הפיליפינים

רפובליקת הפיליפינים
Repúbliká ng̃ Pilipinas

דגל סמל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
מוטו לאומי	לאהבת האל, האדם, הטבע והמדינה
המנון לאומי	האדמה הנבחרת המנון
ממשל
משטר	דמוקרטיה נשיאותית
ראש מדינה	נשיא הפיליפינים
ראש הרשות המבצעת	נשיא הפיליפינים
נשיא הפיליפינים	בונגבונג מרקוס
שפה רשמית	טאגאלוג, פיליפינית ואנגלית
עיר בירה	מנילה 14°35′N 121°0′E
רשות מחוקקת	קונגרס הפיליפינים
גאוגרפיה
יבשת	אסיה
העיר הגדולה ביותר	קֶזוֹן סיטי
שטח יבשתי	300,000 קמ"ר (74 בעולם)
אחוז שטח המים	0.6%
אזור זמן	UTC +8
היסטוריה
הקמה	עצמאות מספרד וארצות הברית
- הכרזה - הכרה חוקות - הרפובליקה הראשונה - קהילייה והרפובליקה השלישית - הרפובליקה השנייה - הרפובליקה החדשה - נוכחית	12 ביוני 1898 4 ביולי 1946 21 בינואר 1899 14 במאי 1935 1943–1945 17 בינואר 1973 2 בפברואר 1987
ישות קודמת	חבר העמים הפיליפיני
דמוגרפיה
אוכלוסייה (הערכה 1 באפריל 2024)	118,660,149 נפש (13 בעולם)
צפיפות	395.53 נפש לקמ"ר (35 בעולם)
אוכלוסייה לפי גילאים 0 10 20 30 40 50 60 70 80 גילאי 0 - 14 32.42% גילאי 15 - 24 19.16% גילאי 25 - 54 37.37% גילאי 55 - 64 6.18% גילאי 65 ומעלה 4.86%
כלכלה
תמ"ג (2022)	404,284 מיליון $ (39 בעולם)
תמ"ג לנפש	3,407$ (148 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי (2022)	0.710 (113 בעולם)
מדד ג'יני	42.3 (נכון ל־2018)
מטבע	פסו פיליפיני‏ (PHP)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של הפיליפינים
שונות
חגים לאומיים	National Heroes' Day יום העצמאות חג ההריון מרוח הקודש Bataan Day חג המולד אחד במאי Rizal Day Bonifacio Day חג הקורבן יום שישי הטוב עיד אל-פיטר יום חמישי הקדוש ראש השנה האזרחית
סיומת אינטרנט	ph
קידומת בין־לאומית	63
www.gov.ph
(למפת הפיליפינים מוגדלת)   מנילה קזון סיטי דבאו סיטי סבו סיטי זמבואנגה סיטי קגאיאן דה אורו מלזיה ים הפיליפינים ים סין הדרומי הפיליפינים (למפת הפיליפינים רגילה)   מנילה קזון סיטי דבאו סיטי סבו סיטי זמבואנגה סיטי קגאיאן דה אורו מלזיה ים הפיליפינים ים סין הדרומי הפיליפינים

רפובליקת הפּיליפינים (בפיליפינית: Repúbliká ng̃ Pilipinas) היא מדינת איים המורכבת מ־7,641 איים. היא שוכנת במערב האוקיינוס השקט, כ־1,000 ק"מ דרומית מזרחית ליבשת אסיה. נכון ל-2017, מתגוררים בה כ-104.9 מיליון בני אדם

הפיליפינים היא אחת משתי המדינות היחידות במזרח אסיה שבה רוב האוכלוסייה היא קתולית (לצד מזרח טימור), עדות להשפעת הספרדים ששלטו בה מתחילת המאה ה-16 עד לסוף המאה ה-19.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של הפיליפינים

בימי קדם ישבו באיים שבטים נגרואידיים נמוכי קומה, שצאצאיהם נקראים "נגריטו".

במאה העשירית, עם בואם של המלאים שהם רוב האוכלוסייה כיום, הנגריטו נדחקו למרכזי האיים.

במאה ה־9 לספירה איי הפיליפינים עברו מהפרה־היסטוריה להיסטוריה, כאשר הוקמה ממלכת טונדו – הממלכה הראשונה באיים, ולאחריה ממלכת מנילה (שהפכה מאוחר יותר לבירתה של הפיליפינים).

במאה ה־13 הגיעה השפעת האסלאם לפיליפינים וחלק קטן מהאוכלוסייה התאסלם.

ב־1521, הספרדים כבשו את האיים וקראו להם על שמו של פליפה השני, מלך ספרד. הספרדים שלטו בפיליפינים מאות שנים והשפיעו רבות על תרבותה.

בשנת 1896 החל מרד הפיליפינים נגד השלטון הספרדי במה שכונה המהפכה הפיליפינית. הספרדים המשיכו בשליטתם על האיים עד שהובסו בידי ארצות הברית במלחמת ארצות הברית–ספרד ב־1898.

האיים עברו לשליטתה של ארצות הברית.

ב־1935 הפיליפינים קיבלו שלטון עצמי, אולם במלחמת העולם השנייה נכבשו בידי האימפריה היפנית. במהלך המלחמה עמד צבא אמריקני־פיליפיני משותף בפיקודו של הגנרל דאגלס מקארתור במצור בחצי האי באטאן ובאי קורג'ידור. הגנרל מקארתור שנאלץ לעזוב את האי, לאחר כניעת הכוחות הנצורים, הבטיח לתושבי הפיליפינים כי ישוב (המשפט הלקוני "עוד אשוב" מצוטט עד היום וחקוק באתרים שונים בפיליפינים).

תקופת הכיבוש היפני התאפיינה באכזריות ולוותה בשעבוד פיליפינים רבים.

מאמצע שנת 1942 עד אמצע שנת 1944 מקארתור ונימיץ סיפקו אספקה וציוד לכוחות הגרילה הפיליפינים באמצעות צוללות, על מנת שאלה יוכלו להטריד את היפנים ולהשתלט על האזורים ההרריים ועל הג'ונגל, שהיוו כמחצית משטחו של הארכיפלג. פיליפינים רבים האמינו כי שחרור מעול הכיבוש היפני יניב חופש ועצמאות, אותה הבטיחה להם ארצות הברית.

בשנים 1945 - 1946 האמריקאים פלשו שוב לאיים במסגרת המערכה בפיליפינים. ניצחון אמריקאי הושג לאחר קרבות קשים ועקובים מדם.

הכוחות האמריקאים עזבו את הפיליפינים ב-4 ביולי 1946, שהוא התאריך שנקבע עוד לפני פרוץ המלחמה, ולא הושפע ממנה.

ב־1946 הפיליפינים הכריזו על עצמאותם.

חמישה נשיאים התחלפו עד עלייתו של פרדיננד מרקוס לכס הנשיאות ב־1966.

ב־1972 הוא הכריז על משטר צבאי ופיזר את הפרלמנט. אולם ההתנגדות למשטרו גברה ב־1983 אחרי שאחד ממתנגדיו – הסנטור לשעבר בניגנו אקינו הבן, נרצח. העם דרש בחירות מחודשות, וב־1985 נבחרה קורסון אקינו אשת הנרצח לנשיאת הפיליפינים. מרקוס ניסה לזייף את התוצאות אך לבסוף נמלט מהמדינה ונפטר לאחר שנים לא רבות.

ב-2009 סופת הטייפון "קסטנה" פגעה בפיליפינים. כ־300 איש נהרגו ומאות אלפי בני אדם פונו מבתיהם, באחת הסופות הקשות ביותר שפגעו בפיליפינים.

ביוני 2010 נבחר בנינו אקינו (השלישי), בנם של קורסון אקינו ובנינו אקינו הבן, לתפקיד נשיא הפיליפינים.

בנובמבר 2013 טייפון האיאן (יולנדה) פגע בפיליפינים. הסופה גרמה לנזק כבד ולמעלה מ-2,000 הרוגים כתוצאה מפגיעות הטייפון.

בדצמבר 2014 טייפון הגופיט פגע בפיליפינים. הסופה גרמה לנזק כבד, 19 הרוגים ולמעלה מ-900 פצועים.

מפת הפיליפינים

פוליטיקה

הפיליפינים היא דמוקרטיה נשיאותית המונהגת על ידי שלטון מרכזי, למעט אוטונומיה מוסלמית בדרום מערב המדינה. הנשיא הוא ראש המדינה, ראש הממשלה וראש המטה הכללי של הצבא. הנשיא נבחר אחת לשש שנים בבחירות אישיות, והוא ממנה את הקבינט. כמו כן, נבחר סגן-נשיא בנפרד, כך שייתכן שהנשיא וסגנו הם ממפלגות שונות.

הקונגרס מורכב משני בתים: הבית העליון, הסנט, הוא בן 24 נבחרים לתקופה של שש שנים, כאשר הנציגים הם נבחרי כלל הציבור ואינם משתייכים לאזורים גאוגרפיים מסוימים. בבית התחתון, בית הנבחרים הוא בן 287 מושבים, כשחלק הם נציגי אזורים וחלק הם נציגי מיעוטים, ארגונים והתאחדויות עובדים.

כלכלה

כלכלת הפיליפינים נשענת בעיקר על החקלאות, התורמת כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-45 אחוזים מכוח העבודה במשק. הגידולים העיקריים הם אורז, תירס, קוקוס, קנה סוכר, בננות, אננס וטבק. יערות הפיליפינים מהווים את הבסיס לתעשיית העץ של המדינה. התעשייה תורמת אף היא כ-25 אחוזים מהתוצר הלאומי הגולמי ומעסיקה כ-16 אחוזים מכוח העבודה במשק. המוצרים העיקריים הם שמן קוקוס, קופרת קוקוס, מוצרי מזון, משקאות, מוצרי נפט, טקסטיל ונעליים. בפיליפינים משאבי טבע שונים, כמו נחושת, זהב וברזל, אבל אלה תורמים רק חלק קטן מהתוצר הלאומי הגולמי. מקור הכנסות נוסף וחשוב יותר הוא כספים ששולחים אזרחי הפיליפינים העובדים מחוץ למדינה.

גאוגרפיה

הפיליפינים היא מדינת איים במערב האוקיינוס השקט. כלולים בה כ־7,107 איים מתוכם רק 800 מאוכלסים. הגדולים באיים הם לוזון (108,612 קמ"ר), מינדנאו (98,681 קמ"ר), נגרוס (13,328 קמ"ר), סאמאר (13,080 קמ"ר), פלאוואן (12,189 קמ"ר), פאנאי (12,011 קמ"ר) ומינדורו (10,572 קמ"ר). כמעט בכל אי מאלה עובר רכס הררי המתנשא לגובה של עד 2,000 מטר או יותר. הגבוה בהרים הוא אפו, באי מינדנאו (2,954 מעל פני הים). הארוך בנהרות הוא קגאיאן (505 ק"מ) הנמצא באי לוזון. הארכיפלג ממוקם על טבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט, בהתאם לכך התפרצויות וולקניות הן דבר שכיח באזור, ומתווספות לשאר פגעי טבע רבים שהמדינה סובלת מהם כגון רעידות אדמה, טייפונים, מונסונים, שיטפונות ומפולות בוץ. יש גאולוגים שסוברים שהאיים נוצרו בהתפרצויות געשיות, אך הסברה הרווחת בימינו גורסת שבעבר היוו האיים חלק מגשר יבשתי שחיבר בין סין לאוסטרליה דרך אינדונזיה, בורנאו ופפואה ניו־גיני.

דמוגרפיה

הפיליפינים היא אחת המדינות המאוכלסות בעולם, ואוכלוסייתה מונה כ-110 מיליון נפש (2020, בנוסף, הריבוי הטבעי בפיליפינים גבוה מאוד ביחס למערב והוא בין הגבוהים באסיה – 1.8% (2006). האוכלוסייה גדלה פי 11 מאז 1903, גידול מהיר משל שכנותיה (אוכלוסיית אינדונזיה גדלה פי חמישה באותה תקופה).

כשני שלישים מן האוכלוסייה מתגוררים באי לוזון, ולמעלה מ־15 מיליון בעיר הבירה מנילה, שהיא הכרך הצפוף ביותר בעולם.

שיעור ידיעת קרוא וכתוב באוכלוסייה הבוגרת הוערך ב־2002 ב־92.6%.

כ־10 מיליון פיליפינים (עשרה אחוז מהאוכלוסייה) חיים מחוץ לארצם, חלקם כאזרחים וחלקם כתושבים זמניים. קהילות פיליפיניות מצויות במזרח אסיה, בעיקר במלזיה ויפן, במזרח התיכון, בעיקר בסעודיה, ובמערב, בעיקר בארצות הברית שבה חיים כ־2.9 מיליון תושבים ממוצא פיליפיני. גם בישראל ישנם כמה רבבות פיליפינים, העובדים בעיקר בתחום הסיעוד.

הרכב אתני

צעירה בת למיעוט האַטי הזעיר, מצאצאי האוכלוסייה המקורית של הפיליפינים

מרבית התושבים הם צאצאים לקבוצות אוסטרונזיות שהגיעו לאזור בשורת גלי הגירה לפני למעלה מאלף שנה מטאיוואן, וקיימת קרבה גנטית בינם לבין האמי שבטאיוואן. הם מתחלקים לחמש קבוצות אתנו־לשוניות עיקריות, שהגדולה בהם, הטאגאלוג, נמנית בכ־28.1% מכלל האוכלוסייה. מספרם של צאצאי האוכלוסייה המקורית של האיים, המכונים "נגריטוס" וכוללים את בני אַטי ובני אָאֵטה, מוערך כיום רק ב־30,000 איש. סינים החלו להגר לפיליפינים עוד לפני השלטון הספרדי. הם מונים כיום כשני אחוזים מן האוכלוסייה, ומהווים את הקבוצה הלא־אוסטרונזית הגדולה ביותר. מיעוטים נוספים, מסודרים לפי גודלם, הם האמריקנים, יפנים, בריטים, אוסטרלים, אירופים אחרים (בפרט ספרדים), קוריאנים ובני עמים דרום-מזרח אסייתים.

נישואי־תערובת התקיימו במשך השנים בין מהגרים, מקומיים ושליטים קולוניאליים, וחלק ניכר מהאוכלוסייה הם מסטיצו – צאצאים של אוסטרונזים ושל אירופים (בעיקר ספרדים), יפנים או סינים.

שפות

ברפובליקת הפיליפינים דוברים ביותר מ־170 שפות, רובן שייכות לקבוצת השפות המלאיות-פולינזיות מערביות. משנת 1939 החלה הממשלה לעודד שימוש בשפה רשמית אחת, פיליפינית (המבוססת על שפת טאגאלוג), כדי לחזק את האחדות הלאומית. פיליפינית נלמדת בכל בתי הספר ומשמשת רבות כשפה שנייה לאוכלוסייה בה ריבוי השפות גדול. השפה הרשמית השנייה היא אנגלית ונעשה בה שימוש רב בחינוך, בממשל ובמסחר.

דת

הדת הרווחת בפיליפינים היא הנצרות, ובעיקר הנצרות הקתולית. על־פי סקר משנת 2000, כ־81% מן האוכלוסייה משתייכים לכנסייה הקתולית, עוד כ־10% משתייכים לכנסיות פרוטסטנטיות שונות, בעיקר אוונגליסטים, או לשתי כנסיות פיליפיניות לאומיות:

• הכנסייה העצמאית הפיליפינית, (הכנסייה האגילפיאנית, על-שם מייסדה), הקרובה ברוחה לקתוליות.
• כנסיית המשיח, Iglesia ni Cristo, כנסייה פיליפינית הקרובה ברוחה לאוונגליזם, אך בניגוד לרוב זרמי הנצרות דוחה את האמונה בשילוש הקדוש ואף בטבעו האלוהי של ישו.

כ־5% מן האוכלוסייה הם מוסלמים סונים, בעיקר במינדנאו ובארכיפלג סולו. מינדנאו היא מוקד של מתיחות בין המוסלמים לנוצרים ולשלטונות.

עוד כ־4% מהאוכלוסייה, רובם בני מיעוטים אתניים, משתייכים לדתות אחרות – בודהיזם, הינדואיזם או אנימיזם, או שהם חסרי דת. הקהילה היהודית מונה פחות מ־500 איש.

יהדות הפיליפינים

ערך מורחב – יהדות הפיליפינים

היהודים החלו להתיישב באיים החל מהמאה ה־16. כיום באיים הפיליפינים יש קהילה יהודית קטנה בת כ-200 משפחות, אשר מוצאה מכל העולם: ארצות הברית, בריטניה, קנדה, צרפת, ארגנטינה וגם מישראל. רובם אנשי עסקים אשר בחרו לגור בבירת האי מנילה מסיבות עסקיות. רק מעטים מיהודי האי הם בני משפחות מדורות קודמים.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של הפיליפינים (באנגלית)
• הפיליפינים, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• עמית עוז, על קהילת הפיליפינים בישראל
• רצון לשינוי בפיליפינים, באתר "סיקור ממוקד", 28 באוגוסט 2006
• הפיליפינים, מדריך "לונלי פלנט" באתר ynet
• סיון פינגולד, המנה הפיליפינית, באתר TheMarker‏, ‏14 ביוני 2012
• עדי ארבל, ‏בעלת ברית במזרח: רשמים ממסע לפיליפינים, בעיתון מקור ראשון, 16 באוגוסט 2018
• ארווין פלר‏, "גבעות שוקולד" וחופים מטריפים: ארץ האיים שתדהים אתכם, באתר וואלה!‏, 16 באוקטובר 2018
• גיא מלמד, לגן עדן ובחזרה, באתר "ידיעות אחרונות", 7 בפברואר 2019
• פועה בר, פיליפינים - על הדרך בין וייטנאם לאינדונזיה, פורסם במקור בטבע הדברים