יחסי החוץ של הולנד – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ ביטול גרסה 29227586 של 2A02:14F:0:47AD:E32:4A12:3B38:C88 (שיחה) הרעיון זה לא לעשות קופי-פייסט ל-70% מהערך, אתה יכול לצמצם אותו ל3-4 שורות וגם ככה יש קישור לערך מורחב
תגיות: ביטול שוחזרה
שורה 104: שורה 104:


===הממלכה המאוחדת===
===הממלכה המאוחדת===
{{ערך מורחב|יחסי הולנד-הממלכה המאוחדת}}
'''יחסי [[הולנד]]–[[הממלכה המאוחדת]]''', הן [[דיפלומטיה|יחסי החוץ]] בין הולנד לבריטניה, ובין שתי המדינות מתקיימים קשרים פוליטיים וכלכליים חזקים.{{הערה|שם=autogenerated2|{{Cite web|url=http://ukinnl.fco.gov.uk/en/about-us/|title=British Embassy The Hague - GOV.UK|accessdate=18 May 2016}}}}
'''יחסי [[הולנד]]–[[הממלכה המאוחדת]]''', הן [[דיפלומטיה|יחסי החוץ]] בין הולנד לבריטניה, ובין שתי המדינות מתקיימים קשרים פוליטיים וכלכליים חזקים.{{הערה|שם=autogenerated2|{{Cite web|url=http://ukinnl.fco.gov.uk/en/about-us/|title=British Embassy The Hague - GOV.UK|accessdate=18 May 2016}}}}


שורה 151: שורה 150:


מכון הולנד באתונה נפתח בשנת [[1984]], והוא אחד מ-17 מכונים ארכאולוגיים זרים באתונה.
מכון הולנד באתונה נפתח בשנת [[1984]], והוא אחד מ-17 מכונים ארכאולוגיים זרים באתונה.

===לוקסמבורג===
{{ערך מורחב|יחסי הולנד-לוקסמבורג}}
בין '''[[הולנד|ממלכת הולנד]]''' לבין '''[[לוקסמבורג|הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג]]''' מתקיימים [[יחסים דיפלומטיים]] מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות ב[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]] וב[[נאט"ו]].

באזור הולנד ובלגיה של היום, חיו לפני כאלפיים שנה שבטים [[קלטים]] ו[[גאלים]]. בשנת [[57 לפנה"ס]] הרחיב [[יוליוס קיסר]] את כיבושי [[האימפריה הרומית]] והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר [[יוליאנוס]] את גאליה-בלגיקה ל[[פרנקים]]. במאה השביעית הומרה דתם של תושבי המקום ל[[נצרות]], ובמהלך ימי הביניים נשלטה בלגיה יחד עם שאר [[ארצות השפלה]] בידי ממלכות סמוכות שונות.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של המדינות באזור, תחת שליטתו של הדוכס לבית [[דוכסות בורגונדיה|בורגון]] הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות [[איפר]], [[ברוז']] ו[[חנט]] שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה [[אנטוורפן]] לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי [[ספרד]] [[בית הבסבורג|ההבסבורגית]], ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.

בשנת [[1568]] פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "[[מלחמת שמונים השנים|מרד ארצות השפלה]]". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ו[[לוקסמבורג]] נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כ[[ארצות השפלה הדרומיות]] או [[ארצות השפלה הספרדיות]]. במסגרת [[חוזה אוטרכט]] ([[1713]]), שסיים את [[מלחמת הירושה הספרדית]], עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי [[אוסטריה]]. בעקבות [[המהפכה הצרפתית]] פלשו הצרפתים לאזור, ובשנת [[1794]] כבשו את [[ארצות השפלה האוסטריות]]. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות [[התנועה הלאומית הפלמית]], שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים. בשנת [[1795]] הוקמה [[הרפובליקה הבטאווית]], אשר נכבשה זמן קצר לאחר מכן על ידי צרפת, ובשנת [[1806]] הפכה על ידי [[נפוליאון]] ל[[ממלכת הולנד הנפוליאונית|ממלכת הולנד]] אשר התקיימה עד לשנת [[1810]].

ב[[קונגרס וינה]], אחרי תבוסת [[נפוליון]] בשנת [[1815]], האזור ניתן לשליטת [[וילם הראשון, מלך הולנד]] כ[[הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה]], ושטחי לוקסמבורג היו תחת שלטונו ב[[אוניה פרסונלית]]. כעבור 15 שנה, בשנת [[1830]], התרחשה [[המהפכה הבלגית]]: המחוזות הדרומיים ([[נצרות קתולית|הקתולים]]) של ארצות השפלה מרדו בשלטון [[הולנד|ההולנדי]] ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטי]]. הם זכו בעצמאות, והקימו את [[ממלכת בלגיה]], שכללה כשני שלישים של [[הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג]].

בשנת [[1867]] הציעה הממשלה הצרפתית לו[[וילם השלישי, מלך הולנד]] סכום של חמישה מיליון [[גילדן הולנדי]] בתמורה ללוקסמבורג, בהנחה שביסמרק יכבד את חלקו בהסכם שסוכם קודם [[מלחמת אוסטריה–פרוסיה]]. כיוון שהיה מצוי בבעיות [[כלכלה|כלכליות]], וילם קיבל את ההצעה ב-[[23 במרץ]] [[1867]], אך הצרפתים הופתעו כאשר התברר להם כי ביסמרק לא מתכוון לכבד את ההסכם. ביסמרק איחד את רוב גרמניה הצפונית תחת הכתר הפרוסי, ואף הגיע בחשאי להסכמים עם המדינות הדרומיות ב-[[10 באוקטובר]]. ביסמרק חזר בו מההסכמה שנתן ל[[נפוליאון השלישי]] בביאריץ ואיים לפתוח ב[[מלחמה]], לאחר שנדחף לכך על ידי [[עיתון|עיתונים]] לאומניים בצפון גרמניה{{הערה|שם=Fyffe (1895), ch. XXIV|1=Fyffe (1895), ch. XXIV}}.

מספר [[שר]]ים ממדינות אחרות מיהרו להציע הצעות פשרה על מנת למנוע את פתיחת המלחמה, שהייתה עשויה לגרור לתוכה את ארצותיהם. שר החוץ של אוסטריה, הרוזן בויסט, הציע להעביר את לוקסמבורג לבלגיה הנייטרלית, ובתמורה לכך צרפת תתפשר עם בלגיה מבחינה טריטוריאלית. אולם, המלך [[לאופולד השני, מלך הבלגים]] סירב לוותר על אדמותיו, ובכך דחה את הצעתו של בויסט{{הערה|שם=Fyffe (1895), ch. XXIV}}.

נפוליאון שאף לסגת מתוכניותיו לאור הכעס שהתעורר בקרב הציבור הגרמני ולאור המבוי הסתום שאליו הגיעו הצדדים; כמו כן, הוא לא רצה להיראות בפני ה[[מעצמה|מעצמות]] כאחד שדוגל במדיניות של התפשטות טריטוריאלית. מסיבה זו דרישתו היחידה של נפוליאון הייתה שפרוסיה תסיג את חייליה מלוקסמבורג, ואיים לפתוח במלחמה אם היא לא תעשה זאת. על מנת להימנע ממצב זה ה[[צאר]] הרוסי [[אלכסנדר השני, קיסר רוסיה|אלכסנדר השני]] קרא לעריכתה של ועידה בינלאומית ב[[לונדון]]{{הערה|שם=Fyffe (1895), ch. XXIV}}. לבסוף נחתם [[הסכם לונדון (1867)|הסכם לונדון]], ובו נקבע כי לוקסמבורג תהיה נייטרלית, ותישאר באוניה פרסונלית עם הולנד.

בשנת [[1890]] מת [[וילם השלישי, מלך הולנד]], ובתו [[וילהלמינה, מלכת הולנד]] עלתה לשלטון במקומו ב[[הולנד]]. אמנם בלוקסמבורג שנהג בה [[החוק הסאלי]] לא יכלה וילהלמינה לעלות לשלטון, ובשל כך עלה לשלטון [[אדולף, הדוכס הגדול של לוקסמבורג|אדולף, דוכס נסאו]], ובוטלה ה[[אוניה פרסונלית]] עם הולנד.

בשנת [[1914]] פלשו הגרמנים ללוקסמבורג וכבשו אותה יחד עם [[בלגיה]], אולם הולנד נותרה נייטרלית, ואף קיבלה לאחר תבוסת [[גרמניה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה|מלחמה]] את [[וילהלם השני, קיסר גרמניה]].

בשנת [[1940]] נכבשו שתי המדינות על ידי גרמניה במהלך [[המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה]], ונותרו תחת כיבוש גרמני עד לשנת [[1944]] (לוקסמבורג) ו-[[1945]] (הולנד).

לאחר המלחמה הצטרפו לוקסמבורג והולנד ל[[נאט"ו]], ובשנת [[1958]] הקימו יחד עם [[בלגיה]] את [[בנלוקס]], שהיוותה את הבסיס שעליו קם מאוחר יותר [[האיחוד האירופי]]. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים ותרבותיים. מכיוון ששתי המדינות חתומות על [[אמנת שנגן]], המעבר בין הגבולות חופשי ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

לוקסמבורג מחזיקה בהולנד שגרירות ב[[האג]], ו-3 קונסוליות ב[[אמסטרדם]], [[מאסטריכט]] ו[[רוטרדם]]. מאידך, הולנד מחזיקה בלוקסמבורג רק שגרירות ב[[לוקסמבורג (עיר)|לוקסמבורג]]
{{הערה|[https://www.embassypages.com/missions/embassy1287/ אתר על יחסי מדינות]}}.


==יחסים עם אמריקה==
==יחסים עם אמריקה==

גרסה מ־19:23, 17 בספטמבר 2020

יחסי החוץ של הולנד (בהולנדית: Nederlandse buitenlandse betrekkingen) הם היחסים הבינלאומיים של הולנד עם מדינות העולם. הולנד מנהלת יחסים עם 185 מדינות ברחבי העולם, ויחסי חוץ טובים בסך הכל. להולנד סכסוך מתמשך עם פורטוגל מאז מלחמת הולנד–פורטוגל (אך כיום היחסים השתפרו משמעותית).

הולנד חברה בברית נאט"ו ובהאיחוד האירופי.

יחסים עם אירופה

אוסטריה

ערך מורחב – יחסי אוסטריה–הולנד

היחסים שבין רפובליקת אוסטריה לבין ממלכת הולנד הם יחסים היסטוריים שראשיתם עת שלט בית הבסבורג הן בשטחי אוסטריה והן בשטחי הולנד.

כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.

היסטוריה

בשנת 1482 מתה מארי, דוכסית בורגונדיה, ובנה פיליפ, ארכידוכס אוסטריה מבית הבסבורג ירש את ארצות השפלה הבורגונדיות. בשנת 1482 פרץ המרד הפלמי נגד מקסימיליאן מאוסטריה שנמשך עד לשנת 1491, ובשנת 1483 הסתיימה מלחמת האזרחים השנייה באוטרכט. בשנת 1506 מת פיליפ במפתיע, ובנו בן השש קרל, ארכידוכס אוסטריה ירש את ארצות השפלה. סבו מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שילב את ארצות השפלה הבורגונדיות בתוך המעגל הבורגונדיני, ולאחר מכן השטחים הללו זכו באוטונומיה מסוימת. בשנת 1515 רכש קרל את האדמות של אוברייסל ואת בישופות אוטרכט, וכן סיפח את פריזלנד מגאורג, דוכס סקסוניה, ובכך הוסיף לנחלותיו את חרונינגן וחלרה. בשנת 1548 ארגן קרל את שבעה-עשר המחוזות באמנת בורגונדיה, לפיו האחוזות הקיסריות מיוצגות בדיאט הקיסרי באאוגסבורג, ובשנת 1549 ניתנה בעקבותיה הסנקציה הפרגמטית של 1549, שהגדירה את שבעה-עשר המחוזות כישות נפרדת מן האימפריה ומן צרפת.

אחרי שוויתר קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה על כיסאו בשנת 1556, נחלותיו התחלקו בין בנו, פליפה השני, מלך ספרד, לבין אחיו, פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. שבעה-עשר המחוזות נפלו בחלקו של פליפה. סכסוכים בין פליפה השני, שהיה קתולי אדוק, לבין נתיניו ההולנדים הובילו למרד הידוע כיום בשם מלחמת שמונים השנה. שבעת המחוזות הצפוניים זכו בעצמאות כרפובליקה בשם איחוד שבעת המחוזות.

הרפובליקה ההולנדית לחמה לצד ממלכת הבסבורג האוסטרית במלחמת תשע השנים, מלחמת הירושה הספרדית, מלחמת הירושה האוסטרית ובמהלך המלחמות הנפוליאוניות, ולאחר הניצחון של כוחות הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית, הוקמה הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה בראשותו של וילם הראשון, מלך הולנד.

אחרי תבוסת נפוליאון ב-1815, קיבלה הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה את השליטה על האזור שכולל היום את הולנד, בלגיה ולוקסמבורג, אבל כעבור 15 שנה בלבד התחוללה המהפכה הבלגית - החלק הדרומי של הממלכה המאוחדת (שהיה בעבר "ארצות השפלה הדרומיות") התקומם כנגד השלטון ההולנדי והכריז על עצמאותו כבלגיה. בתחילה לא הכירה האימפריה האוסטרית בעצמאותה של בלגיה, אולם לאחר שנחתם הסכם לונדון בשנת 1839, הכירה אוסטריה בבלגיה ושלחה אליה את השגריר מוריץ פון דיטריכשטיין.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה הולנד על ידי גרמניה הנאצית, שכללה בתוכה את אוסטריה, שסופחה בשנת 1938 בעקבות האנשלוס.

בשנת 1946 כוננו המדינות את היחסים מחדש, ובמהלך השנים הצטרפו שתי המדינות לקהילה האירופית, שהפכה לאחר מכן לאיחוד האירופי. מכיוון ששתי המדינות חברות כיום באיחוד האירופי וחתומות על הסכם שנגן, הגבולות פתוחים בין המדינות, ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

בלגיה

ערך מורחב – יחסי בלגיה–הולנד

בין ממלכת בלגיה לבין ממלכת הולנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

באזור הולנד ובלגיה של היום, חיו לפני כאלפיים שנה שבטים קלטים וגאלים. בשנת 57 לפנה"ס הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר יוליאנוס את גאליה-בלגיקה לפרנקים. במאה השביעית הומרה דתם של תושבי המקום לנצרות, ובמהלך ימי הביניים נשלטה בלגיה יחד עם שאר ארצות השפלה בידי ממלכות סמוכות שונות.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה, תחת שליטתו של הדוכס לבית בורגון הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים.

בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "מרד ארצות השפלה". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כארצות השפלה הדרומיות או ארצות השפלה הספרדיות. במסגרת חוזה אוטרכט (1713), שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי אוסטריה. בעקבות המהפכה הצרפתית פלשו הצרפתים לאזור, ובשנת 1794 כבשו את ארצות השפלה האוסטריות. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות התנועה הלאומית הפלמית, שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים. בשנת 1795 הוקמה הרפובליקה הבטאווית, אשר נכבשה זמן קצר לאחר מכן על ידי צרפת. בשנת 1806 הפך נפוליאון את הרפובליקה לממלכה בשם ממלכת הולנד, וב-1810 סיפח אותה ישירות לצרפת.

בקונגרס וינה, אחרי תבוסת נפוליון בשנת 1815, האזור ניתן לשליטת וילם הראשון, מלך הולנד כהממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, אך כעבור 15 שנה, בשנת 1830, התרחשה המהפכה הבלגית: המחוזות הדרומיים (הקתולים) של ארצות השפלה מרדו בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. הם זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכתם הנפרדת תוך כדי אימוץ השם הרומי של האזור בלגיקה/בלגיה. הבלגים שאפו להקים ממלכה עצמאית ופנו למלך צרפת בבקשה להכתיר את בנו למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד לבית סאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). ב-21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד כלאופולד הראשון, מלך הבלגים, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

בשנת 1839 נחתם הסכם לונדון, ובו הכירה הולנד בעצמאות בלגיה, והמעצמות ערבו לשלום בלגיה ולנייטרליות שלה.

בשנת 1914 פלשו הגרמנים לבלגיה, ובעקבות כך הצטרפה בריטניה למלחמת העולם הראשונה, אולם הולנד נותרה נייטרלית, ואף קלטה מאות אלפי פליטים בלגים, אשר חלקם הגדול חזר מאוחר יותר לבלגיה, אולם כמה רבבות נשארו בהולנד.

בשנת 1940 נכבשו שתי המדינות על ידי גרמניה במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, ונותרו תחת כיבוש גרמני עד לשנת 1944 (בלגיה) ו-1945 (הולנד). בדצמבר 1944 התחולל בשטחי בלגיה הקרב על הבליטה, שבו ניסו הגרמנים להתקדם לעבר אנטוורפן מחדש, אך נבלמו על ידי בעלות הברית.

לאחר המלחמה הצטרפו בלגיה והולנד לנאט"ו ולאיחוד האירופי. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים, מינהליים ואישיים.

כיום מתגוררים בבלגיה כ-11,000 הולנדים, ואילו 35,000 בלגים מתגוררים בהולנד.

גרמניה

ערך מורחב – יחסי גרמניה–הולנד

בין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה לבין ממלכת הולנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים, ואף שיתוף פעולה בנושאים שונים. כמו כן השתיים חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו.

היחסים בין הולנד לקיסרות הגרמנית כוננו לאחר הקמת הקיסרות בשנת 1871. במהלך מלחמת העולם הראשונה שמרה גרמניה על הנייטרליות של הולנד, וכך נשמרו היחסים בין המדינות. לאחר תבוסת גרמניה בסוף המלחמה ומהפכת נובמבר, ברח וילהלם השני, קיסר גרמניה והשתקע בהולנד.

במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה הולנד לאחר קרב קצר, והייתה תחת כיבוש גרמני עד סוף המלחמה. ניסיון של בעלות הברית לכבוש את הגשר מעל הריין בארנהם נכשל, וגרם נזק והרס רב בעיר.

בשנים הראשונות לאחר המלחמה ניסתה הולנד שוב ושוב להגדיל את שטחה באמצעות סיפוח שטחים מגרמניה, על פי תוכנית באקר-סכוט. ארצות הברית שללה את התוכניות רחבות ההיקף (סיפוח עמוק שכלל את העיר קלן, ופינוי השטח כולו מגרמנים, מלבד דוברי גרמנית תחתית, הקרובה להולנדית), אך בוועידת לונדון שהתקיימה ב-1949 הורשתה הולנד לספח שטחים בקנה-מידה קטן יותר. כמעט כל השטח שסופח הוחזר לגרמניה ב-1963. במבצע הצבעוני השחור שתכנן ב-1945 שר המשפטים ההולנדי, גורשו באישון ליל כ-3,700 גרמנים תושבי הולנד, כ-15% מהאוכלוסייה הגרמנית. התוכנית המקורית כללה את גירוש כל הגרמנים, אך הגירוש הופסק בעקבות התערבות בעלות הברית, שביקשו לעצור את זרם הפליטים שחזר לגרמניה. הצבא הבריטי בגרמניה הגיב בחריפות למבצע הצבעוני השחור, וגירש כ-100,000 הולנדים מגרמניה להולנד.

לאחר המלחמה הצטרפו גרמניה (כגרמניה המערבית) והולנד לנאט"ו ולאיחוד האירופי. כיום היחסים בין שתי המדינות מוגדרים "מצוינים", ונהנים מקשרים פוליטיים, כלכליים, חברתיים, תרבותיים, מינהליים ואישיים.

כיום מתגוררים בגרמניה כ-164,000 הולנדים.

גרמניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הולנד. הסחר ההדדי מהווה בין 20 ל-30% מהתל"ג ההולנדי. היבוא (בעיקר מוצרים תעשייתיים) והיצוא (בחלקו מוצרים תעשייתיים, ובחלקו מוצרי אנרגיה ומוצרים חקלאיים) לגרמניה עומד על 19–24%, ונורדריין-וסטפאליה היא שוק היצוא החשוב ביותר עבור הולנד.

לעומת זאת, השפעתה של הולנד על סחר החוץ הגרמני, היא יותר קטנה, ומהווה 6% מהיצוא הגרמני ו-8.5% מהיבוא הגרמני.

נתונים אלה היו בירידה מ-1993 עד 2005, גם בגלל התגברות הסחר עם סין, וגם בשל מיקור חוץ של הייצור בשל התפתחויות השכר. שתי המדינות נותרו חשובות כמדינות מעבר אחת לשנייה, הולנד בשל הנמל החשוב שלה - נמל רוטרדם, וגרמניה בשל קשרי התחבורה הטובים שלה עם דרום ומזרח אירופה[1].

גרמניה מחזיקה בהאג, את לשכת המסחר ההולנדית-גרמנית כסניף של לשכת המסחר.

גרמניה מחזיקה בהולנד שגרירות בהאג, ו-9 קונסוליות באמסטרדם, ארנהם, איינדהובן, אנסחדה, חרונינגן, ליוורדן, מאסטריכט, מידלבורך ורוטרדם. מאידך, הולנד מחזיקה בגרמניה שגרירות בברלין, ו-15 קונסוליות בברלין, אאכן, ברמן, קלן, דרזדן, דיסלדורף, אמדן, פרנקפורט, המבורג, הנובר, קלווה, מינכן, מינסטר, נירנברג ושטוטגרט[2].

דנמרק

ערך מורחב – יחסי דנמרק–הולנד

יחסי דנמרק–הולנד הם יחסי החוץ בין דנמרק לבין הולנד. דנמרק מחזיקה בהולנד שגרירות בהאג, ואילו הולנד מחזיקה בדנמרק שגרירות בקופנהגן. שתי המדינות הן חברות מלאות בנאט"ו ובאיחוד האירופי. הנסיכה ביאטריקס קיבלה את עיטור מסדר הפיל ב-29 באוקטובר 1975. ב-31 בינואר 1998 קיבל גם המלך וילם-אלכסנדר את עיטור מסדר הפיל.

בשנת 1521 הזמין כריסטיאן השני, מלך דנמרק 184 חקלאים הולנדים להתיישב באי אמגר בתמורה לאספקת ירקות לקופנהגן. המהגרים ההולנדים קיבלו פטור ממיסוי דני וקיבלו הרשאות כמו לאפשר לצוד את רוב חיות הבר ובעלות על מערכת משפט משלהם עד 1823. כמה שמות באזור וכמה שמות משפחה בדנמרק מראים את ההשפעות ההולנדיות.

היחסים הדיפלומטיים הראשונים בין דנמרק להולנד כוננו ב-31 במרץ 1605 כאשר מונה אייזק פיטרזון ואן אמסטרדאן ל"מפקח הסאונד", כדי להבטיח שאוניות סחר הולנדיות ישובו להולנד. 20 שנה לפני כן, בשנת 1584, מונה ברתולומויס בויס ל"שליח של הולנד".

בשנת 1542 פרצה מלחמה בין צרפת לאימפריה הרומית הקדושה. הקיסר קרל החמישי תמך בפרידריך השני, הנסיך הבוחר מפפאלץ לכתר הדני, ודנמרק השתתפה במלחמה בצד צרפת. שנה לאחר מכן הכריזה דנמרק מלחמה על הולנד, באותה תקופה תחת שלטונו של קרל. ב-23 במאי 1544 נחתם הסכם שפייר בין דנמרק לאימפריה הרומית הקדושה.

מלחמת טורסטנסון הייתה תקופה קצרה של סכסוך בין שוודיה לדנמרק-נורווגיה שהתרחשה בשנים 1643 עד 1645 במהלך הימים הקשים של מלחמת שלושים השנים. האימפריה ההולנדית הייתה בעלת ברית עם שוודיה.[3][4][5][6][7]

כשנגמרה מלחמת טורסטנסון בשנת 1645, דנמרק והאימפריה ההולנדית חתמו על אמנה, שהפכה לברית בין דנמרק והולנד.[8]

בשנת 1657, במהלך מלחמת הצפון השנייה, דנמרק פתחה במלחמת נקמה נגד שוודיה שהפכה לאסון מוחלט. המלחמה הפכה לאסון משתי סיבות: בעיקר, מכיוון שבעלת בריתה החזקה החדשה של דנמרק, הולנד, נותרה נייטרלית שכן דנמרק הייתה התוקפנית ושוודיה המגן. שנית, הנהרות קפאו במקרה נדיר במהלך חורף 1657–1658, ואיפשרו לקרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה להוביל את צבאותיו על פני הקרח כדי לפלוש לזילנד. בחוזה רוסקילדה, דנמרק-נורווגיה נכנעה ומרוב בהלה ויתרה על כל סקונהלנד בנוסף למחוזות של בהוסיה וטרנדלג בנורווגיה. הולשטיין-גוטורף נקשרה גם היא לשוודיה, והעניקה שער לפלישות עתידיות מדרום. אך מלחמת הצפון השנייה עדיין לא הסתיימה. שלושה חודשים לאחר חתימת הסכם השלום, קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה קיים מועצת מלחמה בה הוא החליט פשוט למחוק את דנמרק מהמפה ולאחד את כל סקנדינביה תחת שלטונו. שוב הצבא השוודי הגיע אל מחוץ לקופנהגן. עם זאת, הפעם הדנים לא נבהלו ולא נכנעו, במקום זאת הם החליטו להילחם והתכוננו להגן על קופנהגן. פרדריק השלישי, מלך דנמרק שהה בבירתו ועידד כעת את אזרחי קופנהגן להתנגד לשוודים באומרו שהוא ימות בבית שלו. יתרה מזאת, הכרזת מלחמה בלתי מוכתרת זו של שוודיה עוררה לבסוף את הברית שקיימה דנמרק-נורווגיה עם הולנד. צי הולנדי רב עוצמה נשלח לקופנהגן עם אספקות וחיזוקים חיוניים, מה שהציל את העיר מנפילה במהלך ההתקפה השוודית. יתר על כן, ברנדנבורג-פרוסיה, האיחוד הפולני-ליטאי ומלוכת הבסבורג אספו כוחות גדולים כדי לסייע לדנמרק-נורווגיה והלחימה נמשכה עד 1659. קרל העשירי גוסטב, מלך שוודיה נפטר לפתע ממחלה בתחילת 1660, בעת שתכנן פלישה לנורווגיה. בעקבות מותו, שוודיה חתמה על הסכם קופנהגן, שבו החזירה רק את טרנדלג לנורווגיה בורנהולם לדנמרק, אך שמרה על בהוסיה ו טרה סקאניה, בעיקר בגלל שהולנד מעצמות אירופה אחרות לא רצו שליטה דנית משני צידי מצר סקניה. וכך התבססו הגבולות בין נורווגיה, דנמרק ושוודיה שקיימים עד היום.[9]

במלחמה האנגלו-הולנדית השנייה, דנמרק השתתפה לצד האימפריה ההולנדית נגד ממלכת אנגליה, מ-4 במרץ 1665 עד 31 ביולי 1667. המלחמה הסתיימה בניצחון הולנדי, ונחתם הסכם ברדה.[10][11]

מלחמת אנגלו-הולנד השלישית הייתה סכסוך צבאי בין אנגליה לרפובליקה ההולנדית שנמשך בין השנים 1672 ל-1674. דנמרק הייתה בעלת ברית עם הרפובליקה ההולנדית. זה היה חלק ממלחמת פרנקו-הולנד הגדולה יותר. הצי המלכותי של אנגליה הצטרף לצרפת בהתקפתה על הרפובליקה, אך היה מתוסכל מנסיונותיו לחסום את החוף ההולנדי על ידי ארבעה ניצחונות אסטרטגיים של סגן אדמירל מיכאל דה רויטר. גם ניסיון להפוך את פרובינציית הולנד למדינת חסות אנגלית נכשל. הפרלמנט, שחשש כי הברית עם צרפת היא חלק ממזימה להפוך את אנגליה לקתולית, אילצה את המלך לנטוש את המלחמה היקרה וחסרת הפירות.[12]

מלחמת סקאניה (1675–1679) הייתה חלק מהמלחמה הצפונית הגדולה שכללה את האיחוד של דנמרק-נורווגיה, ברנדנבורג והאימפריה השוודית. המלחמה פרצה בעקבות המעורבות השוודית במלחמת פרנקו-הולנד. שוודיה הייתה בעלת ברית של צרפת כנגד כמה מדינות באירופה. הרפובליקה ההולנדית, שהותקפה על ידי צרפת, ביקשה תמיכה מדנמרק-נורווגיה. לאחר היסוס מסוים, החל כריסטיאן החמישי את הפלישה לסקאניה בשנת 1675, בעוד השוודים היו עסוקים במלחמה נגד ברנדנבורג. הפלישה לסקניה שולבה בחזית נורווגית בו זמנית בשם "מלחמת גילדנלווה", ואילצה את השוודים המגנים להילחם במלחמה דו-חזיתית בנוסף להסתבכויותיהם כנגד האימפריה הרומית הקדושה. המטרה הדנית הייתה להחזיר את סקונהלנד שניתנה לשוודיה באמנת רוסקילדה, לאחר המלחמה הצפונית הגדולה. למרות שהמתקפה הדנית זכתה בתחילה להצלחה גדולה, מתקפות נגד שוודיות שהובלו על ידי קרל האחד עשר, מלך שוודיה בן השבע-עשרה, ביטלו חלק גדול מהישגיהם.

זו הייתה מלחמה ללא ניצחון מובהק; הצי השוודי נחל תבוסה בים, הצבא הדני הובס בסקניה על ידי השוודים, אשר בתורם הובסו בצפון גרמניה על ידי הברנדנבורגים. המלחמה והלחימה הסתיימו כאשר בעלת בריתה של דנמרק, הרפובליקה ההולנדית, התיישבה עם בעלת בריתה החזקה של שוודיה, צרפת, והמלך השוודי קרל האחד עשר נישא לנסיכה הדנית אולריקה אלונורה, אחותו של כריסטיאן החמישי. השלום נעשה על ידי צרפת בהסכמי פונטנבלו, לונד וסנט ז'רמן, שהחזירו את מרבית השטחים האבודים לשוודיה.[13]

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נחתמו הסכמים רבים בין שתי המדינות.[14][15][16][17][18][19]

דנמרק והולנד נפלשו על ידי גרמניה הנאצית, דנמרק ב-9 באפריל 1940, והולנד ב-10 במאי 1940. לאחר ההתקפה הגרמנית על דנמרק, כאשר הגרמנים השתמשו בכמויות גדולות של כוחות מוטסים, הפיקוד ההולנדי חשש מהאפשרות שגם הם יוכלו להיות קורבן לתקיפה אסטרטגית שכזו. כדי להדוף מתקפה, חמישה גדודי חי"ר מוקמו בנמלי התעופה העיקריים.[20] אלה קיבלו חיזוק על ידי תותחי נ"מ נוספים, שני טנקים ו-12 מתוך 24 המשוריינים המבצעיים.[21] צעדים מכוונים במיוחד אלה לוו בצעדים כלליים יותר: ההולנדים פרסו לא פחות מ-32 אוניות בתי חולים ברחבי הארץ ו-15 רכבות כדי להקל על תנועות חיילים.

לדנמרק היו כ-700 חיילים, ולהולנד היו 1,400 חיילים באפגניסטן.[22][23] דנמרק וגם הולנד שלחו כוחות לעיראק, כחלק מהכוח הרב-לאומי, בשנת 2003.[24][25] לאחר מלחמת עזה, ב-18 בינואר 2009, תרמו שרי החוץ הדני וההולנדי גם לשליטה בגבול בין מצרים לעזה.

מאז ימי הביניים הסחר בין דנמרק להולנד של בקר היה תורם גדול לכלכלות דנמרק והולנד. סחר זה הגיע לשיאו באמצע המאה ה-17.[26] בשנת 2000 ייצאה דנמרק להולנד למעלה מ-65,000 עגלים.[27]

נכון לשנת 2014 היצוא מדנמרק להולנד הסתכם ב-3.4 מיליארד אירו, ואילו היצוא לדנמרק מהולנד הסתכם ב-5.5 מיליארד אירו.[28][29] הולנד היא שותף היבוא השלישי בגודלו ב 8% מהיבוא, ושותף הייצוא השישי בגודלו ב-4.4% (2014).[30]

הממלכה המאוחדת

יחסי הולנד–הממלכה המאוחדת, הן יחסי החוץ בין הולנד לבריטניה, ובין שתי המדינות מתקיימים קשרים פוליטיים וכלכליים חזקים.[31]

קיימות ארבעים ערים ועיירות הולנדיות, אשר הן ערים תאומות עם עיירות וערים בריטיות.[32] הקשרים הלשוניים כוללים את העובדה ששתי השפות, האנגלית וההולנדית הם שפות מערב גרמניות, והשפה המערב-פריזית, שהיא שפת מיעוט בהולנד, היא קרובת משפחה של השפה הסקוטית. בנוסף, בין 90%[33] ל-93%[34] מהאנשים בהולנד דוברים אנגלית, בזמן שאחוז זניח מקרב הבריטים יכולים לדבר הולנדית.

מלחמות הולנד-אנגליה היו קרבות בין אנגליה (בריטניה במהלך המלחמה הרביעית), לבין הרפובליקה ההולנדית במהלך המאות ה-17 וה-18. היו ארבע מלחמות, אשר הסתיימו עם הרביעי האנגלו-הולנדית מלחמה. המלחמות היו במידה רבה על מנת לאבטח את נתיבי המסחר, כדי לאפשר את ההתפשטות הקולוניאלית.[35]

המהפכה המהוללת, שנקראת גם המהפכה של 1688, הייתה הדחתו של המלך ג'יימס השני בשנת 1688, על ידי איחוד של חברי הפרלמנט עם צבא פולש בראשותו של הסטאדהאודר של הרפובליקה ההולנדית וילם השלישי, מבית אוראניה-נסאו, אשר כתוצאה מכך, עלה על כס המלכות הבריטי, כויליאם השלישי, מלך אנגליה.

המשבר המטריד עם המלך ג'יימס השני הגיע לשיאו בשנת 1688, כאשר המלך הוליד בן, ג'יימס פרנסיס אדוארד סטיוארט,[36] מה שפגע בסיכויי הורשת המלוכה לבתו, מרי הפרוטסטנטית, ולהגברת הסיכוי להעלאת שושלת קתולית בממלכה. בשל היות המלך קתולי וקשריו ההדוקים עם צרפת, חברו מנהיגי השמרנים עם חברי האופוזיציה הוויגים, והזמינו את וילם השלישי, נסיך אורנז' לבוא לתפוס את השלטון באנגליה.[37]

בעקבות הפלישה הסתיימו כל ניסיונותיה של אנגליה, במלחמות האנגלו-הולנדיות של המאה ה-17, להכניע את הרפובליקה ההולנדית על ידי כוח צבאי. עם זאת, אוניה פרסונלית ושיתוף הפעולה בין הצי האנגלי לצי ההולנדי העביר את הדומיננטיות בסחר העולמי מהולנד לאנגליה, אשר הפכה בתחילת המאה ה-18 לממלכת בריטניה הגדולה.

ב-21 ביוני 1814 נחתמה אמנה בין המעצמות הגדולות: הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, פרוסיה, אוסטריה, רוסיה, שבה הוענק שטחן הנוכחי של בלגיה והולנד לוילם הראשון, נסיך הולנד.[38]

ההסכם האנגלו-הולנדי (1814) (הידוע גם בשם אמנת לונדון) נחתם בין בריטניה והולנד בלונדון ב-13 באוגוסט 1814, אשר היה חתום על ידי רוברט סטיוארט, רוזן קאסלריי בשם הבריטים, ועל ידי הנדריק פאחל בשם ההולנדים.

ההסכם החזיר את המושבות של ההולנדים כפי שהיו ב-1 בינואר 1803, לפני פרוץ מלחמת נפוליאון, באמריקה, אפריקה, אסיה, עם יוצא מן הכלל של כף התקווה הטובה, אשר נשארה בידי בריטניה. בנוסף, הבריטים ויתרו להולנדים על הארכיפלג האינדונזי בתמורה לקוצ'י ויחסי התלות שלה בחוף מלבר, הודו. ההולנדים גם ויתרו על מחוז בראנגאר, הממוקם על יד קולקטה, תמורת תשלום שנתי. ההסכם נחתם ב-15 ביוני 1814, והוא כלל את האיסור על מעורבות בסחר העבדים על ידי אזרחים הולנדיים. בריטניה גם הסכימה לשלם 1,000,000 לירה שטרלינג כדי שוודיה כדי לפתור את התביעה באיים הקאריביים, האי גוואדלופ. הבריטים אף הסכימו לתת 2,000,000 ליש"ט על שיפור ההגנה של ארצות השפלה. ובנוסף, 3,000,000 ליש"ט על יישוב המחלוקות בארצות השפלה." מחלוקות שפרצו על ההסכם הזה היו את הבסיס לאמנה האנגלו-הולנדית של 1824.

האמנה האנגלו-הולנדית של 1824, הידועה גם בשם אמנת לונדון, נחתמה בין בריטניה לבין הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה בלונדון במרץ 1824. האמנה ביקשה לפתור סכסוכים הנובעים מהאמנה האנגלו-הולנדית של 1814. מצד ההולנדים היא נחתמה על ידי הנדריק פאחל ואנטון ריינהרד פאלק, ואילו מצד הבריטים היא נחתמה על ידי ג'ורג' קנינג ו צ'ארלס ויליאמס-וין.[39]

במהלך מלחמת העולם השנייה בריטניה והולנד היו בעלות ברית קרובות. לאחר הכיבוש הגרמני של הולנד, המלכה וילהלמינה והממשלה ההולנדית מצאו מקלט בבריטניה. והצי המלכותי ההולנדי הביא את רוב הספינות שלו לאנגליה.[40]

כמה טייסים הולנדים ברחו והצטרפו לחיל האוויר המלכותי, ונלחמו במהלך הקרב על בריטניה. ביולי 1940, שני הולנדים הוקמו שתי טייסות הולנדיות מאנשי הצי ההולנדי, אשר הפעילו מטוסים ימיים פוקר, ונקראו הטייסות ה-320 וה-321 (אשר לאחר מכן הועברה לסרי לנקה), ובשנת 1943 הוקמה טייסת שלישית, הטייסת ה-322.

רויאל של ההולנדית ויוניליוור שניהם עסקים בריטים/הולנדים משותפים.[41][42][43] לשכת המסחר ההולנדית-בריטית הוקמה כדי לקדם את שיתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות.[44] בשנת 2006 הולנד ייבאה סחורות מבריטניה בשווי 16.6 מיליארד ליש"ט, מה שהפך את בריטניה ליצואנית החמישית בגודלה בהולנד.[45] המסחר ההולנדי-בריטי נעשה פשוט יותר על ידי יחסים טובים, שיקוף המסגרת המשפטית, שיפור השירותים הפיננסיים, ומערכת תחבורה טובה שגורמת לקרבה הגאוגרפית. אפשר להגיע ממדינה אחת לשנייה על ידי רכבת היורוסטאר, מעבורת או מטוס.[46]

מאז 1973, יחידות נחתים הולנדים מהווים באימוני נאט"ו חלק מחטיבת הקומנדו ה-3 הבריטית.

שיתוף הפעולה בין הנחתים ההולנדים לחיל הנחתים המלכותי הוביל לאינטגרציה נרחבת בתחומי התפעול, לוגיסטיקה וחומרים, ומהווה דוגמה בתוך נאט"ו למה שיכול להיות מושג באינטגרציה צבאית בארגון.

במהלך מלחמת הירושה הספרדית (1702-1713), בוצעו כמה פעולות בשיתוף פעולה של הנחתים ההולנדים והבריטים, אחד הבולטים ביותר, היה במצור על גיברלטר בשנת 1704. במהלך פעולה זו, התקפה מוצלחת בוצעה נגד המבצר של גיברלטר על ידי חטיבה חזקה בריטית-הולנדית, שכללה 1800 נחתים תחת פיקודו של גאורג, נסיך הסן-דרמשטדט.

הכינוי של הנחתים ההולנדים בפי עמיתיהם הבריטיים, הוא "Cloggies," בשל הסטריאוטיפ כי רוב או כל ההולנדים לובשים כפכפים, במקום נעליים נורמליות.

הולנד מחזיקה בבריטניה שגרירות בלונדון, ו-10 קונסוליות באברדין, בלפסט, ברמינגהאם, קארדיף, דובר, אדינבורו, גרנזי, האל, ליברפול, וסאות'האמפטון. מאידך, בריטניה מחזיקה בהולנד שגרירות בהאג וקונסוליה כללית באמסטרדם.[47]

יוון

ערך מורחב – יחסי הולנד–יוון

יחסי הולנד-יוון הם יחסי החוץ בין הולנד ליוון.

המגעים הראשונים בין שתי המדינות החלו באמצע המאה ה-17. בשנת 1834 נפתחה נציגות של הולנד בממלכת יוון, שהייתה כפופה ישירות לראש המשלחת הדיפלומטית בטורקיה. בשנת 1894 הועלה מעמדה הדיפלומטי של הקונסוליה, וביוון הופיע ראש המשלחת הדיפלומטית של הולנד. במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה יוון על ידי חיילים איטלקים-גרמנים. ממשלת יוון פונתה ללונדון, והולנד נאלצה לסגור את משלחתה הדיפלומטית ביוון. ממשלת הולנד הגולה יצרה קשרים עם ממשלת יוון בלונדון, ואחרי תום המלחמה נפתחה באתונה משלחת דיפלומטית. כיום חיים בהולנד כ-13,000 יוונים.

הולנד מחזיקה ביוון שגרירות באתונה ו-12 קונסוליות כבוד בקורפו, הרקליון, קלמטה, קוואלה, פטרס, פיראוס, רודוס, סאמוס, סירוס, סלוניקי, וולוס ויואנינה. יוון מחזיקה בהולנד שגרירות בהאג, וקונסוליה כללית ברוטרדם. שתי המדינות חברות מלאות בנאט"ו ובאיחוד האירופי.

מכון הולנד באתונה נפתח בשנת 1984, והוא אחד מ-17 מכונים ארכאולוגיים זרים באתונה.

יחסים עם אמריקה

אורוגוואי

ערך מורחב – יחסי אורוגוואי–הולנד

יחסי אורוגוואי–הולנד הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה האוריינטלית של אורוגוואי לבין ממלכת ארצות השפלה.

ישנה באורוגוואי קהילה הולנדית קטנה ביותר של מהגרים. עד סוף המאה העשרים לא היו אורוגוואים בהולנד אך קהילה נוצרה שם על רקע רילוקיישן ואי יציבות שלטונית באורוגוואי ששררה שם למשך 12 שנים.

בין הולנד לאורוגוואי נחתמו שני הסכמים דיפלומטיים:

  • הסכם בנושא קידום השקעות ולהגנה עליהן בין אורוגוואי להולנד - 1988.
  • הסכם בנושא מידע ושיתופי פעולה במיסים בהולנד ובאורוגוואי - 2013.

אורוגוואי ייצאה להולנד בשנת 2017 סחורה בשווי 492 מיליון דולר אמריקני. הסחורה כללה בעיקר ציוד כימי ובשר[48]. הולנד ייצאה לאורוגוואי באותה השנה סחורה בשווי 104 מיליון דולר אמריקאי. הסחורה כללה בעיקר נפט מזוקק וירקות קפואים והיא מגוונת באופן כללי[49].

אורוגוואי מעידה כי הולנד היא שותפת סחר חשובה ומשמעותית עבורה[50].

  • הולנד אינה מיוצגת באורוגוואי בדרג השגרירות. לעומת זאת, היא מיוצגת באורוגוואי בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה שהיא מחזיקה במונטווידאו, בירת המדינה[51].
  • אורוגוואי מיוצגת בהולנד בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בהאג, בירתה החוקתית של הולנד[52].

יחסים עם אסיה

אינדונזיה

ערך מורחב – יחסי אינדונזיה–הולנד

יחסי אינדונזיה–הולנד הם היחסים בין אינדונזיה להולנד. שתי המדינות חולקות קשר מיוחד,[53] המוטמע בהיסטוריה המשותפת שלהן של אינטראקציות קולוניאליות במשך מאות שנים. זה החל במהלך סחר התבלינים, כאשר הולנד כוננה את עמדת המסחר של חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC) במה שכיום הוא אינדונזיה, ולאחר מכן החזיקה שם בתור איי הודו המזרחיים ההולנדיים עד אמצע המאה ה-20. אינדונזיה הייתה המושבה ההולנדית הגדולה ביותר. בראשית המאה ה-21, ממשלת הולנד התחייבה לחזק את קשריה עם אינדונזיה, וציינה כי יש לחזק עוד יותר את המגעים הכלכליים, הפוליטיים והבינאישיים[54].

המלכה יוליאנה והנשיא סוהארטו בג'קרטה, במהלך ביקורה המלכותי באינדונזיה בשנת 1971

בשנת 1970 ערך נשיא אינדונזיה סוהארטו ביקור רשמי בהולנד, שהושב על ידי המלכה ההולנדית יוליאנה והנסיך ברנהרד באינדונזיה בשנת 1971[55]. המלכה ביאטריקס והנסיך קלאוס ביקרו גם הם באינדונזיה בשנת 1995[56]. ב-22 באפריל 2016 ערך הנשיא ג'וקו וידודו ביקור רשמי בהולנד[57]. ב-10 במרץ 2020, ערך המלך וילם-אלכסנדר ביקור מלכותי באינדונזיה והביע התנצלות מפתיעה על אלימות מופרזת שננקטה בשנותיה הראשונות של עצמאות אינדונזיה[58][59].

הולנד היא אחד משותפות הסחר החשובות ביותר של אינדונזיה באירופה. הסחר בין המדינות בין ינואר לספטמבר 2012 הגיע ל-3,314 מיליארד דולר, ואילו בימים אלו מתקיימים מאמצים להגביר עוד יותר את הנתון[54]. נמל רוטרדם ונמל התעופה סכיפהול היו נקודות הכניסה העיקריות למוצרים אינדונזיים לאיחוד האירופי. באופן דומה, חברות הולנדיות ראו את אינדונזיה כשער שלהם הגדול לשוק ASEAN, שבו מתגוררים יותר מ-500 מיליון בני אדם.

סיוע בפיתוח

במשך למעלה מ-25 שנה, בין השנים 1966 עד 1992, נתנה הולנד סיוע בפיתוח לאינדונזיה במסגרת הסדרי הקבוצה הבין-ממשלתית באינדונזיה (IGGI)[60]. IGGI הוקמה בסוף שנות ה-60 כדי לסייע בתיאום הזרמת הסיוע הזר לאינדונזיה, והיא כונסה ושימשה בראשות ממשלת הולנד במשך למעלה משני עשורים לאורך שנות השבעים והשמונים. עם זאת, בראשית, השר לשיתוף פעולה בפיתוח בהולנד, יאן פרונק, הפך לביקורתי יותר ויותר כלפי מדיניות הפנים באינדונזיה. בתגובה, בתחילת 1992, הודיעה ממשלת אינדונזיה כי היא אינה מעוניינת עוד להשתתף בישיבות ה-IGGI השנתיות בהאג, והעדיפה כי תוקם קבוצת ייעוץ תורמת חדשה, הקבוצה המייעצת בנושא אינדונזיה (CGI) ותועמד בראשות הבנק העולמי[61]. בתחילה, הולנד לא הוזמנה להשתתף בישיבות CGI. בהמשך, הולנד הפכה לחברה בקבוצה.

טורקיה

ערך מורחב – יחסי הולנד–טורקיה

יחסי הולנד–טורקיה הם ההתייחסות הפוליטית ושיתופי הפעולה בין הרפובליקה הטורקית לממלכת ארצות השפלה.

המגעים הראשונים בין האימפריה העות'מאנית (שלימים תהפוך לטורקיה) לבין הולנד החלו בשנת 1612. נציגות קונסולרית ראשונה הוקמה ב-1859.

שווי הייצוא ההולנדי לטורקיה עמד על 3.98 מיליארד דולרים אמריקניים ב-2014 וכלל בעיקר ברזל וטרקטורים[63]. שווי הייצוא הטורקי להולנד עמד ב-2014 על 3.44 מיליארד דולרים אמריקנים וכלל בעיקר מוצרי הלבשה ומכוניות[64]. ככל שהיחסים נהיים יותר עוינים כך הסחר מתפתח, הסחר נמצא במגמת עלייה מאז שנת 2009.

טורקיה והולנד חברות במספר ארגונים בין-לאומיים; מועצת אירופה, ארגון האמנה הצפון אטלנטית (נאט"ו), הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, ארגון הסחר העולמי ואיחוד מדינות הים התיכון (הולנד לא שוכנת לחופי הים התיכון אך היא חברה באיחוד האירופי שחבר בעקיפין בארגון).

משברים

ב-2013, לקראת ביקורו של ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן בהולנד, זוג לסביות הולנדיות שאימצו ילד טורקי בשם יונוס (מכאן שמה של הפרשה) קראו לארדואן להתייחס לקריאותיהם של ההורים הביולוגיים של יונוס. ההורים הביולוגיים אמרו בטלוויזיה הטורקית כי הם מסרבים שזוג הלסביות יטפל בילדם, רק משום שהם לסביות. לודביק אשר, סגן ראש ממשלת הולנד, אמר לכתבים כי הנושא הוא עניין הולנדי פנימי וכי התערבות פוליטית מצד טורקיה תהיה "בלתי הולמת". הפרשה העיבה על ביקורו של ארדואן ופגישתו עם מארק רוטה[65].

ב-11 במרץ 2017 אסרה הולנד על שר החוץ של טורקיה, מבלוט צ'בושאולו (אנ'), לנחות במדינה לקראת נאומו בעצרת תמיכה בנשיא טורקיה ארדואן[66]. בעקבות זאת, כינה ארדואן את אנשי ממשלת הולנד "נאצים ופשיסטים"[67]. האמרה זכתה לפרסום עולמי, וראש ממשלת הולנד מארק רוטה אמר כי "האמירה מטורפת, ארדואן חצה את הגבול"[68]. על העניין אמר מארק רוטה כי "הולנד היא לא מקום עבור קמפיינים פוליטיים טורקיים"[69].

בעת המשבר הדיפלומטי הודיעה שרת המשפחה של טורקיה פטמה בטול סייאן קאיה כי תיכנס להולנד במכוניתה, זאת לאחר שהולנד אסרה על מטוסו של שר החוץ לנחות במדינה[70]. כאשר פטמה בטול סייאן קאיה הגיעה להולנד, היא נעצרה על ידי המשטרה וגורשה לגרמניהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: משטרת הולנד עצרה את שיירת שרת המשפחה של טורקיה אחרי שנכנסה למדינה, באתר הארץ וגם ימין=כן..

עקב המשבר, הודיע משרד החוץ הטורקי כי שגרירות הולנד באנקרה תיסגר מ"סיבות ביטחוניות"שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: טורקיה סגרה את שגרירות הולנד באנקרה, באתר כיכר השבת וגם ימין=כן..

יפן

ערך מורחב – יחסי הולנד–יפן

יחסי הולנד–יפן (ביפנית: 日蘭関係, בהולנדית: Japans-Nederlandse betrekkingen) הם היחסים הדיפלומטיים שבין ממלכת הולנד לבין יפן.

שתי המדינות קיימו לראשונה מגעים בשנת 1609 כאשר החלו ההולנדים לקיים יחסי מסחר עם כל אזור אסיה שממזרח ומדרום לסין בתיווך המלח האנגלי ויליאם אדמס. כשגילו ההולנדים את אינדונזיה בשנת 1602 הם הקימו את חברת הודו המזרחית ההולנדית וכאשר החלו לסחור עם יפן, זו נכנסה לתחום האחריות שלה. ההולנדים סחרו בעיקר בהיראדו בשנותיהם הראשונות במעורבות ביפן. הסחורות העיקריות שנסחרו באותה התקופה בין שתי המדינות היו תבלינים, טקסטיל, חרסינה ומשי.

כאשר עמים נוצרים רבים ביפן החלו למרוד בשנת 1637 במסגרת מרד שימבארה, תמכה הולנד בשוגונות טוקוגאווה, הצד האנטי-נוצרי. הצבא המאוחד של שוגונות טוקוגאווה הגיע לטירת הארה שבנגסאקי והטיל עליה מצור. הכוחות היפניים הקטנים ביקשו את עזרת ההולנדים בהפחדה ודיכוי המרד. ההולנדים נתנו להם בתחילה אבק שרפה, ולאחר מכן אף תותחים. בסופו של דבר, לבקשת השוגון, שלחו ההולנדים אף ספינת מלחמה, שעגנה מול הטירה. לאחר מכן פתחו היפנים וההולנדים בהרעשה ארטילרית על הטירה במשך 15 ימים, אך המטרה לא הושגה, והטירה לא נפלה. לאחר מצור בן שבועיים נסוגה הספינה ההולנדית, לבקשת היפנים, שראו בבקשת העזרה ממדינה זרה בדיכוי מרידה פנימית פגיעה בכבודם, וגם מכיוון שמן הטירה הגיע מכתב שזילזל באומץ לבם של החיילים היפנים[71]. לאחר לחימה נוספת שוחררה יפן וחיילי השוגון הוציאו להרג את כל המורדים, וגירשו את כל הנוצרים הזרים, כולל הפורטוגלים, אויבם המושבעים של ההולנדים.

לאחר המרד השתלטו ההולנדים על עמדות מסחר נחשקות באזור אדו ונגסאקי, הגדולה שבהן היא האי המלאכותי דג'ימה. במהלך תקופת הבידוד היפנית, הסאקוקו, הייתה הולנד אחת המדינות היחידות, והיחידה מאירופה, שקיימה יחסי מסחר עם יפן, בין היתר דרך האי המלאכותי דג'ימה.

ב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה, ושתי המדינות נלחמו בקרב איי הודו המזרחיים.

ב-8 בדצמבר 1941, בעקבות ההתקפה על פרל הארבור, הכריזה הולנד מלחמה על יפן. היפנים ניצלו את כיבוש מלאיה כקרש קפיצה להתקפה על איי הודו המזרחיים, וב-16 בדצמבר פתחו במתקפה על האי בורנאו הבריטי. גנרל היסאיצ'י טראוצ'י הוביל את "קבוצת ארמיות המשלוח השנייה" לנחיתה בעיר הצפונית מירי, שהייתה מרכז לזיקוק נפט. בהגיעם לאזור נוכחו לדעת כי הבריטים הנסוגים העלו באש את שדה הנפט. עם זאת, המשיכו היפנים להנחית כוחות בבורנאו, בסרייה (Seria), קוצ'ינג (Kuching), ג'סלטון (כיום קוטה קינבאלו) וסנדקן (Sandakan), שם נכנעו הכוחות הבריטים ב-19 בינואר 1942. כעת פנו היפנים לכיבוש האיים השטחים ההולנדיים.

התוכנית לכיבוש איי הודו המזרחיים ההולנדיים קבעה כי המתקפה תערך משלושה כיוונים שונים, על ידי שלושה כוחות. "הכוח המזרחי" ינוע מהאי ג'ולו (Jolo) ומדבאו (Davao) שבפיליפינים דרומה, וישתלט על האיים סולאווסי, אמבון וטימור, בעודו מחפה על אגפו המזרחי של "הכוח המרכזי". הכוח המרכזי היה אמון על כיבוש האי טאראקאן (Tarakan) הסמוך לבורנאו, והעיר באליקפאפאן (Balikpapan) בבורנאו עצמו, וכמו כן על סיוע ל"כוח המערבי," ויחדיו ישתלטו על האי פלמבאנג (Palembang), על שדות הנפט ושדות התעופה שבו. המתקפה נפתחה ב-11 בינואר, עם כיבוש האי טאראקאן.

על מנת להתמודד עם המתקפה היפנית, התאחדו האמריקאים, האוסטרלים, הבריטים וההולנדים תחת מפקדה אחת, בפיקודו של פילדמרשל ארצ'יבלד וייוול, ב-15 בינואר. אולם, כל צד במפקדה הציב מטרות שונות: הבריטים ראו בהגנה על סינגפור, בתור שער הכניסה לאוקיינוס ההודי, המקום החשוב ביותר באזור; האמריקאים והאוסטרלים ראו בהתקדמות היפנית דרומה כסכנה לאוסטרליה ולתוכניות למתקפת-נגד, ואילו ההולנדים ראו בסומטרה ובג'אווה את ביתם השני, שם חיו וסחרו במשך מעל לשלוש מאות שנה באמצעות חברת הודו המזרחית ההולנדית.

על אף איחוד הכוחות של בעלות הברית, עדיין נהנו היפנים מיתרון מספרי. הצי היפני שהשתתף בכיבוש איי הודו המזרחיים כלל את נושאות המטוסים היריו, אקאגי, קאגה סוריו וריוג'ו, ארבע אוניות מערכה, חמש סיירות כבדות, שלוש סיירות קלות ועשרים ושלוש משחתות. מולם, עמדו לרשות בעלות הברית שתי סיירות כבדות, שבע סיירות קלות, עשרים ושתיים משחתות, עשרים וחמש צוללות אמריקאיות ושש עשרה צוללות הולנדיות (שחסרו חלקי חילוף).

ב-28 בינואר, נפלה גם באליקפאפאן לידי היפנים, אך גם כאן העלו באש ההולנדים הנסוגים את שדות הנפט. אולם, עם התקדמותם דרומה, השתמשו היפנים בבסיסים שכבשו כבסיסי אוויר להוצאת מתקפות אוויריות על היעדים הבאים, וכך המשיכו בהתקדמותם. בתחילת פברואר, נפלה גם סומטרה לידי היפנים.

בימים שלאחר מכן, נחתו כוחות יפניים על האי ג'אווה, והחלו לסגור על הערים בטאוויה (כיום ג'קרטה), בה שכנה המפקדה המאוחדת, ובאנדונג, כמעט ללא התנגדות. כתוצאה מכך, ב-1 במרץ, התפרקה המפקדה המאוחדת של בעלות הברית, פחות מחודשיים מהקמתה. מפקד הכוחות ההולנדים הנותרים בשטח ידע כי לוחמת גרילה אינה אפשרית, שכן האוכלוסייה המקומית הייתה עוינת כלפי שליטיהם-לשעבר ההולנדייםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: טולנד (1970), עמ' 215 וגם ימין=כן., ועל כן, ב-8 במרץ, הורה לחייליו להניח את נשקם.

בסופו של דבר הפסידה יפן במלחמה והולנד כבשה מחדש את אינדונזיה, עמדת המסחר החשובה ביותר שלה בדרום מזרח אסיה, למרות זאת, עד מהרה קיבלה אינדונזיה עצמאות בלחץ ארצות הברית על ההולנדים. ב-24 באוגוסט 2009 הוציאו היפנים הדפס חדש למטבע 5 אירו כדי לחגוג 400 שנים ליחסים בין שתי המדינות[72].

  • הולנד מיוצגת ביפן בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בטוקיו, בירת המדינה[73]. הולנד מיוצגת ביפן גם בדרג הקונסולרי באמצעות 3 קונסוליות רשמיות שהיא מחזיקה בערים: נגסאקי[74], נאגויה[75], ואוסקה[76].
  • יפן מיוצגת בהולנד בדרג השגרירות באמצעות שגרירות רשמית שהיא מחזיקה בהאג, בירת המדינה האדמיניסטרטיבית[77]. יפן מיוצגת בהולנד גם בדרג הקונסולרי באמצעות שתי קונסוליות רשמיות שהיא מחזיקה בערים: אמסטרדם (הבירה החוקתית)[78], ורוטרדם[79].

ישראל

ערך מורחב – יחסי הולנד–ישראל

בין מדינת ישראל והולנד מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1949, כאשר לישראל יש שגרירות רשמית בהאג, בעוד שלהולנד יש שגרירות רשמית ברמת גן, וכן משרד מידע בירושלים ו-2 קונסוליות כבוד בערים אילת וחיפה. בין שתי המדינות ישנם יחסי ידידות קרובים וחמים, ומתקיימים ביניהן יחסי תיירות ומסחר מפותחים, וכן שיתוף פעולה רחב בסוגיות פוליטיות שונות. הולנד נחשבת לאחת המדינות הקרובות ביותר לישראל.

כיום הולנד נחשבת על ידי רבים בישראל ומחוצה לה כידידתה הקרובה ביותר של ישראל באיחוד האירופי, לצד גרמניה, ולתומכת עקבית בה במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וזאת חרף חילוקי דעות פנימיים במערכת הפוליטית בהולנד ביחס לכך[80]. כמו כן ראש ממשלת הולנד, מארק רוטה, ידוע בתור תומך נלהב של ישראל. במסגרת סקר שערכה שגרירות הולנד בישראל, דורגה הולנד על ידי ישראלים כמדינה השנייה הידידותית ביותר לישראל באירופה, לאחר גרמניה, בעיקר הודות לתמיכתה הפוליטית האיתנה במדינת ישראל ולרמת האנטישמיות הנמוכה יחסית בהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: מלך חדש בהולנד באתר "מגפון" וגם ימין=כן.. היחסים החמים באו לידי ביטוי במהלך פגישתו של נשיא מדינת ישראל דאז שמעון פרס עם מלך ומלכת הולנד באוקטובר 2013, במהלכה הגדיר המלך את הידידות בין שתי המדינות כ"ידידות היסטורית" שראשיתה בפועלו של הבנקאי היהודי-הולנדי יעקובוס קאן, וקרא להמשך המעורבות ההולנדית בתהליך השלום במזרח התיכון[81].

היה זה קאן שהעמיד לראשונה לרשותו של הרצל והתנועה הציונית את המימון והקשרים הפוליטיים הדרושים לקיום הקונגרסים הציונים ולהגשמת הרעיון הציוני. קאן היה מעשירי אירופה, בעליו של הבנק הפרטי Bankierskantoor van Lissa & Kann, הבנקאי הפרטי של בית המלוכה ההולנדי ויזם ציוני נלהב שהקים ומימן בהמשך רבים מהמפעלים הציונים כבנק אוצר התיישבות היהודים ובנק אנגלו-פלשתינה, חברת אשלג ארץ-ישראלית (מפעלי ים-המלח), על שמו נרכשו אדמות אחוזת בית היא ראשיתה של תל אביב, והיה לקונסול הולנד הראשון בארץ ישראל (בין השנים 1924–1928).

באוגוסט 1961 נחתמה עסקת נשק בין ישראל להולנד, במסגרתה סיפקה ישראל לצבא הולנד 80,000 עוזי. עסקה זו הייתה עסקת הנשק הגדולה ביותר שביצעה ישראל עד אז[82].

לאורך השנים, הולנד הייתה שותפת סחר משמעותית של ישראל, כאשר במהלכן נחתמו מספר אמנות והסכמים כלכליים בין שתי המדינות, לרבות הסכם לשיתוף פעולה בתחומי מחקר ופיתוח, וכן אמנה למניעת כפל מס אשר נועדה לעודד את יחסי המסחר בין המדינותשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: יחסי סחר ישראל – הולנד באתר "המכון הישראלי לייצוא ולשיתוף פעולה בינלאומי" וגם ימין=כן.. מאמצים אלו נשאו פרי, כאשר שנת 2012 היוותה שנת שיא בסחר ההדדי בין שתי המדינות, אשר היקפו באותה השנה נמדד על למעלה מ-5 מיליארד דולר. הדבר הופך את ישראל ליעד היצוא השלישי בהיקפו באירופה עבור הולנד, לאחר גרמניה ואיטליה, עם 2.84 מיליארד דולר, ואת הולנד ליעד היצוא השני בהיקפו באירופה עבור ישראל, לאחר בריטניה, עם 2.3 מיליארד דולר[83]שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: שגרירות הולנד ולשכת המסחר ת"א והמרכז באירוע נטוורקינג משותף באתר "לשכת המסחר תל אביב והמרכז" וגם ימין=כן..

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בהאג, האחראית על ניהול וקידום יחסי הסחר עם הולנד. מטרת הנספחות היא לסייע לחברות ישראליות להשתלב בשווקים השונים במדינה. בנוסף, הנספחות מקדמת השקעה ושותפות אסטרטגית בין המדינות. הנספח הכלכלי בהאג הוא יורם גלעדי (אחראי גם על דנמרק ושוודיה).

יחסים עם אפריקה

מרוקו

ערך מורחב – יחסי הולנד–מרוקו

יחסי הולנד–מרוקו הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין ממלכת הולנד לבין ממלכת מרוקו.

היסטוריה

החל מסוף המאה ה-16, החלה הרפובליקה ההולנדית לכונן יחסים דיפלומטיים ידידותיים עם מדינות מוסלמיות כמו האימפריה העות'מאנית ומרוקו, עקב אינטרסים משותפים ואויבת משותפת - ספרד. הולנד הייתה במלחמה עם ספרד בין 1568 לבין 1648 על עצמאותה - המרד ההולנדי. המלחמה תוארה כמלחמה דתית בין הולנד הפרוטסטנטית לבין ספרד הקתולית. גם מרוקו סבלה מספרד, היא הייתה שכנה שלה וההנהגה המרוקאית סברה כי ספרד חזקה מדי.

נעשו מספר ניסיונות לכונן יחסים ידידותיים בין הולנד למרוקו תחת אחמד אל-מנסור, עד שנפטר בשנת 1603. הנציגות הרשמית הראשונה שהגיע מהולנד למרוקו הייתה פיטר מארטן קוי, הוא הגיע כשליח למרקש בשנת 1605. קוי החזיר 135 אסירים מוסלמים לסאפי שבמרוקו. האסירים היו טורקים ומוסלמים והם נלקחו על ידי ההולנדים מהספרדים בקרב ימי.

החל משנת 1608, הסולטאן המרוקאי החדש מולאי זידאן פיתח מערכת יחסים ענפה עם ארצות השפלה, ושלח מספר שגרירים לשם, כגון אל-חג'ארי והיהודי שמואל פאלאג'י, לו היה אחד החלקים המרכזיים ביותר ביצירת הקשרים שבין מרוקו להולנד. כתוצאה מחילופי השגרירים הללו, שלחו ההולנדים שלוש ספינות מלחמה שזידאן ביקש מהם. פליפה השלישי, מלך ספרד, השתמש בסחר כלי המלחמה האלה כהצדקה לגירוש המוריסקוס (המוסלמים שהתנצרו) מספרד בשנת 1609.

בין שתי המדינות נחתמה אמנת הידידות והסחר החופשי בדצמבר 1610, בהצהרה נכתב כי "תהיה הבנה וקבלה ידידותית של המדינה האחרת ושל כל ענייניה באופן מכובד, תהיה הגנה הדדית ותנועה חופשית בעת ביקור מרוקאים את הולנד וביקור הולנדים את מרוקו".

בשנת 1613 ביקר אל-חג'ארי פעם נוספת ברפובליקה ההולנדית, בה הוא היה יכול להישאר באופן חופשי בעקבות החתימה על אמנת הידידות. אל-חג'ארי נשאר בהולנד לשלושה חודשים. בזמן שהותו ברפובליקה ההולנדית הוא שוחח עם בכירים מהממשל על אפשרות של ברית בין הרפובליקה ההולנדית, האימפריה העות'מאנית, מרוקו והמוריסקוס מגורשי ספרד, נגד האויב המשותף ספרד. אל-חג'ארי כתב בספרו על היחסים המיוחדים בין האסלאם לפרוטסטנטים באותה העת.

בשנת 1640 הגיעה למרוקו שגרירות הולנדית והיא ביקרה את הסולטן המרוקאי. בשנת 1644 התקיים סחר מסיבי בין הולנדי למרוקאים בשטח מרוקו. לאורך כל השנים התקיימו יחסים רציפים בין הולנד למרוקו והתקיים סחר רציף בין שתיהן.

המשבר הדיפלומטי (2017)

ב-25 ביוני 2017 זימן שר החוץ המרוקאי את השגריר שלו בהולנד להתייעצויות על רקע מחאה של אזרח מרוקאי היושב בהולנד וקיים נגדו צו מעצר במרוקו. התגובה ההולנדית הייתה שאף על פי שהייתה מחויבת לשיתוף פעולה עם הממשלה המרוקאית בכבוד קפדני לחוק הבינלאומי, היא ראתה את תגובתה של ממשלת מרוקו "בלתי מובנת וחסרת תוחלת".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי החוץ של הולנד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ http://www.nhi-online.de/deutsch/akt/ProfvanParidon.pdf (הקישור אינו פעיל, 8 בספטמבר 2019)
  2. ^ אתר על יחסי מדינות
  3. ^ History of the Norwegian People, by Knut Gjerset, The MacMillan Company, 1915, Volume II
  4. ^ Nordens Historie, ved Hiels Bache, Forslagsbureauet i Kjøbenhavn, 1884.
  5. ^ Andrina Stiles; Hodder & Stoughton (1992). Sweden and the Baltic, 1523 - 1721. ISBN 0-340-54644-1.
  6. ^ The Struggle for Supremacy in the Baltic: 1600-1725, by Jill Lisk; Funk & Wagnalls, New York, 1967
  7. ^ I. Frost, Robert (2000). The Northern Wars', 1558-172. ISBN 0-582-06429-5.
  8. ^ Farrar McDermott, Hugh (1855). Letters on the Sound-dues-queston: I-VII. p. 37. נבדק ב-2010-12-31.
  9. ^ Birger Storgaard, Cosmopolitan aristocrats, pp. 106-125 in: The Spoils of Victory - The North in the shadow of the Roman Empire, Nationalmuseet, 2003. ISBN 87-7602-006-1.
  10. ^ Michiel de Ruyter, אורכב מ-המקור ב-2007-05-17
  11. ^ Rodger, N.A.M. (2004) The Command of the Ocean: A Naval History of Britain 1649 —1815, Penguin Group, p. 65
  12. ^ Boxer, C. R. (1969). "Some Second Thoughts on the Third Anglo–Dutch War, 1672–1674". Transactions of the Royal Historical Society. Fifth Series. 19: 67–94. doi:10.2307/3678740. JSTOR 3678740.
  13. ^ Krig#soeg The Scanian War 1675-79. Educational site for high schools
  14. ^ Provisional Convention concerning Aerial Navigation
  15. ^ Convention regarding the reciprocal Application of the Accident Insurance Laws of the two Countries
  16. ^ Agreement concerning the Telephone Service between Denmark and the Netherlands through the Lines established in German Territory
  17. ^ Tariff Convention
  18. ^ Agreement for the reciprocal Exemption from Income Tax of certain Profits accruing from the Business of Shipping
  19. ^ Exchange of Notes constituting an Agreement regarding the Reciprocal Exemption from Income Tax of Certain Profits arising from the Operation of Aerial Navigation
  20. ^ Amersfoort (2005), p. 101
  21. ^ "Amersfoort 2005, p. 188"
  22. ^ Danish troops die in Afghanistan
  23. ^ Dutch military mission to Afghanistan ends
  24. ^ "Denmark to pull air force out of Iraq". אורכב מ-המקור ב-2012-02-08. נבדק ב-2011-01-05.
  25. ^ Dutch military mission to Iraq
  26. ^ Karen Brown; Daniel Gilfoyle (2010). Healing the Herds: Disease, Livestock Economies, and the Globalization of . United States: Ohio University Press. p. 79. ISBN 978-0-8214-1884-0. נבדק ב-2011-04-03.
  27. ^ Cattles to Holland
  28. ^ "Internationale handel; in- en uitvoer volgens SITC-indeling naar landen". CBS.
  29. ^ "Internationale handel; in- en uitvoer volgens SITC-indeling naar landen". CBS.
  30. ^ "The World Factbook". CIA. 2014.
  31. ^ "British Embassy The Hague - GOV.UK". נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Country Profile: Netherlands". fco.gov.uk. אורכב מ-המקור ב-2010-02-07. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ European Union
  34. ^ ""English in the Netherlands: Functions, forms and attitudes" p. 316 and onwards" (PDF). wordpress.com. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-03-04. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "The First Anglo-Dutch War". נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ In this article "New Style" means the start of year is adjusted to 1 January. Events on the European mainland are usually given using the Gregorian calendar, while events in Great Britain and Ireland are usually given using the Julian calendar with the year adjusted to 1 January. Dates with no explicit Julian or Gregorian postscript will be using the same calendar as the last date with an explicit postscript.
  37. ^ Barry Coward, The Stuart Age (1980) 298-302
  38. ^ Colenbrander, p. LXX, fn. 1
  39. ^ "traktaat van Londen, 1824". נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Neal Wigglesworth, Holland at War Against Hitler: Anglo-Dutch Relations, 1940-1945 (Psychology Press, 1990)
  41. ^ "Too many UK companies fail to see the point of history Queen Mary, University of London". qmul.ac.uk. אורכב מ-המקור ב-2008-10-07. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "Royal Dutch Shell". נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "BBC NEWS - Business - Qatar and Shell in $6bn gas deal". נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ WEBSOLVE B.V. - www.websolve.nl. "NBCC > The Netherlands British Chamber of Commerce". נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ https://www.uktradeinvest.gov.uk/ukti/appmanager/ukti/countries?_nfls=false&_nfpb=true&_pageLabel=CountryType1&navigationPageId=/netherlands
  46. ^ "LONDON to AMSTERDAM by train & ferry or Eurostar from £49". אורכב מ-המקור ב-2013-06-20. נבדק ב-18 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ אתר על יחסי מדינות
  48. ^ What does Uruguay export to the Netherlands? (2017)
  49. ^ What does Uruguay import from the Netherlands? (2017)
  50. ^ Uruguayan foreign trade in 2012
  51. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN MONTEVIDEO, URUGUAY
  52. ^ EMBASSY OF URUGUAY IN THE HAGUE, NETHERLANDS
  53. ^ Marsudi, Retno (2 באפריל 2012). "Indonesia and the Netherlands: A special relationship". The Jakarta Post. אורכב מ-המקור ב-2020-08-12. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |dead-url= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  54. ^ 1 2 "Netherlands to put new emphasis on ties with Indonesia". The Jakarta Post. 21 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-2020-08-12. נבדק ב-29 במאי 2013. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |dead-url= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  55. ^ "State visit of Queen Juliana and Prince Bernhard to the Republic Indonesia in 1971". Dutch Docu Channel, via Youtube. אורכב מ-המקור ב-2020-03-21. נבדק ב-20 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |dead-url= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  56. ^ "Queen Beatrix and the former Dutch colonies". KITLV. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2014. נבדק ב-20 במאי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ Indonesian President Joko Widodo visits Netherlands (אורכב 12.08.2020 בארכיון Wayback Machine) APnews. Published 22 April 2016
  58. ^ Pieters, Janene (10 במרץ 2020). "Dutch King apologizes for colonial past in Indonesia". NL Times. אורכב מ-המקור ב-2020-09-16. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |dead-url= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  59. ^ Gorbiano, Marchio Irfan (10 במרץ 2020). "BREAKING: Dutch monarch offers apology for past 'excessive violence'". The Jakarta Post. אורכב מ-המקור ב-2020-06-25. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה); פרמטר לא ידוע |dead-url= (הצעה: |url-status=) (עזרה)
  60. ^ Dutch development policy in Indonesia, including the work of the IGGI, is discussed in detail in J.A. Nekkers and P.A.M. Malcontent (eds), 2000, Fifty Years of Dutch Development Cooperation 1949-1999, The Hague: Sdu publishers.
  61. ^ According to Malcontent and Nekkers, the episode caused "an uproar" in The Hague. For details, see P.A.M. Malcontent and J.A, Nekkers, "Introduction: Do something and don't look back", in J.A. Nekkers and P.A.M. Malcontent, ibid., p. 51.
  62. ^ אתר על יחסי מדינות
  63. ^ What does the Netherlands export to Turkey? (2014)
  64. ^ What does the Netherlands import from Turkey? (2014)
  65. ^ ארדואן, הלסביות ההולנדיות והבן הטורקי המאומץ, באתר ynet
  66. ^ טורקיה מאיימת: "למעשי הולנד יהיו השלכות", באתר mako
  67. ^ ארדואן על הולנד: "נאצים, פשיסטים"; רה"מ ההולנדי: "זו חציית גבולות", באתר nrg
  68. ^ הולנד נגד ארדואן: "חצה את הגבול, זו אמירה מטורפת", באתר רשת
  69. ^ Sparks between Turkey and Holland as Erdogan calls the Dutch 'Nazi remnants', באתר הגרדיאן
  70. ^ טורקיה: "שרת המשפחה תגיע להולנד במכונית", באתר ynet
  71. ^ Murray, עמ' 265.
  72. ^ News Video of the 5 euro commemorative coin, אוגוסט 2009 (בהולנדית)
  73. ^ EMBASSY OF THE NETHERLANDS IN TOKYO, JAPAN
  74. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN NAGASAKI, JAPAN
  75. ^ CONSULATE OF THE NETHERLANDS IN NAGOYA, JAPAN
  76. ^ CONSULATE GENERAL OF THE NETHERLANDS IN OSAKA, JAPAN
  77. ^ EMBASSY OF JAPAN IN THE HAGUE, NETHERLANDS
  78. ^ [1]
  79. ^ ShieldSquare Captcha, www.embassypages.com (באנגלית)
  80. ^ הגר מזרחי, ממשלת הולנד מפולגת: לשדרג יחסים עם ישראל?, באתר ynet, 12 ביוני 2009
  81. ^ שושי חתוקה, ‏כשהנשיא פרס נפגש עם מלכת הולנד, באתר ‏מאקו‏, 2 באוקטובר 2013
  82. ^ 50 לישראל בעמוד על שנת 1961
  83. ^ 2012 – שנת שיא בהיקף הסחר ההדדי בין הולנד וישראל באתר "מגפון"

תבנית:יחסי החוץ של הולנד

יחסי החוץ של מדינות העולם
המזרח התיכון איחוד האמירויות הערביות • איראן • אלג'יריה • בחריין • הרשות הפלסטינית • טורקיה • ירדן • ישראל • כווית • לבנון • לוב • מצרים • מרוקו • סוריה • עומאן • ערב הסעודית • עיראק • (כורדיסטן העיראקית) • קטר • תוניסיה • תימן
אסיה אוזבקיסטן • אינדונזיה • אפגניסטן • בהוטן • בנגלדש • ברוניי • הודו • הונג קונג • המלדיביים • הפיליפינים • טאיוואן • הרפובליקה העממית של סין • וייטנאם • טג'יקיסטן • טורקמניסטן • יפן • לאוס • מונגוליה • מזרח טימור • מיאנמר • מלזיה • נפאל • סינגפור • סרי לנקה • פקיסטן • קוריאה הדרומית • קוריאה הצפונית • קזחסטן • קירגיזסטן • קמבודיה • תאילנד
אירופה אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בוסניה והרצגובינה • בלארוס • בלגיה • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הוותיקן • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונטנגרו • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סן מרינו • סלובניה • סלובקיה • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קוסובו • קפריסין • קרואטיה • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ
אפריקה אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה • בוטסואנה • בורונדי • בורקינה פאסו • בנין • גאנה • גבון • ג'יבוטי • גינאה • גינאה ביסאו • גינאה המשוונית • גמביה • דרום אפריקה • דרום סודאן • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • טוגו • טנזניה • כף ורדה • ליבריה • לסוטו • מאוריטניה • מאוריציוס • מאלי • מדגסקר • מוזמביק • מלאווי • הרפובליקה המרכז-אפריקאית • ניגריה • ניז'ר • נמיביה • סאו טומה ופרינסיפה • סודאן • סומליה • סומלילנד • סיירה לאון • סיישל • סנגל • צ'אד • קומורו • הרפובליקה של קונגו • הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו • קמרון • קניה • רואנדה
אמריקה אורוגוואי • איי בהאמה • אל סלוודור • אנטיגואה וברבודה • אקוודור • ארגנטינה • ארצות הברית • בוליביה • בליז • ברבדוס • ברזיל • ג'מייקה • גואטמלה • גיאנה • גרנדה • דומיניקה • האיטי • הונדורס • הרפובליקה הדומיניקנית • ונצואלה • טרינידד וטובגו • מקסיקו • ניקרגואה • סורינאם • סנט וינסנט והגרנדינים • סנט לוסיה • סנט קיטס ונוויס • פנמה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קובה • קולומביה • קוסטה ריקה • קנדה
אוקיאניה אוסטרליה • איי מרשל • איי שלמה • ונואטו • טובאלו • טונגה • מיקרונזיה • נאורו • ניו זילנד • סמואה • פיג'י • פלאו • פפואה גינאה החדשה • קיריבטי
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_החוץ_של_הולנד&oldid=29227605"