ז'ורז' פיקאר – הבדלי גרסאות

ז'ורז' פיקאר
Marie-Georges Picquart
לידה	6 בספטמבר 1854; שטרסבורג, צרפת
פטירה	18 בינואר 1914 (בגיל 59); אמיין, צרפת
מקום קבורה	Cimetière Saint-Urbain de Strasbourg
מדינה	צרפת
השכלה	האקדמיה הצבאית סן-סיר
השתייכות	צבא צרפת
דרגה	גנרל דיוויזיה
תפקידים בשירות
	מפקד דיוויזיית החי"ר העשירית; מפקד הארמייה השנייה
עיטורים
	לגיון הכבוד; מדליה לזכר קרב טונקין; מדליה קולוניאלית;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־13:27, 13 באפריל 2020

שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות ביטחונית
פרמטרים [ תקופת שירות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ז'ורז' פיקאר (בצרפתית: Georges Picquart;‏ 6 בספטמבר 1854 – 18 בינואר 1914) היה קצין בצבא צרפת שנאבק בנחישות להוכחת חפותו של אלפרד דרייפוס, בימי הפרשה שנקראה על שמו. מאוחר יותר כיהן פיקאר כשר המלחמה בממשלתו של ז'ורז' קלמנסו.

חייו

ז'ורז' פיקאר נולד בשטרסבורג, בירת חבל אלזאס ב-1854. הוא פנה לקריירה צבאית, נתגלה כקצין מוכשר והגיע לדרגת קולונל. ב-1895 נתמנה לראש מחלקת המודיעין הצבאי ("המשרד השני"). בתפקידו זה, הגיעו לידיו קרעי נייר של מזכר בכתב יד, שעובדת המודיעין הצרפתי מצאה בלשכת הנספח הצבאי של גרמניה בצרפת; מן המזכר המשוחזר עלה כי בוגד צרפתי פועל בשליחות הגרמנים, וזה היה הבסיס להאשמתו של אלפרד דרייפוס בבגידה.

פיקאר הניח כי סיבת הרשעתו של דרייפוס הייתה היותו הקצין היהודי היחיד במטה הכללי של צבא צרפת; תרמה לכך העובדה כי כתב ידו היה דומה, לכאורה, לכתב היד במזכר המרשיע.

לאחר חקירה מעמיקה הגיע פיקאר למסקנה כי המזכר, ששימש כעדות המרשיעה, נכתב על ידי הקצין פרדיננד אסטרהאזי. פיקאר הביא את הפרטים הללו לידיעת הממונים עליו, אך הם הזהירו אותו שלא לחשוף את הגילויים, ואף הרחיקוהו מצרפת כשב-1896 הוצב לשרת בתוניס.

פיקאר היה מנוע, כקצין צבא, מלחשוף גילוייו בפומבי, אך בהיותו בחופשה בפריז נתן תצהיר חתום בידי עורך דין ממיודעיו. התצהיר פורסם, ופיקאר נשפט בגין התנהגות בלתי הולמת, פוטר מן הצבא, ונדון לשנת מאסר.

ב-13 ביולי 1906 קיבל בית הנבחרים החלטה להחזיר הן את פיקאר והן את דרייפוס לשירות פעיל בצבא צרפת, תוך קידומם לדרגות בהן היו זוכים לו היו משרתים במהלך שתים עשרה השנים שחלפו מאז החלה הפרשה (פיקאר לגנרל, ודרייפוס לרב-סרן). לימים הגיע פיקאר למשרת שר המלחמה בממשלתו של ז'ורז' קלמנסו. פיקאר נפטר לאחר שנפצע בעת נפילה מסוסו ב-1914, בעיר אמיין, בגיל 59.

ברברה טוכמן כותבת כי פיקאר לא פעל ממניעים פוליטיים אלא ממניעים של יושר וכבוד, ומשגילה כי המזכר שהפליל את דרייפוס מזויף, חש חובה לחשוף את האמת - ולו במחיר אישי כבד. לדברי טוכמן פיקאר היה, כרבים מבני דורו, נגוע באנטישמיות, אך המחשבה כי אדם חף מפשע נענש על דבר שלא עשה - לא נתנה לו מנוח, תהא דתו של אותו אדם אשר תהא.

ראו גם

אלפרד דרייפוס

לקריאה נוספת

ברברה טוכמן, המגדל הגאה, הוצאת דביר, 1998.
ז`אן דני ברדן, פרשת דרייפוס, הוצאת עם עובד, 2003
רוברט האריס, "קצין ומרגל", הוצאת כנרת זמורה-דביר, 2015

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ז'ורז' פיקאר בוויקישיתוף

@@ שורה 23: / שורה 23: @@
 מפקד הארמייה השנייה
 }}
-'''ז'ורז' פיקאר''' (ב[[צרפתית]]: '''Georges Picquart''';{{כ}} [[6 בספטמבר]] [[1854]] – [[18 בינואר]] [[1914]]) היה קצין בצבא [[צרפת]] שנאבק בנחישות להוכחת חפותו של [[אלפרד דרייפוס]], בימי [[פרשת דרייפוס|הפרשה שנקראה על שמו]].
+'''ז'ורז' פיקאר''' (ב[[צרפתית]]: '''Georges Picquart''';{{כ}} [[6 בספטמבר]] [[1854]] – [[18 בינואר]] [[1914]]) היה קצין בצבא [[צרפת]] שנאבק בנחישות להוכחת חפותו של [[אלפרד דרייפוס]], בימי [[פרשת דרייפוס|הפרשה שנקראה על שמו]]. מאוחר יותר כיהן פיקאר כשר המלחמה בממשלתו של [[ז'ורז' קלמנסו]].
 == חייו ==