תאוות בצע – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־08:22, 27 באוגוסט 2020

ערך זה עוסק בתשוקה לכסף רב. אם התכוונתם לסרט אילם בשם זה, ראו תאוות בצע (סרט).

תאוות בצע היא תשוקה עזה וכמיהה לכסף ועושר חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד משבעת החטאים של הנצרות הקתולית. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי-כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי בקבלת שוחד וטובות הנאה, למשל.

סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך מידאס מהמיתולוגיה היוונית, שביקש מדיוניסוס שכל מה שייגע בו יהפוך לזהב. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.

ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדיברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו גזל, גנבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי, א', י"ט; משלי, ט"ו, כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיה, ו', י"ג; ירמיה, ח', י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות, י"ח, כ"א). בספר שמואל א', פרק ח', פסוק ג' מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך.

אטימולוגיה

כאשר עברו מסחר חליפין לסחר באמצעות מטבעות, היו בוצעים (פורסים) לוח מתכת לפרוסות בגודל זהה, כל יחידה היא בצע או אם המתכת הייתה כסף הייתה היחידה הבודדת "בצע כסף".

משמעות המילה בצע לפי התרגומים ורש"י היא הנאת ממון, ואילו לפי אבן עזרא וספורנו - תועלת.

ראו גם

קישורים חיצוניים

שמואל חגי, יסודות מוסריים בהלכות והליכות המסחר, באתר דעת

@@ שורה 3: / שורה 3: @@
 '''תאוות בצע''' היא תשוקה עזה וכמיהה ל[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ו[[עושר]] חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד מ[[שבעת החטאים]] של ה[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]]. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי-כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי ב[[קבלת שוחד]] ו[[טובות הנאה]], למשל.
-סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך [[מידאס]] מ[[המיתולוגיה היוונית]], שביקש מ[[דיוניסוס]] שכל מה שייגע בו יהפוך ל[[זהב]]. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.
+סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך [[מידאס]] מ[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]], שביקש מ[[דיוניסוס]] שכל מה שייגע בו יהפוך ל[[זהב]]. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.
 ב[[יהדות]], הדיבר האחרון מ[[עשרת הדיברות]], [[לא תחמוד]], נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאיים, כמו [[גזל]], [[גנבה]], שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, [[ריבית]] וכדומה. בעל [[ספר משלי]] מגנה את התכונה כשלעצמה ({{תנ"ך|משלי|א|יט|קצר=כן}}; {{תנ"ך|משלי|טו|כז|קצר=כן}}), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם ({{תנך|ירמיה|ו|יג|קצר=כן}}; {{תנך|ירמיה|ח|י|קצר=כן}}). במקרא, [[יתרו]] יועץ ל[[משה]] למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע ({{תנ"ך|שמות|יח|כא|קצר=כן}}). ב{{תנ"ך|שמואל א|ח|ג}} מסופר על בניו של [[שמואל הנביא]], השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך.