מלאכת חורש

מלאכת חורש
(מקורות עיקריים)

שולחן ערוך	אורח חיים, סימן של"ז
מקורות נוספים	אגלי טל, מלאכת חורש

חרישה באמצעות כלי רכב

חרישה מסורתית

מְלֶאכֶת חוֹרֵשׁ היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת. עניינה עיבוד הקרקע, יפויהּ והכשרתה לזריעה. שיעורה כל שהוא.

כמו כל מלאכות שבת, חרישה נחשבת למלאכה בגלל חלקה בהקמת המשכן כמתואר במקרא: היו חורשים את הקרקע כדי לגדל בה צמחים להכנת סממני הקטורת ושמן המשחה, וצבעים צמחיים לצביעת יריעות המשכן.

הגדרת המלאכה

מתולדותיה של המלאכה, חפירת בור (שלא בתוך בניין), סיקול שדה מאבנים וכל פעולה המכשירה את הקרקע לזריעה. פעולות אלו נחשבות לתולדותיה של מלאכת חורש, שכן כמו שחרישה מכשירה את הקרקע לזריעת הצמחים, גם הן מכשירות את פני הקרקע לזריעה - בעקיפין.

החורש כל שהוא חייב. המנכש בעיקרי האילנות והמקרסם עשבים או המזרד את השריגים כדי ליפות את הקרקע הרי זה תולדת חורש ומשיעשה כל שהוא חייב. וכן המשוה פני השדה כגון שהשפיל התל ורדדו או מילא הגיא חייב משום חורש. ושיעורו כל שהוא. וכן כל המשוה גומות שיעורו כל שהוא.

—
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק שב"ת, הלכות ח'–א'

כוונת המלאכה המקורית היא להשתמש בבור הנוצר, ולא בעפר. החופר על מנת להשתמש בעפר, זוהי מלאכה שאינה צריכה לגופה, ונחלקו בה חכמים האם היא מדאורייתא או מדרבנן. איסורים נוספים דרבנן הנובעים ממלאכה זו: עשיית צרכים בשדה חרוש, משחק בגולות באזור שאינו מרוצף.

גרירת חפצים על האדמה

משחק קרוקט. חכמים אסרו לשחק בגולות על אדמה חשופה מחשש חרישה.

מחלוקת המוזכרת פעמים מספר במסכת שבת, היא המחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון על אדם הגורר ספסל או שולחן על העפר, באופן שייתכן שיגרם חריץ, אם כי אין הדבר פסיק רישיה (לא בטוח שיגרם חריץ), לפי רבי יהודה אף כי אין בכך כוונה ליצור תלם, אין לגרור ספסל על הקרקע שמא יגרם חריץ, רבי שמעון אומר שדבר שנעשה ללא כוונה מותר, מותר לגרור ספסל קל שלא מובון מאליו שיגרם חריץ על ידי גרירתו.

לפי הסברו של רש"י, במסכת ביצה, חלוקים שני תנאים לפי שיטתו של רבי יהודה, האם מותר לגרור עגלת תינוק בשבת, שכן במצב רגיל, כאשר גלגי העגלה עובדים באופן תקין, הם אינן גורמים לחרישה אלא לכבישת העפר. ההבדל בין חרישה לכבישה, הוא שחרישה היא גרימת חריץ בקרקע על ידי סילוק העפר לצדדים, ואילו כבישה היא כבישת העפר פנימה. לפי דעה אחת, יש לחשוש שמא גלגלי העגלה יפסיקו את פעולתם דבר שיגרור לחרישה, ולפי דעה שנייה אין לחשוש לכך. לפי הסבר תוספות מדובר בעגלה המיועדת ללימוד הליכה לילדים קטנים, יש לה שלושה גלגלים, הילד הולך תוך כדי אחיזה בעגלה, וכך לומד ללכת. מחלוקת זו אינה אקטואלית, שכן ההלכה נפסקת כרבי שמעון שאין לחשוש שמא גלגלי העגלה יעשו חריץ בקרקע, אם כי גם לפי רבי שמעון אסור להוביל תינוק בעגלה כבדה שידוע שגלגליה יעשו חריץ בקרקע.

השוואת גומות

ההלכה פסקה כי גם השוואת גומות נכללת במלאכות האסורות לעשייה בשבת. חכמים אף גזרו, שאדם המפנה את חפציו האצורים במחסן, בשבת, גם באופן המותר לו - למשל אם הוא צריך את המקום בו נמצאים החפצים לשם קיום מצווה, למשל לצורך מצוות הכנסת אורחים או לימוד התורה, לא יפנה את כל האוצר, שמא יבוא להשוות גומות. כך גם גזרו חז"ל, שאדם שהתלכלכו נעליו בבוץ או בטיט יקנח את נעליו בקיר ולא בקרקע שמא יבא להשוות גומות.

חכמים אסרו אף עשיית צרכים בשדה חרוש, שמא ישכח ויטול רגב אדמה לכסות את צרכיו משחק בגולות באזור שאינו מרוצף.

דוגמה לאיסור השוואת גומות היא אדם שירק מפיו רוק שהפריע לו. חז"ל אסרו על אדם זה לשפשף את הרוק בקרקע באופן רגיל לאחר שירק, ורק דרך הילוכו, באופן שאינו משפשף במיחד את הרוק, כך שלא שייך חשש שמא יבוא להשוות גומות, מותר לו לדרוס את הרוק.

כל המשוה גומות הרי זה חייב משום חורש. לפיכך אסור להפנות בשדה הנירה בשבת גזירה שמא ישוה גומות. המפנה את האוצר בשבת מפני שהוא צריך לו לדבר מצוה כגון שיכניס בו אורחים או יקבע בו מדרש לא יגמור את כל האוצר שמא יבוא להשוות גומות. טיט שעל גבי רגלו מקנחו בכותל או בקורה אבל לא בקרקע שמא יבא להשוות גומות. לא ירוק בקרקע וישוף ברגלו שמא ישוה גומות. ומותר לדרוס הרוק שעל גבי קרקע והולך לפי תומו.

—
שגיאות פרמטריות בתבנית:רמב"ם
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים משנה תורה לרמב"ם, הלכות חמץ ומצה, פרק שב"ת, הלכות כ"א–ב'

קישורים חיצוניים

• "חורש" באנציקלופדיה היהודית של אתר דעת
• מלאכת חרישה, מאת הרב אליהו ליפשיץ, באתר ישיבת ההסדר ברכת משה
• הערך "חורש", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)