אווסטה – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אוכסנו->אוחסנו - תיקון תקלדה בקליק
מ בזכרונותיהם->בזיכרונותיהם - תיקון תקלדה בקליק
שורה 24: שורה 24:
כמו כן, נעשה עיבוד נוסף ואחרון תחת חסותו של השליט [[שאפור השני|שָאפּוּר השני]] (מלך מ-309 עד 379 לספירה).
כמו כן, נעשה עיבוד נוסף ואחרון תחת חסותו של השליט [[שאפור השני|שָאפּוּר השני]] (מלך מ-309 עד 379 לספירה).


האווסטה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, מייצגת את אותם חלקי כתובים שנעזרים בהם לטקסי הפולחן, ולפיכך הם שרדו ונשתמרו בזכרונותיהם של הכהנים, וכעת כשהאווסטה מכילה את כל התכנים הפולחניים בשפה האווסטית, היא יכולה להכיל תכנים שלא נערכו בעשרים ואחד ספרי הנאסקס כלל.
האווסטה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, מייצגת את אותם חלקי כתובים שנעזרים בהם לטקסי הפולחן, ולפיכך הם שרדו ונשתמרו בזיכרונותיהם של הכהנים, וכעת כשהאווסטה מכילה את כל התכנים הפולחניים בשפה האווסטית, היא יכולה להכיל תכנים שלא נערכו בעשרים ואחד ספרי הנאסקס כלל.
באותה משמעות, האווסטה הנוכחית היא ספר תפילה מאשר תורה, כי שארית עשרים ואחד ספרי הנאסקס אבדו ונעלמו עם נפילתה של האימפריה הסאסנידית והכיבוש המוסלמי בפרס, שהביא את האמונה המוסלמית לאזור ודחק את האמונה הזורואסטרית לשוליים.
באותה משמעות, האווסטה הנוכחית היא ספר תפילה מאשר תורה, כי שארית עשרים ואחד ספרי הנאסקס אבדו ונעלמו עם נפילתה של האימפריה הסאסנידית והכיבוש המוסלמי בפרס, שהביא את האמונה המוסלמית לאזור ודחק את האמונה הזורואסטרית לשוליים.
אבל, ישנן מספר יצירות משניות בלשון הפלהבית המתיימרות לכלול בתוכן קטעים או רשימות תכנים של הספרים האבודים (שכאמור אבדו ונעלמו קודם לניסוחה של האווסטה).
אבל, ישנן מספר יצירות משניות בלשון הפלהבית המתיימרות לכלול בתוכן קטעים או רשימות תכנים של הספרים האבודים (שכאמור אבדו ונעלמו קודם לניסוחה של האווסטה).

גרסה מ־20:54, 22 באוגוסט 2020

עטיפת ספר האווסטה במהדורה שיצאה לאור בשנת 1858

האווסטהפרסית: اوستا) הוא הספר הקדוש של הדת הזורואסטרית, המאגד בתוכו את כתביה הקדושים אשר נכתבו בשפה האווסטית, שאין לה תיעוד נוסף.

אטימולוגיה

האטימולוגיה של המונח "אווסטה" אינה ברורה; ככל הנראה פירוש המילה "לשבח" או "להלל" (ולפיכך בתרגום מדויק של האווסטה יהיה "השבח").

היסטוריה

גיל הכתובים

כתובי האווסטה, שנכתבו בשפה האווסטית נאספו לאורך מאות שנים עד אשר קובצו לספר אחד. מבין כתובי האווסטה, בולט במיוחד הכתוב העוסק במזמורים, שהאמונה הזורואסטרית מייחסת את כתיבתם לנביאה ומייסדה - זרתוסטרא, אותם מזמורים נקראים בשפה האווסטית - גאת'ות, שלפי חקר הבלשנות מתוארכת כתיבתם למאה ה-10 לפנה"ס בקירוב. הכתובים הפולחנים של ה-יסנה, שמכילים בין השאר את הגאת'ות, כתובה בחלקה באווסטית קדומה ובחלקה באווסטית מאוחרת.

העברה מדור לדור

רווחת דעה כי כתובי האווסטה הועברו מדור לדור בעל פה לפני שהועלו על כתב, לעומת זאת הספר של ארדא ויראף, שחובר במאה ה-3 או במאה ה-4 לספירה, תחת שלטון האימפריה הסאסנידית, מציע שהגאת'ות ומספר מסוים של כתובים מן האווסטה שאוגדו לתוכה, אוחסנו קודם לכן בספריית הארמון של מלכי האימפריה האח'מינידית (559 לפנה"ס – 330 לפנה"ס), שנשרף על ידי חייליו של אלכסנדר מוקדון, אולם אין מסמכים המעידים על העברה זו או אחרת, שכן אם היו מסמכים המאשרים אחת מן הטענות, נכון להיום הם אבדו.

לעומת זאת, ראסמוס כריסטיאן ראסק הסיק, שהכתובים חייבים להיות שרידיו של מקור ספרותי גדול, בדיוק כפי שהציע פליניוס הזקן בספרו "תולדות הטבע" בו הוא מתאר את הרמיפוס מסמירנה "מפרש שני מיליוני מזמורים ופסוקים של זרתוסטרא" במאה ה-3 לפנה"ס. גם פיטר קלארק בספרו על הדת הזורואסטרית מציע כי הגאת'ות וכתובי ה-יסנה הקדומים יותר לא יכלו לשמור על איכותם מבחינה לשונית, אם העברתם התבצעה בעל פה ולא בכתב.

עיבוד מאוחר

לפי הדינכרד, יצירה דתית למחצה שנכתבה בסביבות המאה ה-9 לספירה, המלך וולגאש (ככל הנראה הכוונה למלך הפרתי וולוגסס הרביעי 191-147~ לספירה) ניסה לקבץ ולאגד את הכתבים הקדושים, אבל תוצאות המשימה הזאת, אם התרחשה לא שרדה את מהמורות הזמן.

במאה ה-3 לספירה, השליט הסאסאני, ארדשיר הראשון (מלך מ-226 עד 241 לספירה) ציווה על הכהן הגדול טנסר (או טונסאר) לאסוף ולאגד את הכתבים הקדושים לספר. הדנכרד מספר לנו כי ניסיונו של הכהן הגדול טנסר הניב העתק הכולל עשרים ואחד ספרים, שנקראים נאסקים (nasks), המחולקים אף הם ל-348 פרקים, המונים כ-3.5 מיליוני מילים. כמו כן, נעשה עיבוד נוסף ואחרון תחת חסותו של השליט שָאפּוּר השני (מלך מ-309 עד 379 לספירה).

האווסטה, כפי שהיא מוכרת לנו כיום, מייצגת את אותם חלקי כתובים שנעזרים בהם לטקסי הפולחן, ולפיכך הם שרדו ונשתמרו בזיכרונותיהם של הכהנים, וכעת כשהאווסטה מכילה את כל התכנים הפולחניים בשפה האווסטית, היא יכולה להכיל תכנים שלא נערכו בעשרים ואחד ספרי הנאסקס כלל. באותה משמעות, האווסטה הנוכחית היא ספר תפילה מאשר תורה, כי שארית עשרים ואחד ספרי הנאסקס אבדו ונעלמו עם נפילתה של האימפריה הסאסנידית והכיבוש המוסלמי בפרס, שהביא את האמונה המוסלמית לאזור ודחק את האמונה הזורואסטרית לשוליים. אבל, ישנן מספר יצירות משניות בלשון הפלהבית המתיימרות לכלול בתוכן קטעים או רשימות תכנים של הספרים האבודים (שכאמור אבדו ונעלמו קודם לניסוחה של האווסטה).

האסכולה האירופאית

הכתובים נהיו נגישים למלומדים האירופאים בתקופה די מאוחרת. אברהם הייניקן אנקטיל דופן, נסע לטייל בהודו ב-1775, וגילה את הכתובים בקהילות פארסיות, הוא פרסם את התרגום הצרפתי לכתובים ב-1771, המבוסס על התרגום הפרסי המודרני שסיפק לו אחד מכהני הקהילות הפרסיות.

מספר כתבי יד של האווסטה נאספו על ידי ראסמוס כריסטיאן ראסק בביקורו בבומביי (מומביי של היום) ב-1820, וזו הייתה ההבחנה שלו, שהראתה כי השפה האווסטית נשתמרה דרך כתובים שמקורם ככל הנראה ממקור ספרותי גדול שאחסן בתוכו כתבי קודש. אוסף כתבי היד שאסף ראסק שמורים כעת בספריה של אוניברסיטת קופנהגן. כמות נוספת של כתובים שמורה במקומות כמו בית מזרח הודו והמוזיאון הבריטי בלונדון, הספרייה הבודליינית באוקספורד וכן במספר ספריות של אוניברסיטאות שונות בפריס.

הזנד

המילה זֶנד או זָנד פירושה המילולי הוא "ביאור, פירוש, תרגום", והיא מתייחסת לפירושים בעלי משמעות אחרת (פרפרזה) בשפה הפרסית התיכונה (ראה פאזנד ופהלבית) על הספרים בשפה האווסטית, פירושים אלו ניתן להשוות במידה מסוימת לתרגומים של היהדות (כמו תרגום אונקלוס לתורה), הפירושים לאווסטה, שמתוארכים מן המאה ה-3 למאה ה-10 לספירה, לא היו מיועדים לשמש ככתבים תאולוגים בעצמם אלא לשמש כהדרכה דתית לציבור, שלא דובר את השפה האווסטית. זאת, בניגוד לכתובי האווסטה, שעקב קדושתם הרבה נכתבו וסופרו אך ורק בשפה האווסטית שנחשבה שפה קדושה (בדיוק כמו העברית בקרב היהדות והערבית בקרב האסלאם).

כתבי היד של האווסטה מתקיימים בשתי צורות, הראשונה היא ה"אווסטה-או-זָנד" (או "זָנד-אי-אווסטה"), שכתובי האווסטה הקדושים כתובים יחד עם הזָנד, והאחרונה היא ה"וֶנדידאד סאדֶה", שבה היַסנה, ה-ויספֶראד והוֶנדידאד נמצאות.

השימוש במונח "זֶנד-אווסטה" בהתייחסות לאווסטה נובע מאי הבנה של הביטוי "זָנד-אי-אווסטה". טעות נפוצה ונוספת הקשורה בשימוש במילה זֶנד היא שקוראים לכלל השפה האווסטית או הכתובים האווסטית על שמה. ב-1759, דיווח אברהם הייניקן אנקטיל דופן כי סופר לו שהמילה זֶנד הייתה שם של השפה של הכתובים הקדומים של האווסטה. בדיונו השלישי, שפורסם ב-1798, מציין סר ויליאם ג'ונס שיחה עם כהן הודי, שסיפר לו כי הכתובים נקראים זֶנד, והשפה נקראת אווסטה, גם זו שגיאה שנובעת מתוצאות של אי הבנת המונח "פאזנד", שלמעשה מתייחס לשימוש של האלפבית האווסטי בכתיבת הזנד וכתובים שונים השפה הפרסית התיכונה, כביטוי פירושו "בתוך הזנד".

הבלבול בין המונחים השונים הפך להיות מקיף באסכולה האירופאית וכמעט לא ניתן לשנותו, והזנד-אווסטה, על אף היותה שם מוטעה ושגוי, נמצאת עדיין לפעמים בשימוש כדי לציין את הכתובים הקדומים.

מבנה ותוכן

בצורתה הנוכחית, האווסטה היא אוסף של מקורות שונים וחלקיה השונים מתוארכים לתקופות שונות המתחלפות בהיקף רחב וטבעי, רק כתובים בשפה האווסטית נחשבים חלק מן האווסטה.

ישנו דמיון לשוני ותרבותי בין כתבי האווסטה לבין כתבי הריג ודה, ההנחה לכך היא שמטרתו לשקף את האמונות המשותפות והעממיות של הזמנים הפרוטו-הינדו-איראנים, עם הפרשים והבדלים שאז הנחתם הבסיסית הייתה לשקף התפתחות עצמאית שהתרחשה אחרי ההתפצלות הפרה-היסטורית של שתי התרבויות (אחת נדדה לאזור אירופה והשנייה לאזור הודו-פרס).

לפי הדנקארד, עשרים ואחד ספרי הנאסקס משקפים את המבנה של תפילת "אהונה ואיריה" בעלת עשרים ואחת מילים: כל אחת משלוש שורות התפילה מכילה שבע מילים, ובהתאמה גם הנאסקס מחולקים לשלוש קבוצות, של שבעה כרכים כל אחד. במקור, לכל אחד מספרי הנאסקס היה מילה אחת מתוך התפילה ששימשה כשמו של הספר, ובכך בעצם סומן מקומו של הספר ביחס לשאר ספרי הנאסקס. רק כרבע מתוך תמליל הנאסקס שרד עד היום. התכנים באווסטה מחולקים באופן מקומי (אף על פי שסדרם של ספרי הנאסקס אינו כזה) אבל אלו אינם קבועים או קאנוניים. כמה מלומדים מעדיפים לסווג את התכנים בשתי קבוצות, האחת פולחנית והשנייה כוללת. הסיווג הבא מתואר על ידי ג'אן קלנס:

יסנה 28.1 (Bodleian MS J2)

היסנה

היסנה (מן המונח "יאזישן" שפירושו המילולי: "סגידה, קורבן"), היא האוסף הראשי של הפולחן, היא מכילה שבעים ושניים קטעים הקרויים "הא – יטי" או פשוט "הא". שבעים ושניים חוטי צמר טלאים בקושטי, הפתיל הקדוש שכרוך סביב מותני המאמין הזורואסטרי, מסמלים את אותם שבעים ושניים קטעי היסנה. החלק המרכזי ביותר של היסנה הוא הגאת'ות, כמו כן הוא הישן והקדוש ביותר מבין חלקי האווסטה, חיבורו מיוחס לזרתוסטרא עצמו. הגאת'ות מבחינה מבנית קטועות על ידי היסנה הפטאנגאטי ("שבע פרקי יסנה"), שמשלימים את הפרקים 35–42 ביסנה וכן גילם כגיל הגאת'ות, הם מכילים תפילות ומזמורים לכבוד האל הנעלה, אהורה מאזדה, המלאכים, אש, מים ואדמה. מבנה היסנה, אף על פי שנכתבה כסיפורת, אולי הייתה בעברה בעלת אותו משקל פואטי כמו הגאת'ות. בקרב כמה המלומדים רווחת השערה כי היסנה מייצגת את הנאסק העשרים ואחד (כלומר השביעי והכרך האחרון בקבוצה השלישית והאחרונה). שישה מספרי הנאסקס מהקבוצה הראשונה של הנאסקס, שהם פירוש לגאת'ות, יכולים אף הם להיות משיוכים ליסנה. היסנה, או היֶזשן, בראש ובראשונה שם, לא של ספר, אלא אם כי של טקס בו כל הספר מוקרא ומתבצע טקס פולחני הולם, על פי מסגרתו הרגילה, טקס זה חל אך ורק בבוקר.

ויספראד

ויספראד (פהלווי: Visperad; אווסטה: vīspe ratawō; פרסית: ویسپرد) הוא חיבור ארוך שנועד להוסיף לטקס היסנה ולקשטו.

ונדידאד

ונדידאד (פהלווי: Vendīdād או jud-dēw-dād; אווסטה: widaēwa-dāta; פרסית: وندیداد) הוא חיבור העוסק בשדים ובהתגוננות מפניהם.

ישת

היַשְת (פהלווי: yašt; אווסטה: yasna; פרסית: یشت) הוא חיבור המוקדש לישות אלוהית מסוימת בדת הזורואסטרית. כיום כל מאמין זורואסטרי יכול לומר את הישת בכל עת, להבדיל מן היסנה, המקדשת את כלל הישויות ויכולה להיאמר רק מפי כוהן זורואסטרי מוסמך. יש 21 ישתים שונים:

  • אהורא מזדא ישת
  • אמשא ספנדאן ישת
  • אַרְדְוַהישְת ישת
  • הוֹרְדאד ישת
  • אַבַּאן ישת
  • ח'ורשיד ישת
  • מַאהּ ישת
  • תישְתר ישת
  • גוֹש ישת (או: דְרוּאַסְפּ ישת)
  • מֵהְר ישת
  • סְרוש ישת
  • רַשְן ישת
  • פְראוַרְדין ישת
  • בהראם ישת
  • רַאם ישת
  • דֵין ישת
  • אַרְד ישת
  • אַשְתַאד ישת
  • זַמְיַאד ישת
  • הוֹם ישת
  • וַנַאנְד ישת

סי-רוזאג

סי-רוזאג (בפהלווי: Sīh-rōzag; בפרסית: سی‌روزه) הוא חיבור המורכב משני חלקים המוקדש לישויות האלוהיות של הדת הזורואסטרית. הוא משמש גם היום בטקסים זורואסטריים.

ח'ורדה אווסטה

הקובץ ח'ורדה אווסטה (בפרסית: خرده‌اوستا), "האווסטה הקטנה", כולל תפילות בעיקר תפילות הנאמרות על ידי המאמין בעצמו, בניגוד לתפילות הנאמרות מפי הכוהן המוסמך. בקובץ נכללים החיבורים הבאים:

  • חלקי מבוא מתוך היסנות השונות
  • תפילות שבח (פהלווי: Niyāyišn; פרסית: نیایش)
  • תפילות התואמות את מהלך היממה (פהלווי: Gāh; פרסית: گاه)
  • תפילות וברכות לנשמות המתים ולמועדים מיוחדים (פהלווי: Āfrinagān; פרסית: آفرینگان)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אווסטה בוויקישיתוף