סובלנות – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Smadar gonen (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
Smadar gonen (שיחה | תרומות)
הוספת הגדרה בסיסית
שורה 3: שורה 3:
הגדרה בסיסית
הגדרה בסיסית


סובלנות היא ערך שמתוך שיקול מוסרי בוחרים באיפוק כלפי עמדות, אמונות, פעולות, קבוצות או פרטים שלא מסכימים להם או שאינם מקובלים. חוסר הסכמה הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. הגדרת אדם כסובלני הוא כאשר הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). יכולת התערבות הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. טעמים ערכיים הם תנאי הכרחי למושג הסובלנות, כדי להבדיל מאיפוק מטעמים אחרים, או אדישות או תועלת. בחירה מודעת היא תנאי הכרחי למושג הסובלנות – כלומר בכוונה תחילה, כדי להבדיל מאדישות. ההימנעות מפעולה נגדית היא תנאי הכרחי. הסובלנות לפיכך היא עמדה פעילה ואינה מושג יחסי. {{הערה| מנוחין, ישי. (2005).'האם סובלנות נחוצה?' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס}} . הערכים עליהם מגוננת הסובלנות הם חירות וחופש בחירה שוויוני. סובלנות דורשת אכפתיות לרווחת הזולת. סובלנות היא בעיקר איפוק. לא להפעיל כוח שיש בידי הסמכות להפעיל כנגד ערכים ודעות והתנהגויות שאינם הולמים את ערכיה.
סובלנות היא ערך הנובע משיקול מוסרי שבו בוחרים באיפוק כלפי עמדות, אמונות, פעולות, קבוצות או פרטים שלא מסכימים להם או שאינם מקובלים. חוסר הסכמה הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. הגדרת אדם כסובלני הוא כאשר הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). יכולת התערבות הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. טעמים ערכיים הם תנאי הכרחי למושג הסובלנות, כדי להבדיל מאיפוק מטעמים אחרים, או אדישות או תועלת. בחירה מודעת היא תנאי הכרחי למושג הסובלנות – כלומר בכוונה תחילה, כדי להבדיל מאדישות. ההימנעות מפעולה נגדית היא תנאי הכרחי. הסובלנות לפיכך היא עמדה פעילה ואינה מושג יחסי. {{הערה| מנוחין, ישי. (2005).'האם סובלנות נחוצה?' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס}} . הערכים עליהם מגוננת הסובלנות הם חירות וחופש בחירה שוויוני. סובלנות דורשת אכפתיות לרווחת הזולת. סובלנות היא בעיקר איפוק. לא להפעיל כוח שיש בידי הסמכות להפעיל כנגד ערכים ודעות והתנהגויות שאינם הולמים את ערכיה.


סובלנות מתקיימת בשני מישורים: 1. חברה כלפי פרטיה שיש ביניהם פערים, בעיקר הבדלי מעמד. 2. חברה כלפי קבוצות אחרות ותרבויות שונות.
סובלנות מתקיימת בשני מישורים: 1. חברה כלפי פרטיה שיש ביניהם פערים, בעיקר הבדלי מעמד. 2. חברה כלפי קבוצות אחרות ותרבויות שונות.

גרסה מ־16:07, 2 בספטמבר 2020

צלב אנדרטת זיכרון יחד עם חנוכיה באוקספורד

סובלנות היא ערך מוסרי. סוֹבְלָנוּת היא קבלה והתייחסות בכבוד, בהבנה ובהיעדר אפליה כלפי השונים מבחינה חברתית, תרבותית או דתית, גם אם אינם מסכים עם הדעות, ההתנהגות או האמונות.

הגדרה בסיסית

סובלנות היא ערך הנובע משיקול מוסרי שבו בוחרים באיפוק כלפי עמדות, אמונות, פעולות, קבוצות או פרטים שלא מסכימים להם או שאינם מקובלים. חוסר הסכמה הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. הגדרת אדם כסובלני הוא כאשר הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). יכולת התערבות הוא תנאי הכרחי למושג הסובלנות. טעמים ערכיים הם תנאי הכרחי למושג הסובלנות, כדי להבדיל מאיפוק מטעמים אחרים, או אדישות או תועלת. בחירה מודעת היא תנאי הכרחי למושג הסובלנות – כלומר בכוונה תחילה, כדי להבדיל מאדישות. ההימנעות מפעולה נגדית היא תנאי הכרחי. הסובלנות לפיכך היא עמדה פעילה ואינה מושג יחסי. [1] . הערכים עליהם מגוננת הסובלנות הם חירות וחופש בחירה שוויוני. סובלנות דורשת אכפתיות לרווחת הזולת. סובלנות היא בעיקר איפוק. לא להפעיל כוח שיש בידי הסמכות להפעיל כנגד ערכים ודעות והתנהגויות שאינם הולמים את ערכיה.

סובלנות מתקיימת בשני מישורים: 1. חברה כלפי פרטיה שיש ביניהם פערים, בעיקר הבדלי מעמד. 2. חברה כלפי קבוצות אחרות ותרבויות שונות.

ישי מנוחין טוען שסובלנות ופלורליזם מתנגשים זה בזה. בפלורליזם מקבלים את האחר בלי שזה יגרום לסבל, כלומר באופן חיובי ועם הכרה בלגיטימיות של כל אחת מהעמדות במסגרת גבולות מוסכמים. מנוחין טוען לפיכך שהמונח סובלנות מיותר ועדיף להשתמש בפלורליזם דמוקרטי – כדי להכיר באזרחים שווים בעלי דוקטרינות דתיות ומוסריות סבירות. [2]

תנאים להחלטה ומשמעות הסובלנות

סובלנות מתקיימת רק כאשר יש ניגוד בין הסובלני למושא הסובלנות. לדוגמה, לא ניתן לומר שתושבת שאנגחאי מפגינה סובלנות כאשר אינה מתנגדת למגורי סינים בבניין מגוריה, ולא ניתן לומר שתושב שכונת מאה שערים שדעתו נוחה מהנחת תפילין בשכונתו הוא סובלני. לעומת זאת, תושבת שנגחאי או מאה שערים ייחשבו לסובלנים כאשר יגלו יחס דומה לפגאני בן טנגנייקה בנסיבות דומות.

תנאי נוסף להגדרת אדם כסובלני הוא היות הניגוד בינו לבין מושא הסובלנות מהותי. משום כך, הניגוד הוא בדרך כלל בולט לעין (כמו מין, צבע עור, מראה או לבוש) או לאוזן (לדוגמה, תפילות, שירה, דיבור בשפה זרה). סובלנות כלפי פרטים שוליים וגילוי אי-סובלנות כלפי ניגודים מהותיים אינו יכול להיחשב סובלנות.

תנאי שלישי להגדרת אדם כסובלני הוא היכולת שלו להיות סובלני. כלומר, שתהיה לו יכולת לבטא בהתנהגות, בדיבור או במעשה אי-סובלנות, כאשר הוא בוחר במודע לנהוג בסובלנות.

סובלנות, בחברה, בתרבות ובדת, פירושה הסכמה קבוצתית ואישית עם קיומו של האחר, מי שדעותיו והתנהגותו שונים משלנו, והימנעות מפגיעה בו עקב היותו שונה.

חלק חשוב מהדמוקרטיה הוא הבנת רוח האדם, ובפרט הידיעה כי בני האדם אינם עשוים מקשה אחת. יש ביניהם מתיחויות ויריבויות בצד חברות ושיתוף פעולה וכן יש בהם שילוב של מעלות וחולשות אנוש. מכאן נובע, שאין מנוס בפוליטיקה מריבוי גוונים, מפיוס בין יריבים, מפשרות בין גישות מנוגדות, משיווי משקל בין אינטרסים ומיצירת מחסומים נגד כוח גס ופיתויי השלטון.

דבריו של פריקלס משקפים את המתינות, את הפשרנות ואת הסובלנות המובנות מאליהן בכל תרבות דמוקרטית. הפתיחות והסובלנות באות לידי ביטוי בין היתר בקביעתו ש"אין אנו אוסרים את הישיבה בעירנו על שום איש".[דרוש מקור] דהיינו, אין מגרשים זרים ואין מגבילים את חופש פעולתם. אכן, הדמוקרטיה האמיתית היא חברה פתוחה גם כלפי חוץ; קשה לנהוג על פי עקרונות של חופש, סובלנות ופתיחות בתוך המדינה ובה בעת ליצור חיץ בלתי חדיר בינה לבין העולם החיצון.

סובלנות מקושרת בדרך כלל עם פתיחות כלפי האחר, נכונות לקבל את שונותו והסברה כי באותה שונות עשוי להיות טמון ערך שמגלה הסובלנות עשוי לצאת נשכר ממנו. תרבויות סובלניות יותר הן בדרך כלל אלו שיש להן קשרים ויחסי גומלין עם תרבויות אחרות, ומבנה תרבותי פנימי היררכי פחות ובעל ניעות חברתית (מוביליות) גבוהה יותר. לרוב, מידת הסובלנות של חברה קשורה להיקף קשרי הסחר שיש לה עם תרבויות אחרות ולמידת הבידוד הפיזי והתרבותי של החברה.

גורמים התורמים להיעדר סובלנות הם סגירות, מבנה תרבותי היררכי, ניעות חברתית נמוכה יותר וקשרי סחר ותרבות דלים עם תרבויות אחרות. אחד הגורמים הנפוצים לאי–סובלנות הוא דוגמטיזם דתי, הרואה בדת הספציפית את האמת היחידה שאין בלתה, ודוחה אופני חיים אחרים כבלתי קבילים. היעדר סובלנות נפוץ גם בחברות אחרות שבהן נפוצה התפיסה כי השלטון או השליטים מחזיקים באמת מוחלטת כלשהי ודוחים גרסאות אחרות של האמת.

אביעזר רביצקי מציין את ה"סובלנות" כגורם התומך ב"חופש הביטוי"[3]

באסלאם

האסלאם קרא לסובלנות גם עם הלא מוסלמים, וקרא לחיי דו קיום ושלום וידידות ללא קשר לאמונתם, צבע עורם או מוצאם. וזה בא לידי ביטוי בכמה צורות.

סובלנות המוסלמי כלפי המוסלמי

פסוקי הקוראן המבורך ואמירות הנביא קוראים להתנהג בסובלנות וסלחנות, ואי השבת רעה תחת רעה, ועל זה יש תגמול מאללה, לדוגמה:

  1.  הנביא אמר "אללה לא יוסיף לעבד תמורת סלחנותו אלא יוקרה".
  2. אללה אמר בפסוק 34 בסורת פוסילאת (פרק 41: האותות המבוארים) "תשיב טובה תחת רעה, ואז ייהפך אויבך לידיד מקורב לך ואיש האמונים שלך".
  3. אללה אמר בפסוק 134 בסורת אל עמראן (פרק 3: בית עמרם) "הסולחים לאנשים כי אללה אוהב את המיטיבים".

סובלנות המוסלמי כלפי הלא מוסלמי

הקוראן המבורך קבע יסודות להתייחסות ללא מוסלמים, ומהם:

  1. לנהוג בחסד, צדק, וסובלנות, אם אינם אויבים לאסלאם.
  2. אסר האסלאם את המלחמה בלא מוסלמים, כל עוד הם אינם תוקפים את המוסלמים או ארצות האסלאם. הנביא אמר "ומי שהורג בעל ברית, לא יריח את ריח גן העדן".
  3. הקוראן ציווה שהוויכוח עם "עמי הספר" (היהודים והנוצרים) יהיה בטוב, והתיר להתחתן עם בנותיהם.
  4. האסלאם ציווה לכבד את ההורים ולעשות איתם טוב, אפילו אם ינסו למנוע מילדיהם להתאסלם. אללה אמר בפסוק 15 מסורת לוקמאן (פרק 31: לוקמאן) "אך אם יתאמצו לאלץ אותך לצרף לי שותפים (לעבוד אלילים) אשר אינך יודע עליהם דבר, אל תשמע בקולם, אך בכל זאת התנהג אליהם בהגינות בעולם הזה, והמשך ללכת בדרך של הצדיקים, בסוף כולכם תשובו אלי ואני אספר לכם מה הייתם עושים".
  5. האסלאם מכבד את חופש הפולחן, האדם חופשי להתאסלם או לא. אללה אמר בפסוק 256 מסורת אלבקרה (פרק 2: הפרה) "אין דת בכפייה".


סובלנות לחוסר סובלנות

וואלצר, קארל פופר[4] וג'ון רולס[5] דנו בפרדוקס הסובלנות לחוסר סובלנות. וואלצר תהה "האם עלינו לסבול את הלא הסובלני?"

הוא מציין כי מרבית הדתות הנהנות מסובלנות, לא סובלניות עצמן, לפחות במובנים מסוימים[6].

רולס טוען כי יש לסבול זרם לא סובלני בחברה סובלנית אלא אם כן הזרם מאיים ישירות על ביטחון החברה.

הוא קושר עקרון זה ליציבות החברה הסובלנית, בה חברי זרם לא סובלני בחברה סובלנית, ירכשו לאורך זמן את הסובלנות של החברה הרחבה יותר.

פרדוקס הסובלנות

פרדוקס הסובלנות, או הפרדוקס גבולות הסובלנות, הוא פרדוקס לוגי בתורת ההחלטות.

הפרדוקס קובע שאם חברה סובלנית ללא גבולות, בסופו היכולת לסובלנות מנוצלת או מושמדת על ידי הלא סובלנים.

לראשונה הפרדוקס בא לידי ביטוי על ידי קארל פופר בשנת 1945, הוא תיאר זאת כרעיון פרדוקסאלי לכאורה, כי "כדי לקיים חברה סובלנית, החברה חייבת להיות בלתי סובלנית לחוסר סובלנות.

מה שבתורו שוחק את גבולות ההגדרת הסובלנות"[7].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מנוחין, ישי. (2005).'האם סובלנות נחוצה?' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס
  2. ^ מנוחין, ישי. (2005).'האם סובלנות נחוצה?' בתוך "האם סובלנות תנצח? חינוך מוסרי בעולם מגוון". עורכים: מנוחין, י. וי. יובל. ירושלים: מכון שפינוזה ומאגנס
  3. ^ "שאלת הסובלנות במסורת היהודית" קרן תל"י
  4. ^ Karl Popper, The Open Society and its Enemies, 2012-12-06, עמ' Vol. 1, Notes to the Chapters: Ch. 7, Note 4. doi: 10.4324/9780203820377
  5. ^ John RAWLS, A Theory of Justice: Original Edition, Harvard University Press, 1971, עמ' p. 216., ISBN 978-0-674-01772-6. (באנגלית)
  6. ^ Walzer, Michael., On toleration, New Haven: Yale University Press, 1997, ISBN 0-585-34880-4
  7. ^ Rainer Forst, The Stanford Encyclopedia of Philosophy, Fall 2017, Metaphysics Research Lab, Stanford University, 2017(הקישור אינו פעיל)