קשירת חצוצרות

קשירת חצוצרות הוא מהלך כירורגי לצורך עיקור, שבו החצוצרות של אישה נחסמות או נחתכות, ובכך נמנעת מהביצית היכולת להגיע אל הרחם לצורך הפריה. קשירת חצוצרות נחשבת לשיטה קבועה לעיקור ופיקוח ילודה.

מהלך הניתוח

הניתוח של קשירת חצוצרות נעשה בשיטת לפרוסקופיה, שבה מבוצעת חדירה לבטן דרך מספר חתכים קטנים בדופן הבטן בסיוע מכשור אופטי זעיר והחדרת פחמן דו-חמצני לחלל הבטן. במהלך הניתוח מנתק המנתח את החצוצרות ולאחר מכן קושר אותן ובכך נמנע מעבר של הביצית אל הרחם. קשירת חצוצרות יכולה להתבצע בזמן הלידה (כאשר הלידה היא בניתוח קיסרי) או בכל זמן לאחר הלידה.

יעילות

היעילות של קשירת חצוצרות גבוהה מאוד, ומגיעה לכ- 99%, ואף יותר. עם זאת, במקרים הספורים בהם נכנסת האישה להריון לאחר קשירת חצוצרות קיים סיכון מוגבר להריון חוץ רחמי, 15% עד 20%. הריון יכול לקרות גם לאחר ניתוח שבוצע בטכניקה נכונה. שיעור הכישלון של קשירת החצוצרות במהלך השנה הראשונה הוא בין 0.1% ו-0.8%. כאשר בערך שליש מן ההריונות הם מחוץ לרחם. נשים מתחת לגיל 35 ואלו שלא מניקות לאחר התהליך נוטות יותר להרות. טכניקה לא נכונה בזמן הניתוח (כגון מיקום שגוי של המכשיר המכני או קרישה שלא הושלמה) עלולה להשפיע על שיעור הכישלון.

שיטות לקשירת חצוצרות

שיטות כירורגיות

שיטת פומרוי (Pomeroy): השיטה פותחה בשנת 1930 על ידי גניקולוג בשם ראלף פומרוי. בשיטה הזאת קושרים לולאה על שתי החצוצרות באמצעות חוט וחותכים את הלולאה מעל הקשר. שיטה זו מתאימה לביצוע הן מיד אחרי לידה והן בין ההריונות.

שיטת אירוינג (Irving): השיטה פותחה בשנת 1924 ומיועדת לביצוע במהלך ניתוח קיסרי. שיעור הכישלונות הוא 1/1000, כלומר אישה אחת מתוך אלף תהרה.

אלקטרוקואגולציה: בשיטה הזאת צורבים את החצוצרות בעזרת זרם חשמלי. אלקטרוקואגולציה חד-קוטבית גרמה בעבר לסיבוכים רבים לכן פותחה שיטה על ידי צריבה דו-קוטבית באמצעות מלקחיים דו-קוטביות.

שיטות מכניות

הולקה (Hulka): חסימת חצוצרות בשיטת הולקה מתקבלת על ידי הצבת אטב קפיצי העשוי מפלסטיק או מזהב על פני החצוצרה.

סרטים וטבעות (Bands): באמצעות טבעת או סרט סילסטיק (עשוי מסיליקון ופלסטיק) חוסמים את החצוצרה וגורמים לניוון הדרגתי.

התקן סליל מתכת למניעת הריון (Essure): שיטה שהתפתחה בשני העשורים האחרונים למניעת הריון קבוע המבוצעת בגישה היסטרוסקופית. התקן אשור מאפשר לחסום את החצוצרות בחיבורן לחלל הרחם בתהליך של לייפת (פיברוזיס). בעבר יוחסו יתרונות לשיטה זו, אך כיום היא כבר אינה מקובלת, בשל תופעות לוואי וסיכונים רבים.

ביטול ההליך

במקרים בהם אשה מחליטה להיכנס להריון שוב, קיימת אפשרות לשחזר את החצוצרות אך הניתוח במקרה הזה הוא לא פשוט, מסובך ויעיל רק במחצית המקרים. פתרון חילופי הוא לבצע הפריה חוץ גופית, בה מופרית ביצית בתאי זרע מחוץ לגוף האישה.

סיכונים

שיעור הכישלונות בשיטת שונות של קשירת החצוצרות נע בין אחד לחמישה מתוך אלף נשים. התמותה בקשירת חצוצרות לפרוסקופית מוערכת ב-2 לערך לכל 100,000 נשים. התחלואה כוללת בעיקר פגיעה באיברי הבטן (מעי, כלי דם). בסיכון מוגבר לסיבוכים בלפרוסקופיה נמצאות נשים בהשמנת יתר, לאחר ניתוחי בטן קודמים או מחלת לב וריאה.

שכיחות

בארצות הברית, כשלושת רבעי מיליון נשים מטופלות מדי שנה בשיטות שונות לקשירת חצוצרות, המייצגות כ-7% משיטות למניעת הריון. אין נתונים מדויקים לגבי השכיחות ושיעורי ההצלחה של הפעולה בישראל.

ביהדות

היהדות אסרה לסרס גברים. כפי שכתוב על פגיעה באיברי ההולדה הגבריים: וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַה', וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ (ויקרא כב, כד).

וחכמים גזרו שאסור לסרס גם אישה, ומדובר רק בפעולה ישירה של סירוס כניתוח, אך בדרך עקיפה כמו לקיחת תרופה מותר. עוד שיקול שנכנס בדיני חכמים הוא האיסור של בל תשחית.

בפועל, ישנה מחלוקת על קשירת חצוצרות ספציפית, יש כאלו שטוענים שמאחר ומדובר באיברים פנימיים, יהיה אפשרי להתיר. ויש כאלו שסוברים שזה דומה לפגיעה באיברי הרבייה של הגבר ולכן אסור.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קשירת חצוצרות בוויקישיתוף

• תבנית:אתר פניני הלכה