אפולו 13 (סרט) – הבדלי גרסאות

	סרטי חלל לרוב נמנעו מלנסות להציג כבידה אפסית, כי בסופו של דבר זה בלתי אפשרי. אבל אנחנו לא היינו כבולים לטריקים הישנים בהם השתמשו בעבר כדי לדמות זאת. [בסרט] אין צילומים של הילוך־איטי מזויף. אנחנו לא היינו זקוקים לטריקים הישנים כי היה לנו הדבר האמיתי. זה היה מסובך לביצוע, אבל זו הייתה חוויה יוצאת דופן.
	רון הווארד

אפולו 13
Apollo 13
	כרזת הסרט
מבוסס על	Lost Moon
בימוי	רון הווארד
הופק בידי	בריאן גרייזר
תסריט	הספר:; ג'יימס לוול; ג'פרי קלוגר; תסריט:; ויליאם ברוילס הבן; אל ריינרט
עריכה	דניאל פ. הנלי; מייק היל
שחקנים ראשיים	ראו פסקה
מוזיקה	ג'יימס הורנר
צילום	דין קונדי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Imagine Entertainment
חברה מפיצה	אולפני יוניברסל
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	30 ביוני 1995 (ארצות הברית) ; 6 באוקטובר 1995 (ישראל)
משך הקרנה	140 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דוקו-דרמה, סרט אסונות, סרט היסטורי, סרט הישרדות, סרט הרפתקאות, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים
תקציב	52 מיליון דולרשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Carol Buckland, 'APOLLO 13: It's a sky-high success!', CNN, 30 June 1995 וגם שמאל=כן.
הכנסות	$355,237,933
הכנסות באתר מוג'ו	apollo13
פרסים	שני פרסי אוסקר ופרסים נוספים
	דף הסרט ב־IMDb

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:51, 15 ביוני 2020

אפולו 13 (באנגלית: Apollo 13) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1995, המבוסס על סיפורה האמיתי של משימת אפולו 13 לירח בשנת 1970, במהלכה התפוצץ מיכל חמצן בסיפון החללית, מה שאילץ את צוות המשימה לאלתר את חזרתם בשלום לכדור הארץ. הסרט הוא עיבוד קולנועי לספר "הירח האבוד" מאת האסטרונאוט ג'ים לוול, מפקד המשימה, וג'פרי קלוגר. הסרט בוים על ידי רון הווארד ומככבים בו טום הנקס, קווין בייקון, ביל פקסטון, גארי סיניז וקת'לין קווינלן.

הסרט זכה לרוב לתשבחות המבקרים, והיה מועמד לפרסים רבים, בהם תשעה פרסי אוסקר, שמהם זכה בשניים – בקטגוריות העריכה והסאונד הטובים ביותר.

עלילת הסרט

בתחילת הסרט מוצג הרקע לשיגורה של אפולו 13, עם קריינות קצרה של וולטר קרונקייט, המתארת את האסון של אפולו 1, שבו נספו שלושה אסטרונאוטים במהלך בדיקה שגרתית לפני שיגור החללית. הסרט קופץ לאחר מכן ל־20 ביולי 1969, יום נחיתתה של אפולו 11 על הירח, אשר הביאה עמה את האדם הראשון שדרך על הירח. באירוע זה צופים האסטרונאוט ג'ים לוול (טום הנקס), משפחתו וחבריו, במסיבה בביתו שביוסטון.

מספר חודשים לאחר מכן, בזמן שלוול וצוותו, פרד הייז (ביל פקסטון) וקן מטינגלי (גארי סיניז), ציפו להשתתף במשימת אפולו 14, מודיע לו מנהל צוותי הטיסה של נאס"א, דייק סלייטון (כריס אליס), כי הוא וצוותו הוקפצו למשימת אפולו 13. אולם יומיים לפני שיגור החללית נאלץ לוול לבטל את השתתפותו של חברו לטיסה קן מטינגלי, שהיה חשוף למחלת החצבת בלא שהיה מחוסן מפניה. הוא מוחלף בחבר צוות הגיבוי של המשימה, ג'ק סוויגרט (קווין בייקון).

אשתו של לוול, מרילין (קת'לין קווינלן), חוששת לחייו של בעלה. אף על פי שסירבה בהתחלה לבקרו, בלילה שלפני השיגור היא מפתיעה אותו ובאה להיפרד ממנו ולצפות בשיגור. עם זאת, היא מקבלת אות רע במלון שבו שהתה, לאחר שאיבדה את טבעת הנישואין שלה במקלחת.

ביום השיגור, 11 באפריל 1970, לוול, הייז וסוויגרט מתכוננים לשיגור ונאטמים בחללית, בזמן שמנהל הטיסה ג'ין קרנץ (אד האריס) מכין את מרכז הבקרה לטיסה. לאחר שיגור החללית על גבי משגר סאטורן 5, אחד ממנועי השלב השני של המשגר מפסיק לפעול בטרם עת. לוול שוקל לבטל את המשימה, אך צוות מרכז הבקרה ביוסטון קובע כי ארבעת המנועים הנותרים של השלב יספיקו.

ביום השלישי למשימה, במהלך דרכה של החללית לכיוון הירח, סוויגרט מתבקש "לערבל" את מכלי החמצן. מיד אחר כך נשמע פיצוץ בבטן החללית, ומתברר כי אחד המכלים, אשר מהווים מקור עיקרי לחמצן לנשימה ולחשמל, התפוצץ וכי כעת המכלים דולפים. דבר זה מוביל להחלטה הקשה לבטל את הנחיתה על הירח. צוות האסטרונאוטים נאלץ לנטוש את תא הפיקוד "אודיסיאה" ולעבור לרכב הנחיתה הירחי "אקווריוס", המחובר לתא הפיקוד, אשר יוכל לשמש כ"סירת הצלה" בעבור הצוות בזמן החזרה לכדור הארץ.

במרכז הבקרה ביוסטון מתלבטים לגבי דרך החזרתם של האסטרונאוטים לכדור הארץ. לאחר ויכוח קצר בין בקרי הטיסה, מוחלט כי האסטרונאוטים יוחזרו באמצעות "מסלול חזרה חופשית לכדור הארץ", אשר משתמש בעיקרון מקלעת כבידתית וכולל הקפה של הירח וחזרה לכיוון כדור הארץ באמצעות ניצול כוח המשיכה של הירח.

בפני צוות האסטרונאוטים ומרכז הבקרה בכדור הארץ עומדות בעיות נוספות. על מנת לשמר את אספקת החשמל המועטה שבאקווריוס, הצוות נאלץ לכבות את מערכותיה השונות ולסבול קור מקפיא. סוויגרט חושד כי מרכז הבקרה לא סיפק להם עדיין תוכנית לחזרה לכדור הארץ, כיוון שביצעו טעות אותה לא ניתן לתקן, ושאינם מעוניינים שהאסטרונאוטים ידעו על כך. בעיה נוספת אשר עומדת בפני שלושת האסטרונאוטים היא עליית כמות הפחמן הדו־חמצני באקווריוס, אשר נועדה לאכלס רק שני אסטרונאוטים. צוות מהנדסים מתכנס על מנת לפתור את הבעיה, ובונה מערכת לסילוק הפחמן הדו־חמצני, באמצעות התאמת המערכות לסילוק הגז הרעיל שבתא הפיקוד "אודיסיאה", לשימוש באקווריוס.

עם התקרבות החללית לכדור הארץ, נאלצים האסטרונאוטים לבצע תיקון מסוכן של מסלול החללית, על מנת שלא לפספס את אטמוספירת כדור הארץ. למרות מצבם הרעוע של האסטרונאוטים, הם מצליחים במשימתם ומתקנים את מסלול החללית.

בינתיים, ג'ון ארון, בקר שליטה במרכז הבקרה ביוסטון, משתף פעולה עם קן מטינגלי שלא יצא למשימה, בניסיון למצוא דרך להתניע מחדש את האודיסיאה, דבר אשר האסטרונאוטים ידרשו לו עם התקרבותם לכדור הארץ. בסופו של דבר הם מבינים כי ניתן להעביר חשמל מרכב הנחיתה הירחי לתאי הפיקוד והשירות, ובכך להשיג את הזרם הדרוש להתנעת האודיסיאה. הם מגבשים לכך נהלים ומטינגלי מדריך את סוויגרט בביצוע המשימה.

עם התקרבותם לכדור הארץ, הצוות מתנתק מתא השירות ומרכב הנחיתה הירחי, דבר המאפשר לו לצפות בפעם הראשונה בנזק הרב שגרם הפיצוץ לתא השירות. לאחר מכן תא הפיקוד ובו האסטרונאוטים חודר לאטמוספירה ונוחת בשלום באוקיינוס השקט. האסטרונאוטים מחולצים מתא הפיקוד ונאספים אל ספינת הצי האמריקני USS Iwo Jima, בה הם מתקבלים בתרועות שמחה.

הסרט מסתיים במונולוג של טום הנקס (כג'ים לוול), בו הוא מתאר את האירועים שהתרחשו לאחר מכן, כולל ועדת החקירה לכשל במשימה, קורותיהם של חבריו האסטרונאוטים ושלו. לוול לוחץ ידיים עם מפקד הספינה (ג'ים לוול האמיתי בהופעת אורח), ומסיים את המונולוג שלו בשאלה: "אני מתבונן בירח ושואל: מתי נחזור? ומי זה יהיה?"

במהלך הסרט ניתן ביטוי לחוסר העניין של הציבור האמריקאי באותה תקופה בשיגורי תוכנית אפולו לירח.^[1] כך למשל רשתות הטלוויזיה מחליטות שלא להעביר שידור חי מהחללית אפולו בדרכה לירח. למרות זאת, עם היוודע דבר התקלה והניסיונות להציל את חיי האסטרונאוטים, מקבל האירוע תשומת לב רבה מצד כלי התקשורת והציבור הרחב.

צוות השחקנים

כמו כן, העיתונאי וולטר קרונקייט תרם את קולו לקריינות בתחילת הסרט ודיבב מחדש את קולו בקטעי ארכיון של הסיקור החדשותי של האירוע על ידי ערוץ CBS וגם השחקן כריסטופר ג'ון פילדס מופיע בו. בסרט משחקים גם קרובי משפחתו של הבמאי רון הווארד, אמו ג'ין ספיגל הווארד בתפקיד אמו של ג'ים לוול, ואחיו קלינט הווארד כאחד מבקרי הטיסה ביוסטון. ג'ים לוול עצמו השתתף בסרט בהופעת קמע, בתפקיד מפקד הספינה אליה חולצו האסטרונאוטים, ובאותה סצנה הוא לוחץ את ידה של דמותו בסרט (המגולמת על ידי טום הנקס). אשתו, מרילין לוול, רוג'ר קורמן וג'ין קרנץ הופיעו גם הם כניצבים בסרט.^[2]

הפקה

כהכנה לתפקידם בסרט, נכחו טום הנקס, ביל פקסטון וקווין בייקון ב"מחנה חלל", שם, יחד עם האסטרונאוטים ג'ים לוול ודייוויד סקוט, הם ביצעו אימונים בסימולטורים של תא הפיקוד ורכב הנחיתה הירחי של חללית אפולו, ולמדו על 500 הכפתורים והמתגים שהפעילו את החללית.^[4]

האסטרונאוט דייוויד סקוט,^[3] ג'רי גריפין, מנהל מספר טיסות אפולו, ופקח הטיסה ג'רי בוסטיק^[4] שימשו כיועצים טכניים עבור יוצרי הסרט והשחקנים במהלך הפקת הסרט. השחקנים האזינו להקלטות מקוריות מהמשימה, עברו על מאות דפי תמלילים ועברו קורס מזורז בפיזיקה.^[4]

חלק מקטעי הסרט צולמו בתנאים אמיתיים של חוסר משקל, על גבי מטוס בואינג KC-135 של נאס"א, אשר טס בצורה פרבולית ואִפשר פרקי זמן קצובים וקצרים (25 שניות בערך) של חוסר משקל. הצוות טס בסופו של דבר כ־612 פרבולות, שנאמדות בכ־3 שעות ו־54 דקות של חוסר משקל.^[5] לא כל הקטעים בסרט שבהם נראים האסטרונאוטים "מרחפים" צולמו על גבי המטוס, וחלקם נעשו בעזרת אפקטים מיוחדים. מעבר לצילומים במטוס ה־KC-135, צילומים נוספים נערכו במרכז החלל קנדי, אך רובם נערכו באולפני סרטי יוניברסל בקליפורניה.^[6]

בסרט נעשה שימוש באפקטים מיוחדים ממוחשבים, שהופקו על ידי חברת האנימציה והאפקטים הוויזואליים Digital Domain.

בסרט לא מוצגים צילומים מהמשימה המקורית או ממשימות חלל אחרות. יש בו שמירה על השפה המקצועית בין עובדי נאס"א והאסטרונאוטים, ואחת השיטות לפשט לצופה את הבעיות השונות הייתה הכנסת קטעי חדשות וראיונות טלוויזיה.^[7]

ציוד

מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס (Kansas Cosmosphere and Space Center) היה אחראי על בניית דגם של פנים חללית אפולו.^[8] לצורך הצילומים נבנו שני העתקים של רכב הנחיתה הירחי ושניים של תא הפיקוד של החללית אפולו. על מנת לצלם בתוך המרחב הזעום של ההעתקים, הם נבנו כך שחלקיהם השונים היו ניתנים להפרדה. כמו כן, בעבור צילומי הסרט במטוס ה־KC-135, המרכז בנה העתקים של רכב הנחיתה הירחי ותא הפיקוד, אשר הותאמו לצילום המורכב במטוס. חליפות החלל שלבשו השחקנים במהלך הסרט נבנו גם הן על ידי מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס, והיוו העתק מדויק למדי של החליפות שלבשו טייסי אפולו המקוריים.

על אף שנאס"א הסכימה לאפשר את צילום הסרט בחדר הבקרה המקורי ביוסטון, הווארד החליט שלא לצלם שם ולבנות במקום זאת העתק מדויק של חדר הבקרה באולפני סרטי יוניברסל.

בזמן צילומי הסרט, ספינת הצי האמריקני USS Iwo Jima, אשר אליה חולצו האסטרונאוטים לאחר נחיתתם באוקיינוס השקט, כבר הוצאה משירות, ובשל כך נעשה שימוש בספינת האחות שלה USS New Orleans.^[9]

דיוק היסטורי

הסרט ברובו מדייק בפרטים ההיסטוריים והטכניים של אירועי משימת אפולו 13 המקורית,^[6] אך עם זאת, ניתן למצוא בו אי דיוקים ושינויים רבים; חלקם נעשו מתוך הכרח בשל דחיסת אירועים שנפרסו על מספר ימים לסרט באורך מלא, וחלקם מתוך כוונה להפוך את הסרט לדרמטי ומעניין יותר. מבין אי הדיוקים והשינויים, ניתן למנות בסרט:

בקריינות בתחילת הסרט נאמר ש־18 חודשים חלפו מאז אסון אפולו 1 ועד אשר אפולו 11 נחתה על פני הירח, אולם ההפרש האמיתי בין שני האירועים הוא 30 חודשים. כמו כן, השריפה באפולו 1 לא החלה לאחר לחיצת כפתור, כפי שמוצג בסרט.^[10]
בסרט, משגר הסטורן 5 ועליו חללית אפולו הובל לכן השיגור יומיים בלבד לפני מועד השיגור, אולם במציאות הוא הועבר לכן השיגור זמן רב לפני כן, בדצמבר 1969.^[10]
בסרט, בלילה שלפני שיגור המשימה, האסטרונאוטים נפרדים מקרוביהם כאשר הם נמצאים בצד אחד של כביש בעוד קרוביהם נמצאים בצדו השני, מתוך חשש להעברת מחלות. במציאות, מסורת זו החלה רק בתקופת תוכנית מעבורות החלל, זמן רב לאחר משימת אפולו 13.^[9]
בסרט קן מטינגלי נמצא קרוב מדי למשגר הסטורן 5 במהלך הצפייה בשיגור החללית.^[9]
סצנה המוצגת בסרט, במהלכה פורץ ויכוח סוער בין הייז לסוויגרט, מעולם לא קרתה במציאות.^[9] אך לפי דבריו של הבמאי רון הווארד, היא כן הייתה מבוססת על קונפליקט מסוים בין האסטרונאוטים.^[7]
בסרט, לאחר שיגור החללית, כאשר סוויגרט מתכונן לעגון עם רכב הנחיתה הירחי, אחד מהעובדים בחדר הבקרה ביוסטון חושש כי אם סוויגרט ייכשל, המשימה כולה תיכשל. אולם לפי דבריו של לוול, אם סוויגרט לא היה מצליח בכך, הוא או הייז היו יכולים לעשות זאת במקומו. כמו כן, לפי לוול, סוויגרט היה מנוסה בתפקידו, ואיש לא באמת חשש שהוא לא יצליח במשימתו.^[9]
בסרט לא מוצג תיקון המסלול הראשון שביצעו האסטרונאוטים במטרה להגיע ל"מסלול חזרה חופשית לכדור הארץ".
בסרט מתואר קן מטינגלי כמי שלקח חלק מרכזי בניסיונות למצוא פתרון לאספקת החשמל הנדרש להתנעה מחודשת של תא הפיקוד ה"אודיסיאה". במציאות מטינגלי אכן עזר בנושא, אך כחלק מקבוצה של מהנדסים ואסטרונאוטים נוספים.^[9]
בעירת המנוע האחרונה שבוצעה על מנת לתקן את מסלול החללית, ארכה כ־14 שניות ולא 39, כפי שמוצג בסרט.

פסקול

פסקול הסרט הולחן על ידי ג'יימס הורנר, אשר היה מועמד בשל כך לפרס אוסקר בקטגוריית הפסקול המקורי הטוב ביותר בשנת 1996. הפסקול שוחרר לשווקים בשנת 1995 בידי חברת התקליטים MCA Records.^[11]

הכנסות וביקורות

עם יציאתו לאקרנים היה הסרט לשובר קופות, והוא מדורג במקום השלישי בהכנסות הסרטים בארצות הברית ובהכנסות העולמיות בשנת 1995,^[12] כאשר הכנסותיו ברחבי העולם נאמדות בלמעלה מ־355 מיליון דולר.

הסרט זכה לרוב לתשבחות המבקרים, ובאתר ריכוז ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes, על בסיס 51 ביקורות שנאספו, הסרט זכה לדירוג של כ־96% ביקורות חיוביות. באתר Metacritic זכה הסרט לדירוג של כ־77 מתוך 100, על בסיס ממוצע משוקלל של כ־22 ביקורות.

זהו סיפור חזק, אחד מהסרטים הטובים של השנה, מסופר בבהירות רבה ובפירוט טכני יוצא דופן, ומשוחק ללא תיאטרליות מנופחת.

— רוג'ר איברט, שיקגו־סאן טיימס^[13]

...הסרט החדש מהווה גם תצוגה נפלאה של אפקטים מיוחדים ריאליסטים "מיושנים", אשר משכנעים את הצופים כי הם בחללית אמיתית עם אנשים אמיתיים שעלולים באמת למות, ולא בסרט מצויר. התוצאה היא אותו הישג הוליוודי נדיר, הרפתקה בסגנון האינטליגנטי. מהשיגור ועד לנחיתה בים – הסרט נותן חווייה מיוחדת.

— ריצ'רד קורליס וג'פרי רזנר, טיים מגזין^[14]

[הסרט] אפולו 13... נבנה כמחווה מרגשת ופטריוטית לתוכנית החלל של נאס"א ולגבורת האסטרונאוטים... והוא אולי נאה, כן, משוחק־היטב ומבוצע לעילא, אבל הוא בקושי [הסרט] המרטיט שיוניברסל הבטיחו.

— אדוארד גוטמן, סן פרנסיסקו כרוניקל^[15]

בזמן שמאורעות הסרט עשויים לתאר את שעתה היפה ביותר של נאס"א, יציאת הסרט לאקרנים מתארת את זו של הווארד.

— ג'יימס בררדינלי, אתר ReelViews^[16]

פרסים

להלן חלק מהפרסים בהם זכה הסרט או היה מועמד לזכייה בשנת 1996:

פרס אוסקר:

העריכה הטובה ביותר – מייק היל ודניאל הנלי – זכייה
פרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר – ריק דיור, סטיב פדרסון, סקוט מילאן ודייוויד מק'מיליאן – זכייה
התסריט המעובד הטוב ביותר – ויליאם ברוילס הבן ואל ריינרט – מועמדות
הסרט הטוב ביותר – בריאן גרייזר – מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר – אד האריס – מועמדות
שחקנית המשנה הטובה ביותר – קת'לין קווינלן – מועמדות
הניהול האומנותי הטוב ביותר – מייקל קורנבלית' ומרידת בוזוול – מועמדות
הפסקול המקורי הטוב ביותר – ג'יימס הורנר – מועמדות
האפקטים המיוחדים הטובים ביותר – רוברט לגטו, מייקל קנפר, לזלי אקר ומאט סווניי – מועמדות

פרס גלובוס הזהב:

הסרט הטוב ביותר - דרמה – מועמדות
הבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע – רון הווארד – מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע – אד האריס – מועמדות
שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע – קת'לין קווינלן – מועמדות

פרס באפט"א:

הפקת העיצוב הטובה ביותר – מייקל קורנבלית' – זכייה
הישג מצוין באפקטים ויזואליים מיוחדים – רוברט לגטו, מייקל קנפר, לזלי אקר ומאט סווניי – זכייה
הצילום הטוב ביותר – דין קאנדי – מועמדות
העריכה הטובה ביותר – מייק היל ודניאל הנלי – מועמדות
הסאונד הטוב ביותר – ריק דיור, סטיב פדרסון, סקוט מילאן ודייוויד מק'מיליאן – מועמדות

פרס סאטורן:

סרט פעולה/הרפתקה/מותחן הטוב ביותר – מועמדות

פרס הוגו:

העיבוד הדרמטי הטוב ביותר – מועמדות

פרס גילדת שחקני המסך:

שחקן המשנה הטוב ביותר בסרט קולנוע – אד האריס – זכייה
צוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע – זכייה

כמו כן, המשפט המפורסם "יוסטון, יש לנו בעיה" ("Houston, we have a problem"), שנאמר במציאות (בצורה קצת שונה) על ידי ג'ים לוול והוכנס לסרט, דורג במקום ה־50 ברשימת 100 הציטוטים הזכורים ביותר בקולנוע האמריקני, דירוג שנעשה על ידי מכון הסרטים האמריקאי.^[17]

קישורים חיצוניים

"אפולו 13", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אפולו 13", באתר נטפליקס
"אפולו 13", באתר AllMovie (באנגלית)
"אפולו 13", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אפולו 13", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"אפולו 13", באתר Metacritic (באנגלית)
"אפולו 13", באתר אידיבי
"אפולו 13", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
"אפולו 13", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)

הערות שוליים

^ מאיר כהן, צעדים בחלל: חקר החלל מראשיתו ועד ימינו, מודן הוצאה לאור, עמ' 59
^ פרטי טריוויה, באתר IMDb (באנגלית)
^ ¹ ² הערות ההפקה, עמ' 13 (באנגלית)
^ ¹ ² ³ הערות ההפקה, עמ' 10 (באנגלית)
^ הערות ההפקה, עמ' 12 (באנגלית)
^ ¹ ² סקירה של הסרט, מאת פיליפ צ'יין (באנגלית)
^ ¹ ² מהדורת DVD מיוחדת של הסרט הכוללת שני תקליטורים. תקליטור 1, הערותיו של הבמאי רון הווארד (באנגלית)
^ replication and fabrication, באתר מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס (באנגלית)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ מהדורת DVD מיוחדת של הסרט הכוללת שני תקליטורים. תקליטור 1, הערותיהם של ג'ים לוול ואשתו מרילין (באנגלית)
^ ¹ ² סקירת השגיאות והטעויות בסרט, באתר IMDb (באנגלית)
^ סקירה באתר Allmusic (באנגלית)
^ דירוג הכנסות הסרטים העולמיות והמקומיות בשנת 1995, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
^ ביקורתו של איברט, באתרו הרשמי, 30 ביוני 1995 (באנגלית)
^ CINEMA: HELL OF A RIDE, ריצ'רד קורליס וג'פרי רזנר, טיים מגזין, 3 ביולי 1995 (באנגלית)
^ REVIEW -- `Apollo 13' Never Gets Off the Ground, סן פרנסיסקו כרוניקל, 24 בנובמבר 1995 (באנגלית)
^ ביקורתו של ג'יימס בררדינלי, אתר ReelViews (באנגלית)
^ AFI's 100 YEARS...100 MOVIE QUOTES, באתר מכון הסרטים האמריקאי (באנגלית)

[1] מאיר כהן, צעדים בחלל: חקר החלל מראשיתו ועד ימינו, מודן הוצאה לאור, עמ' 59

[2] פרטי טריוויה, באתר IMDb (באנגלית)

[ד-3] ¹ ² הערות ההפקה, עמ' 13 (באנגלית)

[ה-4] ¹ ² ³ הערות ההפקה, עמ' 10 (באנגלית)

[5] הערות ההפקה, עמ' 12 (באנגלית)

[א-6] ¹ ² סקירה של הסרט, מאת פיליפ צ'יין (באנגלית)

[ג-7] ¹ ² מהדורת DVD מיוחדת של הסרט הכוללת שני תקליטורים. תקליטור 1, הערותיו של הבמאי רון הווארד (באנגלית)

[8] replication and fabrication, באתר מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס (באנגלית)

[ב-9] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ מהדורת DVD מיוחדת של הסרט הכוללת שני תקליטורים. תקליטור 1, הערותיהם של ג'ים לוול ואשתו מרילין (באנגלית)

[ק-10] ¹ ² סקירת השגיאות והטעויות בסרט, באתר IMDb (באנגלית)

[11] סקירה באתר Allmusic (באנגלית)

[12] דירוג הכנסות הסרטים העולמיות והמקומיות בשנת 1995, באתר Box Office Mojo (באנגלית)

[13] ביקורתו של איברט, באתרו הרשמי, 30 ביוני 1995 (באנגלית)

[14] CINEMA: HELL OF A RIDE, ריצ'רד קורליס וג'פרי רזנר, טיים מגזין, 3 ביולי 1995 (באנגלית)

[15] REVIEW -- `Apollo 13' Never Gets Off the Ground, סן פרנסיסקו כרוניקל, 24 בנובמבר 1995 (באנגלית)

[16] ביקורתו של ג'יימס בררדינלי, אתר ReelViews (באנגלית)

[17] AFI's 100 YEARS...100 MOVIE QUOTES, באתר מכון הסרטים האמריקאי (באנגלית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 22: / שורה 22: @@
 בתחילת הסרט מוצג הרקע לשיגורה של אפולו 13, עם קריינות קצרה של [[וולטר קרונקייט]], המתארת את האסון של [[אפולו 1]], שבו נספו שלושה [[טייס חלל|אסטרונאוטים]] במהלך בדיקה שגרתית לפני שיגור החללית. הסרט קופץ לאחר מכן ל־[[20 ביולי]] [[1969]], יום נחיתתה של [[אפולו 11]] על הירח, אשר הביאה עמה את האדם הראשון שדרך על הירח. באירוע זה צופים האסטרונאוט ג'ים לוול ([[טום הנקס]]), משפחתו וחבריו, במסיבה בביתו שב[[יוסטון]].
-מספר חודשים לאחר מכן, בזמן שלוול וצוותו, [[פרד הייז]] ([[ביל פקסטון]]) ו[[קן מטינגלי]] ([[גארי סיניז]]), ציפו להשתתף במשימת [[אפולו 14]], מודיע לו מנהל צוותי הטיסה של [[נאס"א]], [[דיק סלייטון]] (כריס אליס), כי הוא וצוותו הוקפצו למשימת אפולו 13. אולם יומיים לפני שיגור החללית נאלץ לוול לבטל את השתתפותו של חברו לטיסה קן מטינגלי, שהיה חשוף למחלת ה[[חצבת]] בלא שהיה מחוסן מפניה. הוא מוחלף בחבר צוות הגיבוי של המשימה, [[ג'ק סוויגרט]] ([[קווין בייקון]]).
+מספר חודשים לאחר מכן, בזמן שלוול וצוותו, [[פרד הייז]] ([[ביל פקסטון]]) ו[[קן מטינגלי]] ([[גארי סיניז]]), ציפו להשתתף במשימת [[אפולו 14]], מודיע לו מנהל צוותי הטיסה של [[נאס"א]], [[דייק סלייטון]] (כריס אליס), כי הוא וצוותו הוקפצו למשימת אפולו 13. אולם יומיים לפני שיגור החללית נאלץ לוול לבטל את השתתפותו של חברו לטיסה קן מטינגלי, שהיה חשוף למחלת ה[[חצבת]] בלא שהיה מחוסן מפניה. הוא מוחלף בחבר צוות הגיבוי של המשימה, [[ג'ק סוויגרט]] ([[קווין בייקון]]).
 אשתו של לוול, מרילין ([[קת'לין קווינלן]]), חוששת לחייו של בעלה. אף על פי שסירבה בהתחלה לבקרו, בלילה שלפני השיגור היא מפתיעה אותו ובאה להיפרד ממנו ולצפות בשיגור. עם זאת, היא מקבלת אות רע במלון שבו שהתה, לאחר שאיבדה את [[טבעת נישואין|טבעת הנישואין]] שלה במקלחת.
@@ שורה 52: / שורה 52: @@
 * [[קת'לין קווינלן]] – מרילין לוול
 * [[לורן דין]] – ג'ון ארון
-* כריס אליס – [[דיק סלייטון]]
+* כריס אליס – [[דייק סלייטון]]
 כמו כן, העיתונאי [[וולטר קרונקייט]] תרם את קולו לקריינות בתחילת הסרט ודיבב מחדש את קולו בקטעי ארכיון של הסיקור החדשותי של האירוע על ידי ערוץ [[CBS]] וגם השחקן [[כריסטופר ג'ון פילדס]] מופיע בו. בסרט משחקים גם קרובי משפחתו של הבמאי רון הווארד, אמו ג'ין ספיגל הווארד בתפקיד אמו של ג'ים לוול, ואחיו קלינט הווארד כאחד מבקרי הטיסה ביוסטון. ג'ים לוול עצמו השתתף בסרט ב[[הופעת קמע]], בתפקיד מפקד הספינה אליה חולצו האסטרונאוטים, ובאותה סצנה הוא לוחץ את ידה של דמותו בסרט (המגולמת על ידי טום הנקס). אשתו, מרילין לוול, [[רוג'ר קורמן]] וג'ין קרנץ הופיעו גם הם כ[[ניצב (אמנות הבמה)|ניצבים]] בסרט.{{הערה|[http://www.imdb.com/title/tt0112384/trivia פרטי טריוויה], באתר [[IMDb]] {{אנגלית}}}}

פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע
1995‏-2009	אפולו 13 (1995) • כלוב הציפורים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000) • פארק גוספורד (2001) • שיקגו (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • דרכים צדדיות (2004) • התרסקות (2005) מיס סנשיין הקטנה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • ממזרים חסרי כבוד (2009)
2010-היום	נאום המלך (2010) • העזרה (2011) • ארגו (2012) • חלום אמריקאי (2013) • בירדמן (2014) • ספוטלייט (2015) • מאחורי המספרים (2016) • שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי (2017) • הפנתר השחור (2018) • פרזיטים (2019) • משפט השבעה משיקגו (2020) • CODA ‏(2021) • הכול בכל מקום בבת אחת (2022) • אופנהיימר (2023)

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: אפולו 13 (סרט) (באנגלית)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אפולו 13 (סרט)