הידרופוניקה – הבדלי גרסאות
מבני הנביאים (שיחה | תרומות) הוספת הדיון על ברכה על צמחי מים, עריכה |
|||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
==בהלכה== |
==בהלכה== |
||
ישנם [[פוסקים]] הסבורים כי על צמחים הגדלים במים אי אפשר לברך [[בורא פרי האדמה]], כיוון שאינם גדלים באדמה ולכן הברכה עליהם היא [[שהכל]]{{הערה| שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב. וחולק עליו האור לציון ב יד יג. |
ישנם [[פוסקים]] הסבורים כי על צמחים הגדלים במים אי אפשר לברך [[בורא פרי האדמה]], כיוון שאינם גדלים באדמה ולכן הברכה עליהם היא [[שהכל]]{{הערה| שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב. וחולק עליו האור לציון ב יד יג.}}. |
||
==ראו גם== |
==ראו גם== |
||
*[[חקלאות ימית]] |
*[[חקלאות ימית]] |
||
גרסה מ־12:48, 4 בספטמבר 2020
הידרופּוניקה היא גידול צמחים במצע מנותק ללא שימוש בהזנה דרך אדמה דשנה. קיימות מספר שיטות לעשות זאת.
היסטוריה
הפרסום המוקדם ביותר המוכר לנו על גידול צמחים שלא באדמה הוא הספר Sylva Sylvarum ("היסטוריה טבעית") של פרנסיס בייקון שיצא לאור בשנת 1627, שנה אחרי מות המחבר. הספר עורר מחקר רב בגידול צמחים במים. בשנת 1699, פרסם ג'ון וודוורד תיאור של נסיונותיו בגידול נענע קרחת במים וציין שצמחים במים פחות נקיים התפתחו יותר מצמחים שגדלו במים מזוקקים. רשימה של תשעה מרכיבים הנדרשים לגידולים במים הייתה קיימת לפחות משנת 1842. וילהלם קנופ ויוליוס פון סאקס, בוטנאים גרמנים, ערכו בשנים 1859–1875 ניסויים שקבעו כללים מקובלים לגידול צמחים ללא קרקע. בשנת 1929 החל ויליאם פרדריק גיריקה, מאוניברסיטת ברקלי להפיץ את הרעיון של שימוש בגידול צמחים בתערובת ייעודית בחקלאות. הוא גידל בחצר ביתו עגבניות בגובה 7.5 מטר בתוך תמיסות. תחילה הוא קרא לשיטה "aquaculture", אולם לאחר שהתברר לו שהמילה כבר בשימוש במשמעות אחרת הוא עבר בשנת 1937 להשתמש במונח "הידרופוניקה". במהלך מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בהידרופוניקה באי וייק ובפיליפינים במקומות שבהם לא הייתה קרקע מתאימה לגידול ירקות[1].
עקרון פעולה
חוקרים של חילוף החומרים בצמחים גילו כי החומרים המזינים שצמחים סופגים הם יונים פשוטים במים. בתנאים טבעיים, האדמה היא בעצם מאגר החומרים המזינים, אך האדמה עצמה אינה חיונית לגידול הצמחים. בעזרת השורשים, הצמחים יכולים לספוג את החומרים המזינים שבאדמה כשהם מומסים במים. כאשר החומרים המזינים הדרושים לצמח מוספים באופן מלאכותי למי ההשקיה של הצמח, הצמח אינו זקוק למצע אדמה עשיר כדי להתקיים.
ניתן לגדל כמעט כל צומח בעזרת הידרופוניקה, אך צמחים מסוימים מתאימים לכך יותר מאחרים.
שימושים
ישנם שני שימושים עיקריים להידרופוניקה. ראשית, היא מאפשרת ליצור סביבה מבוקרת לגידול צמחים, ובכך מסירה משתנים רבים מניסויים מדעיים. שנית, מיני צמחים רבים מניבים יותר תפוקה בפחות זמן, ולעיתים באיכות יותר גבוהה; בכך הופכת ההידרופוניקה לכלי רווחי עבור החקלאים בתנאים כלכליים וסביבתיים שונים. כשמשתמשים בהידרופוניקה אין מחלות הבאות מן הקרקע, צמחי בר שיש לחסל, או אדמה שיש לעבד. ניתן לגדל צמחים בצפיפות רבה, ובכך לחסוך שטח (ניתן אפילו לגדל צמחים במספר קומות). ההידרופוניקה גם חסכונית במים, אם המכלים בהם גדלים הצמחים משתמשים במערכת מים סגורה הממחזרת מים. מערכות מעין אלה צורכות כמות מים מזערית לעומת חקלאות מסורתית.
מעבר לכך, מערכות הידרופוניות משמשות לעיתים כפתרון לגינון אנכי, כאשר ישנו צורך לגדל צמחים זה מעל זה.
יתרונות וחסרונות
יתרונות
להלן חלק מהסיבות לכך ששיטת הגידול ההידרופונית מתחילה להיות בשימוש נרחב לצורכי ייצור מזון ברחבי העולם:
- אין צורך באדמה
- המים נשארים במערכת וניתן לעשות בהם שימוש חוזר - חיסכון משמעותי במים.
- ניתן לשלוט ברמות התזונה והדישון - עלויות דישון נמוכות יותר.
- אין זיהום אקולוגי וסביבתי בגלל המערכת המבוקרת.
- תשואות יציבות וגבוהות
- טיפול במזיקים ומחלות פשוט יותר בהשוואה לגידול באדמה בגלל ניידות של המכל.
- ללא נזקים מחומרי הדברה מסוכנים.
חסרונות
- מערכות גידול הידרופוניות רגישות להפסקת חשמל. המשאבות שמספקות את הפתרון התזונתי לצמחים צריכות להיות מופעלות. בזמן הפסקת חשמל ישנה סכנה של יבוש מהיר של שורשי הצמחים.
- הוצאה ראשונית גבוהה בהשוואה לגידול באדמה.
בישראל
בשנים 1939-1940 הביא זליג סוסקין את ההידרופוניקה של גיריקה לארץ ישראל בשתי תחנות ניסיונות בנהריה ולחוף ים המלח[2]. בשנת 1945 הקים סוסקין מכון להידרופוניקה בארץ ישראל בחסות מסדר בני ציון[1]. בשנת 1951 נעשה שימוש בהידרופוניקה ביישובים דתיים שנמנעו מעבודות בקרקע בגלל שנת השמיטה[3]. בשנת 1955 התקין סוסקין תחנה הידרופונית בחצר הגימנסיה העברית רחביה[4]. במאי 1957 נוסדה בקיבוץ חפץ חיים האגודה הישראלית להידרופוניקה[5].
בישיבת צביה באילת יש חממות של גידולים הידרופוניים. בכפר הנוער החקלאי בן שמן, מגדלים התלמידים חסה, בצל ירוק, נענע ופטרוזיליה על מצע מים במנותק מקרקע. בכפר הנוער ע"ש ב.צ. מוסינזון מגדלים התלמידים תות שדה ורוזמרין על קירות וגגות בית הספר[6].
כיום מגדלים בישראל מינים שונים של גידולים בשיטת ההידרופּוניקה, ובהם עלים מסוגים שונים, סוגים שונים של חסות, ונבטים.
בהלכה
ישנם פוסקים הסבורים כי על צמחים הגדלים במים אי אפשר לברך בורא פרי האדמה, כיוון שאינם גדלים באדמה ולכן הברכה עליהם היא שהכל[7].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 צמחים בלי קרקע - על גגות ואדמת טרשים, המשקיף, 26 באוגוסט 1945
- ^ גידולי ירקות בלי אדמה, הַבֹּקֶר, 9 במאי 1941
- ^ אין הצדקה למגבית נפרדת של הדתיים, על המשמר, 28 בדצמבר 1951
- ^ תחנת "הידרופוניקה" בירושלים לגידול ירקות ללא אדמה, למרחב, 13 ביולי 1955
- ^ נוסדה האגודה להידרופוניקס, חרות, 12 במאי 1957
א. זית, גידולי מים - עזרה לשנת השמיטה, שערים, 18 בנובמבר 1951 - ^ נועם (דבול) דביר, חקלאות 2018:מחשב להשקיה ותותים על הקיר, באתר ישראל היום, 18 מאי 2018
- ^ שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן יב. וחולק עליו האור לציון ב יד יג.
