ז'יטומיר – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מחיקת תאריך אוכלוסייה/מטרופולין/צפיפות אם אין אוכלוסייה/מטרופולין/צפיפות (תג)
מ מחיקת נתוני אוכלוסייה מקומיים, כאשר יש נתון נשאב עדכני יותר בתבנית:עיר (תג)
שורה 8: שורה 8:
|תאריך ייסוד=[[884]]
|תאריך ייסוד=[[884]]
|שטח=65
|שטח=65
|אוכלוסייה=271,172
|צפיפות=4,172
|צפיפות=4,172
|ראש העיר=וירה שלודצ'נקו
|ראש העיר=וירה שלודצ'נקו
שורה 19: שורה 18:
|סוג יחידה שלטונית שנייה=
|סוג יחידה שלטונית שנייה=
|יחידה שלטונית שנייה=
|יחידה שלטונית שנייה=
|תאריך אוכלוסייה=2013}}
|תאריך צפיפות=2013}}
'''ז'יטומיר''' ([[אוקראינית]]: '''Житомир'''; [[רוסית]]: '''Жито́мир'''; [[יידיש]]: '''זשיטאמיר''') היא עיר בצפון מערב [[אוקראינה]] בחבל [[ווהלין]], מרכז מחוז ז'יטומיר. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-271,303 איש. העיר נמצאת במרכזו של [[יער]] טבעי על 4 נהרות: טטרב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. את העיר חוצים שני כבישים מרכזיים באוקראינה: [[קייב]]-[[ורשה]] וקייב-[[ברסט ליטובסק|ברסט]]. העיר נודעה כמרכז [[יהודים|יהודי]] חשוב מן [[המאה ה-18]].
'''ז'יטומיר''' ([[אוקראינית]]: '''Житомир'''; [[רוסית]]: '''Жито́мир'''; [[יידיש]]: '''זשיטאמיר''') היא עיר בצפון מערב [[אוקראינה]] בחבל [[ווהלין]], מרכז מחוז ז'יטומיר. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-271,303 איש. העיר נמצאת במרכזו של [[יער]] טבעי על 4 נהרות: טטרב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. את העיר חוצים שני כבישים מרכזיים באוקראינה: [[קייב]]-[[ורשה]] וקייב-[[ברסט ליטובסק|ברסט]]. העיר נודעה כמרכז [[יהודים|יהודי]] חשוב מן [[המאה ה-18]].



גרסה מ־18:57, 29 באפריל 2020

ז'יטומיר
Житомир
סמל ז'יטומיר
סמל ז'יטומיר
סמל ז'יטומיר
דגל ז'יטומיר
דגל ז'יטומיר
דגל ז'יטומיר
מדינה אוקראינהאוקראינה אוקראינה
אובלסט מחוז ז'יטומירמחוז ז'יטומיר ז'יטומיר
ראש העיר וירה שלודצ'נקו
שפה רשמית אוקראינית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 884
שטח 65 קמ"ר
גובה 221 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 261,624 (1 בינואר 2022)
 ‑ צפיפות 4,172 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות 50°16′N 28°40′E / 50.267°N 28.667°E / 50.267; 28.667
אזור זמן UTC +2
http://www.zhytomyr.net
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'יטומיר (אוקראינית: Житомир; רוסית: Жито́мир; יידיש: זשיטאמיר) היא עיר בצפון מערב אוקראינה בחבל ווהלין, מרכז מחוז ז'יטומיר. אוכלוסיית העיר מונה כיום כ-271,303 איש. העיר נמצאת במרכזו של יער טבעי על 4 נהרות: טטרב, קמיינקה, ירושנקה ופוטינקה. את העיר חוצים שני כבישים מרכזיים באוקראינה: קייב-ורשה וקייב-ברסט. העיר נודעה כמרכז יהודי חשוב מן המאה ה-18.

היסטוריה

שנת 884 נחשבת כשנת יסוד העיר. לפי האגדה השם בא משותפם של אסקולד ודיר, מייסדי רוסיה העתיקה, ז'יטומיר. העיר הייתה מרכזם של שבט ז'יטצ'ים, אחד מהשבטים הסלאווים העתיקים. ב-945 בעיר התחיל מרד אנטי-פאודלי. ב-1240 נכבשה על ידי הטטרים. ב-1320 על ידי הליטאים. ב-1444 קיבלה זכויות מגדבורג. לאחר הסכם איחוד לובלין ב-1569 חלק מפולין. מאז ז'יטומיר נחשבת למרכז המחוז. ב-1793 לאחר חלוקת פולין השלישית צורפה לרוסיה והוכרזה כבירת חבל ווהלין. ב-1918 בזמן מלחמת האזרחים בעיר פעלה מספר שבועות ממשלת הרפובליקה העממית של אוקראינה. במרץ 1919 התרחשו בעיר כמה פוגרומים נגד הקהילה היהודית שנערכו על ידי חיילי ממשלת הרפובליקה. לאחר ניצחון הבולשביקים במלחמת האזרחים נכללה ז'יטומיר באוקראינה הסובייטית. בתקופת השלטון הסובייטי עברו על העיר תלאות ההולודומור כביתר חלקי אוקראינה.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-95,000 תושבים. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות במבצע ברברוסה נכבשה ז'יטומיר על ידי הנאצים ביולי 1941. השלטון הנאצי כונן בעיר את מה שכינה "המחוז הכללי של ז'יטומיר", והיינריך הימלר הקים בה את מטהו האוקראיני. בתקופה זו, התקיים במקום מחנה עבודה לשבויי הצבא האדום. פעולות הדיכוי הנאצי של האוכלוסייה האוקראינית גרמו לפעילות של פרטיזנים בעיר וסביבותיה. ב-13 בנובמבר 1943 הודיעו הסובייטים כי ז'יטומיר נכבשה על ידי הצבא האדום[1]. הודעה זו הייתה מוקדמת מדי וליד העיר התחוללו קרבות עזים ורק ביום האחרון של 1943 שוחררה העיר על ידי הצבא האדום[2] וחזרה להיות בשלטון סובייטי עד לפירוק ברית המועצות. מאז 1991 היא חלק מאוקראינה העצמאית.

יהדות ז'יטומיר

בית הכנסת הישן בז'יטומיר

היישוב היהודי התקיים מתחילת המאה ה-18, אם כי אישור רשמי לגור בעיר התקבל רק ב-1792. רוב היהודים התפרנסו ממסחר, מלאכות זעירות או היו בעלי אכסניות ובתי מרזח. ב-1753 הואשמו היהודים בעלילת דם, אשר הובילה לרציחתם בעינויים של 12 מיהודי העיר.

ב-1789 מספר היהודים הגיע ל-882 (כשליש מהתושבים), ב-1791 (לאחר קבלת האישור הרשמי להתיישב) 1,261 איש, וב-1847 9,500 איש. במאה ה-19 תנועת החסידות התפשטה מאוד בעיר. בעיר התגוררו רבי זאב וולף, מחבר ספר "אור המאיר" ומגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, ורבי אהרן, מחבר הספר "תולדות אהרן" ותלמידו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ב-1837 בית הדפוס של סלוויטא עבר לז'יטומיר.

בעיר פעלו מוסדות חינוך רבים באותה תקופה, עשרות חדרים, 5 בתי-ספר לבנות ומכון למורים. בעיר התיישבו סופרי יידיש רבים, כמו מנדלי מוכר ספרים, גוטלובר ואחרים. בעיר בילה את ילדותו, מגיל 6 ועד 17, המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. מאיר דיזנגוף שירת כאן בצבא הרוסי ואחר כך נאסר בכלא בגלל פעילות מהפכנית.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בז'יטומיר כ-30,000 יהודים, שהיוו שליש מכלל תושביה. עם פלישת הנאצים ולפני כיבוש העיר נמלטו רוב יהודי העיר מזרחה לברית המועצות ונותרו בה כ-10,000 יהודים. בחודשים יולי ואוגוסט 1941 נרצחו בקבוצות קרוב ל-5,000 יהודים. הנותרים, כ-5,000, רוכזו בגטו. ב-19 בספטמבר 1941 לפנות בוקר, הוקף הגטו בשוטרים גרמנים ואוקראינים, היהודים הובלו לבורות הריגה שהוכנו מראש, נרצחו שם ונקברו בשישה קברי המונים.[3]

הקהילה היהודית הז'יטומיראית כיום מונה כ-5,000 נפשות. הקהילה מאוגדת במסגרת "איגוד הקהילות היהודיות באוקראינה" וברבנות העיר והמחוז (ז'יטומיר היא עיר מחוז במערב אוקראינה) מכהן הרב שלמה וילהלם, שהגיע לעיר כשליח חב"ד בשנת 1994. בעיר פועלים גם מוסדות יהודים כדוגמת הג'וינט ושלוחתו ההומינטרית "חסד" והסוכנות היהודית.

הקהילה מחזיקה בבית כנסת עתיק במרכז העיר, שעבר שיפוץ בשנת תשע"ט[דרוש מקור] ובו מקוה טהרה חדש.

בסמוך לעיר ז'יטומיר הקים הרב שלמה וילהלם את "כפר החינוך אור אבנר" ע"ש אביו של לב לבייב ובו מוסדות לימוד ליתומים, מקוה טהרה, בית כנסת, מלונית ומסעדה כשרה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים