האודליסק הגדולה – הבדלי גרסאות

**האודליסק הגדולה**
**La Grande Odalisque**
מידע כללי
צייר	ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר
תאריך יצירה	1814
טכניקה וחומרים	שמן על בד
ממדים בס"מ
אורך	88.9
רוחב	162.56
גובה	91 ס״מ
נתונים על היצירה
מספר יצירה	RF 1158 (מחלקת הציורים של הלובר)
מיקום	הלובר; פריז

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־07:35, 25 במאי 2020

האודליסק הגדולה (בצרפתית: La Grande Odalisque) הוא ציור שמן מאת הצייר הצרפתי ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר משנת 1814 המתאר אודליסק או פילגש. היצירה מסמנת מפנה עבור אנגר במעבר מסגנון הנאו-קלאסיציזם לסגנון הרומנטיציזם. הציור עורר ביקורות רבות בעת הצגתו לראשונה. בנוסף, היצירה ידועה בפרופורציות המוארכות ובחוסר הריאליזם בתיאור האנטומי של גוף האישה. הציור מוצג בלובר מרכישתו בשנת 1899.

אודות היצירה

מלכת נאפולי קרוליין בונפרטה, אחותו של נפוליאון בונפרטה, הזמינה את הציור מאנגר.^[1] הציור הושלם בשנת 1814.^[2] בעבודתו על גופה העירום של האישה בציור, אנגר הושפע מהציורים "ונוס מאורבינו" של טיציאן ו-"ונוס הישנה" של ג'ורג'ונה. הוא שאב גם השראה מ-"דיוקנה של מאדאם רקמייה" של ז'אק-לואי דויד בציור תנוחתה הייחודית של האישה - גב כלפי הצופה וראש מופנה. הצייר תיאר את האנטומיה של הפילגש בצורה מעוותת. הראש הקטן והאיברים המוארכים הם רק חלק מטכניקות המזוהות עם המנייריזם, כמו ציורו של פארמיג'אנינו, "המדונה בעלת הצוואר הארוך"^[3] שגם בו הדמות המצוירת סובלת מחוסר פרופורציה בחלקי גופה.

השילוב בין אלמנטים קלאסיים לבין טכניקות מזרם הרומנטיציזם עורר ביקורות חריפות בעת הצגת הציור לראשונה בשנת 1814. רבים ממבקריו של אנגר סברו כי הוא קורא תיגר על הסגנון האמנותי העכשווי. כאשר היצירה הוצגה בסלון בפריז בשנת 1819, אחד המבקרים טען שלדמות אין עצמות, שרירים, דם, חיות או כל משהו אחר שמאפשר דמיון.^[4] הדעה הכללית על אנגר הייתה שהוא מתעלם מהאנטומיה הגופנית שהייתה מאופיינת עם סגנון הריאליזם. הצייר העדיף קווים ארוכים, עקמומיות וכן שימוש בשפע במוטיבי תאורה.^[5] רבים המשיכו לבקר אותו גם במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19.

מבקריו של הצייר טענו כי הוא הוסיף מספר מיותר של חוליות לגבה של האודליסק. רבים תפסו את העיוות הזה כמשגה, אבל מחקרים הראו כי למעשה אנגר עשה זאת במכוון.^[6] נעשו מחקרים שמדדו נשים אמיתיות כדי לבדוק אם ניתן לסובב את הגוף בצורה המתוארת ביצירה. נמצא כי הגב של האישה עקום, סיבובו של האגן אינו אפשרי במציאות והיד השמאלית קצרה מהימנית. הפרשנות המקובלת לאותו עיוות היא שאנגר ידע שכל מטרתה של האישה בציור היא לספק את תאבותיו של הסולטן, ולכן הוא רצה לצייר עיוות סמלי. יתר על כן, המרחק הרב בין האגן לבין מבטה של האישה מסמל את רגשותיה העמוקים ואת מחשבותיה.^[7]

הערות שוליים

^ Weston, Helen (1996). "A Look Back on Ingres". Oxford Art Journal. 19 (2): 114–116.
^ "Caroline Murat, la Grande Odalisque et les "Bains de mer" sur le môle de Portici", Bulletin du Musée Ingres (בצרפתית)
^ Kleiner, Fred; Christian J. Mamiya (2005). Gardner’s Art Through the Ages (12 ed.). California: Wadsworth/Thompson Learning. pp. 826–827. ISBN 0-534-64091-5.
^ Benjamin, Roger (December 2000). "Ingres Chez Les Fauves". Art History. 23 (5): 754–755. 10.1111/1467-8365.00242.
^ "Une Odalisque", Louvre Museum (באנגלית)
^ Hautefeuille, Annie (2 July 2004). "Little extra out the back". The Australian. p. 16.
^ "Extra vertebrae in Ingres' La Grande Odalisque", Journal of the Royal Society of Medicine (באנגלית)

[1] Weston, Helen (1996). "A Look Back on Ingres". Oxford Art Journal. 19 (2): 114–116.

[2] "Caroline Murat, la Grande Odalisque et les "Bains de mer" sur le môle de Portici", Bulletin du Musée Ingres (בצרפתית)

[3] Kleiner, Fred; Christian J. Mamiya (2005). Gardner’s Art Through the Ages (12 ed.). California: Wadsworth/Thompson Learning. pp. 826–827. ISBN 0-534-64091-5.

[4] Benjamin, Roger (December 2000). "Ingres Chez Les Fauves". Art History. 23 (5): 754–755. 10.1111/1467-8365.00242.

[5] "Une Odalisque", Louvre Museum (באנגלית)

[6] Hautefeuille, Annie (2 July 2004). "Little extra out the back". The Australian. p. 16.

[7] "Extra vertebrae in Ingres' La Grande Odalisque", Journal of the Royal Society of Medicine (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

@@ שורה 12: / שורה 12: @@
 |סוג היצירה=ציור
 }}
-'''האודליסק הגדולה''' (ב[[צרפתית]]: '''La Grande Odalisque''') הוא ציור [[צבעי שמן|שמן]] מאת ה[[צייר]] ה[[צרפתי]] [[ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר]] משנת [[1814]] המתאר [[אודליסק]] או פילגש. היצירה מסמנת מפנה עבור אנגר במעבר מסגנון ה[[נאו-קלאסיציזם]] לסגנון ה[[הזרם הרומנטי באמנות|רומנטיציזם]]. הציור עורר ביקורות רבות בעת הצגתו לראשונה. בנוסף, היצירה ידועה בפרופורציות המוארכות ובחוסר הראליזם בתיאור ה[[אנטומיה|אנטומי]] של גוף האישה. הציור מוצג ב[[הלובר|לובר]] מרכישתו בשנת [[1899]].
+'''האודליסק הגדולה''' (ב[[צרפתית]]: '''La Grande Odalisque''') הוא ציור [[צבעי שמן|שמן]] מאת ה[[צייר]] ה[[צרפתי]] [[ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר]] משנת [[1814]] המתאר [[אודליסק]] או פילגש. היצירה מסמנת מפנה עבור אנגר במעבר מסגנון ה[[נאו-קלאסיציזם]] לסגנון ה[[הזרם הרומנטי באמנות|רומנטיציזם]]. הציור עורר ביקורות רבות בעת הצגתו לראשונה. בנוסף, היצירה ידועה בפרופורציות המוארכות ובחוסר הריאליזם בתיאור ה[[אנטומיה|אנטומי]] של גוף האישה. הציור מוצג ב[[הלובר|לובר]] מרכישתו בשנת [[1899]].
 ==אודות היצירה==
 [[ממלכת נאפולי|מלכת נאפולי]] קרוליין בונפרטה, אחותו של [[נפוליאון בונפרטה]], הזמינה את הציור מאנגר.<ref>Weston, Helen (1996). "A Look Back on Ingres". Oxford Art Journal. 19 (2): 114–116.</ref> הציור הושלם בשנת 1814.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת="Caroline Murat, la Grande Odalisque et les "Bains de mer" sur le môle de Portici"|אתר=Bulletin du Musée Ingres|כתובת=https://www.academia.edu/1644297/Caroline_Murat_La_Grande_Odalisque_et_les_Bains_de_Mer_sur_le_mole_de_Portici|שפה=fr|תאריך_וידוא=2020-05-24}}}} בעבודתו על גופה העירום של האישה בציור, אנגר הושפע מהציורים "[[ונוס מאורבינו]]" של [[טיציאן]] ו-"[[ונוס הישנה]]" של [[ג'ורג'ונה]]. הוא שאב גם השראה מ-"דיוקנה של מאדאם רקמייה" של [[ז'אק-לואי דויד]] בציור תנוחתה הייחודית של האישה - גב כלפי הצופה וראש מופנה. הצייר תיאר את האנטומיה של הפילגש בצורה מעוותת. הראש הקטן והאיברים המוארכים הם רק חלק מטכניקות המזוהות עם ה[[מנייריזם]], כמו ציורו של [[פארמיג'אנינו]], "[[המדונה בעלת הצוואר הארוך]]"<ref>Kleiner, Fred; Christian J. Mamiya (2005). Gardner’s Art Through the Ages (12 ed.). California: Wadsworth/Thompson Learning. pp. 826–827. ISBN 0-534-64091-5.</ref> שגם בו הדמות המצוירת סובלת מחוסר פרופורציה בחלקי גופה.
 השילוב בין אלמנטים קלאסיים לבין טכניקות מזרם הרומנטיציזם עורר ביקורות חריפות בעת הצגת הציור לראשונה בשנת 1814. רבים ממבקריו של אנגר סברו כי הוא קורא תיגר על הסגנון האמנותי העכשווי. כאשר היצירה הוצגה בסלון בפריז בשנת [[1819]], אחד המבקרים טען שלדמות אין עצמות, שרירים, דם, חיות או כל משהו אחר שמאפשר דמיון.<ref>Benjamin, Roger (December 2000). "Ingres Chez Les Fauves". Art History. 23 (5): 754–755. 10.1111/1467-8365.00242.</ref> הדעה הכללית על אנגר הייתה שהוא מתעלם מהאנטומיה הגופנית שהייתה מאופיינת עם סגנון הריאליזם. הצייר העדיף קווים ארוכים, עקמומיות וכן שימוש בשפע במוטיבי תאורה.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת="Une Odalisque"|אתר=Louvre Museum|כתובת=https://web.archive.org/web/20080118010317/http://www.louvre.fr/llv/oeuvres/detail_notice.jsp?CONTENT%3C%3Ecnt_id=10134198673226311&CURRENT_LLV_NOTICE%3C%3Ecnt_id=10134198673226311&FOLDER%3C%3Efolder_id=9852723696500815&fromDept=true&baseIndex=5&bmUID=1189640260361&bmLocale=en|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-05-24}}}} רבים המשיכו לבקר אותו גם במהלך שנות ה-20 של [[המאה ה-19]].