אג'תהאד – הבדלי גרסאות
מ ←"נעילת שערי האג'תהאד": רווח מיותר הוסר |
הוספת מקום להצגת הערות שוליים |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
==לקריאה נוספת== |
==לקריאה נוספת== |
||
* [[ואאל חלאק|ואאל ב. חלאק]], [http://humweb2.bgu.ac.il/jamaa/sites/default/files/upload/article/HALLAQ.PDF האם נסגרו שערי האג'תהאד?], תרגמה: מיכל סלע, '''[[ג'מאעה]]''' 8 (תשס"ב), עמ' 118–168 |
* [[ואאל חלאק|ואאל ב. חלאק]], [http://humweb2.bgu.ac.il/jamaa/sites/default/files/upload/article/HALLAQ.PDF האם נסגרו שערי האג'תהאד?], תרגמה: מיכל סלע, '''[[ג'מאעה]]''' 8 (תשס"ב), עמ' 118–168 |
||
==הערות שוליים== |
|||
{{הערות שוליים}} |
|||
{{תארים ותפקידים באסלאם}} |
{{תארים ותפקידים באסלאם}} |
||
[[קטגוריה:מושגים באסלאם]] |
[[קטגוריה:מושגים באסלאם]] |
||
[[קטגוריה:חוק אסלאמי]] |
[[קטגוריה:חוק אסלאמי]] |
||
גרסה מ־01:27, 22 באפריל 2020
אג'תהאד (בערבית: اجتهاد, נהגה: אִגְ'תִהָאד, מילולית: חריצות או מאמץ) הוא מונח אסלאמי המתייחס לגזירת הלכות חדשות בידי חכמי הלכה בסוגיות שלגביהן לא קיימת הכרעה ברורה בספרות ההלכתית הקיימת. האג'תהאד עושה שימוש ב"אֻצוּל אל-פִקְה", מקורות חוק שמשמשים מקור לגזירת הלכה: הקוראן, הסונה, אג'מאע (קונצנזוס) וקיאס (אנלוגיה). במאות הראשונות לאסלאם התנהל מאבק בין גורמים שתמכו בהכללת הדעה האישית (רַאְי) כמקור הלכתי לגיטימי (על ידי עקל – שכל) לבין גורמים שגרסו כי רק הידע המועבר מפי הנביא וחבריו, ודברי האל החיים שבקוראן, ראויים לשמש כמקור לגזירת הלכות (כנקל - ידע מועבר). במחנה הראשון נמנו בעיקר בני האסכולה המועתזלית ומנגד התייצבו בני האסכולה הט'אהרית והחנבלית. המאבק בין הגישות הגיע לשיאו בזמן האינקוויזיציה של הח'ליף העבאסי אל-מאמון (בין 814-833) בשאלת נבראותו של הקוראן, והוכרע לבסוף לזכותם של המצדדים בידע המועבר.
המונח "אג'תהאד" משמש גם לציון פסיקה הלכתית חדשה בסוגיה קיימת בשל כורח המתעורר משינויים במצב החברתי, תרבותי, פוליטי וכלכלי. דוגמאות בולטות: השימוש בכלי תחבורה ואמצעי תקשורת מודרניים שלא היו קיימים בימי הנביא, היחס לשתיית קפה ועישון, ותכנון משפחה בשל הגידול הדמוגרפי שאינו בר-קיימא בעולם האסלאמי בעשורים האחרונים.[1]
"נעילת שערי האג'תהאד"
על פי המסורת המוסלמית הסונית, "ננעלו שערי האג'תהאד" במאה העשירית ומאז כבר לא ניתן לחדש בפרשנויות הקוראן ובפסיקות הלכתיות.[2] עם זאת, מחקר מודרני של המשפט המוסלמי הראה כי שערי האג'תהאד לא ננעלו ופסיקה עצמאית של הלכה המשיכה להתבצע.[3][4] כאמור, בתחום זה ניכר הבדל בין זרם הסונה לזרם השיעה. על פי הסונים, שערי האג'תהאד נותרו סגורים, ואילו השיעים עוד דוגלים באג'תהאד אותו מבצעים בעיקר חכמי הדת הבכירים.[5]
בשלהי המאה ה-19 החלו להישמע קריאות לרפורמה באסלאם, ובכלל זה גם לפתיחתם של "שערים" אלו כדרך להחיות את האסלאם ולעוררו מן הקיפאון המחשבתי שאחז בו 'מאז ימי השתלטות העמים הזרים' עליו. הדוגלים בגישה זו, ובהם ג'מאל א-דין אל-אפע'אני, מוחמד עַבְּדֻה ורשיד רידא הניחו את היסודות האינטלקטואליים לעלייתם הן של זרמי החילון והן של זרמים שמרניים-סלפיים במחשבה האסלאמית המודרנית. עבודתם של אל-אפע'אני, עבדה ורידא הניחה במישרין את היסודות התאולוגיים והאידאולוגיים לצמיחתה של תנועת האחים המוסלמים במצרים בשנות העשרים של המאה העשרים בראשות חסן אל-בנא ואחרים. תנועת חמאס מהווה את הפלג הארץ-ישראלי של תנועה זו.
מוג'תהד
המוג'תהד הוא חכם הלכה אשר מחזיק ב"עילם", ידע דתי, המאפשר לו לגזור הלכות חדשות או לשנות הלכות קיימות. כבמהלך המאות ה-10 וה-11 החל דיון מוסלמי בדבר האפשרות להיכחדותם של המוג'תהידים, אשר היה חלק מהדיון האסלאמי ביום הדין (מכיוון שהיעלמותם של חכמי הדת נתפסה כסימן לסוף העולם) ובירידת הדורות בדומה ליהדות.[6]
בשיעה המוג'תהד הוא פקיה, חכם דת, בעל סמכות הלכתית רבה בהיותו נָאאֶב אִמָאם, ממלא מקומו של האמאם הנעלם העתיד לשוב ולהתגלות, אשר מנסה לגלות כיצד האמאם היה נוהג במקומו.[7] בסונה השימוש במונח מוג'תהד עבור פוסקי הלכות עכשוויים הצטמצם החל מן המאה ה-11 וסמכותם התמצתה בעיקר בשימוש בפסיקות עבר (תקליד). הוגה הדעות המוסלמי שנחשב למוג'תהד האחרון המקובל על כלל זרמי האורתודוקסיה הסונית הוא אל-ע'זאלי.[8]
נשים מוג'תהדות
אין מניעה כי אישה תוכר כמוג'תהדה, ואכן באיראן לדורותיה מספר נשים הוכרו ככאלה (למשל, זוהרה ספאתי, נוסרת אמין, ביבי ח'אנום). הדעות חלוקות בקרב ציבור המאמינים ואנשי הדת המוסלמים בנוגע לשאלה האם מוג'תהדה יכולה לקבל מעמד של "מקור לחיקוי" (מרג'ע). מכיוון שה"מרג'ע" אמור להוות דמות מופת ומודל לחיקוי, יש כאלה הסבורים כי אישה אינה יכולה להוות דוגמה שכזאת.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ואאל ב. חלאק, האם נסגרו שערי האג'תהאד?, תרגמה: מיכל סלע, ג'מאעה 8 (תשס"ב), עמ' 118–168
הערות שוליים
- ^ Yilmaz, Ihsan. "Ijtihad and tajdid by conduct." Turkish Islam and the Secular State, the Gülen Movement. Syracuse, NY: Syracuse University Press. Google Scholar (2003). p. 208-209
- ^ חגי ארליך, מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, Vol. 5. Open University of Israel, 1987.
- ^ חלאק, ואאל ב. האם נסגרו שערי האג'תהאד: ע' 116-168
- ^ נמרוד הורביץ, הערת מבוא לתרגום מאמרו של ואאל חלאק
- ^ Nasr, Seyyed Hossein, Hamid Dabashi, and Seyyed Vali Reza Nasr. 1988. Shiʻism : Doctrines, Thought, and Spirituality. Albany: State University of New York Press. p. 228
- ^ Hallaq, Wael B. "On the Origins of the Controversy about the Existence of Mujtahids and the Gate of Ijtihad." Studia Islamica 63 (1986): 129-141.
- ^ Momen, Moojan (1985). An Introduction to Shi'i Islam: The History and Doctrines of Twelver Shi'ism. New Haven: Yale University Press. p. 186.
- ^ "Mujtahid". The Oxford Dictionary of Islam.
| מנהיגים ותארים באסלאם | ||
|---|---|---|
| תארים | ח'ליפה • אימאם • מולא • חוג'ת אל-אסלאם • אייתוללה • מרג'ע תקליד • סייד • שריף • ולי • אמיר • שייח' • עלאמה | |
| תפקידים | מואזין • קאדי • מופתי • מוחתסב • סולטאן | |
| משפט | שריעה • פיקה • אג'תהאד | |