אבי רובין – הבדלי גרסאות

אבי רובין
לידה	1971 (בן 53 בערך); באר שבע, ישראל
מדינה	ישראל
מקום מגורים	גדרה
השכלה	פרופסור להיסטוריה של המזרח התיכון
עיסוק	ראש מחלקה באוניברסיטת בן גוריון
מעסיק	אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־12:42, 6 ביולי 2020

אבי רובין (נולד בשנת 1971) הוא היסטוריון ישראלי, פרופ' המתמחה בהיסטוריה חברתית-משפטית של המזרח התיכון ונכון ל-2020, הוא ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ביוגרפיה

אבי רובין נולד בבאר שבע. אביו היה דב רובין, עיתונאי, מחזאי ומשורר. אמו, נחמה רובין, הוכרה כיקירת באר שבע בזכות פעילותה בתחום החינוך. לאחר שירות ביחידה 8200 בחיל המודיעין, הוא השלים תואר ראשון ותואר שני במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בשנת 2006 הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת הארוורד. כותרת עבודת הדוקטור שלו, בהנחיית פרופסור רוג'ר אוון ופרופסור ג'מאל קפדאר: "מודרניות עות'מאנית: בתי המשפט הניזאמיים בשלהי המאה התשע עשרה".

בשנת 2007 הצטרף לסגל המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בין השנים 2007–2010 שימש כראש תוכנית המאסטר הבינלאומית בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטה. מאז 2018 הוא מכהן כראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון וכחבר סנאט האוניברסיטה. הוא פרסם שני ספרים ומאמרים רבים בתחום ההיסטוריה החברתית-משפטית של האימפריה העות'מאנית בעת החדשה.

רובין מתגורר בגדרה, נשוי לרונית ואב לשתי בנות ובן.

מחקריו

רובין התמחה בהיסטוריה חברתית-משפטית (סוציו-לגאלית) של האימפריה העות'מאנית במאות ה-19 וה-20. ספריו, וכן מספר רב של מאמרים שפרסם בכתבי עת מובילים, עוסקים בהיבטים סוציו-לגאליים של המעבר למודרניות בחברות העות'מניות, בשלטון החוק בתקופה העות'מנית, ובהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מנית בעת החדשה. במחקריו, רובין מראה שמערכת המשפט העות'מאנית הרפורמית יצרה שילובים ייחודיים ויצירתיים של משפט צרפתי עם משפט שרעי ועות'מאני. הוא מערער על הדימוי השלילי של בתי המשפט העות'מאניים כפי שהשתקף בכתיבה מערבית, אך באותה עת טוען שבמערכת המשפט העות'מאנית המודרנית התגלעו הפגמים האופייניים למערכות משפט מודרניות, למשל עלויות גדלות של ההליך המשפטי בשל התלות הגוברת של בעלי דין בעורכי דין ובשל כך העדפה מובנית לבעלי אמצעים.

ספריו

בתי המשפט הניזאמיים: מודרניות עות'מאנית

זוהי המונוגרפיה הראשונה בשפה האנגלית שעוסקת בבתי המשפט הניזאמיים מתוך הגישה הסוציו-לגאלית. מערכת המשפט הניזאמית הוקמה באימפריה העות'מאנית במאה התשע עשרה במסגרת רפורמות התנזימאת. בספרו, רובין דן בנסיבות ההקמה של בתי המשפט הניזאמיים, בפרקטיקות שהיו נהוגות בהם ובתרבות המשפטית שהתפתחה במסגרתם. בתוך כך, הספר מציג שורה של טענות ומסקנות המאתגרות תפיסות מקובלות ביחס להתפתחותם של דפוסים מודרניים במרחב המשפטי העות'מאני. בדומה לחוקרים כמו דיפש צ'קרברטי, טלאל אסד והארי הרוטוניאן, רובין יוצא מנקודת הנחה שהמודרניות היא תופעה גלובאלית מראשיתה, ויוצא כנגד גישות לפיהן מגמות של מודרניזציה הן חיקוי עיוור או שאיפה של אליטות מזרח-תיכוניות להעתיק פרקטיקות מערביות. מכאן התנגדותו למונח "התמערבות" והמאמץ להציג מסגרת פרשנית אלטרנטיבית. בשונה מהתיאור המקובל של בתי המשפט הניזאמיים כביטוי של חילון מערכת המשפט העות'מאנית, הספר מציג עדויות לכך שמערכת זו שילבה באופן מודע בין תכנים ופרקטיקות שאומצו ממערכת המשפט הנפוליאונית לבין תכנים משפטיים שרעיים. מיזוג זה בא לידי ביטוי גם בהרכבו של הסגל שכיהן בבתי המשפט. הספר צוטט במחקרים רבים וזכה להכרה כספר יסוד בתחום המחקר החברתי-משפטי של האימפריה העות'מאנית בעת החדשה.

שלטון חוק עות'מאני והמשפט הפוליטי המודרני

מחקר זה עוסק בצמיחתה של התרבות המשפטית הלגאליסטית באימפריה העות'מאנית באמצעות ניתוח מיקרוהיסטורי של פרשת מות הסולטאן המודח אבדילאזיז בשנת 1876 והמשפט הפוליטי המתוקשר שנערך ב-1881 בארמון הסולטאן עבדול חמיד השני. עם הנאשמים במשפט נמנו בכירי המדינה, בהם הרפורמטור המפורסם מידהט פאשא, והם הואשמו בקשירת קשר להדחת עבדולעזיז ולרציחתו. באמצעות שחזור וניתוח היבטים שונים של המשפט ואחריתם של הנאשמים, הספר מתאר את עלייתה של תרבות משפטית שאותה מכנה רובין כ"לגאליזם" (על סמך ההגדרה של התאורטיקנית ג'ודית שקלאר). תרבות משפטית זו הגדירה את האופן שבו האליטה העות'מאנית הבינה את מושג שלטון החוק בשלהי המאה התשע עשרה והשפיעה על האופן שבו הסולטאן ומקורביו התמודדו עם איומים פוליטיים.

מאמרים נבחרים

קודיפיקציה באימפריה העות'מאנית

קודיפיקציה של חוקים הייתה מרכיב מרכזי ברפורמה המשפטית העות'מאנית במאה התשע עשרה והיא השפיעה על מערכות משפט במדינות שקמו על שטחיה של האימפריה במהלך המאה העשרים. המאמר מציע פרשנות חדשה של מפעל הקודיפיקציה העות'מאני באמצעות מיקומו במסגרת ההקשר של תנועת הקודיפיקציה הגלובאלית. מגמה עולמית זו הייתה כרוכה בעלייתה של תרבות משפטית לגאליסטית באזורים רבים בעולם במאה התשע עשרה.^[1]

התפתחות מקצוע עריכת הדין באימפריה העות'מאנית

מחקר זה עוסק בהתפתחות הייצוג המשפטי המקצועי על רקע פעילותם של בתי הדין הניזאמיים. תהליך ההתמקצעות בתחום הייצוג המשפטי סימן שינוי משמעותי בתרבות המשפטית העות'מאנית ביחס לתקופות מוקדמות יותר. בתי הדין הניזאמיים התאפיינו בתרבות משפטית פורמליסטית וריבוי פרוצדורות. בעוד שבתי משפט לפני המאה התשע עשרה היו נגישים יחסית לבעלי דין ומעטים עשו שימוש בייצוג משפטי, תהליך הפרוצדורליזציה של ההליכים המשפטיים בבתי המשפט הניזאמיים חייב שימוש בעורכי דין מקצועיים. בנוסף, המדינה יצרה זיקה בין מקצועיות לבין רישוי, וקבעה הבחנה בין באי-כוח מורשים, כלומר כאלה שלא הייתה להם השכלה משפטית רשמית, לבין עורכי דין מורשים מטעם המדינה. בפועל, משפטנים משתי הקבוצות הללו נאלצו להסתגל לתרבות המשפטית הפורמליסטית.^[2]

תפיסות בריטיות של הרפורמות המשפטיות באמימפריה העות'מאנית

מחקר זה בוחן את תגובותיהם של קונסולים ודיפלומטים בריטים לרפורמות המשפטיות העות'מאניות במחצית השנייה של המאה התשע עשרה. המחקר חושף הטיות, חוסר הבנה ואי-דיוקים רבים באופן שבו קונסולים ודיפלומטים ששהו באימפריה העות'מאנית הציגו את הרפורמות בפני הממונים עליהם. עיוותי דיווח נבעו מבורות באשר לאופייה של מערכת המשפט החדשה ומדעות קדומות. בנוסף, קונסולים ודיפלומטים בריטים חששו מהשלכות הרפורמה על יכולתם להתערב בהליכים משפטיים, כפי שהיה נהוג בעבר.^[3]

פלסטין בשנות מלחמת העולם הראשונה: מבט עות'מאני מקומי

מחקר זה עוסק בהשקפת עולמם של רפיק אל-תמימי ומחמד בהג'ת, בני האליטה הערבית-עות'מאנית, באמצעות ניתוח דו"ח מסע שהם הגישו למושל פרובינציית בירות ב-1917, תחת הכותרת "וילאית בירות". הדו"ח מספק מידע עשיר על אורחות חייהן של קבוצות שונות בתקופת המלחמה וכולל ביקורת רבה מנקודת מבטם של שני צעירים משכילים שהפנימו תפיסות אוריינטליסטיות על המזרח התיכון מצד אחד, ולא פקפקו בעתידה של המדינה העות'מאנית מצד שני.^[4]

לקריאה נוספת

Avi Rubin, Ottoman Nizamiye Courts: Law and Modernity, New York, Palgrave Macmillan, 2011.

Avi Rubin, Ottoman Rule of Law and the Modern Political Trial: The Yildiz Case, Syracuse, Syracuse University Press, 2018.

קישורים חיצוניים

[1], באתר "הארץ".
[2], אתר המחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

הערות שוליים

^ Avi Rubin, Modernity as a Code: The Ottoman Empire and the Global Movement of Codification, Journal of the Economic and Social History of the Orient 59, 2016-11-07, עמ' 828–856 doi: 10.1163/15685209-12341415
^ Avi Rubin, FROM LEGAL REPRESENTATION TO ADVOCACY: ATTORNEYS AND CLIENTS IN THE OTTOMAN NIZAMIYE COURTS, International Journal of Middle East Studies 44, 2012-02, עמ' 111–127 doi: 10.1017/S0020743811001279
^ Avi Rubin, British Perceptions of Ottoman Judicial Reform in the Late Nineteenth Century: Some Preliminary Insights, Law & Social Inquiry 37, 2012/ed, עמ' 991–1012 doi: 10.1111/j.1747-4469.2012.01293.x
^ אבי רובין, "המזרח דבר אחד והמערב דבר אחר?" מוחמד בהג'ת ורפיק אל-תמימי בוילאית בירות", באתר כתב העת ג'מאעה

[1] Avi Rubin, Modernity as a Code: The Ottoman Empire and the Global Movement of Codification, Journal of the Economic and Social History of the Orient 59, 2016-11-07, עמ' 828–856 doi: 10.1163/15685209-12341415

[2] Avi Rubin, FROM LEGAL REPRESENTATION TO ADVOCACY: ATTORNEYS AND CLIENTS IN THE OTTOMAN NIZAMIYE COURTS, International Journal of Middle East Studies 44, 2012-02, עמ' 111–127 doi: 10.1017/S0020743811001279

[3] Avi Rubin, British Perceptions of Ottoman Judicial Reform in the Late Nineteenth Century: Some Preliminary Insights, Law & Social Inquiry 37, 2012/ed, עמ' 991–1012 doi: 10.1111/j.1747-4469.2012.01293.x

[4] אבי רובין, "המזרח דבר אחד והמערב דבר אחר?" מוחמד בהג'ת ורפיק אל-תמימי בוילאית בירות", באתר כתב העת ג'מאעה

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 18: / שורה 18: @@
 == מחקריו ==
-רובין התמחה ב[[היסטוריה חברתית-משפטית]] (סוציו-לגאלית) של [[האימפריה העות'מאנית]] במאות ה-19 וה-20. ספריו, וכן מספר רב של מאמרים שפרסם בכתבי עת מובילים, עוסקים בהיבטים סוציו-לגאליים של המעבר למודרניות בחברות העות'מניות, בשלטון החוק בתקופה העות'מנית, ובהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מנית בעת החדשה. במחקריו, רובין מראה שמערכת המשפט העות'מאנית הרפורמית יצרה שילובים ייחודיים ויצירתיים של משפט צרפתי עם משפט שרעי ועות'מאני. הוא מערער על הדימוי השלילי של בתי המשפט העות'מאניים כפי שהשתקף בכתיבה מערבית, אך באותה עת טוען שבמערכת המשפט העות'מאנית המודרנית התגלעו הפגמים האופייניים למערכות משפט מודרניות, למשל עלויות גדלות של ההליך המשפטי בשל התלות הגוברת של בעלי דין בעורכי דין ובשל כך העדפה מובנית לבעלי אמצעים.
+רובין התמחה ב[[היסטוריה חברתית|היסטוריה חברתית-משפטית]] (סוציו-לגאלית) של [[האימפריה העות'מאנית]] במאות ה-19 וה-20. ספריו, וכן מספר רב של מאמרים שפרסם בכתבי עת מובילים, עוסקים בהיבטים סוציו-לגאליים של המעבר למודרניות בחברות העות'מניות, בשלטון החוק בתקופה העות'מנית, ובהיסטוריה חברתית של האימפריה העות'מנית בעת החדשה. במחקריו, רובין מראה שמערכת המשפט העות'מאנית הרפורמית יצרה שילובים ייחודיים ויצירתיים של משפט צרפתי עם משפט שרעי ועות'מאני. הוא מערער על הדימוי השלילי של בתי המשפט העות'מאניים כפי שהשתקף בכתיבה מערבית, אך באותה עת טוען שבמערכת המשפט העות'מאנית המודרנית התגלעו הפגמים האופייניים למערכות משפט מודרניות, למשל עלויות גדלות של ההליך המשפטי בשל התלות הגוברת של בעלי דין בעורכי דין ובשל כך העדפה מובנית לבעלי אמצעים.
 == ספריו ==