מיילדות במצרים העתיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:20, 17 באוגוסט 2020

מיילדות במצרים העתיקה היו נשים מבוגרות ומנוסות, שהגישו סיוע פיזי ונפשי ליולדות במהלך כל שלבי הלידה וטיפול ראשוני לרך הנולד, תוך שימוש בשיטות רפואיות ובאמצעים מאגיים; הן זכו לכבוד והערכה בקרב המשפחה והחברה המצרית, ולתמורה חומרית עבור מלאכתן.

תפקידי המיילדות

פעילותן של המיילדות במצרים העתיקה באה לידי ביטוי בשלושה שלבים בתהליך הלידה.

הכנות לקראת הלידה

אחד התפקידים החשובים בהכנת היולדת ללידה, היה עזרה בהתרת שיער ראשה^[1], וקשרים נוספים אשר לגופה בבגדים או בחגורה וזאת על מנת להגן עליה מפני שדים ומזיקיםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Rosalind M. Janssen and Jac. J. Janssen, Growing Up in Ancient Egypt, London, 1990, p. 6 וגם שמאל=כן.. המצרים האמינו שבתוך רשתות, קשרים, קפלי בגדים וחפצים אשר עשויים מחבלים מסתתרים שדים. לפיכך, תפקידן של המיילדות היה לשחרר את היולדת מכל דבר שיש בו קשרים. התרת הקשרים, מטרתה למנוע התרחשות משברית לפני הלידה ובמהלכה.

תפקיד נוסף של המיילדת לפני הלידה היה אמירת לחשים כדי להקל על היולדת. השימוש בלחשים הוגדר במצרים הקדומה ככוח מגן והיה מקובל בעת מצוקה כגון מחלה, לידה, מסע מסוכן וכו'שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Geraldine A. Pinch, Magic in Ancient Egypt. Univ. of Texas Press, 1995, p. 105 וגם שמאל=כן.

בטקסטים רבים נמצאו לחשים שנאמרו על ידי המיילדת כדי להקל על היולדת למשל: לחש לזירוז הלידה, עליו חזרה המיילדת ארבע פעמים "בואי וצאי שליה, בואי במהירות":^[2]. לחש אחר נועד לעורר את מסח'נת, אלת הלידה המצרית לסייע ליולדת ולהבטיח את שלום היילוד^[3].על פי הנוהג המקובל חזרה המיילדת מספר פעמים על לחש זה בעומדה מעל אבני הלידה. לחשים רבים קשורים בשמה של האלה חתחור שייחסו לה תחומים רבים וביניהם פריון, אימהות, שמחת חיים ולידה. הלחשים נאמרו לרוב על ידי המיילדות מעל דמותו של האל בס שנחשב לאל המגן על נשים בשעת לידתן, ועל הילודים מיד לאחר הלידה.

הלחשים היו כתובים בדרך כלל על סכינים קטנים דמויי סהר או חרמש שהיו מונחים כנראה על מיטת היולדת ועליהם היו מצוירות דמויות של אלים מגינים^[4]. הלחשים שמטרתם הייתה להרחיק את השדים, כללו את שם היולדת או את שם הנולד (בהתאם למטרת הלחש) למשל: "באנו להרחיב את ההגנה על התינוק" או "חתוך את ראש האויב כשהוא נכנס לחדר הילדים אשר הגברת...ילדה..." וכאשר המיילדת חזרה על הלחש כדי להרחיק את השדים, היא ציינה את שם היולדת או הרך הנולד^[5].על פי התפיסה המאגית המצרית, ככל שפרטי היולדת והוולד היו יותר מדויקים, כן היו תוצאות הלחישה יותר יעילות.

המיילדות השתמשו גם בתערובות צמחים שהכינו ליולדת כדי לזרז את הלידה למשל עלי ערער שעל פי המצרים היו בעלי סגולה להרחקת שדים ומזיקים יחד עם קורנית.

מהלך הלידה

על אף ריבוי המקורות המצריים העוסקים בהריון ולידה, קשה לקבוע כיצד התרחשה הלידה במצרים, אך בכל זאת ניתן לשער את מהלכה על פי צורת הכתיבה של מונחים הקשורים ללידה וכן ממצאים טקסטואליים, אמנותיים וארכאולוגיים. בהירוגליפים המציינים את שם העצם לידה ואת שם הפועל ללדת, נראית אישה כורעת וראש וזרועות של תינוק מבצבצים תחתיהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Alan Gardiner, Egyptian Grammar. London, 1963, p. 448, 607 וגם שמאל=כן..לפיכך סוברים החוקרים שהלידה התבצעה בכריעה על הרצפה, כאשר מתחת לכל אחת מכפות רגליה של היולדת מונחת אבן לידה^[6]. דעה זו מסתמכת אף על הופעת שמה של מסח'נת אלת הילודה, על מצבה המוקדשת לאלה מרתסגר ועליה כתובת "...ישבתי על אבני לידה כמו אישה בשעת לידה..."שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Miriam Lichtheim, Ancient Egyptian Literature: A Book of Readings, vol 2, Berkeley, 1976, p. 108 וגם שמאל=כן. ומכאן הפכו במצרים "אבני המסח'נת" ביטוי נרדף לאבני לידה והאלה מסח'נת מופיעה בספר המתים כלבנה עם ראש של אישה. בפפירוס ווסטכר המכיל חמישה סיפורי נסים שהתרחשו בחצר המלוכה ובהם טקסט המתאר את לידת מלכיבית רע במצרים^[7], מסופר שמסח'נת -אחת מארבע האלות המגנות על היולדת, הופכת עצמה לאבן לידה, כדי להחיש את תהליך הלידה^[8]. הלחשים שעליהם חוזרות המיילדות מעל האבנים הללו הן בעצם ההמנון למסח'נת, והטקס מתרחש בחדר שדלתותיו וחלונותיו סגורים כדי ליצור אווירה מגנה על היולדת ולבודד את המקום משדים ורוחות.

עבודתן של המיילדות התאפיינה בשימוש משולב של אמצעים מאגיים ושיטות רפואיות שהיו נהוגות במצרים העתיקה. על פי פפירוסים רפואיים כגון פפירוס אברס ופפירוס לונדון הרפואי הכינו המיילדות שיקויים מיוחדים עבור היולדת כדי להקל עליה כגון: א. דבש שלפי התפיסה המצרית היה לו קשר משמעותי ללידה, כיוון שאכילתו סיפקה לגבר ולאישה אנרגיה ופוריות.

ב. חילבה.

ג. תערובת של דבש, שמן ובצל .

ד.מלחים בעלי הרכב מיוחד למשל מלח הנחושת.

ה. פתילות שהוכנו מתרכובות של לבונה, בירה וגללי זבובים.

לאחר הלידה

המיילדות היו הראשונות שטיפלו ביולדת וברך הנולד מיד עם הגיחו לאוויר העולם.

הטיפול בחבל הטבור

על פי פפירוס ווסטכר רחצה המיילדת את התינוק ניתקה אותו מחבל הטבור, אז הניחה אותו על כרית בד. חבל הטבור זוהה על ידי המצרים עם נחש אפופיס^[9] שסימל עוינות וסכנה והיה אחראי על כוחות השאול. לפיכך היה הכרח להשמידו. ואכן על כמה ארונות קבורה מתקופת הממלכה התיכונה נמצאו תיאורים של אלים כגון האל רע בדמות חתול או האל בס אוחזים בסכין ונלחמים באפופיס. המצרים האמינו שלחבל הטבור יש כוחות מאגיים "אני הכא^[10] שאוכל את חבל הטבור שלי"^[11], ואכילתו סימלה הגנה מפני כוחות הרשע. חיתוך חבל הטבור הבטיח הסרת כל חולי מן היולדת ומתינוקה ככתוב בספר המתים "כל חלי שהיה עלי הוסר". מכאן שהמיילדת שימשה בתפקיד מרכזי בהגנת היולדת והוולד באמצעות חיתוך חבל הטבור מיד לאחר הלידה.

הטיפול בשליה

תפקיד נוסף של המיילדות היה הטיפול בשליה שהמצרים יחסו לה חשיבות רבה. משמעות המונח המציין את השליה בשפה המצרית, הוא "אם האדם"-אם כל חי והוא קשור בתפיסת ה"כא"(ka).הכא הוא כח החיות של האדם, נולד עם האדם ומלווה אותו לאורך כל חייושגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: John Francis Nunn, Ancient Egyptian Medicine. Univ. of Oklahoma Press, 1996, p. 149 וגם שמאל=כן.. עדות לחשיבותה של השליה, היא הימצאותו של כהן שהיה ממונה על השליה במשפחת המלוכה, אף על פי שהטיפול בשליה נעשה על ידי המיילדות. המצרים האמינו שהשליה היא כפילו התאום של הנולד, או ילד נפל הקשור לוולד בחבל הטבור וייתכן שאמונה זו מבוססת על המיתוס שאל הירח ח'ונסו היה כביכול תאומו המת של המלך ולכן גם זוהתה השליה עם ח'ונסי.

ההודעה להורים

המיילדות ידעו לזהות את גם את מינו של העובר כבר בשלביה המוקדמים של הלידה^[12] ואף יכלו לקבוע את מספר העוברים העומדים להיוולד. כן הן ידעו להודיע להורי הרך הנולד אם יחיה או ימות.

לפי פפירוס אברס מתברר שהמיילדת הייתה מסוגלת לדעת אם הוולד יחיה או ימות מיד עם לידתו, וזאת על פי סימנים מוסכמים כגון: הצורה בה החזיק הוולד את ראשו, הקול שהשמיע בעת בכיו הראשון והרפלקסים שלו מיד עם הגיחו לאוויר העולם. דרך נוספת של המיילדת לבדוק את הדבר הייתה הכנת שיקוי מחתיכת שליה מרוסקת בתוך חלב. אם התינוק הצליח לבלוע סימן שיחיה, ואם הקיא סימן שימות^[13]

הכשרת המיילדות

רוב המיילדות במצרים העתיקה לא זכו להכשרה מקצועית מסודרת. אף על פי שקיימים מקורות המזכירים את "בית החיים"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Ian Shaw and Paul Nicholson (eds.). The Dictionary of Ancient Egypt. New York: Abrams, 1995, p.134 וגם שמאל=כן. כבית הספר הגבוה אשר בו למדו קרוא וכתוב, גאוגרפיה, אסטרונומיה, מתמטיקה, פשר חלומות, רפואה ואף סופרים קבלו שם את הכשרתם המקצועית^[14], הרי שלא נזכר שהמיילדות קבלו שם הכשרה כלשהי.

בכתובות שנמצאו על אוסטרקאות בדיר אל מדינה מופיע המונח "נשים יודעות"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Jaana Toivari-Viitala, Women at Deir el-Medina: A Study of the Status and Roles of the Female Inhabitants in the Workmen's Community during the Ramesside Period. Leiden: Peeters Publishers, 2001, pp. 228-231 וגם שמאל=כן.. הנשים הללו היו בעלות ידע רחב וכוח מיוחד ושימשו כמרפאות, מיילדות, ואף ידעו לחזות את העתיד ולהסביר "גילויים של האל"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Barbara S. Lesko, "The Role of Women in Ancient Egypt". K.M.T 10/2, 1999, p. 17 וגם שמאל=כן.

שכרן ומעמדן של המיילדות

במצרים היה מקובל לשלם למיילדות שכר עבור עבודתן. התשלום נעשה באמצעות מצרכי מזון או כל טובין אחרים.

בפפירוס ווסטכר מתואר רעוסר בעלה של היולדת המצפה בהתרגשות ובקוצר רוח לבשורת הלידה והוא זה שישלם למיילדות בתום הלידה^[15]. השכר שקבלו המיילדות עבור עבודתן היה שק של שעורה אותו השאירו בחדר סגור עד סיום עבודתן^[16].

הפפירוסים הרפואיים, הלחשים המאגיים, הטקסטים הספרותיים והתיאורים האומנותיים מלמדים על הכמיהה הגדולה לפרי בטן בחברה המצרית. הם אף משקפים יחס של כבוד והערכה למיילדות. ולתיגמולן באמצעות שכר הולם. המצרים הטילו יהבם על מיומנותן המקצועית של המיילדות, כישוריהן וניסיונן והפקידו בידיהן את האחריות על שלום היולדת והרך הנולד.

ניתן ללמוד על מעמדן וחשיבותן של המיילדות במצריים העתיקה אף מסיפור שפרה ופועה המיילדות העבריות (שמות א', ט"ו-ט"ז), אשר בו בא לידי ביטוי יחסו המיוחד של פרעה למיילדות העבריות. המיילדות נהנו ממעמד חברתי מכובד בזכות מקצועיותן^[17] והמלך פנה אליהן באופן ישיר כדי לומר להן את דבריו.

לקריאה נוספת

W.Beneson Harer,"Obstetrics in Ancient Egypt",KMT 24(2017),P.46-72.

הערות שוליים

^ פנינה גלפז פלר, יציאת מצרים - מציאות או דמיון, (שמות א- ט"ו), שוקן, תשס"ג, 2002, עמ' 143-144
^ פנינה גלפז פלר, שם, עמ'143
^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, ת"א, תשס"ה, 2005, עמ' 79
^ Janssen, שם, עמ' 10
^ Janssen, שם, עמ' 9
^ אבני הלידה מכונות במקרא אובניים, שמות א' 16. משה, דוד, קאסוטו, "אבנים", אנציקלופדיה מקראית, כרך א', עמ' 471-474
^ יהושע מאיר גרינץ, ספורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 75 ואילך, תרגום פפירוס וסטכר לעברית
^ Pinch, שם, עמ' 128
^ Lichtheim, שם, עמ' 153
^ נילי,שופק, אין אדם שנולד חכם, מוסד ביאליק תשע"ו, עמ'317.
^ כתבי ארונות, לחש 322, גלפז, עמ' 144.
^ דב ארליך, שמות, עולם התנ"ך, 1999, עמ' 24
^ ,E. Feucht ,"Birth", in: The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Redford D.B, (ed)., vol. 1, Oxford, 2001, pp. 192-193
^ פייר, מונטה, חיי יום יום במצרים, עם הספר, ת"א, 1963 עמ' 226-227
^ גלפז-פלר, שם, עמ' 146
^ Janssen, שם, עמ' 11
^ ארליך, שם, עמ' 24

[1] פנינה גלפז פלר, יציאת מצרים - מציאות או דמיון, (שמות א- ט"ו), שוקן, תשס"ג, 2002, עמ' 143-144

[2] פנינה גלפז פלר, שם, עמ'143

[3] שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, ת"א, תשס"ה, 2005, עמ' 79

[4] Janssen, שם, עמ' 10

[5] Janssen, שם, עמ' 9

[6] אבני הלידה מכונות במקרא אובניים, שמות א' 16. משה, דוד, קאסוטו, "אבנים", אנציקלופדיה מקראית, כרך א', עמ' 471-474

[7] יהושע מאיר גרינץ, ספורים, מזמורים ומשלים מספרות מצרים העתיקה, ירושלים תשל"ה, עמ' 75 ואילך, תרגום פפירוס וסטכר לעברית

[8] Pinch, שם, עמ' 128

[9] Lichtheim, שם, עמ' 153

[10] נילי,שופק, אין אדם שנולד חכם, מוסד ביאליק תשע"ו, עמ'317.

[11] כתבי ארונות, לחש 322, גלפז, עמ' 144.

[12] דב ארליך, שמות, עולם התנ"ך, 1999, עמ' 24

[13] ,E. Feucht ,"Birth", in: The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt, Redford D.B, (ed)., vol. 1, Oxford, 2001, pp. 192-193

[14] פייר, מונטה, חיי יום יום במצרים, עם הספר, ת"א, 1963 עמ' 226-227

[15] גלפז-פלר, שם, עמ' 146

[16] Janssen, שם, עמ' 11

[17] ארליך, שם, עמ' 24

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

@@ שורה 59: / שורה 59: @@
 השכר שקבלו המיילדות עבור עבודתן היה שק של [[שעורה]] אותו השאירו בחדר סגור עד סיום עבודתן{{הערה|1= Janssen, שם, עמ' 11}}.
-הפפירוסים הרפואיים, הלחשים המאגיים, הטקסטים הספרותיים והתיאורים האומנותיים מלמדים על המיהה הגדולה לפרי בטן בחברה המצרית. הם אף משקפים יחס של כבוד והערכה למיילדות. ולתיגמולן באמצעות שכר הולם. המצרים הטילו יהבם על [[מיומנות|מיומנותן]] המקצועית של המיילדות, כישוריהן וניסיונן והפקידו בידיהן את האחריות על שלום היולדת והרך הנולד.
+הפפירוסים הרפואיים, הלחשים המאגיים, הטקסטים הספרותיים והתיאורים האומנותיים מלמדים על הכמיהה הגדולה לפרי בטן בחברה המצרית. הם אף משקפים יחס של כבוד והערכה למיילדות. ולתיגמולן באמצעות שכר הולם. המצרים הטילו יהבם על [[מיומנות|מיומנותן]] המקצועית של המיילדות, כישוריהן וניסיונן והפקידו בידיהן את האחריות על שלום היולדת והרך הנולד.
 ניתן ללמוד על מעמדן וחשיבותן של המיילדות במצריים העתיקה אף מסיפור [[שפרה ופועה]] ה[[מיילדות במקרא|מיילדות העבריות]] (שמות א', ט"ו-ט"ז), אשר בו בא לידי ביטוי יחסו המיוחד של [[פרעה (דמות מקראית)|פרעה]] למיילדות העבריות. המיילדות נהנו ממעמד חברתי מכובד בזכות מקצועיותן{{הערה|1=ארליך, שם, עמ' 24}} והמלך פנה אליהן באופן ישיר כדי לומר להן את דבריו.