בית הכנסת הכוראלי של גאלאץ – הבדלי גרסאות
מ קישורים פנימיים |
הרחבה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
הוקם ועד פעולה, שכלל, בנוסף ליוזמים, את י. רוטנברג, מרקו טל, איסאק לבל, מרקו שיין וזיגמונד רוטנברג. הוועד החל במכירה מוקדמת של מושבים בהיכל וכך צבר 1,200 מטבעות זהב בהם קנו מגרש ברחוב קוזה וודה. המגרש נרשם על שמו של אבל רפפורט. כעבור זמן מה הצטברו עוד אלף מטבעות זהב, בהם נקנו חומרי בנייה עבור ההיכל. הוכנה תוכנית הבנייה, שאושרה ב[[בוקרשט]] ועל ידי מהנדס העיר, אך כשהוגשה לקבלת אישור במועצת העיר התוכנית סורבה בנימוק, שהמרחק מה[[כנסייה]] הקרובה ביותר מועט מדי והוא צריך להיות מעל 350 מטרים. |
הוקם ועד פעולה, שכלל, בנוסף ליוזמים, את י. רוטנברג, מרקו טל, איסאק לבל, מרקו שיין וזיגמונד רוטנברג. הוועד החל במכירה מוקדמת של מושבים בהיכל וכך צבר 1,200 מטבעות זהב בהם קנו מגרש ברחוב קוזה וודה. המגרש נרשם על שמו של אבל רפפורט. כעבור זמן מה הצטברו עוד אלף מטבעות זהב, בהם נקנו חומרי בנייה עבור ההיכל. הוכנה תוכנית הבנייה, שאושרה ב[[בוקרשט]] ועל ידי מהנדס העיר, אך כשהוגשה לקבלת אישור במועצת העיר התוכנית סורבה בנימוק, שהמרחק מה[[כנסייה]] הקרובה ביותר מועט מדי והוא צריך להיות מעל 350 מטרים. |
||
פניות העסקנים היהודים לגורמי ממשל רומנים לא הניבו פרי, לפנייה של פלאכס לראש ממשלת רומניה, [[לסקר קטרג'יו]], ענה האחרון שאינו מוסמך לבטל החלטה של מועצת העירייה. חומרי הבניה החלו להתקלקל, לכן הוחלט למכור אותם. |
|||
ב-1880, כשראש עיריית גאלאץ היה קוסטקה ורלאן, פלאכס זימן ישיבה לבחינת המצב. בישיבה נבחר ועד בו השתתפו מ. שמירר, רפאל פלאכס, איזידור רובינשטיין, י. קטינר, א. גרינשפאן, מ. קרוכמל, ד. שוואלב, וייסנברג ופליגלמן, ועד שהוטל עליו לנסות להשיג את הרישיון המבוקש. |
|||
גרסה מ־08:42, 5 באפריל 2020
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ההיכל הכוראלי של גאלאץ (ברומנית: Templul Coral) היה בית כנסת רפורמי בגאלאץ[1].
רפאל פלאכס (Rafael Flachs), מי שהיה ראש חברה קדישא של יהדות גאלאץ, יחד עם מרדכי פינלס (Mordhe Pineles), אבל רפפורט (Abel Rapaport) ודוקטור אלנבוגן (Ellenboghen) החליטו בשנת 1863 ליזום הקמת היכל מודרני. ההחלטה התקבלה בהתלהבות בקהילה, במיוחד לאחר שב-1859 הושחת בפרעות בית הכנסת הגדול של גאלאץ, שבו נהגו להתפלל ראשי הקהילה, שלאחר מכן עברו לתפילה בבית כנסת מאולתר בבית מלון צוקר.
הוקם ועד פעולה, שכלל, בנוסף ליוזמים, את י. רוטנברג, מרקו טל, איסאק לבל, מרקו שיין וזיגמונד רוטנברג. הוועד החל במכירה מוקדמת של מושבים בהיכל וכך צבר 1,200 מטבעות זהב בהם קנו מגרש ברחוב קוזה וודה. המגרש נרשם על שמו של אבל רפפורט. כעבור זמן מה הצטברו עוד אלף מטבעות זהב, בהם נקנו חומרי בנייה עבור ההיכל. הוכנה תוכנית הבנייה, שאושרה בבוקרשט ועל ידי מהנדס העיר, אך כשהוגשה לקבלת אישור במועצת העיר התוכנית סורבה בנימוק, שהמרחק מהכנסייה הקרובה ביותר מועט מדי והוא צריך להיות מעל 350 מטרים.
פניות העסקנים היהודים לגורמי ממשל רומנים לא הניבו פרי, לפנייה של פלאכס לראש ממשלת רומניה, לסקר קטרג'יו, ענה האחרון שאינו מוסמך לבטל החלטה של מועצת העירייה. חומרי הבניה החלו להתקלקל, לכן הוחלט למכור אותם.
ב-1880, כשראש עיריית גאלאץ היה קוסטקה ורלאן, פלאכס זימן ישיבה לבחינת המצב. בישיבה נבחר ועד בו השתתפו מ. שמירר, רפאל פלאכס, איזידור רובינשטיין, י. קטינר, א. גרינשפאן, מ. קרוכמל, ד. שוואלב, וייסנברג ופליגלמן, ועד שהוטל עליו לנסות להשיג את הרישיון המבוקש.