בית הכנסת הכוראלי של גאלאץ – הבדלי גרסאות
הרחבה |
הרחבה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
ב-1880, כשראש עיריית גאלאץ היה קוסטקה ורלאן, פלאכס זימן ישיבה לבחינת המצב. בישיבה נבחר ועד בו השתתפו מ. שמירר, רפאל פלאכס, איזידור רובינשטיין, י. קטינר, א. גרינשפאן, מ. קרוכמל, ד. שוואלב, וייסנברג ופליגלמן, ועד שהוטל עליו לנסות להשיג את הרישיון המבוקש. לאחר מאמצים רבים ניתן הרישיון והמשיכו במכירת המושבים בהיכל. מושב דרגנ ראשונה עלה 1,200 לאי, ד'רגה שנייה 800 לאי, דרגה שלישית 450 לאי ומושב כבוד עלה 8,000 לאי. הכסף שימש למימון הבנייה. |
ב-1880, כשראש עיריית גאלאץ היה קוסטקה ורלאן, פלאכס זימן ישיבה לבחינת המצב. בישיבה נבחר ועד בו השתתפו מ. שמירר, רפאל פלאכס, איזידור רובינשטיין, י. קטינר, א. גרינשפאן, מ. קרוכמל, ד. שוואלב, וייסנברג ופליגלמן, ועד שהוטל עליו לנסות להשיג את הרישיון המבוקש. לאחר מאמצים רבים ניתן הרישיון והמשיכו במכירת המושבים בהיכל. מושב דרגנ ראשונה עלה 1,200 לאי, ד'רגה שנייה 800 לאי, דרגה שלישית 450 לאי ומושב כבוד עלה 8,000 לאי. הכסף שימש למימון הבנייה. |
||
בספטמבר 1881 אושר התקנון של חברת ההיכל בצו מיניסטריאלי מס' 13.753. אבל רפפורט, שעל שמו נרשמה הקרקע של ההיכל, הלך לעולמו, לכן פנו ליורש ולאחר שצו הירושה נכנס לתוקף העביר האחרון את הזכויות בקרקע לחברת ההיכל. הבנייה התקדמה והכסף נגמר לכן נאלצו לעצור את הבנייה. רפאל פלאכס הציע לעשות הגרלה, כדי לאסוף כספים להמשך הבנייה, אולם במשרד הממשלתי המתאים דחו את הבקשה ארבעה פעמים. בפעם החמישית, ב-27 במאי 1883, ניתן האישור, מס' 3.988. ההגרלות נערכו שנה וחצי והושג רווח של 21,873 לאי. |
|||
גרסה מ־14:07, 5 באפריל 2020
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ההיכל הכוראלי של גאלאץ (ברומנית: Templul Coral) היה בית כנסת רפורמי בגאלאץ[1].
רפאל פלאכס (Rafael Flachs), מי שהיה ראש חברה קדישא של יהדות גאלאץ, יחד עם מרדכי פינלס (Mordhe Pineles), אבל רפפורט (Abel Rapaport) ודוקטור אלנבוגן (Ellenboghen) החליטו בשנת 1863 ליזום הקמת היכל מודרני. ההחלטה התקבלה בהתלהבות בקהילה, במיוחד לאחר שב-1859 הושחת בפרעות בית הכנסת הגדול של גאלאץ, שבו נהגו להתפלל ראשי הקהילה, שלאחר מכן עברו לתפילה בבית כנסת מאולתר בבית מלון צוקר.
הוקם ועד פעולה, שכלל, בנוסף ליוזמים, את י. רוטנברג, מרקו טל, איסאק לבל, מרקו שיין וזיגמונד רוטנברג. הוועד החל במכירה מוקדמת של מושבים בהיכל וכך צבר 1,200 מטבעות זהב בהם קנו מגרש ברחוב קוזה וודה. המגרש נרשם על שמו של אבל רפפורט. כעבור זמן מה הצטברו עוד אלף מטבעות זהב, בהם נקנו חומרי בנייה עבור ההיכל. הוכנה תוכנית הבנייה, שאושרה בבוקרשט ועל ידי מהנדס העיר, אך כשהוגשה לקבלת אישור במועצת העיר התוכנית סורבה בנימוק, שהמרחק מהכנסייה הקרובה ביותר מועט מדי והוא צריך להיות מעל 350 מטרים.
פניות העסקנים היהודים לגורמי ממשל רומנים לא הניבו פרי, לפנייה של פלאכס לראש ממשלת רומניה, לסקר קטרג'יו, ענה האחרון שאינו מוסמך לבטל החלטה של מועצת העירייה. חומרי הבניה החלו להתקלקל, לכן הוחלט למכור אותם.
ב-1880, כשראש עיריית גאלאץ היה קוסטקה ורלאן, פלאכס זימן ישיבה לבחינת המצב. בישיבה נבחר ועד בו השתתפו מ. שמירר, רפאל פלאכס, איזידור רובינשטיין, י. קטינר, א. גרינשפאן, מ. קרוכמל, ד. שוואלב, וייסנברג ופליגלמן, ועד שהוטל עליו לנסות להשיג את הרישיון המבוקש. לאחר מאמצים רבים ניתן הרישיון והמשיכו במכירת המושבים בהיכל. מושב דרגנ ראשונה עלה 1,200 לאי, ד'רגה שנייה 800 לאי, דרגה שלישית 450 לאי ומושב כבוד עלה 8,000 לאי. הכסף שימש למימון הבנייה.
בספטמבר 1881 אושר התקנון של חברת ההיכל בצו מיניסטריאלי מס' 13.753. אבל רפפורט, שעל שמו נרשמה הקרקע של ההיכל, הלך לעולמו, לכן פנו ליורש ולאחר שצו הירושה נכנס לתוקף העביר האחרון את הזכויות בקרקע לחברת ההיכל. הבנייה התקדמה והכסף נגמר לכן נאלצו לעצור את הבנייה. רפאל פלאכס הציע לעשות הגרלה, כדי לאסוף כספים להמשך הבנייה, אולם במשרד הממשלתי המתאים דחו את הבקשה ארבעה פעמים. בפעם החמישית, ב-27 במאי 1883, ניתן האישור, מס' 3.988. ההגרלות נערכו שנה וחצי והושג רווח של 21,873 לאי.