סטיבן קינג

שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

סטיבן קינג
Stephen King

קינג, 2007
לידה	21 בספטמבר 1947 (בן 76) פורטלנד, מיין, ארצות הברית
שם לידה	Stephen Edwin King
מדינה	ארצות הברית
אירועים משמעותיים	תאונת מכונית (19 ביוני 1999)
שם עט	Richard Bachman
עיסוק	סופר, תסריטאי, בעל טור, שחקן, מפיק טלוויזיה, במאי קולנוע
מקום לימודים	תיכון ליסבון, אוניברסיטת מיין, Hampden Academy, Lisbon Falls High School
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	ספרות אימה, ספרות גותית, אפוקליפסה ופוסט-אפוקליפסה, מותחן, ספרות מכתבים, מדע בדיוני, דרמה, פנטזיה, ספרות בלשית
יצירות בולטות	קארי, שק של עצמות, The Girl Who Loved Tom Gordon, לוכד החלומות, The Dark Tower IV: Wizard and Glass, דספריישן, The Regulators, גרין מייל, רוז מאדר, בית שחור, The Dark Tower V: Wolves of the Calla, סלולרי, דוקטור סליפ, מתוך הביואיק, הילד מקולורדו, The Dark Tower VI: Song of Susannah, The Dark Tower VII: The Dark Tower, Joyland, נדודי שינה, דברים שצריך, מיזרי, זה, המגדל האפל, העמדה, חלקת סיילם, הניצוץ, Dolores Claiborne, The Dead Zone, קוג'ו, הקמיע, עיני הדרקון, Firestarter, Cycle of the Werewolf, כריסטין, בית כברות לחיות שעשועים, הערפל
תקופת הפעילות	מ-1959
הושפע מ	ברם סטוקר, ריי ברדבורי, ג'ון מקדונלד, דון רוברטסון, ריצ'רד מת'סון, שירלי ג'קסון, ה.פ. לאבקרפט, אדגר אלן פו, ברטון הטלן
בן או בת זוג	טבית'ה קינג (7 בינואר 1971–?)
צאצאים	ג'ו היל, אוון קינג, נעמי קינג
פרסים והוקרה	פרס הספר הלאומי (2003) פרס הדמיון הגדול (2002) פרס אדגר (2016) פרס אדגר (2015) פרס או. הנרי (1996) Goodreads Choice Awards (2019) Shirley Jackson Award for Single-Author Collection (2015) פרס הוגו לעבודה הקשורה הטובה ביותר (1982) פרס ברם סטוקר לרומן (1996) המדליה הלאומית לאומנויות (2014) פרס ברם סטוקר (2003) פרס ברם סטוקר לרומן (2008) פרס הדמיון הגדול (1997) פרס אדגר (2007) פרס ברם סטוקר (2000) פרס ברם סטוקר לרומן (2006) פרס ברם סטוקר (2011) פרס ברם סטוקר לספר עיון (2000) פרס מאסטר כנס האימה העולמי פרס שירלי ג'קסון פרס האמט
האתר של סטיבן קינג (באנגלית)
חתימה

סטיבן אדווין קינג (באנגלית: Stephen Edwin King; נולד ב-21 בספטמבר 1947) הוא סופר אמריקאי פורה, הכותב בעיקר ספרי מתח ואימה. ספריו פופולריים מאוד ורבים מהם היו לרבי-מכר בינלאומיים. מעל ל-350 מיליון עותקים מהרומנים של קינג נמכרו ברחבי העולם, וספריו עובדו לסדרות טלוויזיה ולסרטי קולנוע מצליחים. בנוסף כתב קינג מספר ספרים וסיפורים קצרים תחת שם העט ריצ'רד בכמן (Richard Bachman).

קורות חיים

נעוריו

נולד בפורטלנד, מיין, ארצות הברית. בנם של נלי רות ודונלד אדווין קינג. כשהיה בן שנתיים, אביו, שהיה סוחר ימאי, נטש את משפחתו והאם גידלה לבדה את קינג ואת אחיו המאומץ דייוויד. המשפחה סבלה מקשיים כלכליים רבים לאחר עזיבת האב ונדדה בין ערים שונות בוויסקונסין, אינדיאנה וקונטיקט. כשקינג היה בן 11, הוא ומשפחתו חזרו למיין שם אימו טיפלה בהוריה עד פטירתם, ולאחר מכן אמו של קינג עבדה בהסעדה במגורים לאנשים הסובלים מפיגור שכלי.

כילד, קינג היה עד למוות של אחד מחבריו שנדרס על ידי רכבת, אך על פי דבריו אין לו זיכרון מהאירוע. משפחתו מעידה שלאחר האירוע קינג חזר לביתו בהלם, ובלי יכולת לדבר, ורק מאוחר יותר הבינה משפחתו את אשר אירע. מספר פרשנים טוענים שהאירוע המודחק באופן בלתי מודע נותן השראה לקינג ליצירותיו האפלות יותר, אך קינג מוחה על הרעיון.

ההשראה העיקרית של קינג לספרי האימה שלו מתוארת בספרו "ריקוד המוות" שראה אור ב-1981. בפרק בשם "השהיה אוטוביוגרפית מרטיטה", קינג מספר על דודו, המוצא בהצלחה מי תהום באמצעות ענף של עץ תפוח, ועל כך שלפתע ההגשמה העצמית שלו בנוגע לחייו התממשה. יש כאן אנלוגיה לחייו: בזמן שקינג ואחיו הבכור עיינו ברפרוף בספרים ישנים בעליית הגג של ביתם, גילה קינג ספר בכריכה רכה של הווארד פיליפס לאבקרפט, שהוא אוסף סיפורים קצרים של המחבר. לימים התברר שזהו ספר ישן של אביו. על הכריכה יש איור של מפלצת המסתתרת במערה בתוך נבכי הגיהנום, מתחת למצבה. הוא תיאר זאת:

”זה היה הרגע בחיי כשענף התפוח לפתע הכה בחוזקה על הקרקע. ככל שזה נגע לי, כבר הייתי בדרכי.”

חינוך ותחילת קריירה

קינג למד בבית הספר היסודי "דורהאם", וסיים את לימודיו בבית הספר "ליסבון פולס" שבמיין. הוא הביע עניין בז'אנר האימה כבר בתקופת לימודיו בבית הספר היסודי, והחל לכתוב כתחביב בתקופת לימודיו. את מאמריו תרם למגזין שאחיו הוציא לאור. לאחר מכן החל למכור לחבריו את סיפוריו, שהיו מבוססים על סרטים שראה. לאחר שמורי בית הספר גילו זאת, נאלץ קינג להחזיר את כל רווחיו. היצירה הראשונה של קינג שפורסמה באופן עצמאי הייתה "הייתי שודד קברים מתבגר".

ב-1966 החל ללמוד אנגלית באוניברסיטת מיין, וסיים בהצלחה את לימודיו בשנת 1970. במהלך לימודיו כתב טור בשם "משאית הזבל של סטיבן קינג" בעיתון הסטודנטים של האוניברסיטה. נוסף על כך השתתף בסדנת כתיבה. באותם ימים עבד בעבודות מזדמנות כדי לממן את לימודיו. את סיפורו המקצועי הראשון, סיפור קצר בשם "קומה מזכוכית", מכר ב-1967. בארכיון הספרים של אוניברסיטת מיין שמורות יצירותיו המוקדמות של קינג.

לאחר שסיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטה וקיבל תעודת הוראה, לא הצליח באופן מיידי למצוא משרת הוראה פנויה, ולכן התפרנס באמצעות מכירת סיפורים קצרים למגזין מיין. רבים מהסיפורים הקצרים שכתב באותם ימים התפרסמו באוסף הסיפורים הקצרים שלו "משמרת לילה". ב-1971 התחתן עם טאביתה ספרוס, ידידתו לספסל הלימודים מאוניברסיטת מיין. באותו הסתיו הועסק כמורה באקדמיית האמפדן שבמיין. גם במשך קריירת ההוראה שלו המשיך לתרום סיפורים קצרים למגזינים, וגיבש רעיונות לרומנים. באותה התקופה התמכר לאלכוהול, התמכרות שנמשכה יותר מעשור.

ההצלחה בקריירה

בשנת 1973, הרומן הראשון של קינג, קארי (באנגלית: Carrie) אושר על ידי ההוצאה לאור "דאבלדיי". מאוחר יותר, כשכתב על הספר, הזכיר כיצד נעשה כל כך מיואש כאשר ניסה לפתח את הרעיון של ילדה בעלת יכולות על-חושיות לרומן, עד שהוא זרק את הטיוטה המוקדמת לפח שכן הוא חשב שהיא ילדותית מדי, אך אשתו מנעה ממנו לזנוח את הרעיון והפצירה בו לסיימו. הוא קיבל מקדמה של 2,500$ (סכום זעום לרומן) אבל הספר זכה להצלחה יחסית, והרווחים עמדו על 400,000$, כשחצי מהסכום הגיע להוצאה לאור. קינג ומשפחתו עברו לצפון מיין מפני שמצבה הבריאותי של אמו התדרדר. באותה התקופה קינג החל לכתוב ספר בשם "Second Coming". מיד אחרי שהספר "קארי" יצא לאור ב-1974, אמו של קינג נפטרה מסרטן הרחם. דודתו אמיריין קראה לה את הרומן לפני פטירתה. באותה תקופה קינג כתב על בעיות השתייה שלו, והתוודה שהיה שיכור בזמן שקרא את הספד אמו בהלווייתה. שמו של הספר שכתב בזמן שאמו סבלה מהמחלה שונה לאחר מכן ל-"Jerusalem's Lot", ובסופו של דבר יצא בשם "Salem's Lot" ב-1975, הספר מספר על ערפדים המשתלטים על עיירה. ב-1975 הוא השלים את הרומן הרביעי שלו, "העמדה", אשר יצאה לאור ב-1978.

לאחר מות אמו, קינג ומשפחתו עברו לבולדר, קולורדו, שם כתב קינג את "הניצוץ" (באנגלית: The Shining) אשר יצא לאור ב-1977. בסתיו 1977 קינג התחיל ללמד כתיבה יצירתית באוניברסיטת מיין.

סדרת המגדל האפל

בשנות ה-70 המוקדמות קינג החל בכתיבת סדרת סיפורים בשם "המגדל האפל". במרכזה של העלילה נמצא רונלד, אקדוחן בודד אשר נמצא במרדף אחר "האיש בשחור". העלילה מתרחשת בעולם בדוי, פרי דמיונו של קינג, עולם אשר מבחינה רעיונית נע בין "הארץ התיכונה" של ג'ון רונלד רעואל טולקין לבין עולם מערבון הספגטי. בהתחלה פורסמו הסיפורים בחמישה חלקים ב"מגזין הפנטזיה והמדע בדיוני" בין השנים 1977 ו-1981. בהמשך הרעיון קרם עור וגידים, והסיפורים התפתחו לשבעה ספרי כריכה קשה בסדרת "המגדל האפל", ספרים שנכתבו במשך ארבעה עשורים, החל מ-1970 ועד 2004.

ב-1982 מוציא לאור בשם דונאל מ. גרנט הדפיס את אוסף הסיפורים בפעם הראשונה ביחד, בכריכה קשה עם הדפסי צבע, בשם "המגדל האפל: האקדוחן". ביקום שבספרו של קינג חוזרת שוב ושוב הטענה כי כל העולמות והיקומים הקיימים נשענים על יקום אחד בלבד, יקום המוביל את כל הנעשה, ויקום זה שיקבע מה יתרחש בשאר היקומים. ביקום זה קיים המגדל האפל.

בספרו הראשון בסדרה, רולנד יוצא למסע קסום ואפל, למציאת המגדל האפל, אותו מגדל שקושר את כל העולמות יחד. מסעו מגיע לקיצו רק בסיום הספר השביעי.

שמו של כל פרק היה שם הסיפור שפורסם קודם לכן במגזין. היקף ההדפסה הראשונית היה דל, כ-10,000 עותקים, מספר שגם באותה התקופה היה נחשב למועט ביותר. ב-1980 הרומן של קינג - "יורקת האש" הודפס ב-100,000 עותקים, בהדפסה הראשונה שלו, והרומן "כריסטין", אשר ראה אור ב-1983 והודפס בכ-250,000 עותקים, גם כן בהדפסה הראשונה. להדפסה הראשונה של הרומן לא קדם מסע פרסום ויחצנות, ורק חנויות ספרים מסוימות (לרוב חנויות שהגדירו עצמן כחנויות ספרי מדע בדיוני) החזיקו את הספר על המדף. פרט למספר מצומצם של חנויות, הספר לא היה זמין לקנייה. הספר התפרסם באמצעות שמועות בלבד, בעיקר בין מעריציו וקוראיו של קינג, וכשכל 10,000 העותקים נמכרו בית הדפוס הדפיס עוד 10,000 עותקים בלבד (1984). גם מספר העותקים הזה לא הספיק, והביקוש לרומן בקרב הקוראים הלך וגדל.

ב-1987 הספר השני בסדרה, "שליפת השלושה", ראה אור. בספר זה רונלד מצרף למסעו שותפים נוספים מהמאה ה-20, באמצעות דלתות קוסמיות. ההדפסה הראשונית של הספר הייתה 30,000 עותקים, מספר שעדיין נחשב נמוך יחסית. (הרומן זה לדוגמה, יצא ב-1986 ב-1,000,000 עותקים בהדפסתו הראשונה). קינג האמין שסדרת המגדל האפל תמשוך רק קהל מצומצם מאוד, והוא התנגד להדפיס את הספר במספר עותקים גבוה יותר. לאחר מכן, כבר בשנות ה-80 המאוחרות, בעקבות לחץ מצד המוציאים לאור וממעריציו הרבים (בשלב זה היו פחות מ-50,000 עותקים מודפסים, מול מספר גדול של מעריצים שרצו לרכוש את הספר) קינג הסכים להדפיס את הספרים בכמות המונית.

בתחילת שנת 2000 קינג שכתב את הספר המקורי - "האקדוחן", כיוון שהרגיש שהטון בספר המקורי, אשר יצא ב-1970, לא התאים לטון של הספרים המאוחרים יותר. קינג הרגיש שסגנון כתיבתו השתנה בצורה ניכרת באותן 27 השנים שעברו. הגרסה החדשה של הספר ראתה אור ב-2003, במספר עותקים מצומצם (גרסת אספנים), ולספר צורף סיפור קצר נוסף, המתרחש בעולם המגדל האפל בשם "האחיות הקטנות של אלוריה".

עיבודים לסדרת המגדל האפל

באוקטובר 2005 קינג חתם על חוזה עם מארוול קומיקס בנוגע לכוונתם לשחרר מיני סדרה המתרחשת בעולם שיצר בסדרת המגדל האפל, בשם "הולדתו של האקדוחן". הסדרה, שתתמקד בימיו המוקדמים של רונלד, הגיבור, לא נכתבת על ידי קינג אלא על ידי רובין פורת' (עלילה), פיטר דייוויד (תסריט) וג'אי לי (אנימציה). הפרק הראשון יצא ב-7 בפברואר 2007, ובאותו היום קינג, דייוויד, לי והעורך הראשי של מארוול, ג'ו קוסדה, חתמו על חוזה להפצת חוברות הקומיקס. החוברת נמכרה ב-200,000 עותקים, נכון למרץ 2007.

בפברואר 2007 הועלתה שמועה בנוגע לכוונותיו של יוצר סדרת הטלוויזיה "אבודים", ג'יי ג'יי אברהמס, לאמץ את סדרת המגדל האפל לפרויקט עצמאי, אך מאוחר יותר אברהמס הצהיר שהוא מוותר על הרעיון.

רצ'ארד באקמן

בסוף 1970 ובשנות השמונים המוקדמות, הוציא קינג לאור מספר רומנים קצרים, כולם תחת שם עט בדוי, "ריצ'רד באקמן". הרעיון מאחורי שם עט שונה היה לפי קינג, כדי שהוא יהיה מסוגל למדוד את עצמו, ובכדי לדעת אם הוא מסוגל לשחזר את ההצלחה שלו פעם נוספת. קינג רצה לספק לעצמו תשובה בנוגע לשאלת ההצלחה הגדולה שלו. לטענתו, הוא רצה להשתיק את הקול בראשו שניקר לו בנוגע לכך שכל הצלחתו אולי מקרית לחלוטין. סיבה נוספת היא שרוב חברות ההוצאה לאור אישרו באותן השנים הוצאת ספר אחד בלבד בשנה לכל סופר.

רצ'ארד באקמן נחשף כשם עט בדוי של קינג אחרי עקשנות מצד מוכר בחנות ספרים בוושינגטון בשם סטיב בראון. בראון הבחין בקווי דמיון דומים בין קינג לבאקמן, ומאוחר יותר הצליח לאתר רשומות של מוציא לאור אשר מאמתות שקינג הוא כותב אחד הרומנים של באקמן. לאחר הגילוי שוחררה לתקשורת הודעה שהסופר ריצ'רד באקמן נפטר מסרטן. ב-1989 קינג הקדיש את ספרו "החצי האפל" לריצ'רד באקמן, וב-1996, כשספרו של קינג "דספריישן (עיר ושמה ייאוש)" יצא לאור יחד עם ספר ה"מראה" שלו, "המשליטים" - החתימה של ריצ'רד באקמן נראתה עליו.

ההתמודדות עם ההתמכרות

בשנת 1987, חבריו של קינג ומשפחתו החליטו לפעול בנוגע להתמכרויותיו והוציאו מהפח של קינג פחיות בירה, בדלי סיגריות, קוקאין, דיאזפאם, אלפראזולאם, מריחואנה כדורי הרגעה ותרופות נגד צינון. לאחר שקינג ראה מולו את כל הסמים שהוצאו מהפח הוא הפסיק את הכחשותיו, ופנה לקבל עזרה בנוגע להתמכרותו. על פי דיווחיו, קינג נשאר עד היום פיכח.

תאונת הדרכים, והמחשבות על הפרישה

ב-19 ביוני 1999, בסביבות השעה 4:30 אחר הצהריים, קינג צעד במעלה גבעה בשולי כביש מהיר במרכז מיין. באותה העת הנהג בריאן סמית' עבר במקום, הוסח על ידי כלב הרוטוויילר שלו שהיה במושב האחורי של רכב הטנדר שלו, ובעקבות כך סטה מהמסלול ופגע בקינג. קינג עף למרחק של כ-4 מטרים משולי הכביש. לפי הדו"ח המשטרתי, קינג נפגע מאחור, ועדי הראיה שהיו במקום טענו שהנהג לא נסע מהר. לעומת זאת, באתרו של קינג נכתב שהוא נפגע מלפנים. כתוצאה מהפגיעה קרסה הריאה הימנית של קינג, והוא סבל ממספר שברים ברגלו הימנית, ירכו, ומקרע בקרקפת.

אחרי חמישה ניתוחים בעשרה ימים ופיזיותרפיה ממושכת, קינג היה יכול להמשיך את כתיבת ספרו "על הכתיבה", אף שהשבר בירכו לא אפשר לו לשבת יותר מ-40 דקות רצופות, בגלל הכאב העז. לאחר כשנתיים, קינג סבל מדלקת ריאות חמורה מאוד, כפועל יוצא מהפגיעה בריאתו במהלך התאונה.

עורך הדין של קינג קנה את המכונית של סמית' ב-1,500 דולרים לאחר האירוע, כדי למנוע ממנה להימכר ב-eBay. מאוחר יותר המכונית רוסקה באתר גריטת מכוניות, וזאת לאחר שקינג גרם לה נזקים נרחבים באמצעות מחבט בייסבול. בהמשך קינג אמר בראיון שהוא רצה להרוס לחלוטין את המכונית באמצעות פטיש.

תיאור בדיוני של התאונה מתואר בספר האחרון מסדרת "המגדל האפל". בתיאור אשר בספר קיימת גם השיחה בין קינג לסמית', בזמן שהוא חיכה לקבלת הטיפול הרפואי.

ב-2002, קינג הודיע על כוונתו להפסיק לכתוב, חלקית בעקבות הפגיעות הפיזיות שספג בתאונה, פגיעות אשר הפריעו לו בכתיבתו. בראיון לעיתון האמריקאי "לוס אנג'לס טיימס" אמר קינג:

"אתה מגיע לנקודה בה הצלחת להקיף את כל קצות החדר, מפה אתה יכול לחזור אחורה למקומות שכבר היית בהם ובסופו של דבר למחזר את עצמך. אמרתי את מה שהייתי צריך לומר. מנקודה זו יש ברירה, או להמשיך הלאה או לומר שעזבתי כשאני עדיין בשיא".

מאז הודעתו קינג המשיך לכתוב, אבל הצהיר באתרו הרשמי:

"אני כותב, אבל אני כותב בקצב אטי הרבה יותר מקודם לכן, ואני חושב שאם יהיה לי משהו באמת באמת טוב, אני אהיה מוכן לפרסמו מכוון שהפרסום מרגיש כמו השלב האחרון וההכרחי של תהליך היצירה. לפרסם יצירה כדי שאנשים יהיו יכולים לקרוא אותה, כדי לקבל פידבקים ובכדי שאנשים ידברו עליה אחד עם השני ואיתך, הכותב. אף על פי שיכולת ההמצאה שלי הואטה במהלך השנים, אבל כך זה אמור להיות".

עבודות מאוחרות

בשנת 2000 פרסם קינג ספר בהמשכים באינטרנט בשם "הצמח". הספר לא הודפס בשום שלב. בתחילה חשבו שקינג בחר לפרסם את הרומן באמצעות האינטרנט מפני שהמכירות היו כושלות, אך מאוחר יותר קינג אמר שפשוט נגמרו לו הרעיונות. ב-2006, קינג פרסם ספר אימה אפוקליפטי בשם "סלולרי".

ב-15 באוגוסט 2007 נחשד קינג ב"וונדליזם" בחנות ספרים באוסטרליה, מפני שהוא לכאורה נראה "משחית" ספרים במדור המדע בדיוני. בהמשך התברר שקינג פשוט חתם על הספרים שלו.

ב-2008 פרסם קינג את הספר "דומא קי" ואוסף סיפורים קצר בשם "בדיוק אחרי השקיעה" שהכיל 13 סיפורים קצרים.

בשנת 2009, קינג פרסם שני ספרים חדשים. רומן אחד בשם "Ur" (לא תורגם לעברית), שנכתב בלעדית עבור אמזון קינדל, וניתן לרכישה רק באמצעות אמזון. השני הוא ספר-שמע בשם "Road Rage", ספר אשר כולל בתוכו את הסיפור הקצר של ריצ'רד מתטסון בשם "Duel", ואת המחווה של קינג לסיפור זה בשם "Throttle", סיפור שנכתב מחדש על ידי בנו של קינג - ג'ו היל.

ספר חדש יותר של קינג נקרא "מתחת לכיפה", שהוא ספר לא גמור אשר קינג ניסה לכתוב פעמיים מאז 1970. הספר יצא לאור ב-10 בנובמבר 2009. זה הספר הארוך ביותר שקינג כתב מאז ספרו "זה", ואורכו בגרסה העברית הוא 1,022 עמודים.

באפריל של שנת 2011 פרסם קינג נובלה בשם "Blockade Billy" שיצאה לאור בהוצאה לאור קטנה ועצמאית בשם "Cemetery Dance Publications". בהמשך פורסמה הנובלה במתכונת כריכה רכה בהוצאת "סיימון ושוסטר".

בנובמבר 2010 יצא לאור ספרו אפלה מוחלטת, אין כוכבים שהוא אוסף של ארבע נובלות.

ב-8 בנובמבר 2011 יצא לאור הספר "22/11/63", המתאר נוסע בזמן שיוצא למסע במטרה להציל את הנשיא קנדי מההתנקשות.

בשנת 2012 יצא לאור הספר השמיני בסדרת המגדל האפל, "הרוח בחור המנעול" ("The Wind Through the Keyhole"), שמתרחש כרונולוגית בין הספר הרביעי לחמישי. באותה שנה פורסם גם ספרו "יריד השעשועים" ("Joyland").

בספטמבר 2013 הוציא קינג את הספר "דוקטור סליפ" ("Doctor Sleep") שמהווה המשך לספרו הקלאסי "הניצוץ" מ-1977.

ביוני 2013 פרסם קינג את הספר "מר מרצדס" ("Mr. Mercedes"), שהפך בהמשך לחלקה הראשון של טרילוגיית ספרים. החלק השני, "כל המוצא זוכה" ("Finders Keepers") יצא לאור ביוני 2015, והחלק השלישי,"סוף המשמרת" ("End of Watch"), יצא לאור ביוני 2016.

בנובמבר 2015 יצא לאור האוסף העשירי של סיפוריו הקצרים של קינג, "The Bazaar of Bad Dreams". הספר זכה לביקורות טובות ונמכר היטב .

בשנת 2018 יצא לאור ספרו "יפהפיות נמות", הספר נכתב בשיתוף בנו אוון קינג, בהוצאת מודן.

הכתיבה

סגנון הכתיבה

כתיבתו של קינג ידועה בעיקר בשל יכולתו לשים דגש על הדברים הקטנים, שבסופו של דבר מעצבים את הדמויות ואת קו העלילה. רבים מספריו של קינג, שלכאורה מנותקים לחלוטין אחד מהשני, מתבררים כמחוברים בקווי עלילה כלשהם, לרוב באמצעות דמויות משניות, ערים בדיוניות זהות, ועוד. ערים אלו לרוב שוכנות במדינת מיין, מולדתו ומקום חייו של קינג, לדוגמה העיר הבדיונית דרי, שרבים מסיפוריו מתרחשים בה. ספריו של קינג שופעים באזכורים בנוגע להיסטוריה ולתרבות של אמריקה, במיוחד בפן האפל והמחריד לעיתים. אזכורים אלו מתבטאים לרוב באמצעות סיפורים על העבר של הדמויות המתוארות בספריו, סיפורים אשר מסבירים את פחדיהם.

סגנון כתיבתו של קינג ידוע בעיקר בשל תחכומו הרב, והאופן האפל שבו הדברים מוצגים. הרבה מספריו עוסקים בנושאים פשע, אלימות, מלחמה, גזענות והעל טבעי. קינג נוטה להיכנס לנבכי נשמותיהן של דמויותיו בספריו, ובאמצעות כך לבקר את החברה, ולחשוף לדבריו, את אופיו האמיתי של האדם. ספריו של קינג ידועים בשל האפלוליות בה הדברים מוצגים, באופן קר, קודר, וכן. כתיבתו של קינג נודעת גם בשל דו הערכיות שניתן למצוא בסיפוריו. קינג לעולם לא מבקר או מביע דעה באופן ישיר, אלא רק באמצעות הדמויות והסיפור. לעיתים הדמות עוברת שינוי, בפעמים אחרות המציאות אליה הדמות נזרקת גוררת מחשבה מצד הקורא. על פי המבקרים, ספריו של קינג חותרים לתכלית מסוימת, וגוררים את הקורא למחשבה מעמיקה בנוגע לעניין אותו בוחר קינג להעלות בסיפור.

קינג תופס את תפקיד המספר בספריו, לעיתים בתור עצמו, ונוהג להתייחס לקוראיו כאל "חברים ושכנים", או "קוראיי הקבועים". סגנון זה קיים ברבים מספריו. לדבריו, לקינג יש נוסחה מאוד פשוטה לכתיבה טובה: "תקראו ותכתבו כשש שעות ביום. אם אתם לא יכולים למצוא את הזמן לזה, אל תצפו להיות כותבים טובים." קינג מספר שהוא כותב כל יום בממוצע 2,000 מילים, ולא הולך לישון עד שהוא לא מגיע לרף הזה. לקינג יש גם הגדרה לכישרון כתיבה: "אם כתבת משהו וקיבלת עליו תשלום בהמחאה, ואם פדית את ההמחאה והיא לא חזרה, ואם שילמת את חשבון החשמל עם הכסף הזה - אני מחשיב אותך לאדם כישרוני".

הסגנון של קינג מאופיין בין היתר בקפיצות בין העתיד לעבר, פיתוח דמויות עמוקות, וסוף עם עקומה עלילתית בכל פרק. קינג לעיתים משתמש בחבריו כבסיס לדמויות בספריו, ונוהג לאזכר ספרי מדע בדיוני שהוא אוהב, אשר השפיעו עליו כסופר. כשנשאל למה הוא כותב, ענה קינג: "התשובה פשוטה למדי - לא נועדתי לעשות שום דבר אחר. הייעוד שלי הוא לכתוב סיפורים, ואני אוהב לכתוב סיפורים, זה למה אני ממשיך לעשות את זה. אני באמת לא יכול לדמיין את עצמי עושה משהו אחר, ואני לא יכול לדמיין (את עצמי) לא עושה את מה שאני עושה." קינג גם נשאל מדוע הוא כותב סיפורים מבעיתים, והוא ענה למראיין בשאלה: "למה אתה מניח שיש לי בררה?"

השראה

קינג טוען שהסופר ריצ'רד מת'סון הוא הסופר שהשפיע עליו ביותר בהיותו כותב. קינג, בדומה למת'סון משלב דמויות באמצעות קריינות בגוף שלישי. קינג מגדיר עצמו כמעריץ מושבע של הווארד פיליפס לאבקרפט, וטען לא פעם שהשפיע עליו המון, הן בסגנון הכתיבה והן בעצם היותו סופר. קינג גם מתייחס אל לאבקרפט בספרו "Danse Macabre" (תרגום: ריקוד המוות), ובעוד מספר ספרים. השפעתו של לאבקרפט ניכרת על קינג בעיקר בהמצאות הביזאריות שניתן למצוא בספריו, קשרים עדינים בין סיפוריו, תמלילי המשפט והסיפר. ניתן להרגיש גם בהשפעתו של ברם סטוקר בסגנון כתיבתו של קינג, במיוחד בספרו "Salem's Lot".

קינג הוא גם מעריץ גדול של ג'ון מקדונלד, והקדיש את ספרו "Sun Dog" למקדונלד, וכתב "אני מתגעגע אליך, חבר ותיק". מקדונלד גם כתב את ההקדמה לספר "Night Shift" (תרגום: משמרת לילה) של קינג.

ב-1987 קינג פרסם באמצעות Philtrum Press (בית הוצאה לאור בבעלותו) ספר של דון רוברטסון בשם "The Ideal, Genuine Man". בהערות ההקדמה לספר קינג כתב: "דון רוברטסון היה, ועודו אחד משלושת הכותבים שנתנו לי השראה כאדם צעיר אשר ניסה להיות סופר". (שני האחרים הם ריצ'רד מת'סון וג'ון מקדונלד).

בראיון שקינג נתן ל-Amazon.com קינג אמר שהספר היחידי שהוא מצטער שהוא לא היה מחברו הוא "בעל זבוב" מאת ויליאם גולדינג.

בראיון עם קינג אשר פורסם במגזין USA Weekend במרץ 2009, קינג אמר: "אנשים מסתכלים על סופרים שהם אוהבים כששאב ללא תחליף. גם אני. אלמור לנארד, בכל יום שאני מתעורר - בלי להישמע חולני, אף על פי שחולניות היא דרך חיי - ולא רואה מודעת אבל שלו בעיתון, אני חושב לעצמי, "נהדר! הוא סביר להניח עובד איפשהו. הוא הולך להפיק ספר נוסף, ולי יהיה ספר נוסף לקרוא". מפני שאם הוא ילך, אין אף אחד אחר".

סרטים וסדרות המבוססים על ספריו

רבים מספריו של קינג הפכו לסרטי קולנוע מאוד מצליחים, או סדרות ומיני-סדרות טלוויזיה. בניגוד לסופרים אחרים, לקינג לא מפריע שהתסריט שונה מהספר המקורי. קינג נוהג להשוות בין ספריו וסרטים אשר מבוססים על ספריו כ"תפוחים ותפוזים, שניהם טעימים, אבל מאוד שונים". הפעם היחידה היוצאת מן הכלל הייתה בסרט "הניצוץ", אשר יצא ב-1980, ובסרט "מכסח הדשא" (קינג תבע בדרישה להסיר את שמו מהכותרות). קינג למד להעריך מאוד את עבודתו של סטנלי קובריק בסרט "הניצוץ", אך לא כך היה בהתחלה. קובריק תיאר בראיון את ספרו של קינג כמאוד לא "ספרותי". התבטאות זו הרגיזה מאוד את קינג, אשר החרים לפרק זמן את הסרט ואף יצר גרסה משלו במיוחד לטלוויזיה של הניצוץ. בסרט "מכסח הדשא", לא היה שום קשר בין הסרט המוגמר לספרו של קינג, ההמרה של הספר לתסריט נעשה באופן שניתק לחלוטין את הספר מן הסרט, והשתמשו בשמו של קינג רק כדי לקדם את הסרט כשם-מותג.

קינג אמר בכמה הזדמנויות שהסרטים האהובים עליו ביותר מבין אלו המבוססים על ספריו הם "אני והחבר'ה", "חומות של תקווה" ו"הערפל". ב-18 בפברואר 1987 צלם קולנוע של הסרטים, ארמנדו נאנוצי, הגיש תביעת ענק בסך של כ-18 מיליון דולר נגד קינג לאחר שב-13 ביולי 1985 איבד נאנוצי את עינו בעקבות פציעה קשה של תאונת עבודה אשר באמצע הצילומים של הסרט "מקסימום אוברדרייב", לאחר שמכסחת דשא אשר פעלה על שלט רחוק, איבדה שליטה והתנגשה בקרש העץ שבו הייתה תלויה מצלמת הסרט.

רשימת העיבודים לספריו של קינג:

• 1976: קארי
• 1980: הניצוץ
• 1983: קוג'ו
• 1983: האזור המת
• 1983: כריסטין
• 1984: ילדי התירס
• 1984: אש זרה
• 1985: קליע הכסף
• 1986: מקסימום אוברדרייב (גם ביים)
• 1986: אני והחבר'ה
• 1987: הנרדף
• 1989: בית קברות לחיות שעשועים
• 1990: משמרת בית הקברות
• 1990: זה חוזר
• 1990: מיזרי
• 1992: סהרורים
• 1993: החצי האפל (גם סדרה)
• 1993: מתנות מסוכנות
• 1993: הטומינוקרים
• 1994: חומות של תקווה
• 1994: העמדה
• 1995: לנגולירס
• 1995: חשדות מהעבר
• 1996: מדלל
• 1997: טייס הלילה
• 1998: תלמיד מצטיין מדי
• 1999: גרין מייל
• 2001: לבבות באטלנטיס
• 2003: לוכד החלומות
• 2004: חלון סודי
• 2004: לרכב על קליע
• 2006: עיר ושמה ייאוש
• 2007: 1408
• 2007: הערפל
• 2013: בתוך הבועה (סדרה)
• 2013: קארי (חידוש)
• 2016: נובמבר 1963 (מיני-סדרה)
• 2017: זה (חידוש)
• 2017: המשחקים של ג'רלד
• 2017: מר מרצדס (סדרה)
• 2018: קאסל רוק
• 2019: בית קברות לחיות (חידוש)
• 2019: זה: חלק 2
• 2019: דוקטור סליפ
• 2019: בעשב הגבוה
• 2020: זר (מיני-סדרה)
• יפורסם בהמשך: העמדה

דפוס ידוע באינטרנט באשר לסרטיו של קינג, הוא שכוכב הרשת הנוסטלג'יה קריטיק צופה כל שנה בליל כל הקדושים באחד מסרטיו של קינג באופן קומי. הסרטים שנסקרו הם: ילדי התירס, זה, לנגולירס, סהרורים, הניצוץ (משנת 1996), מקסימום אוברדרייב, לוכד החלומות והטומינוקרים.

פרסים

• אלכס אוורדס 2009 : מיד אחרי השקיעה
• איגוד הספריות האמריקאי - הספר הטוב ביותר עבור בוגרים צעירים
  • 1978 : צל הרשע
  • 1981 : יורקת האש
• פרסי באלרוג 2008 : משמרת לילה
• פרסי קולמוס שחור 2009 : דומא קי
• פרס בראם סטוקר
  • 1987 : מיזרי
  • 1990 : ארבע אחרי חצות
  • 1995 : צהריים בקפה גות
  • 1996 : המייל הירוק
  • 1998 : שק של עצמות
  • 2002 : פרס מפעל חיים
  • 2006 : סיפורה של ליסי
  • 2009 : דומא קי
  • 2009 : מייד אחרי השקיעה
• פרס הפנטסיה הבריטי
  • 1981 : בשל תרומה יוצאת מן הכלל לג'אנר הפנטסיה
  • 1987 : זה
  • 1992 : קוג'ו
  • 1999 : שק של עצמות
  • 2005 : המגדל האפל IV: המגדל האפל
• פרס דוטשר לפנטסיה
  • 2000 : לבבות באטלנטיס
  • 2001 : המייל הירוק
  • 2003 : בית שחור
  • 2004 : סופר השנה
  • 2005 : המגדל האפל IV: המגדל האפל
• גילדת האימה
  • 1997 : דספריישן (עיר ושמה ייאוש)
  • 2001 : לרכב על הקליע
  • 2001 : על הכתיבה
  • 2002 : בית שחור
  • 2003 : מתוך הביואיק
  • 2003 : הכל בסופו של דבר
• פרס הוגו 1982 : ריקוד המות
• פרס איגוד האימה הבינלאומי 1999 : סופת המאה
• פרסי לוקאס
  • 1982 : ריקוד המות
  • 1986 : צוות שלדים
  • 1997 : דספריישן (עיר ושמה ייאוש)
  • 1999 : שק של עצמות
  • 2001 : על הכתיבה
• סופרי המסתורין של אמריקה 2007 : "פרס אמן אצילי"
• פרס הספר הלאומי 2003 : מדליית כבוד בשל התרומה לספרות האמריקאית
• ספרית ניו-יורק בקטגוריית 'ספרי ילדים' 1982 : אש זרה
• פרס או. הנרי 1996 : האיש בחליפה השחורה
• פרס קולמוס 2005 : נאמן
• פרס עט הזהב מטעם הספרייה הציבורית ספוקיין 1986 : פרס עט הזהב
• אוניברסיטת מיין 1980 : פרס קרירת בוגרים
• מגזין ארצות הברית 1982 : סופר המדע הבדיוני הטוב ביותר של השנה
• פרס הפנטזיה העולמית
  • 1980 : פרס האמנה
  • 1982 : ההגעה
  • 1995 : האיש בחליפה השחורה
  • 2004 : פרס מפעל חיים
• הכנס העולמי לאימה: גרנדמאסטר באימה
• פרס אדגר: 2015, מר מרצדס
• פרס פן
  • 2018: פרס פן היוקרתי על תרומתו לספרות בארצות הברית

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של סטיבן קינג (באנגלית)
• אתר האינטרנט הרשמי של סטיבן קינג

• סטיבן קינג, ברשת החברתית פייסבוק
• סטיבן קינג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• סטיבן קינג, ברשת החברתית אינסטגרם
• סטיבן קינג, ברשת החברתית Goodreads
• אתר הבית של סטיבן קינג (באנגלית)
• סטיבן קינג - מאגר מידע (באנגלית)
• מרב יודילוביץ', סטיבן קינג פורש, באתר ynet, 31 בינואר 2002
• רוס דאותט, האפוקליפסה האמריקנית של סטיבן קינג, באתר תכלת, חורף 2008
• ליאת אלקיים, מי לא מפחד מאמנות מודרנית, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2008
• סטיבן קינג, כמו אלפי שקיעות, באתר ynet, 18 ביוני 2009
• רן יגיל, כיפת הזהב: על "מתחת לכיפה השקופה", באתר nrg‏, 30 ביוני 2010
• ניל גיימן, הניצוץ: סטיבן קינג מופתע מכך שהוא אייקון תרבות, באתר nrg‏, 1 ביוני 2012
• בן סויסה, סטיבן קינג ב-TV: הסדרות שהפחידו אותנו, באתר ynet, 15 ביולי 2014
• אלכסנדרה אלטר, ניו יורק טיימס, מה מפחיד את סטיבן קינג, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2015
• עמרי חורש, מלך האימה: כשהוליווד התאהבה בסטיבן קינג, באתר ynet, 23 באוקטובר 2016