בית המשפט העליון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־22:11, 10 במאי 2020

ערך זה עוסק בבית המשפט העליון של מדינת ישראל. אם התכוונתם לבית המשפט העליון של מדינות אחרות, ראו בית המשפט העליון (פירושונים).

בית המשפט העליון הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון בערעורים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כבית המשפט הגבוה לצדק כערכאה ראשונה.

בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים,^[1] הנבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. נשיאת בית המשפט העליון כיום היא השופטת אסתר חיות. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.^[2]

משכנו של בית המשפט העליון בירושלים. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי יהודה ושומרון שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.

חוק יסוד: השפיטה קובע, כי פסיקת בית המשפט העליון יוצרת תקדים מחייב לכל בית משפט בישראל, זולת בית המשפט העליון עצמו.

סמכויות בית המשפט העליון

לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:

בית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירות נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים ובנוסף רשאי לדון בכל עניין אשר הוא רואה צורך לתת בו סעד למען הצדק ואשר אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר.
ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלות בבית המשפט המחוזי. ערעורים על פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה, הם ערעור בזכות. ערעורים על פסקי דין שנתן בית המשפט המחוזי כאשר הוא עצמו היה ערכאת הערעור (כלומר תיקים שהחלו בבית משפט השלום), וכן החלטות ביניים שניתנו בבית המשפט המחוזי - הם ערעורים ברשות בלבד, ויש לבקש את הרשות, בדרך של "בקשת רשות ערעור". בסמכות בית המשפט העליון לקבוע שאין הצדקה לדון בערעור ב"גלגול שלישי", וכך לדחותו על הסף ללא דיון בנוכחות הצדדים.

דיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, אשר ראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב. דיון נוסף מאושר על ידי נשיא בית המשפט העליון או על ידי מי שהוא מינה לכך, אם ההלכה שנפסקה עומדת בסתירה להלכות קודמות של בית המשפט העליון, או אם בשל "חשיבותה, קשיותה או חידושה" של ההלכה ראוי לדון בה בהרכב מורחב.
החלטה על קיומו של משפט חוזר, שבו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם התברר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין. משפט חוזר עשוי להתקיים בפני בית המשפט העליון או בית המשפט המחוזי.

הסמכות להורות על העברת מקום דיון לבית משפט אחר (למשל: העברת תיק תעבורה הנדון בבית המשפט לתעבורה בנצרת לבית משפט לתעבורה בת"א) - נתונה בידי נשיא בית המשפט העליון.

סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, קובע שני מצבים שבהם ייערך דיון נוסף:

(א) עניין שפסק בו בית המשפט העליון בשלושה, רשאי הוא להחליט, עם מתן פסק דינו, שבית המשפט העליון ידון בו דיון נוסף בחמישה או יותר.

(ב) לא החליט בית המשפט העליון כאמור בסעיף קטן (א), רשאי כל בעל דין לבקש דיון נוסף כאמור; נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר או שופטים שיקבע לכך, רשאים להיענות לבקשה אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בעניין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, לא די בכך שבהלכה שנקבעה יש חשיבות, חידוש, או קושי מסוימים, כנדרש בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט, אלא נדרש גם שהחידוש, החשיבות או הקושי בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון נוסף בסוגיה המשפטית. לפיכך, מצב שבו מתקיים דיון נוסף נדיר למדי, ועתירות רבות לדיון נוסף נדחות.

תקדים

סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:

(א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.

(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

משמעותו של עיקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב הדין – תקדים מחייב.

מבנה בית המשפט העליון

על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, ועל פי סעיף 15 לחוק יסוד: השפיטה, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.

בראש בית המשפט עומד נשיא (כיום הנשיאה היא השופטת אסתר חיות), ולצדו משנה לנשיא. בבית המשפט העליון מכהנים מספר שופטים הנקבע על ידי הכנסת. כיום מספר השופטים עומד על 15. בעת הקמת בית המשפט העליון הוא עמד על שבעה, כאשר רק חמישה אוישו בפועל, ובשנת 1953 הועלה ל-9. כבר בשנת 1958 בקשו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון להרחיב את מספר השופטים ל-11 בגלל עומס העבודה על השופטים,^[3] אולם מספר השופטים הוגדל ל-10 רק בתחילת 1963.^[4]^[5] באמצע שנות השבעים הורחב מספר השופטים בבית המשפט העליון מ-10 ל-11 עם מינויו של מאיר שמגר. בית המשפט הורחב שוב בתחילת 1992 עם מינויו של מישאל חשין לשופט ה-12. בשנת 1994 הורחב מספר השופטים ל-14 ובשנת 2009 הועלה מספר השופטים ל-15. לא תמיד היו כל תקני השופטים בבית המשפט העליון מאוישים. בשנים 1996–1999 מונה רק שופט אחד לבית המשפט העליון, אף על פי שבשנים 1997–1998 פרשו שלושה שופטים, וכך ירד מספר השופטים ל-12. בשנת 2004 חזר מספר השופטים להיות 14, אולם לאחר פרישת ארבעה שופטים בשנים 2004–2006 ירד מספר השופטים ל-10 מכיוון שהוועדה לבחירת שופטים לא הגיעה להסכמה על מינוי שופטים.

בבית המשפט העליון מכהנים שופטים במינוי של קבע (עד גיל 70), כשבראשם נשיא בית המשפט העליון. בנוסף, לעיתים כיהנו בבית המשפט העליון שופטים מעטים במינוי זמני. בעבר היה זה תנאי לקבלת מינוי של קבע בעליון אך מאז שנת 2007, אז מינה שר המשפטים דניאל פרידמן את עורכי הדין מהשוק הפרטי חנן מלצר ויורם דנציגר לשופטים בעליון ללא שכיהנו קודם לכן במינוי זמני ואף לא כיהנו כשופטים כלל, הופסק הנוהג של מינוי זמני לעליון.

הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו

ערך מורחב – מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי

בתקופת המנדט הבריטי פעל בית המשפט העליון המנדטורי במגרש הרוסים בירושלים וכלל שישה-שבעה שופטים קבועים. בתחילה היו שני שופטים מוסלמים, שני שופטים יהודים, שופט נוצרי ושופט בריטי ומשנת 1944 בית המשפט כלל ארבעה שופטים בריטים, שופט מוסלמי ושופט יהודי.^[6]

בית המשפט העליון הישראלי הוקם ב-22 ביולי 1948, בהצבעה חשאית של מועצת המדינה הזמנית שאישרה את חמשת השופטים שהוצעו על ידי שר המשפטים והממשלה הזמנית.^[7] בית המשפט העליון הישראלי נפתח בטקס חגיגי ב-14 בספטמבר 1948 במקום מושבו של בית המשפט העליון המנדטורי.^[8]

חמשת השופטים שנבחרו היו משה זמורה, שנבחר לנשיא, שהיה שותפו של שר המשפטים, פנחס רוזן, במשרד עורכי דין בעבר ובמהלך הזמן הוכיח בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות. כן נבחרו ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקלבלום, שניאור זלמן חשין שהיה שופט מחוזי בתל אביב בימי המנדט הבריטי והרב פרופ' שמחה אסף. השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים לא נכלל במועמדים לבית המשפט העליון, למרות היותו מועמד טבעי לתפקיד והיות מרבית ההרכב חסר ניסיון משפטי.^[9]^[10]

הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור האוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להיבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף. מאז מינויו של אסף לא נעשה שימוש בסעיף זה.

בעת הקמת המדינה ההנחה הרווחת הייתה שבית המשפט העליון יתמקם בתל אביב, מאחר שטרם הוכרה ירושלים כחלק ממדינת ישראל.^[11] תזכיר של מנחם דונקלבלום הציע למקם את בית המשפט העליון בתל אביב או בחיפה. בעקבות בעיות במציאת מבנה הולם ודיור לשופטים בתל אביב, הוצע במשרד המשפטים לשכן את בית המשפט העליון בנתניה.^[12] אולם הדרישה לקבוע את משכנו בירושלים^[13] הייתה על העליונה ונקבע שבית המשפט העליון ישכון בירושלים.^[14] בכך הוא היה אחד מהמוסדות הראשונים במדינת ישראל שקבעו מושבם בירושלים. שנים רבות היה משכנו ב"מגרש הרוסים", עד אשר עבר בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים למשכנו החדש בקריית הממשלה בגבעת רם.

המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.

בחירת שופטים לבית המשפט העליון

שופטי בית המשפט העליון נבחרים בידי הוועדה לבחירת שופטים. מרביתם מגיעים לתפקיד לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. בנוסף, רבים מאלו שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה מונו ישירות כשופטים בבית המשפט העליון, בהם חיים כהן, מאיר שמגר, גבריאל בך, פרופ' אהרן ברק, פרופ' יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, דורית ביניש ועדנה ארבל, החוק תוקן וישנה תקופת צינון בת 18 חודשים על מינוי של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לבית המשפט העליון. מינוי עורכי-דין מהמגזר הפרטי ישירות לכהונת שופט בבית המשפט העליון הוא נדיר. ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן מונו בשנת 2007 לבית המשפט העליון השופטים חנן מלצר ויורם דנציגר, שהיו עורכי דין במגזר הפרטי.

נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים מבין שופטי בית המשפט העליון המציעים את מועמדותם. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בין השופטים הוא כי רק השופט הוותיק ביותר מציע את מועמדותו ("שיטת הסניוריטי"), וזאת כדי למנוע סכסוכים בין השופטים, להפחית את התלות בחברי הרשות המחוקקת והמבצעת, ולמנוע פגיעה במעמד בית המשפט שעלולה להיווצר בגין העלאת טענות נגד המועמדים במסגרת ההשוואה ביניהם. התוצאה היא ששופט שבעת מינויו לבית המשפט העליון הוא צעיר יותר מכל שופטי העליון המכהנים צפוי להפוך, בסופו של דבר, לנשיא.

תיקון בחוק משנת 2007, ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, קצב את כהונת נשיא בית המשפט העליון והמשנה לנשיא, לתקופה מרבית של שבע שנים.

סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי כהונת שופט תסתיים בגיל 70. סעיף 15 לחוק בתי המשפט קובע כי בתום תקופת כהונתו מוקצבים לשופט שלושה חודשים נוספים כדי להשלים את פסקי הדין שהחל לכתוב לפני מועד יציאתו לגמלאות.

לפי תיקון בחוק משנת 2008, שיזם חבר הכנסת גדעון סער, שופטי בית המשפט העליון נבחרים על ידי רוב מיוחס של חברי הוועדה לבחירת שופטים – כלומר, לפחות שבעה מבין תשעת חברי הוועדה.

הרכב בית המשפט העליון

נשיאי בית המשפט העליון

ערך מורחב – נשיא בית המשפט העליון

ההרכב הנוכחי של בית המשפט העליון

תפקיד	דיוקן	שם (שנת לידה)	תחילת הכהונה		מועד פרישה צפוי		תפקידים קודמים	הערות
תפקיד	דיוקן	שם (שנת לידה)	שנה עברית	שנה לועזית	תאריך עברי	תאריך לועזי	תפקידים קודמים	הערות
נשיאה		אסתר חיות (1953)	ה'תשס"ד	2004	א' בחשוון ה'תשפ"ד	16 באוקטובר 2023	שופטת בית משפט מחוזי	מכהנת כנשיאת ביהמ"ש העליון החל מ-26 באוקטובר 2017 חברת הוועדה לבחירת שופטים
משנה לנשיאה		חנן מלצר (1951)	ה'תשס"ז	2007	ל' בניסן ה'תשפ"א	12 באפריל 2021	עורך דין פרטי	מכהן כמשנה לנשיאת בית המשפט העליון החל מ-30 באוקטובר 2017 חבר הוועדה לבחירת שופטים.
שופט		ניל הנדל (1952)	ה'תש"ע	2009	כ"ו בניסן ה'תשפ"ב	27 באפריל 2022	שופט בית משפט מחוזי	מכהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-23 חבר הוועדה לבחירת שופטים.
שופט		עוזי פוגלמן (1954)	ה'תש"ע	2009	ד' בתשרי ה'תשפ"ה	6 באוקטובר 2024	מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה שופט בית משפט מחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2023 יו"ר ועדת האתיקה לשופטים
שופט		יצחק עמית (1958)	ה'תש"ע	2009	ל' בתשרי ה'תשפ"ט	20 באוקטובר 2028	שופט בית משפט מחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2024
שופט		נעם סולברג (1962)	ה'תשע"ב	2012	ט' בשבט ה'תשצ"ב	22 בינואר 2032	שופט בית משפט מחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2028
שופטת		דפנה ברק-ארז (1965)	ה'תשע"ב	2012	כ"א בטבת ה'תשצ"ה	2 בינואר 2035	דיקאן הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב	צפויה להתמנות לנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2032
שופט		מני מזוז (1955)	ה'תשע"ה	2014	ב' באייר ה'תשפ"ה	30 באפריל 2025	היועץ המשפטי לממשלה
שופטת		ענת ברון (1953)	ה'תשע"ה	2015	כ"ז בתשרי ה'תשפ"ד	12 באוקטובר 2023	שופטת בית משפט מחוזי
שופט		ג'ורג' קרא (1952)	ה'תשע"ז	2017	כ"ח באייר ה'תשפ"ב	29 במאי 2022	סגן נשיא בית משפט מחוזי
שופט		דוד מינץ (1959)	ה'תשע"ז	2017	כ"ג באייר ה'תשפ"ט	8 במאי 2029	שופט בית משפט מחוזי
שופט		יוסף אלרון (1955)	ה'תשע"ח	2017	כ"ז באלול ה'תשפ"ה	20 בספטמבר 2025	נשיא בית משפט מחוזי
שופטת		יעל וילנר (1959)	ה'תשע"ח	2017	י"ג בתשרי ה'תש"ץ	22 בספטמבר 2029	שופטת בית משפט מחוזי
שופט		עופר גרוסקופף (1969)	ה'תשע"ח	2018	כ"ד בתשרי ה'ת"ת	12 באוקטובר 2039	פרופסור למשפטים, שופט בית משפט מחוזי	צפוי להתמנות לנשיא בית המשפט העליון בשנת 2035
שופט		אלכס שטיין (1957)	ה'תשע"ח	2018	כ"ו בתשרי ה'תשפ"ח	27 באוקטובר 2027	פרופסור למשפטים

סעיף 26 לחוק בתי המשפט קובע כי: ”בבית המשפט העליון יהיו שופטים במספר שקבעה הכנסת בהחלטה.” כיום מכהנים בבית המשפט העליון 15 שופטים.

כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים הרשם רון גולדשטיין והרשמת שרית עבדיאן. לכל שופט צוות ובו שני עוזרים משפטיים (בכיר וזוטר) - שניהם עורכי דין בהסמכתם, שני מתמחים לתקופה של שנה (כאשר לרוב החלפתם היא לסירוגין - אחד בכל חצי שנה) וכן מנהלת לשכה. לחלק מהשופטים מסייעים מתנדבים מחו"ל, שהם בדרך-כלל סטודנטים למשפטים במוסדות מובילים בארצות הברית ובאירופה המגיעים לישראל לתקופה קצובה.

שופטי בית המשפט העליון בעבר

שנת לידה	שם	תחילת כהונה בעליון	סיום כהונתו	תפקידים קודמים	סיבת סיום
1888	משה זמורה	1948	1954	עורך דין פרטי, יו"ר בית הדין של ההסתדרות הציונית	פרש עקב מחלה
1895	יצחק אולשן	1948	1965	עורך דין פרטי	הגיע לגיל פרישה
1889	מנחם דונקלבלום	1948	1951	עורך דין פרטי	נפטר
1903	שניאור זלמן חשין	1948	1959	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	נפטר
1889	שמחה אסף	1948	1953	פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים	נפטר
1900	משה זילברג	1950	1970	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	הגיע לגיל פרישה
1906	שמעון אגרנט	1950	1976	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	הגיע לגיל פרישה
1907	צבי ברנזון	1953	1977	עורך דין, תפקידים בשירות המדינה	הגיע לגיל פרישה
1910	יואל זוסמן	1953	1980	שופט בבית המשפט המחוזי	פרש עקב מחלה
1900	דוד גויטיין	1953	1961	עורך דין פרטי, שגריר	נפטר
1912	משה לנדוי	1953	1982	שופט בית המשפט המחוזי בחיפה	הגיע לגיל פרישה
1910	אלפרד ויתקון	1954 (החליף את זמורה)	1980	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1911	חיים כהן	1960 (החליף את חשין)	1981	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1907	אליהו מני	1962 (החליף את גויטיין)	1977	נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1910	בנימין הלוי	1963 (הגדלת מספר השופטים)	1969	שופט בבית המשפט המחוזי	פרש
1905	יצחק קיסטר	1965 (החליף את אולשן)	1975	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	הגיע לגיל פרישה
1913	יצחק כהן	1970 (החליף את הלוי)	1983	שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה	הגיע לגיל פרישה
1908	משה עציוני	1971 (החליף את זילברג)	1978	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	הגיע לגיל פרישה
1907	בן ציון שרשבסקי	1975 (החליף את קיסטר)	1977	נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1925	מאיר שמגר	1975 (הגדלת מספר השופטים)	1995	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1918	מרים בן-פורת	1977 (החליפה את אגרנט)	1988	נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים	הגיעה לגיל פרישה
1910	שלמה אשר	1977	1980	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1923	מנחם אלון	1977	1993	פרופסור למשפט עברי	הגיע לגיל פרישה
1910	דוד בכור	1978	1980	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1936	אהרן ברק	1978	2006	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1921	משה בייסקי	1979	1991	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1933	שלמה לוין	1980	2003	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1919	משה כהן	1981	1982	שופט בבית המשפט המחוזי	נפטר
1914	יהודה כהן	1982	1984	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1925	דב לוין	1982	1995	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1927	גבריאל בך	1982	1997	פרקליט המדינה	הגיע לגיל פרישה
1923	שושנה נתניהו	1982	1993	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1919	אברהם חלימה	1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)	1989	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1931	אליעזר גולדברג	1984 (החליפו את יצחק ויהודה כהן)	1998	שופט בבית המשפט המחוזי	התמנה למבקר המדינה
1923	יעקב מלץ	1988 (החליף את בן-פורת)	1993	שופט בבית המשפט המחוזי, מבקר המדינה	הגיע לגיל פרישה
1934	תיאודור אור	1989 (החליף את חלימה)	2004	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1935	אליהו מצא	1991 (החליף את בייסקי)	2005	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1936	מישאל חשין	1992 (הגדלת מספר השופטים)	2006	משנה ליועץ המשפטי לממשלה, עורך דין פרטי	הגיע לגיל פרישה
1931	יצחק זמיר	1994	2001	היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1934	דליה דורנר	1994	2004	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1927	צבי טל	1994	1997	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1933	טובה שטרסברג-כהן	1994	2003	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1930	יעקב קדמי	1994	2000	ראש אגף החקירות, שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1935	יעקב טירקל	1995 (החליף את דב לוין)	2005	נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע	הגיע לגיל פרישה
1942	דורית ביניש	1995 (החליפה את שמגר)	2012	פרקליטת המדינה	הגיעה לגיל פרישה
1933	יצחק אנגלרד	1997 (החליף את טל)^[15]	2003	פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים	הגיע לגיל פרישה
1942	אליעזר ריבלין	2000	2012	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1941	אילה פרוקצ'יה	2001	2011	שופטת בבית המשפט המחוזי	הגיעה לגיל פרישה
1941	אדמונד לוי	2001	2011	שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1944	עדנה ארבל	2004	2014	שופטת בבית המשפט המחוזי, פרקליטת המדינה	הגיעה לגיל פרישה
1945	אשר דן גרוניס	2003	2015	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1952	צבי זילברטל	2012	2017	סגן נשיא בבית משפט מחוזי	פרש
1947	אליקים רובינשטיין	2004	2017	מזכיר הממשלה, שופט בבית המשפט המחוזי, היועץ המשפטי לממשלה	הגיע לגיל פרישה
1947	סלים ג'ובראן	2004	2017	שופט בבית המשפט המחוזי	הגיע לגיל פרישה
1947	מרים נאור	2003	2017	סגן בכיר לפרקליט המדינה, שופטת מחוזי, סגנית נשיא לבית משפט לעניינים מנהליים	הגיעה לגיל פרישה
1953	יורם דנציגר	2007	2018	עורך דין פרטי, מרצה למשפטים	פרש
1948	אורי שהם	2012	2018	שופט בבית המשפט המחוזי, הפרקליט הצבאי הראשי	הגיע לגיל פרישה

שופטים שכיהנו במינוי זמני בבית המשפט העליון

ראו הערה:^[16]

שנת לידה	שם	תחילת כהונה בעליון	סיום כהונה זמנית	תפקידים קודמים	הערות
1906	שמעון אגרנט	1948	1950	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	מונה במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני
1900	משה זילברג	1948	1950	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	מונה במינוי קבע מיד אחר סיום המינוי הזמני
1908	צבי עלי בקר	1950	1952	משנה ליועץ המשפטי לממשלה ושופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונה במינוי קבע
1905	בנימין זהר^[17]	1951	1952	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים ובחיפה	לא מונה במינוי קבע
1910	יואל זוסמן	1951	1953	שופט בבית המשפט המחוזי	כיהן שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונה במינוי קבע
1912	משה לנדוי	1951	1953	שופט בית המשפט המחוזי בחיפה	כיהן שנתיים במינוי זמני ומייד אחר כך מונה במינוי קבע
1904	ישראל לוין	1951	1952	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1910	אלפרד ויתקון	1951	1952	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לאחר כשנתיים מונה במינוי קבע
1907	בן ציון שרשבסקי	1951	1952	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לאחר 23 שנה מונה במינוי קבע
1909	זאב צלטנר	1952	1953	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1910	בנימין הלוי	1952	1953	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1913	בנימין כהן^[18]	1966	1966	שופט בבית המשפט המחוזי	לא מונה במינוי קבע
1908	משה עציוני	1966	1967	נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה	לאחר שלוש שנים מונה במינוי קבע
1913	יצחק כהן	1967	1970		כיהן מספר קדנציות במינוי זמני שבסיומן מונה במינוי קבע
1910	שלמה אשר	1974	1975	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1921	משה בייסקי	1975	1976	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר 3 שנים מונה במינוי קבע
1918	מרים בן-פורת	1976	1977	נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים	מונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1910	דוד בכור	1977	1978	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1933	שלמה לוין	1977	1978	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר שנתיים מונה במינוי קבע
1935	יעקב טירקל	1980	1981	שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע	שימש בכהונה זמנית נוספת בין 1983 - 1984 ולאחר 10 שנים מונה במינוי קבע
1926	הדסה בן-עתו	1980	1981	שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונתה במינוי קבע
1925	דב לוין	1981	1982	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1913	יצחק שמשון שילה^[19]	1981	1982	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1914	יהודה כהן	1981	1982	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1923	שושנה נתניהו	1981	1982	שופטת בבית המשפט המחוזי	מונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1923	אלישע שינבוים	1982	1982	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1919	אברהם חלימה	1982	1983	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר שנה מונה במינוי קבע
1934	תיאודור אור	1982	1983	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר 6 שנים מונה במינוי קבע
1931	אליעזר גולדברג	1983	1984	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1919	חנה אבנור	1983	1983	שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונתה במינוי קבע
	יהודה וייס	1984	1984	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונה במינוי קבע
1933	טובה שטרסברג-כהן	1984	1984	שופטת בבית המשפט המחוזי	לאחר 10 שנים מונתה במינוי קבע
1925	מרדכי בן דרור	1985	1985	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1923	יעקב מלץ	1986	1987	שופט בבית המשפט המחוזי	מייד לאחר המינוי הזמני מונה למבקר המדינה ושנה לאחר מכן מונה במינוי קבע
1926	אליהו וינוגרד	1987	1987	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1925	שולמית ולנשטיין	1988	1989	שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונתה במינוי קבע
1929	חנוך אריאל	1988	1989	שופט בבית המשפט המחוזי בחיפה	לא מונה במינוי קבע אך 10 שנים אחר כך ב-1998 מונה שוב לכהונה זמנית עד 1999
1929	שאול אלוני	1989	1990	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1935	אליהו מצא	1989	1990	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר שנה מונה במינוי קבע
1930	יעקב קדמי	1989	1989	שופט בבית המשפט המחוזי	לאחר חצי שנה מונה למנהל בתי המשפט. החל משנת 1994 מונה במינוי קבע
1942	מיכאל בן יאיר	1990	1990	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונה במינוי קבע
1927	צבי טל	1993	1994	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1934	דליה דורנר	1993	1994	שופטת בבית המשפט המחוזי	מונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1936	יוסף גולדברג^[20]	1997	1998	שופט בבית המשפט המחוזי	החליף את בך.^[15] לא מונה במינוי קבע
1951	יוסף אלון	2007	2008	שופט בבית המשפט המחוזי בבאר שבע	לא מונה במינוי קבע
1931	מנחם אילן	1998	1999	נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונה במינוי קבע
1932	עבד א-רחמן זועבי	1999	1999	סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת	לא מונה במינוי קבע
1942	אליעזר ריבלין	1999	2000	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1941	אילה פרוקצ'יה	2000	2001	שופטת בבית המשפט המחוזי	מונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1941	אדמונד לוי	2000	2001	שופט צבאי, שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1948	מרים נאור	2001	2002	שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים	לאחר כשנה מסיום הכהונה הזמנית מונתה במינוי קבע
1945	אשר דן גרוניס	2002	2003	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1946	דבורה ברלינר	2006	2007	סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב	לא מונתה במינוי קבע
1947	סלים ג'ובראן	2003	2004	שופט בבית המשפט המחוזי	מונה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1953	אסתר חיות	2003	2004	שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב	מונתה במינוי קבע מייד לאחר סיום המינוי הזמני
1942	יהונתן עדיאל	2004	2005	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונה במינוי קבע
1948	דוד חשין	2006	2007	שופט בבית המשפט המחוזי בירושלים	לא מונה במינוי קבע
1954	עוזי פוגלמן	2007	2008	שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב	לאחר שנה מונה במינוי קבע

הדמוגרפיה של בית המשפט העליון

להרכבו של בית המשפט העליון נודעת לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות ציבורית וחברתית, משום חשיבות הנושאים הנדונים בבית המשפט ובגלל עקרון התקדים. לפי גישת הריאליזם המשפטי, ביושבו על כס השיפוט, מביא אתו השופט לא רק את כישוריו המשפטיים, אלא גם את השקפת עולמו. על כן, לפי גישה זו, יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון.

עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים יהודים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, אליהו מני. בהרכב הנוכחי (נכון לאוגוסט 2019) נכללים 12 שופטים ממוצא אשכנזי (בהם שלושה שגדלו בברית המועצות, באנגליה ובארצות הברית ועלו לישראל ואחד ממוצא הולנדי) שני שופטים ממוצא מזרחי ושופט אחד ערבי. עד לשנת 2012 כיהנו בבית המשפט העליון 5 שופטים מזרחים מתוך 82 שופטים (מתוכם 64 קבועים ו-18 זמניים).^[21]

אישה ראשונה, מרים בן-פורת, מונתה לבית המשפט העליון בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו, ובשנת 1982 הצטרפה אליה שושנה נתניהו. לאחר פרישתה של נתניהו בשנת 1993 שב בית המשפט העליון להיות ללא ייצוג נשי, אולם בשנת 1994 מונו שתי שופטות חדשות - דליה דורנר וטובה שטרסברג כהן. לאחר מינוין של דורית ביניש (1995) ואילה פרוקצ'יה (2001) הגיע מספר השופטות המכהנות לארבע. בשנים 2003–2004 פרשו שטרסברג כהן ודורנר, ותחתיהן מונו מרים נאור, עדנה ארבל ואסתר חיות, כך שבין השנים 2004 - 2011 כיהנו בבית המשפט העליון חמש שופטות. בשנת 2011 פרשה פרוקצ'יה, בשנת 2012 פרשה ביניש, באותה השנה מונתה דפנה ברק-ארז. בשנת 2014 פרשה ארבל וב-2015 מונתה ענת ברון. בשנת 2017 פרשה נאור ומונתה יעל וילנר.

כיום, אם כן, מכהנות ארבע שופטות בבית המשפט העליון: אסתר חיות, דפנה ברק-ארז, ענת ברון ויעל וילנר. הגידול במספר הנשים משקף לא רק את השינוי במעמד האישה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אישה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון החלה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנתה לתפקיד דורית ביניש שהייתה השופטת הוותיקה ביותר בבית-המשפט העליון באותה עת.

בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, סלים ג'ובראן, למינוי של קבע בבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני גם השופט הערבי עבד א-רחמן זועבי).

כיום מכהנים בבית המשפט העליון ארבעה שופטים דתיים: ניל הנדל, נעם סולברג, דוד מינץ ויעל וילנר.

מעמדו הציבורי של בית המשפט העליון

תקדימים אחדים של בית המשפט העליון עוררו מחלוקת בקהילה המשפטית, ולעיתים הביאה פסיקה, שלא מצאה חן בעיני המחוקק, לתיקונו של החוק. דוגמאות:

פסק דין אפרופים, שניתן בשנת 1995 ושינה את ההלכה הנוהגת בפרשנות החוזה. מבקריו של פסק הדין טענו שהוא פוגע בעקרונות של ודאות מסחרית ומשפטית בהקשר לפרשנות חוזים. בינואר 2011 התקבל בכנסת תיקון לחוק החוזים שנועד לשנות את הלכת אפרופים ולהגביר את הוודאות המשפטית, אולם עד שבית המשפט יפסוק בעניין זה, קשה להעריך אם מטרה זו הושגה.
פסק דין ורד פרי, שניתן בשנת 2009, הביא להכרה בהוצאות של אם עובדת להשגחה על ילדיה. תוצאת הפסיקה לא הייתה לרוחה של רשות המסים בישראל, לא רק בשל השפעתה הישירה על גביית מס הכנסה מהורים עובדים (להערכת האוצר התרת הוצאות השגחה על ילדים כרוכה באובדן הכנסות ממסים בסך 2.5 מיליארד ש"ח), אלא גם בהשפעתה על הכרה בהוצאות נוספות בעלות אופי דומה (כגון הוצאות נסיעה למקום העבודה וחזרה). עקב כך תוקנה פקודת מס הכנסה, ונקבע בה במפורש שהוצאה כזו לא תוכר.

חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. לפי הסקרים נמצא אמון הציבור בבית המשפט העליון בשחיקה מתמדת. לפי סקר "המרכז לחקר פשיעה, משפט וחברה" שנערך בשנת 2008 ירד האמון בבית המשפט מתחת ל-50%.^[22] לפי סקר "מדד שלטון החוק" שערך הפרופסור אריה רטנר, אמון הציבור בבית המשפט העליון ירד מאמון של 80% בשנת 2000 ל-60% בשנת 2014 ול-49% בשנת 2017.^[23]

לפתחו של בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, מגיעות פעמים רבות עתירות בעלות משמעות פוליטית, העוסקות בנושאים השנויים במחלוקת בציבור. על פסיקתו של בג"ץ בעתירות כאלה נמתחת ביקורת הן מהמתנגדים לעצם התערבותו בנושאים אלו, הן על ידי מי שהפסיקה אינה לרוחו.

בשנת 2011, במסגרת דיון בכנסת בחוקים שנועדו לשנות את פני בית המשפט העליון, מתח השר עוזי לנדאו ביקורת חריפה על בית המשפט העליון: "אין בהרכב שופטי בית המשפט העליון פלורליזם, אלא יש בו אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מיהדות ולעיתים מהמציאות ומרשה לעצמו לפלוש לתחומים לא לו".^[24] בנאום יוצא דופן שנשאה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, כשבועיים לאחר מכן, אמרה כי "משך מספר שנים מתנהל מסע התופס תאוצה משנה לשנה, במטרה להחליש את מערכת המשפט ובראשה בית המשפט העליון. זהו מסע של דה-לגיטימציה שבראשו עומדים מספר פוליטיקאים, חברי כנסת ואף שרי ממשלה, שמנצלים את חסינותם ומוסרים לציבור הרחב מידע מוטעה ומטעה שהידרדר להסתה המופנית נגד בית המשפט, נגד חבר שופטיו ונגד עבודתו השיפוטית".^[25]

בקרב חלק מחוגי הימין ישנה תחושה כי בית המשפט העליון מקדם אידאולוגיה שמאלנית וכי מבחינה פוליטית חסר בו ייצוג מאוזן של חלקי העם. למשל, כתב מעריב לשעבר מנחם רהט כתב: "באמצעות מערכת משפטית אליטיסטית, שאיש לא בחר בה, והמשכפלת עצמה בשיטת חבר מביא חבר, מצליח השמאל הקיצוני להכניע את הדמוקרטיה".^[26] גם ח"כ יריב לוין מתח פעמים רבות ביקורת חריפה על החלטות בית המשפט העליון ועל הליך המינויים של שופטיו. מנגד, חלק מחוגי השמאל סבורים שבית המשפט העליון מאמץ יותר מדי את עמדות מערכת הביטחון, וכך למשל טען עורך הדין מיכאל ספרד: "בג"ץ הכשיר כל פרקטיקה, כל מדיניות, ב-99% מהמקרים צה"ל קיבל את מה שביקש... להבנתי, בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש".^[27]

אישי ציבור חרדים נמנעים באופן מסורתי מלעתור לבית המשפט העליון נגד עוולות הפוגעות בציבור החרדי, בשל אי הכרה בסמכותו של בית המשפט (המבוססת על תפיסה שהסמכות העליונה היא הלכתית ולא אזרחית-ממלכתית^[^{דרוש מקור]}) ועקב חוסר אמון בבית המשפט. אפילו במרבית העתירות בנושאי חרדים (שהגישו גורמים לא חרדים), נמנעו אישי ציבור מלהציג את תשובתם בפני בית המשפט, ומתוך הנחה ש"המשחק מכור מראש".^[28]

קביעת הרכבי השופטים בדיונים בבית המשפט העליון

רוב הדיונים בבית המשפט מתקיימים לפני הרכב של שלושה שופטים. צווי מניעה זמניים (בערעורים), עיכוב ביצוע פסקי דין, מעצרים, וצווי ביניים של בית המשפט בשבתו כבג"ץ, ניתנים על ידי שופט יחיד. במקרים מסוימים, רשאי הרכב השופטים הדן בתיק להחליט על הרחבת ההרכב. גם לנשיא בית המשפט סמכות להרחיב את ההרכב. בדיון נוסף ההרכב יהיה של חמישה שופטים לפחות. ככל שהנושא הנדון חדש ועקרוני יותר, ההרכב רחב יותר. בכל מקרה, ההרכב יכיל מספר אי-זוגי של שופטים.

על פי חוק בתי המשפט, הרכב השופטים נקבע על פי החלטת נשיא בית המשפט העליון. עם זאת, בדרך כלל הרכב השופטים שיושבים בדיון נקבע בידי מזכירות בית המשפט באופן אקראי ולפי יומן בית המשפט ^[^{דרוש מקור]}. לפי עדותה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנאומה בכנס לשכת עורכי הדין, תיקים רגישים מועברים על ידי צוות היומן ללשכת הנשיאה שמעבירה הנחיה שקובעת את זהותו של ראש ההרכב שישב בדין; יתרה מכך, בתיקים שבהם נערך דיון נוסף ההרכבים נקבעים באופן בלעדי על ידי הנשיאה, ולפי עדותה היא בוחרת אותם בדרך כלל משיקולי ותק ואילוצי לוח זמנים.^[29] התוצאה מהדברים היא שנשיא בית המשפט יכול לקבוע ששופט מסוים לא ישב בתיק ספציפי גם בלי לתת הנחיה מפורשת וזאת על ידי קביעת ראש הרכב עם ותק נמוך יותר. בנוסף, כיוון שלנשיא בית המשפט העליון יש סמכות להרחיב את המותב או לאשר קיומו של דיון נוסף, בפועל יש לו השפעה רבה על הפסיקה בכלל ההרכבים בבית המשפט העליון.

נעמי לוויצקי בספרה "העליונים" טענה שהנשיאה מרים נאור ניהלה ויכוח סוער עם השופט מני מזוז שהתנגד להריסת בתי מחבלים, שלאחריו חדל מזוז להיות משובץ בהרכבים העוסקים בסוגיה זו, על אף שעד לוויכוח עם נאור ישב מזוז בעתירות בעניין הריסות בתים כמעט ארבע פעמים בחודש^[30] אם כי נאור והשופטת אסתר חיות הכחישו שתיהן את הטענות.^[31]

מעת לעת נשמעות טענות על כך שנשיא בית המשפט מעורב בקביעת ההרכבים. הדבר מעלה ביקורת על מתן כוח מופרז בידי נשיא בית המשפט העליון:

הרכב השופטים הוא עניין חשוב ביותר, במיוחד כשמדובר בשאלות ציבוריות עקרוניות. הנוהג אצלינו הוא שנשיא ביהמ"ש העליון קובע מי ישב בדין. כוחו של אדם אחד, עם כל הכבוד למעמדו, גדול ביותר. לעיתים קרובות הבחירה בהרכב השופטים יכולה לחרוץ את גורל העתירה או העירעור. קביעה סוביקטיבית, הנוטה להעדיף שופט פלוני על שופט אלמוני, אינה עולה, לדעתי, בקנה אחד עם האובייקטיביות הדרושה בהכרעת סכסוכים. באירופה נוהג זה של בחירה אישית של הרכב שופטים אינו קיים. שם מקפידים שחלוקת התיקים תהיה אקראית, והרכב השופטים נקבע קודם שיודעים באיזה משפט יישבו.

— שמואל שילה, "הארץ" 29 במרץ 1996

בניין בית המשפט העליון

ערך מורחב – בניין בית המשפט העליון

בית המשפט העליון שוכן בגבעת רם שבירושלים, במבנה שהוקם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, בתכנונם של האדריכלים עדה כרמי-מלמד ואחיה רם כרמי שזכו בו בתחרות אדריכלים בשנת 1986. עד להקמת בניין זה, שכן בית המשפט במשך עשרות שנים בבניין ותיק במגרש הרוסים שבעיר. קרן יד הנדיב הציעה לממן בניין חדש בקריית הממשלה, כדי להשלים את "המשולש הדמוקרטי" בגבעה: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת (בית המשפט העליון); וכן בשל הרצון לשכן את הגוף השיפוטי הגבוה ביותר במדינת ישראל במבנה שהוקם במיוחד לצורך מטרותיו (המבנה במגרש הרוסים שימש בעברו כאכסניית צליינים נוצרים).

הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992. חמשת אולמות המשפט, השונים זה מזה בגודלם בהתאם לצרכים, מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי. המבנה כולל גם את לשכות השופטים, 'חצר הקשתות', הספרייה וחלון פנורמי המשקיף לעבר העיר.

ראו גם

לקריאה נוספת

דפנה ברק-ארז, ‏משפטי מפתח - ציוני דרך בבית המשפט העליון, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2003
גד ברזילי, אפרים יער-יוכטמן, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית, הוצאת פפירוס, 1994
אליקים רובינשטיין, שופטי-ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל, הוצאת שוקן, תשמ"א 1980
פניה עוז-זלצברגר ועלי זלצברגר, "מקורותיו הגרמניים של בית המשפט העליון בישראל", עיוני משפט 21, 1998
פנינה להב, העוז והמשרה: בית-המשפט העליון בעשור הראשון לקיומו עיוני משפט, י"ד, תשמ"ט, ע’ 479-501
נעמי לויצקי, העליונים: בתוככי בית המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
דניאל פרידמן, הארנק והחרב: המהפכה המשפטית ושִברה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
שלמה מזרחי ואסף מידני, מדיניות ציבורית בין חברה למשפט, הוצאת כרמל, 2006
מנחם מאוטנר, משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21, הוצאת עם עובד, 2008
משה לנדוי, "מגמות בפסיקתו של בית המשפט העליון", עיוני משפט ח, (תשמ"א-תשמ"ב)
מחברים שונים, ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון, הוצאת ידיעות ספרים, 2017

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של בית המשפט העליון
פנינה להב, ‏העוז והמשרה: השנים הפורמטיביות של בית המשפט העליון, 1955-1948, הציונות י"ד, 1989
מה במשפט - גיליון חגיגי לכבוד 60 שנה למערכת השיפוט, מרץ 2009
פורטל תמונות של ירושלים בית המשפט העליון
דינה צדוק, ‏שיטות מינוי שופטים לערכאות עליונות - סקירה משווה, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 5 במאי 2011
עידו באום, משאגת אריה ועד עמנואל: האם הציבור איבד את האמון בבית המשפט העליון?, באתר TheMarker‏, 28 בספטמבר 2011
מרדכי קרמניצר, ‏תפקיד בית המשפט העליון בחברה הישראלית, הרצאה בסדרת ההרצאות "בכור המהפכה", 5 במאי 2004
כרמל חנני, הארכיטקטורה של הצדק, באתר אורבנולוגיה, המעבדה לעיצוב עירוני, 6 בנובמבר 2013
בית המשפט העליון ותפקידו בחברה הישראלית, מרצים: איל בנבנישתי, ידידיה שטרן, מנחם מאוטנר, שמעון שטרית, עלי זלצברגר, יום עיון באוניברסיטת תל אביב, מאי 2008
גידי וייץ, שרון פולבר, שמרן, מתגונן וחושש להתעמת עם הממשלה והכנסת — בית המשפט העליון מודל 2016, באתר הארץ, 28 בינואר 2016
יורם שחר, "מרחב הסמך של בית המשפט העליון, 2004–1950, הפרקליט נ(1) (2008), עמ' 29–69
אורן חייקין, "בג"ץ בשידור חי - רקע והיסטוריה" משפט ועסקים (2014).
מנחם מאוטנר, בית המשפט העליון – שלוש תקופות: "זרות", "עימות", "הכלה", משפט ועסקים י (2009), עמ' 585–598
גיא זיידמן, ‏מותבים מורחבים בבית המשפט העליון הישראלי, מאזני משפט ג, 2004-2003

עופר אדרת, ממינויים פוליטיים ועד רשימות חיסול - כך הוקם בית המשפט העליון של מדינת ישראל, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2018
שאול שארף, שופט פוליטי בחברה דמוקרטית, SSRN.
חמישה מיתוסים על מערכת המשפט - והאמת מאחוריהם, המשרוקית של גלובס, 10 בנובמבר 2019.

הערות שוליים

^ שופטי ביהמ"ש העליון
^ פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012, עמ' 25(הקישור אינו פעיל, 16.3.2019)
^ הממשלה תציע הגדלת מספר שופטי ביה"מ העליון ל-11, דבר, 1 בדצמבר 1958
^ הממשלה תציע להגדיל מספר שופטי ביה"מ העליון ל-10, דבר, 14 בינואר 1963
^ ועדת החוקה, חוק ומשפט המליצה להגדיל מספר השופטים העליונים, דבר, 7 במרץ 1963
^ עיין ערך מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי
^ מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948
^ בית הדין העליון לישראל נפתח בירושלים, דבר, 15 בספטמבר 1948
^ עו"ד יחיאל גוטמן, ‏ספר שופטים: כך מונו חברי בית המשפט העליון בראשית המדינה, באתר מעריב אונליין, 10 באפריל 2015
^ נתן ברון, בית המשפט העליון חוגג 65: מבט על הימים הראשונים, באתר מידה, 17 בספטמבר 2013
^ אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ, 1980, עמ' 63
^ ביה"ד העליון לנתניה?, מעריב, 16 באוגוסט 1948
^ דרישה להעביר ביה"ד העליון לירושלים, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
ביום א' תחליט הממשלה על הרכבת המועצה הירושלמית, דבר, 6 באוגוסט 1948
נפתח בית דין מחוזי בירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1948
^ הוחזרה עטרה ליושנה, מעריב, 8 בספטמבר 1948
^ ¹ ² הסימטריה של השנאה, באתר גלובס, ‏2001-04-15
^ עלי זלצברגר, מינויים בפועל בבית־המשפט העליון ועצמאות שיפוטית, חלק גדול מהנתונים מקורו כאן, הנתונים עברו השוואה מול מקורות נוספים ונוספו שופטים שמונו לאחר פרסום מאמר זה(הקישור אינו פעיל, 9.5.2020)
^ "ל בנימין זהר ז"ל, באתר הרשות השופטת
^ "ל בנימין כהן ז"ל, באתר הרשות השופטת
^ "ל יצחק שמשון שילה ז"ל, באתר הרשות השופטת
^ יוסף גולדברג, באתר הרשות השופטת
^ גלית גולדמן, בחירת שופטים לבית המשפט העליון, ‏פברואר 2012
^ תומר זרחין, סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון, באתר הארץ, 8 באפריל 2008
^ נעה שפיגל, סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה, באתר הארץ, 21 במאי 2017
^ מורן אזולאי, "חוקי בית המשפט" אושרו; נתניהו וברק ברחו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2011
^ חדשות 2 |, ‏ביניש: "מתנהל מסע הסתה נגד בית המשפט העליון", באתר ‏מאקו‏, 1 בדצמבר 2011
^ מנחם רהט, היעד: העליון, באתר ערוץ 7, 27 באוגוסט 2014
^ אבישי מתיה, ‏"בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש", באתר גלובס, 11 ביוני 2010
^ חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 328.
^ מרים נאור, ההרכבים נקבעים באופן אקראי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 במאי 2017
^ רויטל חובל, שקד על ההתנגדות לחיות כנשיאת העליון: היא תמכה באיחוד משפחות פלסטינים, באתר הארץ, 9 ביוני 2017
^ יהודה יפרח, נשיאת מבחן: האם שופטת העליון אסתר חיות עומדת לחולל מהפכה?, באתר nrg

[1] שופטי ביהמ"ש העליון

[2] פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012, עמ' 25(הקישור אינו פעיל, 16.3.2019)

[3] הממשלה תציע הגדלת מספר שופטי ביה"מ העליון ל-11, דבר, 1 בדצמבר 1958

[4] הממשלה תציע להגדיל מספר שופטי ביה"מ העליון ל-10, דבר, 14 בינואר 1963

[5] ועדת החוקה, חוק ומשפט המליצה להגדיל מספר השופטים העליונים, דבר, 7 במרץ 1963

[6] עיין ערך מערכת המשפט בתקופת המנדט הבריטי

[7] מועצת המדינה אישרה הרכב בית המשפט העליון, דבר, 23 ביולי 1948

[8] בית הדין העליון לישראל נפתח בירושלים, דבר, 15 בספטמבר 1948

[9] עו"ד יחיאל גוטמן, ‏ספר שופטים: כך מונו חברי בית המשפט העליון בראשית המדינה, באתר מעריב אונליין, 10 באפריל 2015

[מידה2013ברון-10] נתן ברון, בית המשפט העליון חוגג 65: מבט על הימים הראשונים, באתר מידה, 17 בספטמבר 2013

[11] אליקים רובינשטיין, שופטי ארץ, 1980, עמ' 63

[12] ביה"ד העליון לנתניה?, מעריב, 16 באוגוסט 1948

[13] דרישה להעביר ביה"ד העליון לירושלים, על המשמר, 12 באוגוסט 1948
ביום א' תחליט הממשלה על הרכבת המועצה הירושלמית, דבר, 6 באוגוסט 1948
נפתח בית דין מחוזי בירושלים, דבר, 10 באוגוסט 1948

[14] הוחזרה עטרה ליושנה, מעריב, 8 בספטמבר 1948

[גורלי-15] ¹ ² הסימטריה של השנאה, באתר גלובס, ‏2001-04-15

[16] עלי זלצברגר, מינויים בפועל בבית־המשפט העליון ועצמאות שיפוטית, חלק גדול מהנתונים מקורו כאן, הנתונים עברו השוואה מול מקורות נוספים ונוספו שופטים שמונו לאחר פרסום מאמר זה(הקישור אינו פעיל, 9.5.2020)

[17] "ל בנימין זהר ז"ל, באתר הרשות השופטת

[18] "ל בנימין כהן ז"ל, באתר הרשות השופטת

[19] "ל יצחק שמשון שילה ז"ל, באתר הרשות השופטת

[20] יוסף גולדברג, באתר הרשות השופטת

[21] גלית גולדמן, בחירת שופטים לבית המשפט העליון, ‏פברואר 2012

[22] תומר זרחין, סקר: ירידה באמון שהציבור מביע במוסדות השלטון, באתר הארץ, 8 באפריל 2008

[23] נעה שפיגל, סקר: ירידה באמון הציבור בבית המשפט ובמשטרה, באתר הארץ, 21 במאי 2017

[24] מורן אזולאי, "חוקי בית המשפט" אושרו; נתניהו וברק ברחו, באתר ynet, 14 בנובמבר 2011

[25] חדשות 2 |, ‏ביניש: "מתנהל מסע הסתה נגד בית המשפט העליון", באתר ‏מאקו‏, 1 בדצמבר 2011

[26] מנחם רהט, היעד: העליון, באתר ערוץ 7, 27 באוגוסט 2014

[27] אבישי מתיה, ‏"בג"ץ הוא אחת הרגליים המרכזיות שעליהן עומד הכיבוש", באתר גלובס, 11 ביוני 2010

[28] חיים זיכרמן, שחור כחול-לבן - מסע אל תוך החברה החרדית בישראל, ידיעות ספרים, 2014, עמ' 328.

[29] מרים נאור, ההרכבים נקבעים באופן אקראי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 22 במאי 2017

[30] רויטל חובל, שקד על ההתנגדות לחיות כנשיאת העליון: היא תמכה באיחוד משפחות פלסטינים, באתר הארץ, 9 ביוני 2017

[31] יהודה יפרח, נשיאת מבחן: האם שופטת העליון אסתר חיות עומדת לחולל מהפכה?, באתר nrg

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 [[קובץ:Israeli supreme court judges.jpg|300px|שמאל|ממוזער|בית המשפט העליון, [[1953]]. במרכז: [[משה זמורה]]. איתו [[שמעון אגרנט]], [[שמחה אסף]], [[יצחק אולשן]], [[שניאור זלמן חשין]] ו[[משה זילברג]].]]'''בית המשפט העליון''' הוא המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של [[מדינת ישראל]]. תפקידיו העיקריים של בית המשפט העליון הם דיון ב[[ערעור]]ים על פסיקות שניתנו בבית המשפט המחוזי, ודיון כ[[בית המשפט הגבוה לצדק]] כערכאה ראשונה.
-בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים,{{הערה| https://supreme.court.gov.il/Pages/Judges.aspx שופטי ביהמ"ש העליון]}} הנבחרים על ידי [[הוועדה לבחירת שופטים]]. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. [[נשיאת בית המשפט העליון]] כיום היא השופטת [[אסתר חיות]]. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/haba/dochot/doc/hofesh_meida2012.pdf פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012,  עמ' 25]{{קישור שבור|16.3.2019}}}}
+בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים,{{הערה|[https://supreme.court.gov.il/Pages/Judges.aspx שופטי ביהמ"ש העליון]}} הנבחרים על ידי [[הוועדה לבחירת שופטים]]. כהונת שופט בבית המשפט העליון נמשכת עד פרישתו בגיל 70, אלא אם חדל לכהן קודם לכן. [[נשיאת בית המשפט העליון]] כיום היא השופטת [[אסתר חיות]]. מספר התיקים בהם דנים שופטי העליון נע בין 9,500 ל-11,500 מדי שנה לערך.{{הערה|[http://elyon1.court.gov.il/heb/haba/dochot/doc/hofesh_meida2012.pdf פעילות בית המשפט העליון בשנים 2000–2012,  עמ' 25]{{קישור שבור|16.3.2019}}}}
 [[בניין בית המשפט העליון|משכנו]] של בית המשפט העליון ב[[ירושלים]]. תחום שיפוטו הוא כל שטח מדינת ישראל. בנוסף הוא מוסמך לדון בחלק מהעניינים הפליליים והאזרחיים (בעיקר של אזרחים ישראלים) הקשורים לשטחי [[יהודה ושומרון]] שבהחזקתה (במסגרת ערעור על פסקי דין של בתי משפט מחוזיים), וכן בפעולות המדינה בשטחים אלה.