חיים משה שפירא – הבדלי גרסאות
←קורות חייו: הוספת מידע לערך תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
←קורות חייו: איות תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 106: | שורה 106: | ||
שפירא נפטר מ[[התקף לב]] ב-16 ביולי 1970{{הערה|'''[[50 לישראל]]''' בעמוד על שנת 1970}}. |
שפירא נפטר מ[[התקף לב]] ב-16 ביולי 1970{{הערה|'''[[50 לישראל]]''' בעמוד על שנת 1970}}. |
||
על שמו נקרא היישוב [[מרכז שפירא]], שכונת "קריית משה" ב[[רחובות]], שכונת [[הגבעה הצרפתית]] (ששמה הרשמי הוא "גבעת שפירא") ב[[ירושלים]], שמות רחובות בערים רבות ב[[ישראל]], בהן [[אשקלון]], [[חיפה]], [[חולון]], [[אשדוד]], [[רמת גן]], [[ראשון לציון]], [[לוד]], [[טבריה]] [[קריית ים]], [[באר שבע]], [[עכו]], [[קריית שמואל (חיפה)|קריית שמואל]] ואולפנית שח"ם, תיכון תורני לבנות |
על שמו נקרא היישוב [[מרכז שפירא]], שכונת "קריית משה" ב[[רחובות]], שכונת [[הגבעה הצרפתית]] (ששמה הרשמי הוא "גבעת שפירא") ב[[ירושלים]], שמות רחובות בערים רבות ב[[ישראל]], בהן [[אשקלון]], [[חיפה]], [[חולון]], [[אשדוד]], [[רמת גן]], [[ראשון לציון]], [[לוד]], [[טבריה]] [[קריית ים]], [[באר שבע]], [[עכו]], [[קריית שמואל (חיפה)|קריית שמואל]] ואולפנית שח"ם, תיכון תורני לבנות ב[[קריית אתא]]. |
||
==שפירא בשאלות המדיניות== |
==שפירא בשאלות המדיניות== |
גרסה מ־13:16, 17 במאי 2020
חיים משה שפירא, 1951 | |||||
לידה |
26 במרץ 1902 הורדנה, האימפריה הרוסית | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
16 ביולי 1970 (בגיל 68) ירושלים, ישראל | ||||
מדינה | ישראל | ||||
תאריך עלייה | 1925 | ||||
מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים, ירושלים | ||||
השכלה | בית המדרש לרבנים בברלין | ||||
מפלגה | מפד"ל | ||||
סיעה | חזית דתית מאוחדת, הפועל המזרחי, מפד"ל | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
חיים משה בצלאל שפירא (26 במרץ 1902 - 16 ביולי 1970) היה מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית במשך שנים רבות ונציגה בממשלת ישראל.
קורות חייו
משה שפירא נולד בגרודנה שברוסיה הלבנה (אז חלק מהאימפריה הרוסית; כיום בלארוס) בשם בצלאל לרב שלמה זלמן ושושנה.[1] למד במוסדות חינוך דתיים ומספר שנים בישיבה המקומית אצל הרב שמעון שקאפ שנחשב לאחד מגדולי הדור. בשנים 1924–1925 למד בבית המדרש לרבנים בברלין.
היה פעיל בארגון צעירי מזרחי, ובזמן לימודיו בישיבה ארגן בעיר קבוצת נוער בשם ”בני-ציון”. בשנת 1925 עלה לארץ ישראל והשתמש בשם אחיו משה כדי לקבל סרטיפיקט. באותה שנה נבחר לוועד הפועל הציוני ומאז השתתף בכל הקונגרסים הציוניים. בשנים 1936–1946 שימש מנהל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, ובשנים 1946–1948 כיהן כראש המחלקה. במסגרת תפקידו זה נפגש עם אדולף אייכמן, והביא להצלת כמה אלפים מיהודי העיר וינה.
בשנת 1948 מונה לחבר מועצת העם ובעקבותיה מועצת המדינה הזמנית, ולחבר במנהלת העם, ובשל כך היה בין החותמים על מגילת העצמאות. המשיך לכהן בכנסת עד מותו ב-1970. עמד בראש הפועל המזרחי ומשנת 1951 עמד בראש תנועת המזרחי כולה.
עם איחודן של מפלגות המזרחי והפועל המזרחי למפד"ל ב-1956 ועד לפטירתו היה מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית.
כיהן כשר העלייה וכשר הבריאות בממשלה הזמנית (1948–1949), ושימש בממשלות ישראל בתפקיד שר הפנים (1949–1952, 1955 ובשלישית בין 1959–1970), שר העלייה (1949–1951), שר הדתות (1951–1958), שר הסעד (1953–1958) ושר הבריאות (1949–1951 ובשנית בין 1961–1965). כמו כן כיהן כיו"ר ועד המנהלים של אוניברסיטת בר-אילן וכיו"ר ועד המנהלים של בנק המזרחי.
שפירא, שמיעט לעסוק בהגות ובפובליציסטיקה, אך היה ידוע כמנהיג מפוכח ומציאותי, היה יריב בתחום הדתי ליוסף בורג, מנהיג סיעת "למפנה" בפועל המזרחי. אף על פי שנחשב למתון בנושאי דת, וגם הציג פשרנות מדינית עקבית, הוא שלל התקרבות יתרה לחוגי השמאל. התעקשותו שלא לרשום במרשם התושבים כיהודים את אלו שאינם יהודים על פי ההלכה הובילה למשבר בשאלת "מיהו יהודי", שדוד בן-גוריון ניסה לפותרו באמצעות שליחת מכתבים לעשרות מחכמי ישראל בארץ ובגולה ובהם בקשה לחוות דעתם בנושא.
ב-29 באוקטובר 1957 נפצע קשה כאשר משה דואק יידה רימון יד במליאת הכנסת (ראו פרשת הרימון בכנסת). בעקבות המקרה נוסף השם "חיים" לשמו כסגולה לרפואה.
שפירא נפטר מהתקף לב ב-16 ביולי 1970[2].
על שמו נקרא היישוב מרכז שפירא, שכונת "קריית משה" ברחובות, שכונת הגבעה הצרפתית (ששמה הרשמי הוא "גבעת שפירא") בירושלים, שמות רחובות בערים רבות בישראל, בהן אשקלון, חיפה, חולון, אשדוד, רמת גן, ראשון לציון, לוד, טבריה קריית ים, באר שבע, עכו, קריית שמואל ואולפנית שח"ם, תיכון תורני לבנות בקריית אתא.
שפירא בשאלות המדיניות
את שפירא ניתן לשייך בבירור לקו היוני בציונות הדתית. קו זה, שנדחק הצידה לאחר מלחמת ששת הימים לטובת תפיסת "אתחלתא דגאולה", שמובילה הרוחני היה הרב צבי יהודה קוק, היה דומיננטי לפניה, כפי שמעידה עובדת היותו של שפירא בעמדת הנהגה.
שפירא התנגד לקיומם של הארגונים הפורשים, האצ"ל והלח"י, אף שהוא התפטר עקב ההתקפה על אניית הנשק והעולים אלטלנה.
על פרשיות דיר יאסין וקיביה אמר: "זוהי דרך פסולה מבחינה יהודית. יהודים אינם יכולים לעשות כך". זאת בניגוד לקולות אחרים ב"פועל המזרחי", למשל קולו של שלמה זלמן שרגאי.
בטרם החליט האו"ם על חלוקת הארץ היה שפירא בעמדת מיעוט בתנועתו כשתמך בהצעת החלוקה וגם כשדובר במהלכים צבאיים במלחמת העצמאות צידד בעמדות מתונות ואמר "אל נלך בגדולות יותר מדי". לאחר הקמת המדינה תמך במתן זכות שיבה למאה אלף פליטים תמורת הסכם שלום.
שפירא צידד בנסיגה לאחר מבצע קדש ואמר "קצת יותר ענווה, קצת פחות התרברבות וגאווה לא יזיקו לנו". באותו הקשר הזכיר את החלטתו של רבן יוחנן בן זכאי להידבר עם הרומאים.
כפי שהעיד יצחק רבין, שפירא היה התקיף מבין המתנגדים לפתיחה ביוזמה התקפית במלחמת ששת הימים, כשאמר לו: "איך אתה מעז ללכת למלחמה כאשר כל התנאים הם לרעתנו?". בעמדה זו הצטרפו לשפירא גם שריה האחרים של המפד"ל. אחר כך התנגד ליוזמה התקפית ברמת הגולן. עם זאת, היה לו חלק חשוב בהכללת שרי גח"ל ורפ"י בממשלת הליכוד הלאומי טרם המלחמה.
בנאומיו של שפירא אחרי מלחמת ששת הימים הביע תמיכה מסוימת בתנועת ההתיישבות, אך אמר שפשרה בעתיד תתבסס על ויתורים טריטוריאליים. עם זאת, לדעתו לא היה טעם לדון בכך כל עוד הערבים מחזיקים בסרבנותם. דעה החלטית יותר הייתה לו בקשר לירושלים: "אין לעקור את בירת הנצח משלטונו של עם הנצח". כשהביעו תלמידי ישיבת מרכז הרב מורת רוח מגישתו המתונה, טען כי אין "להרחיקנו מעל ידידינו הספורים בעולם". הוא הסתייע בעמדתו המפורסמת של הרב יוסף דב סולובייצ'יק, שלפיה את ההכרעות המדיניות יש למסור למומחי הביטחון.
על רקע זה פרץ פולמוס בינו לבין משה דיין, שתבע להחיל את החוק הישראלי על יהודה ושומרון. שפירא התנגד ודיין תהה: "כיצד יכול יהודי דתי להיות ותרן כזה?". דיין אף ציין שדעותיו של שפירא אינן משקפות את הדעה הכללית במפד"ל.
לקריאה נוספת
- אליעזר דון יחיא, "מנהיגות ומדיניות בציונות הדתית", הציונות הדתית: עידן התמורות – מחקרים לזכר זבולון המר, מוסד ביאליק, תשס"ד.
- אליעזר דון יחיא, בין שלום לשלמות הארץ: הציונות הדתית בהנהגת חיים משה שפירא והמאבק על ארץ ישראל 1936-1970, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2019.
קישורים חיצוניים
- חיים משה שפירא, באתר הכנסת
- חיים משה שפירא, באתר כנסת פתוחה
- דוד תדהר (עורך), "משה שפירא", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1919
- דיוויד סלע, השנה צפויה להסתיים עם 115 אלף עולים..., באתר ישראל היום, 22 נובמבר 2018
הערות שוליים
- ^ ש. שפירא למנוחות, מעריב, 8 ביוני 1956, עמ' 1
- ^ 50 לישראל בעמוד על שנת 1970
- רשימת חברי הכנסת
- שרי הפנים בממשלות ישראל
- שרי ממשלת ישראל
- שרי הבריאות בממשלות ישראל
- חברי הכנסת הראשונה
- חברי הכנסת השנייה
- חברי הכנסת השלישית
- חברי הכנסת הרביעית
- חברי הכנסת החמישית
- חברי הכנסת השישית
- חברי הכנסת השביעית
- חברי כנסת מטעם חזית דתית מאוחדת
- חברי כנסת מטעם הפועל המזרחי
- חברי כנסת מטעם המפד"ל
- חברי מועצת המדינה הזמנית
- חותמי מגילת העצמאות
- חברי הנהלת הסוכנות היהודית
- ראשי המפד"ל
- יו"ר בנק מזרחי טפחות
- אנשי העלייה הרביעית
- בוגרי בית המדרש לרבנים בברלין
- פעילים ציונים בבלארוס
- אישים שעל שמם יישובים בישראל
- בוגרי ישיבת שער התורה-גרודנה
- אישים שעל שמם שכונות בישראל
- יהודים הקבורים בהר הזיתים: חלקת קהילת ירושלים
- ישראלים שנולדו ב-1902
- ישראלים שנפטרו ב-1970