ג'ובאני לורנצו ברניני – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
בוט סדר הפרקים (שיחה | תרומות) מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
||
| שורה 38: | שורה 38: | ||
{{מיון רגיל:ברניני, ג'ובאני}} |
{{מיון רגיל:ברניני, ג'ובאני}} |
||
| ⚫ | |||
[[קטגוריה:אדריכלים איטלקים]] |
[[קטגוריה:אדריכלים איטלקים]] |
||
[[קטגוריה:בארוק]] |
[[קטגוריה:בארוק]] |
||
| שורה 45: | שורה 44: | ||
[[קטגוריה:פסלים של תקופת הבארוק]] |
[[קטגוריה:פסלים של תקופת הבארוק]] |
||
[[קטגוריה:ג'ובאני לורנצו ברניני|*]] |
[[קטגוריה:ג'ובאני לורנצו ברניני|*]] |
||
| ⚫ | |||
[[קטגוריה:נפטרים ב-1680]] |
[[קטגוריה:נפטרים ב-1680]] |
||
גרסה מ־20:21, 11 באפריל 2020
 | |
| לידה |
7 בדצמבר 1598 נאפולי, ממלכת נאפולי  |
|---|---|
| פטירה |
28 בנובמבר 1680 (בגיל 81) רומא, מדינת האפיפיור |
| מקום קבורה |
בזיליקת סנטה מריה מג'ורה |
| זרם באמנות |
בארוק |
| יצירות ידועות |
ארמון ברבריני, פסל קוסטנזה בונרלי, Sant'Andrea al Quirinale, האקסטזה של תרזה הקדושה, כיכר פטרוס הקדוש, מזרקת ארבעת הנהרות |
| בן או בת זוג |
Caterina Tezio |
| צאצאים |
Domenico Bernini |
  | |
ג'ובאני לורנצו ברניני (באיטלקית: Giovanni Lorenzo Bernini; 7 בדצמבר 1598 – 28 בנובמבר 1680) הוא פסל ואדריכל איטלקי הנחשב לגדול הפסלים ולאחד מחשובי האדריכלים של תקופת הבארוק.
ביוגרפיה
ברניני נולד בשנת 1598 בנאפולי. אביו, פייטרו ברניני, היה פסל בסגנון המנייריזם, שהיה הסגנון השליט במחציתה השנייה של המאה השש עשרה. אצל אביו למד ג'ובאני הצעיר את אמנות הפיסול שעם השנים הפכה למקצועו העיקרי. כבר מילדותו התבלט כילד פלא, ופסלים מוקדמים שלו כילד צעיר, כגון "העז אלמתאה עם יופיטר הצעיר ופאון" (שנת 1609 לערך, גלריה בורגזה)[1], מעוררים את התפעלותנו גם כיום. לימים התפתח להיות גדול פסלי הבארוק ולאדריכל חשוב. עם זאת, בדומה לאמנים אחרים בתקופתו עסק גם בציור, רישום, עיצוב תפאורות, בניית מזרקות ועוד. עם אביו, אגב, שיתף פעולה לימים (1627) בעיצוב "מזרקת הספינה" למרגלות "המדרגות הספרדיות" ברומא.
עבודותיו הראשונות הושפעו מפסלים בסגנון ההלניסטי הקלאסי אשר היו מצויים לרוב ברומא אליה הוא עבר יחד עם אביו. פריצת הדרך שלו כאמן פיסול הייתה כשיצר סדרת עבודות מרשימות עבור פטרונו הראשון, הקרדינל שיפיונה בורגזה, אחיינו של האפיפיור פאולוס החמישי. אלה כללו את "איניאס ואנכיסס" (1619), "פלוטו ופרספונה" (1621-1622), "אפולו ודפנה" (1622-1625) ואת " דוד" (1623-1624). עבודותיו אלה של ברניני (הנמצאות כולן בגלריה בורגזה ברומא) אופיינו בטכניקה מעולה ובדינמיות רבה והניחו את היסודות לסגנון הבארוק בפיסול.
במהלך עבודתו על "דוד" התוודע לברניני הקרדינל רב ההשפעה מפאו ברבריני שהפך להיות פטרונו הראשי. חודשים ספורים אחר כך נבחר ברבריני לאפיפיור ועלה על כס האפיפיורות תחת השם אורבנוס השמיני. מסופר כי ביום הכתרתו לאפיפיור זימן אורבנוס השמיני אליו את הפסל הצעיר (אז בן עשרים וארבע), ובנוכחות הקרדינלים אמר לו "מזלך הגדול, קבלייר, שזכית לראות את הקרדינל מפאו ברבריני אפיפיור; אלא שמזלנו גדול אף יותר, שאדם כמו הקבלייר ברניני חי בתקופתנו"[2]. הידידות הקרובה והחמה בין השניים הובילה לכך שבתקופת אפיפיורותו הארוכה של אורבנוס השמיני (1623-1644) זכה ברניני בכל פרוייקט בו רצה, בין אם אדריכלי או פיסולי, ברחבי רומא. בין אלה בולטת חופת הברונזה שבעיצובו שנבנתה מעל המזבח הראשי שעל קברו של פטרוס בבזיליקת פטרוס הקדוש שבותיקן.
בתחום האדריכלות התפרסם ברניני בזכות המשימה שלקח על עצמו בשנת 1623 - השלמת עיצובה של בזיליקת פטרוס הקדוש, עבודה עליה עמלו בעבר שורה של אדריכלים גדולים ובהם דונטו ברמנטה ומיכלאנג'לו, כמו גם בנייתה של כיכר סן פייטרו שמולה. לימים גם תכנן ועיצב את פיאצה נאבונה שנמצאת לא הרחק מן הפנתאון, זאת לבקשתו של מחליפו של אורבנוס השמיני, אינוקנטיוס העשירי (1644-1655). כן יצר את מזרקת ארבעת הנהרות הניצבת במרכז כיכר זו.
בשנת 1665 הוזמן ברניני לארמון ורסאי שם פיסל את דיוקנו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. בשהותו שם אף הגיש ברניני הצעה לעיצוב מחדש של חזית ארמון הלובר, אולם הצעתו נדחתה.
בנוסף לפרוייקטים שעשה עבור האפיפיורים השונים (שמונה במספר), ביצע ברניני ברומא פרויקטים פרטיים שונים. המפורסם שבהם הוא הקבוצה הפיסולית שעשה עבור הקרדינל פדריגו קורונרו הונציאני בכנסיית סנטה מריה דלה ויטוריה. הקבוצה הקרויה האקסטזה של תרזה הקדושה, מתארת את חזונה המיסטי של הנזירה הספרדיה שהוכרזה כקדושה בשנת 1622.
ברניני הלך לעולמו בנובמבר 1680, ימים ספורים טרם מלאו לו שמונים ושתיים שנים. זמן קצר לפני מותו שותקה ידו הימנית וברניני אמר כי אכן מן הראוי הוא שיד זו תזכה ראשונה למנוחה, שכן עבדה כל כך קשה[3].
ראו גם
לקריאה נוספת
- Rudolf Wittkower, Gian lorenzo Bernini, The Phaidon Press, 1955
- Howard Hibbard, Bernini, Penguin Books, 1965
- (Charles Avery, Bernini - Genius of the Baroque, Thames and Hudson, (n.d
קישורים חיצוניים
- אלון איקן, סיור ברומא בעקבות הפסל והאדריכל ברניני, באתר GoTravel