מרצ

מרצ

מדינה
מייסד	שולמית אלוני
מנהיגים	שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים אורון, זהבה גלאון, תמר זנדברג, ניצן הורוביץ
מזכיר כללי	תומר רזניק
תקופת הפעילות	1992–הווה (כ־32 שנים)
אידאולוגיות	ציונות סוציאליסטית, סוציאל-דמוקרטיה, סביבתנות, פתרון שתי המדינות, זכויות אדם ואזרח, הפרדת הדת מהמדינה, צדק חברתי, זכויות להט"ב, פרוגרסיביזם
כנסות	ה־12–23
ממשלות	ה־25–26, 28
אותיות	מרצ
שיא כוחה	12 מנדטים (1992)
שפל כוחה	3 מנדטים (2009, 2019ב, 2020)
רשימה פוליטית	מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר (2003–2006) התנועה החדשה-מרצ (2009–2013) המחנה הדמוקרטי (2019–2020) העבודה–גשר–מרצ (2020) העבודה–מרצ (2020–)
נוצרה מתוך	רצ, מפ"ם, שינוי
מטה	תל אביב–יפו
מיקום במפה הפוליטית	שמאל
ארגונים בינלאומיים	האינטרנציונל הסוציאליסטי מפלגת הסוציאליסטים האירופאים ההסתדרות הציונית העולמית
צבעים רשמיים	ירוק
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת	3 / 120
meretz.org.il

מרצ היא מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית ציונית ישראלית. המפלגה הורכבה בשנת 1992 מאיחוד של המפלגות רצ, מפ"ם וחלק משינוי. השם מרצ מורכב מהאותיות מ' ורצ, אותיות שהופיעו על פתקי ההצבעה של המייסדות, מפ"ם ורצ. המפלגה הייתה בשיאה בכנסת ה-13, כשזכתה ל-12 מנדטים.

עמדות

מדינית

בשאלת אופייה והגדרתה של מדינת ישראל מרצ דוגלת ב"מדינת העם היהודי ומדינת כל אזרחיה".

בעניין המדיני, המפלגה תומכת בהידברות עם הפלסטינים ובחתימה על הסכם שלום, שבו יוסכם על יציאה של ישראל מרוב מכריע של שטחי יהודה ושומרון וקביעת גבול על בסיס הקו הירוק, עם תיקונים שיתבססו על חילופי שטחים, פינוי רוב מההתנחלויות וחלוקת ירושלים לשתי בירות של שתי המדינות. הסכם השלום שהמפלגה מקדמת הוא יוזמת שלום אזורית, שתכלול הסדר מדיני לא עם הרשות הפלסטינית בלבד אלא עם מדינות שכנות וערביות נוספות. כמו כן, המפלגה לא פוסלת החזרה אפשרית של רמת הגולן לידי סוריה במסגרת הסכם שלום, אך מציינת כי במצב הנוכחי של מלחמת אזרחים, הסכם שכזה אינו ריאלי.

מרצ קוראת לעולם להכיר במדינה פלסטינית באופן חד-צדדי, ללא תלות במשא ומתן עם ישראל ואף בניגוד להסכמתה: "לשם התנעה של תהליך מדיני שכה חיוני לביטחוננו הלאומי, אנו קוראים למועצת הביטחון של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית וחברה מלאה בעצרת הכללית ובארגונים הבינלאומיים של האו”ם. זאת, כמסדרון מוביל למו”מ על הסכם קבע לשלום, כאשר הצדדים מתייצבים למו”מ כשווים, מדינה מול מדינה."

כלכלית-חברתית

מבחינה כלכלית-חברתית מרצ מגדירה עצמה כסוציאל-דמוקרטית, ותומכת בהרחבת מדינת הרווחה, ובשימור וקידום שוויון הזדמנויות בחינוך. היא נמצאת במעמד של מפלגה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי ומפלגה משקיפה במפלגת הסוציאליסטים האירופאים הפועלת במוסדות האיחוד האירופי וזאת ביחד עם מפלגת העבודה שגם היא נמצאת באותו המעמד בארגונים אלו. בנוסף לכך היא גם חברה בהסתדרות הציונית העולמית ומחזיקה סיעה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה.

מרצ אינה מגדירה עצמה כמפלגה ליברלית, על אף שתפיסת העולם שמוצגת במצע שלה בנושאים חברתיים שונים שואבת ומבוססת על התפיסה הליברלית. בין השאר עמדותיה מבוססות על העמדה הליברלית בתחומים כמו לזכויות אדם, הפרדת דת ומדינה, חופש דת וחופש מדת, תמיכה נרחבת בזכויות להט"ב, לגליזציה של סמים קלים, חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, פמיניזם, סביבתנות וקיימות; זאת לצד תחומים חברתיים אחרים, בהם עמדות המפלגה אינן ליברליות: היחס לזנות, סגירת מועדוני החשפנות והעדפה מתקנת.

מרצ מתנגדת לליברליזם כלכלי ומציעה מדיניות כלכלית הכוללת מדינת רווחה, מגזר ציבורי חזק, צמצום האי-שוויון ורגולציה ופיקוח, שלטענת המפלגה ימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור.

מרצ תומכת בקידום חוק להפללה גורפת של לקוחות זנות לפיו כל צריכת שירותי זנות תהיה עבירה פלילית ותוכל אף להביא למאסר הלקוח. זאת על בסיס חוק שחוקק בשוודיה, והצליח לצמצם את הזנות במדינה לרמה מזערית (לפי עיתון הארץ).

מרצ תומכת במניעת הפללה של אנשים הצורכים קנאביס ובלגליזציה של סמים קלים. עם זאת, המפלגה תומכת במאבק בלתי מתפשר בסוחרי "סמים קשים" ו"סמי פיצוציות" ובאלו המוכרים סמים, אלכוהול וסיגריות לקטינים.

זכויות אדם ומיעוטים, דת ומדינה

נושא המודגש במצע המפלגה הוא קידום המודעות והשמירה על זכויות אדם - קידום השוויון בין המינים, תמיכה והכרה בזכויות המיעוטים והקבוצה של ערביי ישראל. המפלגה תומכת בשוויון זכויות מלא לקהילה הלהט"בית, בנישואים אזרחיים, ובהפרדת הדת מהמדינה, מתנגדת לכפייה דתית, ותומכת בטיפוח האופי החילוני בישראל אך תומכת בתקצוב שירותי דת במדינה לכל הדתות ולכל הזרמים ביהדות באופן יחסי לשיעורם באוכלוסייה.

בנוסף, פועלת המפלגה לשם קידום השוויון המגדרי, עד להשגת שוויון חברתי מלא בין נשים לגברים. המפלגה מתנגדת לכל סוג של אפליית נשים, ותומכת בהבטחת ייצוג מגדרית בסקטור הציבורי. ברשימת מרצ לכנסת משוריינים 2 מקומות בכל חמישייה, 40 אחוז, באופן מגדרי (כך שאם נבחרים 3 גברים תהיינה 2 נשים, ואילו תבחרנה 3 נשים יהיו 2 גברים).

במצע 2015 הוסיפה מרצ התייחסות למסתננים מאפריקה. המפלגה תומכת בסגירת מתקן חולות, מתן זכויות סוציאליות ושירותי בריאות למסתננים, הקמת מרכזי קליטה עבורם וסגירת משטרת ההגירה. עם זאת, המפלגה תומכת בסינון מהגרי עבודה מתוך המסתננים, ומתנגדת למתן אישורי שהיה למהגרים שאינם מבקשי מקלט או פליטים.

איכות הסביבה

מרצ היא מפלגה ירוקה הדוגלת במדיניות סביבתית מקיימת ומדגישה את נושא השמירה והטיפוח של איכות הסביבה (סביבתנות). במסגרת אידאולוגיה ירוקה זו, המפלגה תומכת בזכויות לבעלי חיים, גם כאלה המיועדים לשחיטה, ורבים מחברי הרשימה הם טבעונים או צמחונים.

היסטוריה

הקמה

מרצ הוקמה ב–9 במרץ 1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין. בהנהגת המפלגה עמדה שולמית אלוני. הקמת הרשימה המשותפת יצרה פילוג בשינוי וחלק מפעיליה פרשו. מאוחר יותר (בשנת 1997) החליטו המפלגות להתמזג למפלגה אחת וכתוצאה מכך חל פילוג נוסף במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ומרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד, ואילו חבר הכנסת אברהם פורז וחלק מהפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.

בבחירות הראשונות שבהן השתתפה ב-23 ביוני 1992 זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. עם זאת, אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.

תקופת שריד

קובץ:Meretz 1999 slogan.gif

סיסמת הבחירות של המפלגה בבחירות 1999

בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה. בבחירות לכנסת הארבע עשרה ב-1996 איבדה המפלגה שלושה מנדטים. במהלך כנסת זו התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה התרחשה על רקע הסתבכותו של דדי צוקר בפרשיה של ניגוד עניינים בגיוס כספים בתוקף תפקידו כיו"ר עמותת בית הספר לקולנוע "קמרה אובסקורה". צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר הכנסת בסיעת יחיד.

בבחירות לכנסת החמש עשרה ב-1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשייה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו משולם נהרי מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.

בחירות 2003

ערך מורחב – מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר

בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה מרצ ברשימה משותפת עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין (שהצטרף לרשימה החדשה יחד עם יעל דיין, לאחר שכשלו בהשגת מקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה), והבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה היחסית של השמאל בבחירות לכנסת השש עשרה, בהן מפלגת העבודה קיבלה 19 מנדטים לעומת 26 לישראל אחת בבחירות לכנסת החמש עשרה, ואילו רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר זכתה ב-6 מנדטים לעומת 10 למרצ לבדה בבחירות הקודמות.

את היחלשותה של המפלגה ניתן להסביר בשינוי דעת הקהל הישראלית ימינה עקב האינתיפאדה השנייה, שהתבטא בין השאר בחוסר אמון נרחב בעקרונות אוסלו עימם הייתה המפלגה מזוהה, כמו גם בתמיכה גוברת בשימוש באמצעים צבאיים חריפים למיגור הטרור (כגון מבצע חומת מגן), להם התנגדה מרצ מסורתית. גם התחזקותה של מפלגת שינוי שאחזה בעמדות ליברליות דומות לאלו של מרצ בשאלת יחסי דת ומדינה וזכויות אזרח, אך ללא המיתוג השמאלי המופגן בסוגיות המדיניות-ביטחוניות והכלכליות, פגעה במרצ באותן הבחירות.

יוסי שריד הסיק מסקנות אישיות עוד בערב הבחירות והודיע על פרישתו מראשות התנועה, אם כי המשיך לכהן כחבר הכנסת מטעמה.

הקמת יחד

יוסי ביילין (מימין) החליף את יוסי שריד (משמאל) כיו"ר מפלגת מרצ-יחד

לאחר בחירות 2003, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני והאינתיפאדה השנייה. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד. רומן ברונפמן, נציגה היחיד של הבחירה הדמוקרטית, בחר אף הוא שלא להצטרף למפלגה החדשה, אם כי נשאר חבר בסיעה המשותפת.

המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד כיוון ש"יעד" מזכירה את המילה הרוסית "яд" שפירושה "רעל".

במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין.

ביולי 2004 נבחרה ועידת "יחד" שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כישלון מפלגת שמאל גדולה.

"יחד" החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. אף על פי שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים היו בשם מרצ.

בחירות 2006

בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ.

בחירת הרשימה לכנסת ב"מרצ" מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו, ולאחר מכן, מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד".

שלט של מרצ לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה

לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה-17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר הכנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעוניין להיבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הוועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הוותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו לפי תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות - הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.

ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא הרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.

ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הוותיקים למעט שריד, שלבסוף שובץ במקום ה-119 הסמלי.

ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה זכתה בחמישה מנדטים. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים.

בחירות 2009

במרץ 2008 התקיימו בחירות פנימיות בהשתתפות כל מתפקדי המפלגה על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב-18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.

בדו"ח פנימי נמתחה ביקורת על תפקוד סיעת מרצ בכנסת: בין השאר נאמר שהסיעה ממעטת בחקיקה ושהיא מתקשה להציג עמדה פוליטית מגובשת ואחידה בפעילותה בכנסת. כמו כן דובר על מצבה הפיננסי הקשה של מרצ שהביא את רוב סניפי המפלגה להיסגר ושיתק את פעילות תנועת הנוער המפלגתית ויתר מנגנוני המפלגה.

לאחר היבחרו פעל אורון להרחבת המפלגה, באמצעות הקמת תנועה חדשה שתחבור למרצ. עמוס עוז, גילה אלמגור, עוזי ברעם ואישים נוספים, חלקם נטולי עבר פוליטי, הודיעו על כניסתם לפעילות פוליטית בתנועה שנקראה "התנועה החדשה". ועדה מסדרת קבעה את רשימת "התנועה החדשה", בראשה הועמד המשפטן פרופ' מרדכי קרמניצר לצדם של איש מדעי המדינה פרופ' אבנר דה-שליט, העיתונאית ניבה לניר, חה"כ לשעבר גדליה גל והתסריטאית שרון קנטור.

ב-14 בדצמבר 2008 בחרו כ-1000 חברי ועידת מרצ את הרשימה לכנסת ה-18. במקביל, שבוע לאחר מכן, ב-22 בדצמבר 2008, אושרה בוועידת מרצ ברוב קולות הריצה ברשימה משותפת עם "התנועה החדשה", שנציגה, ניצן הורוביץ, הוצב במקום ה-3 ברשימה המשותפת לכנסת. עוד נציגים מהתנועה החדשה כללו את עו"ד טליה ששון (מקום 7 ברשימה המשותפת), עו"ד צלי רשף (מקום 9) ובמאית הקולנוע איבתיסאם מרעאנה (הוצבה במקום ה-12, אך פרשה בעקבות תמיכת מרצ במבצע עופרת יצוקה). לאחר הכישלון בבחירות הושמעה ביקורת במרצ על האיחוד בטענה שהיה מדובר במהלך מלאכותי שלא היווה יותר מפיקציה תקשורתית.

סיסמת הבחירות של מרצ הייתה "לא מתפשרים". יומיים קודם לפתיחת מבצע עופרת יצוקה הודיע אורון על תמיכת המפלגה בפעולה הצבאית. עם זאת, מיד לאחר פתיחת המבצע החלה מרצ בקמפיין להפסקת אש מיידית.

על אף שהסקרים שפורסמו בסמוך לאיחוד עם התנועה החדשה צפו למרצ שבעה מנדטים ואף יותר, ואף בסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות זכתה רשימת המפלגה לכ־5 מנדטים, בסופו של דבר זכתה הרשימה רק ל-3 מנדטים, כשחלק לא מבוטל ממצביעי המפלגה החליט ברגע האחרון להצביע לקדימה, שבקמפיין מוצלח "ציפי או ביבי" פנתה ישירות למצביעי השמאל וביקשה את תמיכתם כדי שציפי לבני, ולא בנימין נתניהו, תהיה ראש הממשלה. תוצאת הבחירות הוגדרה על ידי מנהיג המפלגה ככישלון. חברת הכנסת הוותיקה זהבה גלאון, שמוקמה במקום הרביעי ברשימה, לא נכנסה לכנסת לאחר הבחירות, אולם עם התפטרותו מהכנסת של יושב המפלגה אורון שבה גלאון לספסלי הכנסת.

בחירות 2013

נציגות מרצ במצעד זכויות האדם בתל אביב, 7 דצמבר 2012

לאחר הבחירות הוקמה ועדה לבדיקת מעמדה של מרצ ובמרץ 2010 הציגה ועדה זו את מסקנותיה. עיקרי המלצות הוועדה היו שינוי רעיוני ומיזוג עם מפלגות אחרות. המלצות נוספות היו: הגדרת קהל היעד של מרצ ביתר דיוק, ייצוג נשי רב יותר והגבלת מספר הקדנציות לח"כים מכהנים כדי לאפשר כניסה של מועמדים צעירים לשורות המפלגה.

ב-7 בפברואר 2012 התקיימו בחירות לראשות מרצ. זהבה גלאון נבחרה ליושבת ראש התנועה עם 60.6% מקולות הבוחרים. למקום השני הגיע אילן גילאון עם 36.6% מקולות הבוחרים, ולמקום השלישי הגיע אורי אופיר עם 2.8% מהקולות.

ב-11 בנובמבר 2012 בחרו צירי ועידת מרצ את רשימת המפלגה לקראת הבחירות לכנסת. רשימת המפלגה, בסדר יורד, היא: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג, אבשלום וילן, מוסי רז, יפעת סולל ואורי זכי. סיסמאות הבחירות המרכזיות של המפלגה סבבו סביב הצגתה כבית והמרכז של השמאל הישראלי והיו- "הלב שלי בשמאל", "הקול שלך בטוח נגד ביבי", "עוד מאמץ קטן לשמאל גדול" ו"מרצ-השמאל של ישראל".

תוצאות הבחירות הביאו להכפלה של כוחה משלושה לשישה מנדטים. מרצ היא המפלגה עם הייצוג-היחסי הגבוה ביותר של נשים בכנסת, העומד על 50 אחוז. בנוסף, הושבע לכנסת בפעם הראשונה מאז הכנסת ה-15 ח"כ ערבי מטעמה.

כרזת בחירות של מרצ מבחירות 2013

בבחירות לרשויות המקומיות ב-2013 המפלגה הצליחה להשיג 41 נציגים מטעמה למועצות המקומיות-עלייה של 12 מושבים לעומת הבחירות ב-2008. אולם על אף שמרצ הריצה ארבעה מועמדים לראשות עיר (ניצן הורוביץ בתל אביב, יהונתן יסעור בהרצליה, עידן למדן ברמת השרון, ואמיר כוכבי בהוד השרון), אף אחד מהם לא נבחר. למרות זאת הפתיעה המפלגה במספר ערים: כשהפכה לסיעה הגדולה ביותר בתל אביב. זכתה לשישה מנדטים בעירייה. זכתה לחמישה מנדטים ו-25% הצבעה ברעננה, בגבעתיים שלושה מנדטים ורשמה ארבעה מנדטים בכפר סבא.

בחירות 2015

נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין בהתייעצויות עם מרצ לקראת הרכבת הממשלה לאחר בחירות מרץ 2015

ב-8 בדצמבר 2014 הכנסת התשע-עשרה פיזרה את עצמה לאחר משברים בקואליציה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין יאיר לפיד וציפי לבני ומועד הבחירות לכנסת העשרים נקבע ל-17 במרץ 2015.

בינואר 2015, ועידת מרצ אישרה את המשך כהונתה של זהבה גלאון כיושבת ראש המפלגה. לקראת הפריימריז במפלגה ניצן הורוביץ הכריז על פרישתו מהחיים הפוליטיים. לאחר הפריימריז התברר כי במקומות הראשונים לא הוצבו אנשים חדשים, אלא חברי הכנסת המכהנים (או שכיהנו לשעבר): אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג ומוסי רז.

בסקרים לקראת הבחירות נראה כוחה של מרצ נחלש ונוצר חשש שמא לא תעבור את אחוז החסימה (שלראשונה עמד על 3.25% - שהם 3.9 מושבים). גלאון התחייבה כי אם מרצ תיחלש עד כדי ארבעה מנדטים, היא תיקח אחריות על התוצאה.

לאחר הבחירות, נראה כי מרצ אמנם עברה את אחוז החסימה, אך קיבלה ארבעה מנדטים, וכתוצאה מכך גלאון הודיעה כי תתפטר אם זוהי חלוקת המנדטים כחלק מנשיאת אחריות אישית וכדי שח"כ תמר זנדברג, מס' 5 ברשימת מרצ לכנסת ה-20, תוכל להמשיך לכהן בכנסת. פחות מ-24 שעות לאחר-מכן, לאחר ספירת קולות החיילים והמעטפות הכפולות, התברר כי התמיכה במרצ בקרב ציבורים אלו העניקה למפלגה את המנדט החמישי. כתוצאה מכך גלאון לא התפטרה וזנדברג המשיכה לכהן גם בכנסת ה-20.

ערך מורחב – הבחירות לראשות מרצ (2018)

ב-18 באוקטובר 2017 הודיעה יו"ר המפלגה, זהבה גלאון, על התפטרותה מהכנסת ובמקומה נכנס לכנסת מוסי רז. ב-22 במרץ 2018 נערכו בחירות לראשות מרצ, בהן ח"כ תמר זנדברג נבחרה לתפקיד יו"ר המפלגה.

בחירות 2019

הבחירות לכנסת העשרים ואחת

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרו המועמדים לרשימת המפלגה באמצעות בחירות מקדימות. יו"ר המפלגה תמר זנדברג נבחרה קודם לכן, ולא התמודדה. בעלי זכות הבחירה היו מי שהתפקדו למפלגה עד כחודש לפני הפריימריז. לראשונה ניתנה זכות הבחירה לכלל המתפקדים, ולא רק לחברי ועידת המפלגה. לאחר שינויי מיקום לצורך הבטחת ייצוג מגדרי, נקבעה רשימת המועמדים לכנסת אחרי תמר זנדברג, בסדר הבא: אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', עלי סלאלחה, מהרטה ברוך, מוסי רז, אבי בוסקילה, גבי לסקי ואבי דבוש. בבחירות זכתה המפלגה ב-4 מנדטים.

הבחירות לכנסת העשרים ושתיים

ב-27 ביוני 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים נערכו בחירות לראשות המפלגה, וחבר הכנסת לשעבר ניצן הורוביץ גבר על היו"ר הקודמת ח"כ תמר זנדברג ברוב של 54% מהקולות. ב-11 ביולי נערכו בוועידה בחירות לרשימת המפלגה, בהן ח"כ תמר זנדברג היו"ר היוצאת של המפלגה הגיעה למקום הראשון ותוצב ברשימה אחרי היו"ר הנבחר הורוביץ, אחריה הגיעו בבחירות אלו ח"כ אילן גילאון, ח"כ עיסאווי פריג', חבר הכנסת לשעבר מוסי רז וח"כ מיכל רוזין שנדחקה אחורה ברשימה.

ב-25 ביולי הוחלט על ריצה משותפת בבחירות, במסגרת רשימת המחנה הדמוקרטי, של מפלגת מרצ יחד עם מפלגת ישראל דמוקרטית בראשות ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר אהוד ברק ועם מפלגת התנועה הירוקה בראשות סתיו שפיר. בראש הרשימה יעמוד יו"ר מרצ ניצן הורוביץ, כשבמקום השני תוצב יו"ר התנועה הירוקה ח"כ סתיו שפיר ואילו יו"ר ישראל דמוקרטית אהוד ברק יוצב רק במקום העשירי. הסכם האיחוד אושר בוועידת מרצ ב-28 ביולי.

בחירות 2020

ב-13 בינואר הכריזו ראשי העבודה ומרצ, עמיר פרץ וניצן הורוביץ, על איחוד טכני בין הרשימות לקראת הבחירות לכנסת ה-23, עקב החשש שבריצה נפרדת אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה, וריצה במסגרת העבודה-גשר-מרצ. יאיר גולן ממפלגת ישראל דמוקרטית הצטרף אל מרצ ושיתוף הפעולה במסגרת המחנה הדמוקרטי התפרק. בהתחלה ניסו ראשי מרצ לשבץ את יאיר גולן ואת אמילי מואטי, שהתמודדה בעבר ברשימת "העבודה", תחת מפלגת "הבחירה הדמוקרטית" ששייכת לרומן ברונפמן, אך ניסיון זה לא צלח.

סמלים

• 
  סמליל בחירות 92
• 
  סמליל בחירות 96 ובחירות 1999
• 
  סמליל "מרצ-יחד"
• 
  סמליל המפלגה בבחירות 2006 ושוב לאחר בחירות 2009
• 
  סמליל "התנועה החדשה מרצ" מבחירות 2009
• 
  סמליל המפלגה בבחירות 2013
• 
  סמליל נוסף, בשימוש החל מסוף 2012

פורומים וחטיבות

במרצ קיימות 4 חטיבות בהן פועלים חברי המפלגה: נוער, צעירים (גילאים 18–35), חברי קיבוצים ומושבים, וגמלאים, וכן שבעה פורומים: פורום גאות, העוסק בנושאי להט"ב, הפורום הפמיניסטי – לזכויות נשים בראשותה של שרון אורשלימי, הפורום הסביבתי-חברתי בראשותו של אורי אלדר, הפורום למאבק בכיבוש בראשותה של יפעת סולל, הפורום הירוק, הפורום למאבק בכפייה הדתית בראשותו של עילאי הרסגור-הנדין ופורום התרבות בראשות חגי אייד. כל פורום ממקד את העשייה בתחום מסוים וכל חטיבה מרכזת פעילות של אחת מן הקבוצות. בנוסף, קיימים 26 סניפים מקומיים ברחבי הארץ שמרכזים את הפעילות ברמה המוניציפלית-מטעם המפלגה מכהנים (נכון ל-2018) 35 חברי עירייה בישראל.

בת ים (1),גבעתיים (4), הוד השרון (1), הרצליה (3) ,חיפה (1), ירושלים (1), כפר סבא (4), קריית אונו (2), קריית טבעון (2), ראש העין (3) ,רחובות (2) ,רמת גן (2) ,רמת השרון (2), רעננה (4), תל אביב (3).

תנועות נוער

נוער מרצ

ערך מורחב – נוער מרצ

נוער מרצ הוא ארגון נוער חינוכי פוליטי המשויך למפלגת מרצ. נוער מרצ הוקם עם הקמת מרצ, ב-1992 כאיחוד של נוער רצ ונוער מפ"ם, ורכזו הראשון היה אילן גילאון. כיום עומדת בראשו גילי רמתי. נוער מרצ מפעיל סניפים בערים רבות דוגמת תל אביב, ירושלים, חיפה, אשדוד, פתח תקווה, פרדס חנה-כרכור, קריית אונו, באר שבע ועוד. בסניפים מרוכזת פעילות תרבותית ופוליטית ונוער מרצ מקיים הפגנות ומשמרות מחאה, וזוכה לייצוג משמעותי במוסדותיה של מפלגת מרצ. חוקת מפלגת מרצ-יחד קבעה ייצוג של לפחות 2% מצירי ועידת המפלגה לנציגי נוער מרצ.

הארגון פועל לאור עקרונות השלום, הדמוקרטיה והצדק החברתי כפי שהם מופיעים, בין היתר, במגילת זכויות האדם, במגילת העצמאות של מדינת ישראל ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

כיום פעילים בנוער מרצ כמה מאות בני נוער בגילאים 12 – 18 מכל רחבי הארץ.

הצבעים שלנו

ערך מורחב – הצבעים שלנו

תנועת הנוער "הצבעים שלנו - נוער גאה למען שוויון ומיעוטים" הוקמה בינואר 2003, סמוך לבחירות לכנסת ה-16, על ידי קבוצת בני נוער, בהנהגתו של אביב נטר ובסיועה של מיכל עדן, חברת מועצת העיר תל אביב-יפו מטעם מרצ. התנועה פעלה תחת מפלגת מרצ אך סירבה להשתתף בפעולות ציוניות שנוער מרצ לקח בהן חלק. התנועה חדלה לפעול בשנת 2008.

ראשי המפלגה

מס	תמונה	שם	התחלת כהונה	סיום כהונה
1		שולמית אלוני	1992	1996
2		יוסי שריד	1996	2003
3		יוסי ביילין	2003	2008
4		חיים אורון	2008	2012
5		זהבה גלאון	2012	2018
6		תמר זנדברג	2018	2019
7		ניצן הורוביץ	2019	נוכחי

חברי כנסת

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת ה-12 (1988)	10 מנדטים: רצ: שולמית אלוני, מרדכי וירשובסקי, רן כהן, דדי צוקר, יוסי שריד מפ"ם: חיים אורון, חסין פארס, יאיר צבן שינוי: אברהם פורז, אמנון רובינשטיין	הסיעה נוצרה ב-9 במרץ 1992 עם איחוד הסיעות רצ, מפ"ם, ושינוי.
הכנסת ה-13 (1992)	12 מנדטים: רצ: שולמית אלוני, רן כהן, דדי צוקר, יוסי שריד, נעמי חזן, בנימין טמקין מפ"ם: חיים אורון, ווליד חאג'-יחיא, יאיר צבן, ענת מאור שינוי: אברהם פורז, אמנון רובינשטיין	רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים
הכנסת ה-14 (1996)	9 מנדטים: רצ: נעמי חזן, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד מפ"ם: חיים אורון, ווליד חאג'-יחיא, ענת מאור שינוי: אברהם פורז, אמנון רובינשטיין	רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים ב-1997 התאחדו סופית המפלגות רצ מפ"ם ושינוי שהרכיבו את הסיעה המשותפת והקימו את מפלגת מרצ. ב-17 בינואר 1999 פרש אברהם פורז ממרצ והקים את סיעת "שינוי - מפלגת המרכז". ב-17 במרץ 1999 פרש דדי צוקר ממרצ והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-15 (1999)	10 מנדטים: עוזי אבן, חיים אורון, חוסניה ג'בארה, זהבה גלאון, נעמי חזן, רן כהן, ענת מאור, אמנון רובינשטיין, מוסי רז, יוסי שריד, אבשלום וילן, אילן גילאון	רשימת מועמדים מלאה ראו בילקוט הפרסומים. ב-25 בפברואר 2000 התפטר חיים אורון מהכנסת. החליף אותו מוסי רז. ב-31 באוקטובר 2002 פרש אמנון רובינשטיין מהכנסת. החליף אותו עוזי אבן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר	5 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): חיים אורון, זהבה גלאון, אבשלום וילן, רן כהן, יוסי שריד	מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן גילאון, מוסי רז, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-17 (2006)	5 מנדטים: יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן, צביה גרינפילד	רשימת מועמדים מלאה ראו כאן. ב-4 בנובמבר 2008 התפטר יוסי ביילין מהכנסת. החליפה אותו צביה גרינפילד.
הכנסת ה-18 (2009) במסגרת התנועה החדשה-מרצ	3 מנדטים: חיים אורון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, זהבה גלאון	מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: מוסי רז, אבשלום וילן רשימת מועמדים מלאה ראו כאן. ב-23 במרץ 2011 פרש חיים אורון מהכנסת. החליפה אותו זהבה גלאון.
הכנסת ה-19 (2013)	6 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, ניצן הורוביץ, מיכל רוזין, עיסאווי פריג', תמר זנדברג	רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-20 (2015)	5 מנדטים: זהבה גלאון, אילן גילאון, עיסאווי פריג', מיכל רוזין, תמר זנדברג, מוסי רז	רשימה מועמדים מלאה ראו כאן. (הקישור אינו פעיל, 4.11.2019) ב־22 באוקטובר 2017 התפטרה זהבה גלאון ובמקומה נכנס מוסי רז.
הכנסת ה-21 (2019)	4 מנדטים: תמר זנדברג, אילן גילאון, מיכל רוזין, עיסאווי פריג'	מועמדים בולטים שלא נכנסו: עלי סלאלחה, מהרטה ברוך-רון, מוסי רז, אבי בוסקילה, אבי דבוש
הכנסת ה-22 (2019) במסגרת המחנה הדמוקרטי	3 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, אילן גילאון
הכנסת ה-23 (2020) במסגרת העבודה–גשר–מרצ	3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): ניצן הורוביץ, תמר זנדברג, יאיר גולן

ראו גם

• פוליטיקה בישראל
• ארגוני שמאל בישראל
• מרצ תל אביב-יפו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרצ בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של מרצ
• מרצ, ברשת החברתית פייסבוק
• מרצ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• מרצ, ברשת החברתית אינסטגרם
• מרצ, סרטונים בערוץ היוטיוב
• מרצ, באתר "כנסת פתוחה"
• חן שליטא, ‏מפלגה בצבע קייל: האם הפריימריז במרצ יצליחו לרענן את השורות?, באתר גלובס, 9 בפברואר 2019
• מורן שריר וניר גונטז', בבחירות 2009 ו-2015 הם שרדו בקושי. האם מרצ תצליח להינצל גם הפעם?, באתר הארץ, 14 בפברואר 2019
• ישי פרידמן, ‏ציונית או לא: מה השתנה במצע של מרצ לאורך השנים?, בעיתון מקור ראשון, 17 במרץ 2019