אפיטף – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישור לערך ראשי במקום לדף הפניה
שורה 21: שורה 21:
==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Epitaphs|שם ויקישיתוף=אפיטף|ויקימילון=אפיטף}}
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Epitaphs|שם ויקישיתוף=אפיטף|ויקימילון=אפיטף}}

* יהושבע סמט שינברג, [https://segulamag.com/articles/matzevot-sharot/ מצבות שרות], מגזין [https://segulamag.com/ סגולה] להיסטוריה וידיעת הארץ, תמוז תש"ף, יולי 2020

*{{דחק|ליקטה, ביארה והוסיפה מבוא: שנהב ברטוב|ארט-פואטיקה בשירת משוררי האימפריה העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-16|010-033-054|ספטמבר 2018}}.
*{{דחק|ליקטה, ביארה והוסיפה מבוא: שנהב ברטוב|ארט-פואטיקה בשירת משוררי האימפריה העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-16|010-033-054|ספטמבר 2018}}.



גרסה מ־16:36, 23 ביולי 2020

אֶפִּיטַףיוונית עתיקה: epi = על, ‏ taphos = הקבר) הוא כתובת שנחרתת על גבי מצבה. האפיטף בא לספר את שבחי המת ואת תהילתו. בעולם הקלאסי היו לאפיטף גם כללים צורניים. בדרך כלל הוא נכתב בצורת שיר בן שני טורים. האפיטפים, שנחרתו גם כסיפורים וכציורים, שיבחו את הקרבות הגדולים, את מעשי הבנייה, ואת חיי השליטים. אפיטפים היו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. למלל של האפיטפים, בכל התקופות, יש עניין רב - ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ספרות מחקר שלמה נוצרה אודות האפיטף. ממחקרים אלו לומדים החוקרים רבות על אישים, תקופות, לשונות וסגנונות ספרותיים.

כתיבת אפיטפים נהוגה גם בעולם היהודי. אולם בעברית, שפת התפילה והטקס הדתי במשך דורות רבים, לא נוצרה מילה המתרגמת בדיוק את המילה "אפיטף". מנהג כתיבת האפיטף הביא גם ליצירת סוגה ספרותית של יצירת אפיטפים בדיוניים או אמיתיים, אבל בעלי מגמות וכוונות, שנכתבו בידי משוררים שונים. חלקם נחרתו ממש באבני המצבות של המשוררים, וחלקם נכתבו כשירים ונדפסו בספרי המשוררים.

בעברית ידוע שירו של חיים נחמן ביאליק "אחרי מותי" ("אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי"),[1] שיש בו הצעה לכתיבת האפיטף. משורר היידיש הגדול איציק מאנגר כתב מספר סונטות שהן אפיטפים לכל דבר. בתרבות הפופולרית ידוע שירה של להקת קינג קרימזון "Epitaph", מתוך אלבומה In the Court of the Crimson King.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

  • יהושבע סמט שינברג, מצבות שרות, מגזין סגולה להיסטוריה וידיעת הארץ, תמוז תש"ף, יולי 2020

הערות שוליים