שלמה פרץ – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏ביוגרפיה: קישורים פנימיים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
Wess (שיחה | תרומות)
מ קישורים פנימיים
שורה 11: שורה 11:
בין השנים 1977 ל-1978 הנחה את סדרת הטלוויזיה "[[מצב משפחתי (סדרת טלוויזיה ישראלית)|מצב משפחתי]]" ששודרה ב[[טלוויזיה חינוכית|טלוויזיה החינוכית]] וב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]]. הסדרה עסקה במגוון סיטואציות מחיי המשפחה.
בין השנים 1977 ל-1978 הנחה את סדרת הטלוויזיה "[[מצב משפחתי (סדרת טלוויזיה ישראלית)|מצב משפחתי]]" ששודרה ב[[טלוויזיה חינוכית|טלוויזיה החינוכית]] וב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]]. הסדרה עסקה במגוון סיטואציות מחיי המשפחה.


בנוסף פרץ כתב במהלך השנים במדורי הדעות של [[TheMarker]] ו[[גלובס]] בנושא ייעוץ אסטרטגי תקשורתי.
בנוסף פרץ כתב במהלך השנים במדורי הדעות של [[TheMarker]] ו[[גלובס]] בנושא [[ייעוץ אסטרטגי]] תקשורתי.


=== קריירה כיועץ תקשורת ===
=== קריירה כיועץ תקשורת ===

גרסה מ־20:42, 19 בפברואר 2020

אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

שלמה פרץ הוא שדרן רדיו, יועץ תקשורת ואיש יחסי ציבור ישראלי.

ביוגרפיה

פרץ נולד בתל אביב והתחנך ב"בית חינוך לזרם העובדים". בצה"ל שירת בחיל השריון, כולל בשירות קבע. בנוסף שירת שירות ביטחוני ממלכתי. לאחר שחרורו למד לתואר ראשון מאוניברסיטת בר-אילן בכלכלה, מנהל עסקים ומדע המדינה.

בשנת 1974, עם שחרורו מצה"ל, למד קריינות ועריכה בקורס עורכי חדשות וקריינים של קול ישראל, ועם סיום לימודיו החל לעבוד בתחנה. שנה לאחר תחילת עבודתו נבחר לתפקיד עורך כלכלי, עורך חדשות ומגיש חדשות בגלי צה"ל. לאחר סיום תפקידו המשיך לשרת במילואים כעורך ומגיש חדשות בתחנה.

בשנת 1975 החל לעבוד כעורך במוספי הכלכלה והעסקים של עיתון הארץ.

בין השנים 1977 ל-1978 הנחה את סדרת הטלוויזיה "מצב משפחתי" ששודרה בטלוויזיה החינוכית ובערוץ הראשון. הסדרה עסקה במגוון סיטואציות מחיי המשפחה.

בנוסף פרץ כתב במהלך השנים במדורי הדעות של TheMarker וגלובס בנושא ייעוץ אסטרטגי תקשורתי.

קריירה כיועץ תקשורת

ב-1978 מונה כסמנכ"ל לנושאי שיווק מיתוג ויחסי ציבור בקופת החולים הכללית. בתפקיד זה פעל גם כיועץ ליושב ראש קופת חולים, לרבות לובינג ותיאום פעולות קופת החולים בכנסת ובמשרדי הממשלה. ב-1985 נשלח מטעם המגבית היהודית לבריטניה שם פעל כסמנכ"ל גיוס כספים של הארגון.

עם חזרתו לארץ ב-1990, פתח משרד המתמחה ביחסי ציבור, ייעוץ תקשורת, קשרי משקיעים וקשרי ממשל,[1] והחל לייעץ בין היתר לשר האוצר, יצחק מודעי,[2] ולקונצרן כלל וקונצרן אי.די.בי.

ב-1999 החל לשמש כיועץ תקשורת לראש הממשלה, בנימין נתניהו.[3] בשנת 2000 מונה ליועצו של איש העסקים שלדון אדלסון. באותה שנה נבחר לשמש כיועץ של "שידורי קשת", ובשנת 2003 מונה כיועץ של ערוץ 10.[4]

החל משנת 2009 פרץ עובד בשיתוף פעולה עם תאגיד קשרי המשקיעים והממשל הבינלאומי Grayling.[5] במסגרת עבודתו יעץ פרץ לגופים רבים, שלטוניים ומסחריים כאחד, וביניהם בנק ישראל, בנק הפועלים, משרד התשתיות, תנובה, מפעל הפיס, משרד האוצר, משרד הביטחון ובזק.[6] פרץ שימש כיועץ התקשורת של המרכז הבינתחומי עם הקמתו ושימש כיועץ לנשיא אוניברסיטת בר-אילן. בשנת 2016 החל לשמש כיועץ האסטרטגי של אוניברסיטת בן-גוריון. במקביל שימש כיועץ קשרי משקיעים במהלך הנפקות ציבוריות של חברות ישראליות רבות ביניהן: קבוצת עזריאלי, אמדוקס, טבע, אל-על, שיכון ובינוי, סלקום, אפריקה ישראל ועוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מינויים, מעריב 9 בפברואר 1988
  2. ^ יוסי גירנשטיין, "כל עוזרי השר", עיתון מעריב, 13 ביוני 1990
  3. ^ ורד שרון ריבלין, שלמה פרץ מונה ליועץ אסטרטגי במטה האישי של נתניהו, באתר גלובס, 1 במרץ 1999
  4. ^ רוני קורן דינר, ערוץ 10 החל בפיטורי עשרות עובדים; פוטרה דוברת הערוץ, מינה סימן-טוב, אתר TheMarker, 2 באפריל 2003
  5. ^ מערכת אקונומיסט, תאגיד יחסי הציבור וקשרי המשקיעים העולמי Grayling נכנס לישראל, אתר אקונומיסט, 17 במאי 2009
  6. ^ אופק גבאי, "שלמה פרץ קיבל את תקציב ייעוץ התקשורת והדוברות של 5,500 עובדי מס-הכנסה, מע"מ, מכס, מיסוי מקרקעין ושע"מ", אתר גלובס, 26 באוגוסט 2004