יואב גינאי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Ramisemo36 (שיחה | תרומות)
Ramisemo36 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 8: שורה 8:
למד תקשורת ב[[אוניברסיטת תל אביב]], וב[[אוניברסיטת ניו יורק]]. בעל תואר B.A. במדעי החברה ותקשורת, מטעם [[אוניברסיטת בר-אילן]].
למד תקשורת ב[[אוניברסיטת תל אביב]], וב[[אוניברסיטת ניו יורק]]. בעל תואר B.A. במדעי החברה ותקשורת, מטעם [[אוניברסיטת בר-אילן]].


ייסד וניהל את רשת [[88FM]] ב"[[קול ישראל]] ([[1995]] - [[2007]]).{{ש}} שימש כמנהל מחלקת התרבות והבידור ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] ([[2007]] - [[2012]]) וכמנהל חטיבת התוכניות בערוץ הראשון ([[2012]] - [[2017]]).
ייסד וניהל את רשת [[88FM]] ב"[[קול ישראל]]" ([[1995]] - [[2007]]).{{ש}} שימש כמנהל מחלקת התרבות והבידור ב[[הערוץ הראשון|ערוץ הראשון]] ([[2007]] - [[2012]]) וכמנהל חטיבת התוכניות בערוץ הראשון ([[2012]] - [[2017]]).


בשנת [[2019]], נבחר לדירקטוריון אקו"ם כנציג הכותבים בארגון.
בשנת [[2019]], נבחר לדירקטוריון אקו"ם כנציג הכותבים בארגון.

גרסה מ־02:53, 30 ביולי 2020

יואב גינאי
לידה 27 במרץ 1959 (בן 65)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
פרסים והוקרה אקו"ם עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק yoav.ginai
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יואב גינאי (נולד ב-27 במרץ 1959) הוא שדרן רדיו וטלוויזיה, פזמונאי, חוקר תרבות, מנחה, עורך, ומתרגם ישראלי.

ביוגרפיה

נולד בירושלים כבן למשפחה בת 15 דורות בעיר, ששורשיה בגירוש ספרד. סבו של אביו, בן ציון גיני, היה מהנדס העיר הראשון של ירושלים ויפו. בילדותו השתתף ככתב וכשחקן בתוכניות הנוער של קול ישראל.

למד תקשורת באוניברסיטת תל אביב, ובאוניברסיטת ניו יורק. בעל תואר B.A. במדעי החברה ותקשורת, מטעם אוניברסיטת בר-אילן.

ייסד וניהל את רשת 88FM ב"קול ישראל" (1995 - 2007).
שימש כמנהל מחלקת התרבות והבידור בערוץ הראשון (2007 - 2012) וכמנהל חטיבת התוכניות בערוץ הראשון (2012 - 2017).

בשנת 2019, נבחר לדירקטוריון אקו"ם כנציג הכותבים בארגון.

רדיו

כנער וכחייל, ערך והגיש גינאי עשרות תוכניות רדיו, בהן: "חתול בשק", "רדיו עשרה", שבמסגרתה הכשיר בני נוער שרבים מהם הפכו בעתיד לאנשי תקשורת, "כל צבעי הרשת", "טיסה לילית" ו"הכל דיבורים".

בשנת 1995, הקים את תחנת הרדיו 88FM, אותה גם ניהל וערך מיום הקמתה ועד שנת 2007. במקביל, ייסד וניהל את דסק התרבות של רשת ב' (2001 - 2007).

ערך והגיש את מגזין שישי בבוקר לתרבות ובידור, "מה יהיה" ברשת ב' (1989 - 2017). בפברואר 2018, עבר לשדר את התוכנית בגלי צה"ל.

טלוויזיה

לאורך השנים, ערך והנחה גינאי תוכניות רבות, בהן: "עד פופ", "בלה בלה", "יוצאים קבוע" ו"משב רוח". בשנים 2007 - 2017, שימש, לסירוגין, כראש משלחת ישראל לאירוויזיון.

לרגל ציון ארבעים שנה לטלוויזיה הישראלית, ערך והנחה את סדרת תוכניות הנוסטלגיה "ניקוי הראש הוא הכרחי". בין פרקי הסדרה, אשר שילבו קטעי ארכיון ממחלקת הבידור של הערוץ הראשון, לצד ראיונות שערך גינאי עם המשתתפים בהם, הופנה זרקור ל"תכניות הבידור הגדולות", "הרגעים הגדולים של תכניות הסטנד אפ", "הפקות הדרמה הגדולות", אהוד מנור, "הלהקות הצבאיות", "הפסטיבלים", "במזל כוכב" ו"ממזרח תזרח השמש" (ארבעים שנות זמר מזרחי).

כמנהל חטיבת התוכניות בערוץ הראשון, יזם את הסאטירה "היהודים באים", הסדרה ההיסטורית לתולדות ארץ ישראל "והארץ הייתה תוהו ובוהו: תולדות ארץ ישראל", הסדרה התיעודית על תולדות הקולנוע הישראלי "חגיגה לעיניים – סיפורו של הקולנוע הישראלי", "מקום בצמרת", סדרת הדרמה "משפחה טובה" ועוד.

בשנת 2020, החל בהפקת "שטח פרטי" - סדרת ראיונות רשת המתעדים משוררים ומוסיקאים, בהם: רועי חסן, ירון גוטפריד, דורית רביניאן, ניר ברעם, שלומי חתוכה, עמיקם קימלמן, סיון בסקין, רוני סומק, אסתר שמיר, טל ניצן, שחר-מריו מרדכי, ינעם ליף ועוד.

"לגעת ברוח"

בתוכנית זו, שהחלה בערוץ 33 ושודרה במקביל בערוץ הראשון תיעד גינאי לאורך 15 שנים (2017-2002) ו - 250 תכניות, אושיות מכלל תחומי התרבות והבידור בישראל, ביניהם: נתן יונתן, נחום היימן, אהוד מנור, חיים חפר, מנחם גולן, רבקה מיכאלי, צדי צרפתי, יהושע סובול, מאיר ויזלטיר, רוני סומק, יפה ירקוני, אורי אבנרי, עמוס קינן, דן אלמגור, עלי מוהר, חנה מרון, עוזי חיטמן, נורית הירש, רות סירקיס, יזהר אשדות, אמנון שמוש, אביהו מדינה, אורנה פורת, סנדרה שדה, יוסי גרבר, רבקה זוהר, ירדנה ארזי, עדנה לב, עדנה גורן, יורם טהרלב, חיים גורי, אילנית, דוד רובינגר, נעמי רגן, נתן זך, ג'ו עמר, חיים באר, זאב רווח, אסתרית בלצן, אבי טולדנו, חני נחמיאס, דני ליטני, ישראל יצחקי ועוד.

הסדרה נרכשה במלואה על ידי אוניברסיטת הרווארד[1].

כתיבת פזמונים

קובץ:עטיפת האוסף כמו שלג בשרב.jpg
עטיפת תקליטור האוסף הכפול

במהלך השנים, כתב גינאי פזמונים רבים למיטב המבצעים, בהם: "דיווה" (השיר הזוכה בתחרות האירוויזיון, 1998), "לילה טוב אירופה", "פטה מורגנה" ו"נוסעת לפטרה" (דנה אינטרנשיונל), "אין מוצא" (אדם), "מרינה" (יזהר כהן), "כמו בהתחלה" (ירדנה ארזי), "כל נדרי", שירו האחרון של סשה ארגוב (יוספה דהרי, קובי רכט, עדנה גורן), "נדליק ביחד נר" (ייצג את ישראל באירוויזיון 2002), "מיסטר די ג'יי" ו"אהבה מעבר לפינה" (שרית חדד), "אני אקטוף לך" (יוסי אזולאי), "חשבתי שיהיה רומנטי" (אוהד חיטמן), "גיבור" (יהודה פוליקר והראל סקעת), "שלג בשרב" (שירי מימון), "גן הכוכבים" (בן סנוף), "קולות" (שוויקי), "הזמן המאושר" (יהודה פוליקר ושלומי שבת). שירו "כשהגברים רוקדים" נכתב עבור ירדנה ארזי ודנה אינטרנשיונל. כמו כן, כתב את "הודעה נמסרה למשפחה" לזכרו של אורי גרוסמן, בנם של מיכל ודויד גרוסמן שנפל במלחמת לבנון השנייה. השיר הולחן על ידי יהודה פוליקר ובוצע על ידי ירדנה ארזי[2].לציון 55 שנים למותו של אלי כהן, כתב יואב גינאי, יחד עם שאול דור, את השיר "אלי שלי". השיר הולחן על ידי דוד קריבושי ובוצע על ידי יהורם גאון.

בשנת 1998, ראה אור תקליטור אוסף ראשון משיריו, "היא כולה שיר אהבה".

ב-2009, יצא לאור ספר שיריו "חשבתי שיהיה רומנטי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו פזמונים שהולחנו לצד שירים אישיים שכתב לאורך השנים.
בחודש יוני 2011, עלה בבכורה בפסטיבל ישראל המופע "עומדת ברוח", ערב מונולוגים מוזיקליים שכתב לשחקנית גילה אלמגור, עם לחנים של אוהד חיטמן.

בשנת 2016, ראה אור תקליטור האוסף הכפול "כמו שלג בשרב", המסכם שלושים שנות כתיבה, ובו שלושים ושתיים משיריו הגדולים. האלבום כולל גם שיר בביצועו של גינאי, "גרסת כיסוי לאהבה".

ספריו

בשנת 2009, יצא לאור ספר שיריו "חשבתי שיהיה רומנטי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובו פזמונים שהולחנו לצד שירים אישיים שכתב לאורך השנים.
ב - 2018, יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ספרו "סלפי זה כמו להתפלל לעצמך" ובו משפטים ואמרות שפר שפרסם בפייסבוק.

עריכת אלבומים ואוספים

בשנת 1999, במסגרת חגיגות ה - 90 לעיר תל אביב, ראה אור "אהבה תל אביבית" - אנתולוגיה לשירי הזמר של העיר העברית הראשונה, אותה ערך יחד עם איציק יושע (הוצאת "מודן").
בשנת 2006, כשנה לאחר מותו של אהוד מנור, ראה אור האלבום "מילים אהוד מנור" בהוצאת "ידיעות אחרונות". האלבום, הכולל שירים ואיורים מעזבונו של המשורר, נערך על ידי גינאי ועפרה פוקס, אלמנתו של מנור.

ב - 2008, ראה אור בעריכתו הפרויקט "הפסקול של המדינה" - מארז בן 10 תקליטורים המתעד 40 שנות יצירה בערוץ הראשון.

ב - 2017, ראה אור "קול ישראל מירושלים"- מארז בן 10 תקליטורים עם הקולות הגדולים שהוקלטו לאורך 80 שנות "קול ישראל", אותו ערך ביחד עם נאוה אחירון בודק.

פרסים והוקרה

בשנת 1998, הוענק לגינאי ולשותפו לכתיבה, צביקה פיק, פרס הוקרה מטעם אקו"ם, על זכייתם עם השיר "דיווה" באירוויזיון.

ב - 2010, הוענק לגינאי פרס דירקטוריון אקו"ם, על תרומתו לתרבות ולמוזיקה בישראל ברדיו ובטלוויזיה. בשנת 2013, זכה בפרס אקו"ם לכותב השנה.

בינואר 2019, נערך לכבודו ערב הצדעה בתיאטרון צוותא בתל אביב, בו השתתפו עשרות אמנים, בהם: גילה אלמגור, שירי מימון, דנה אינטרנשיונל, זהבה בן, אילנית וסנדרה שדה.


מתגורר בתל אביב.

קישורים חיצוניים

תבנית:פרופילי מוזיקאים

הערות שוליים