעיקר נגד מהלכי הרפורמים. מיד לאחר פטירת הרב טיקטין בשנת ה'תקפ"א (1821) הפעילו האחרונים את קשריהם ואסרו עליו לדרוש בפומבי בברסלאו. בשנת 1830 התגורר בברלין, הוא נאם אחת לשבועיים בבית הכנסת, ונקט בדרשותיו בפרשנות הפשט למקרא. בשנת ה'תר"ג (1843) הוא עקר לפוזנן ושם כיהן כדרשן עד פטירתו.
מלבד עבודתו הדרשנית והפולמוסית, חיבר ספרי חידושים על המקרא, הערות על ששה סדרי משנה, וכתבים נוספים.
הוא נפטר בכ"ה אב תרמ"ג ובהלוויתו הספידו אותו הרב עזריאל הילדסהיימר והרב אברהם ברלינר[1].
בנו, אליהו (1841-1898), היה רב באוסטרבה[2].
מכתביו
- נוזלים מן לבנון, ברלין תקצ"ד, 1833 - כתובים אחרונים מתורגמים עם ביאור והקדמה, חידושי תורה בדרך פשט, שירים ודרשות
- "עדות לישראל" (ברסלאו תר"י) - ספר אפולוגטי בעברית ובגרמנית העוסק בהגנה תדמיתית על התלמוד באמצעות ציטוטים חיוביים של חכמים נוצריים עליו.
- "כתובים אחרונים" מימי בית המקדש הראשון ובית המקדש השני (טורון תרכ"ה) - תרגם מיוונית וארמית לעברית
- "כה לחי" (ברסלאו תרנ"ז)
קישורים חיצוניים
- מידע על שלמה פלסנר בקטלוג הספרייה הלאומית
- פלסנר, שלמה (סולומון), במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- יצחק בן נתנאל הכהן, גדול ליהודים, המגיד, 25 באוקטובר 1883