מחלת גבהים – הבדלי גרסאות

מחלת גבהים
	שלט המזהיר מפני מחלת גבהים בגובה של 5,360 מטר
תחום	רפואת חירום
גורם	anoxia
תסמינים	עייפות, נדודי שינה, כאב ראש, סחרחורת, חוסר תיאבון, בחילה, הקאה, בלבול
טיפול	אצטזולאמיד; דקסמתזון; ניפדיפין ;
סיבוכים	בצקת ריאות, בצקת מוח
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	303571
MeSH	D000532
סיווגים
ICD-10	T70.2

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־23:57, 18 בספטמבר 2020

מחלת גבהים היא בעיה רפואית שכיחה בטיפוס לגובה, המתרחשת כאשר הגוף לא מסתגל למחסור בחמצן הנובע מירידה בריכוז החמצן באוויר כתוצאה מירידת הלחץ האטמוספירי. במצב כזה אין תאי הדם האדומים יכולים להעביר די חמצן לתאי הגוף ולכן אדם הסובל ממחסור בחמצן נדרש למאמץ יתר של הלב והריאות על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, מה שגורם לו לפתח נשימת יתר. מחלת גבהים חמורה יכולה להיות קטלנית ועלולה להופיע כבר מגובה של כ-2,500 מטרים מעל גובה פני הים.

גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, חייב בתהליך התאקלמות שנמשך כמה ימים, עם עלייה מדורגת ושהיה של זמן מסוים לאחר כל עלייה, לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.

המחלה מתאפיינת בעלייה בריכוז הפחמן הדו-חמצני בדם. אחת מתגובות הגוף למחסור בחמצן היא היצרות כלי הדם, שגוררת עלייה בלחץ הדם לעומת הלחץ מחוץ לכלי הדם, וכתוצאה מהפרש הלחצים דולפים נוזלים מכלי הדם וגורמים לבצקות. תסמיני המחלה כוללים לפחות אחד מהתסמינים הבאים: קוצר נשימה, עייפות, נדודי שינה אפתיה, בחילה, כאב ראש, ראייה כפולה, סחרחורת, בלבול, חרדה, אובדן תיאבון ולעיתים הקאה. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן. במקרים חמורים תיתכן בצקת ריאות או בצקת מוח, העלולות לגרום לאובדן הכרה ולמוות.

הטיפול המיידי במקרה של מחלת גבהים הוא ירידה מהגובה הרב. הטיפול בתסמינים איננו ראוי כשאפשר לטפל בסיבה, כלומר לרדת לגובה רצוי. יש הטוענים שטיפול בתסמינים פוגע בשבועת הרופאים ופוגע בעקרון הרפואה "פרימום נון נוקרה" (ראשית אל תזיק), משום שטיפול בתסמינים איננו מונע את הנזק המוחי אלא אף עלול לגרום לו^[^{דרוש מקור]}.

התרופה אצטזולאמיד (Acetazolamide; בשמותיה המסחריים "דיאמוקס" Diamox או "אורמוקס" Uramox) משמשת לזירוז ההתאקלמות לגובה, כאשר היא ניטלת החל מ-48 שעות לפני ההגעה לגובה. התרופה חייבת במרשם רופא, מכילה שייר גופרתי (סולפה) ועשויה לחולל תגובות בין-תרופתיות חריפות עם מגוון חומרים, לרבות אספירין ואלכוהול. יש להדגיש כי התרופה אינה מטפלת במחסור בחמצן, העשוי לגרום נזקים רפואיים חמורים, אלא רק מזרזת את ההתאקלמות מבעוד מועד לגבהים.

קיימת אמונה כי אכילת גינקגו דו-אונתי מסייעת למניעת מחלת גבהים. נוכח העובדה כי בלדאק ובטיבט ממליצים בפני תיירים על נטילת גינקגו דו אונתי (ג'ינקו בילובה) למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים ראשוניים הציעו כי תמצית גינקגו דו-אונתי יעילה למניעת המחלה,^[1] ממצא המצוטט מאז על ידי משווקי התכשיר הטבעי.^[2] עם זאת, מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות יותר לא מצאו עדיפות של תמצית גינקגו על פני פלצבו במניעת מחלת גבהים^[3]^[4]^[5] יתר על כן, תסמיני מחלת גבהים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת הנבדקים שנטלה אצטאזולאמיד בשילוב עם תמצית גינקגו, מאשר בקבוצה שנטלה אצטאזולאמיד בלבד.^[4]

במדינות דרום אמריקה האנדיות (ובעיקר בפרו, בוליביה ואקוודור) נהוג ללעוס את עלי הקוקה (כמו שלועסים גת), בדרך כלל בצירוף חומר הנקרא לחייה, או לשתות את חליטת עלי הקוקה כתה על מנת להקל על ההסתגלות לגובה^[^{דרוש מקור]} בניגוד לסם קוקאין, המופק מצמח הקוקה, לעלי הקוקה עצמם אין השפעה נרקוטית כה חזקה, ותופעת הלוואי היחידה בלעיסת עלי הקוקה היא הירדמות של חלל הפה (בדומה לאחר זריקת אלחוש אצל רופא שיניים).

הדרך היעילה ביותר למניעת המחלה היא עלייה מתונה מלווה בשתייה מרובה. הואיל והמחלה מופיעה לרוב רק בגבהים של 3,000 מטר ומעלה, מומלץ להימנע מעלייה חדה לגובה של מעל 3,000 מטרים, ולינה של לילה או שניים בגובה שבין 2,500-3,000 מטרים. בגבהים מעל 3,000 מטרים מומלץ לא לעלות מעל 400 מטרים במהלך יממה.

לקריאה נוספת

"תפקוד בגבהים של מעל 3000 מטר ומחלת גבהים" ד"ר דני זידמן. ביטאון חיל רפואה 1989.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מחלת גבהים בוויקישיתוף

מאמר על מחלת גבהים, מניעה וטיפול מתוך האנציקלופדיה של הטיפוס

הערות שוליים

^ Jeffrey H. Gertsch, Todd B. Seto, Joanne Mor, Janet Onopa‏, Ginkgo biloba for the Prevention of Severe Acute Mountain Sickness (AMS) Starting One Day before Rapid Ascent, באתר Mary Ann Liebert, Inc., מרץ 2002 (פורסם ב"High Altitude Medicine & Biology" כרך 3 גיליון 1, 6 ביולי 2004)
^ ד"ר דליה נבות-מינצר, בדרך למעלה: מחלת גבהים - מדריך הישרדות, באתר כללית, 26 באפריל 2010
^ שאלות ותשובות, מחלת גבהים וחוסר ב G6PD, באתר InfoMed,‏. 3 באפריל 2002
^ ¹ ² Jeffrey H Gertsch, Buddha Basnyat, E William Johnson, Janet Onopa, Peter S Holck,‏ Randomised, double blind, placebo controlled comparison of ginkgo biloba and acetazolamide for prevention of acute mountain sickness among Himalayan trekkers: the prevention of high altitude illness trial (PHAIT), באתר BMJ,‏ 11 במרץ 2004
^ Tony Chow, MD; Vaughn Browne, MD, PhD; Heather L. Heileson, MD; Desiree Wallace, PharmD; James Anholm, MD; Steven M. Green, MD,‏ Ginkgo biloba and Acetazolamide Prophylaxis for Acute Mountain Sickness, באתר המגזין Archives of Internal Medicine, מועתק מכרך 165 גיליון 3 שיצא ב-14 בפברואר 2005

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] Jeffrey H. Gertsch, Todd B. Seto, Joanne Mor, Janet Onopa‏, Ginkgo biloba for the Prevention of Severe Acute Mountain Sickness (AMS) Starting One Day before Rapid Ascent, באתר Mary Ann Liebert, Inc., מרץ 2002 (פורסם ב"High Altitude Medicine & Biology" כרך 3 גיליון 1, 6 ביולי 2004)

[2] ד"ר דליה נבות-מינצר, בדרך למעלה: מחלת גבהים - מדריך הישרדות, באתר כללית, 26 באפריל 2010

[3] שאלות ותשובות, מחלת גבהים וחוסר ב G6PD, באתר InfoMed,‏. 3 באפריל 2002

[bmj-4] ¹ ² Jeffrey H Gertsch, Buddha Basnyat, E William Johnson, Janet Onopa, Peter S Holck,‏ Randomised, double blind, placebo controlled comparison of ginkgo biloba and acetazolamide for prevention of acute mountain sickness among Himalayan trekkers: the prevention of high altitude illness trial (PHAIT), באתר BMJ,‏ 11 במרץ 2004

[5] Tony Chow, MD; Vaughn Browne, MD, PhD; Heather L. Heileson, MD; Desiree Wallace, PharmD; James Anholm, MD; Steven M. Green, MD,‏ Ginkgo biloba and Acetazolamide Prophylaxis for Acute Mountain Sickness, באתר המגזין Archives of Internal Medicine, מועתק מכרך 165 גיליון 3 שיצא ב-14 בפברואר 2005

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{מחלה
-|תמונה=Altitude Sickness Warning.jpg
+| תמונה = Altitude Sickness Warning.jpg
-|כיתוב=שלט המזהיר מפני מחלת גבהים בגובה של 5,360 מטר
+| כיתוב = שלט המזהיר מפני מחלת גבהים בגובה של 5,360 מטר
+| סיבוכים = [[בצקת ריאות]], בצקת מוח
+| תסמינים = [[עייפות]], [[נדודי שינה]], [[כאב ראש]], [[סחרחורת]], חוסר [[תיאבון]], [[בחילה]], [[הקאה]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]]
 }}
-'''מחלת גבהים''' היא [[מחלה]] הנובעת ממחסור ב[[חמצן]] כתוצאה מירידה של ה[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]] וירידה משום כך בריכוז ה[[חמצן]] ב[[אוויר]]. במצב כזה אין [[תא דם אדום|תאי הדם האדומים]] יכולים להעביר די חמצן ל[[תא|תאי הגוף]] ולכן אדם הסובל ממחסור בחמצן נדרש למאמץ יתר של ה[[לב]] וה[[ריאות]] על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, מה שגורם לו לפתח [[נשימה|נשימת יתר]] (היפרוונטילציה). חוסר חמצן גורם לנזקים רבים לכל רקמות הגוף ובמיוחד ל[[מוח]]. מחלת גבהים היא הבעיה השכיחה ביותר בטיפוס לגובה.
+'''מחלת גבהים''' היא בעיה רפואית שכיחה בטיפוס לגובה, המתרחשת כאשר הגוף לא מסתגל למחסור ב[[חמצן]] הנובע מירידה בריכוז ה[[חמצן]] ב[[אטמוספירת כדור הארץ|אוויר]] כתוצאה מירידת ה[[לחץ אטמוספירי|לחץ האטמוספירי]]. במצב כזה אין [[תא דם אדום|תאי הדם האדומים]] יכולים להעביר די חמצן ל[[תא|תאי הגוף]] ולכן אדם הסובל מ[[היפוקסיה|מחסור בחמצן]] נדרש למאמץ יתר של ה[[לב]] וה[[ריאות]] על מנת לספק את כמות החמצן הדרושה למוח ולשאר רקמות הגוף, מה שגורם לו לפתח [[נשימה|נשימת יתר]]. מחלת גבהים חמורה יכולה להיות [[מוות|קטלנית]] ועלולה להופיע כבר מגובה של כ-2,500 מטרים מעל [[גובה פני הים]].
 גופם של בני אדם החיים במקומות גבוהים מייצר באופן טבעי תאי דם אדומים בגודל המתאים ואילו מי שאיננו רגיל לגבהים, חייב בתהליך התאקלמות שנמשך כמה ימים, עם עלייה מדורגת ושהיה של זמן מסוים לאחר כל עלייה, לגרום לגופו לייצר תאים אדומים בגודל כזה.
-תסמיני המחלה הם עלייה בריכוז ה[[פחמן דו-חמצני|פחמן הדו-חמצני]] ב[[דם]], גורמת ל[[תסמין|תסמינים]] הכוללים חלק מהתופעות הבאות: קוצר נשימה, [[עייפות]], [[אדישות|אפתיה]], [[בחילה]], [[כאב ראש]], ראייה כפולה, [[סחרחורת]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]], [[חרדה]], אובדן תיאבון ולעיתים [[הקאה]]. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן.
+המחלה מתאפיינת בעלייה בריכוז ה[[פחמן דו-חמצני|פחמן הדו-חמצני]] ב[[דם]]. אחת מתגובות הגוף למחסור בחמצן היא היצרות [[כלי דם|כלי הדם]], שגוררת עלייה ב[[לחץ דם|לחץ הדם]] לעומת הלחץ מחוץ לכלי הדם, וכתוצאה מהפרש הלחצים דולפים נוזלים מכלי הדם וגורמים ל[[בצקת|בצקות]]. [[תסמין|תסמיני]] המחלה כוללים לפחות אחד מהתסמינים הבאים: [[קוצר נשימה]], [[עייפות]], [[נדודי שינה]] [[אדישות|אפתיה]], [[בחילה]], [[כאב ראש]], ראייה כפולה, [[סחרחורת]], [[בלבול (פסיכולוגיה)|בלבול]], [[חרדה]], אובדן תיאבון ולעיתים [[הקאה]]. הכחלת השפתיים, קצות האצבעות והציפורניים תהיה בין הסימנים הראשונים למחסור בחמצן. במקרים חמורים תיתכן [[בצקת ריאות]] או בצקת מוח, העלולות לגרום ל[[ערפול וחוסר הכרה|אובדן הכרה]] ולמוות.
 הטיפול המיידי במקרה של מחלת גבהים הוא ירידה מהגובה הרב. הטיפול בתסמינים איננו ראוי כשאפשר לטפל בסיבה, כלומר לרדת לגובה רצוי. יש הטוענים שטיפול בתסמינים פוגע ב[[שבועת הרופאים]] ופוגע בעקרון הרפואה "[[פרימום נון נוקרה]]" (ראשית אל תזיק), משום שטיפול בתסמינים איננו מונע את הנזק המוחי אלא אף עלול לגרום לו{{מקור}}.
@@ שורה 15: / שורה 17: @@
 קיימת אמונה כי אכילת [[גינקגו דו-אונתי]] מסייעת למניעת מחלת גבהים. נוכח העובדה כי ב[[לדאק]] וב[[טיבט]] ממליצים בפני תיירים על נטילת [[גינקגו דו אונתי]] (ג'ינקו בילובה) למניעת מחלת גבהים, בוצעו מחקרים רפואיים לבדיקת יעילותה. מחקרים ראשוניים הציעו כי תמצית גינקגו דו-אונתי יעילה למניעת המחלה,{{הערה|Jeffrey H. Gertsch, Todd B. Seto, Joanne Mor, Janet Onopa{{כ}}, [http://www.liebertonline.com/doi/abs/10.1089%2F152702902753639522 Ginkgo biloba for the Prevention of Severe Acute Mountain Sickness (AMS) Starting One Day before Rapid Ascent], באתר Mary Ann Liebert, Inc., מרץ 2002 (פורסם ב"High Altitude Medicine & Biology" כרך 3 גיליון 1, 6 ביולי 2004)}} ממצא המצוטט מאז על ידי משווקי התכשיר הטבעי.{{הערה|ד"ר דליה נבות-מינצר, [http://www.clalit20plus.co.il/Clalit/Young/Travel/Articles/travel_medicine/Acute+Mountain+Sickness.htm בדרך למעלה: מחלת גבהים - מדריך הישרדות], באתר [[כללית]], 26 באפריל 2010}} עם זאת, מחקרים מבוקרים על קבוצות מדגם גדולות יותר לא מצאו עדיפות של תמצית גינקגו על פני [[אפקט הפלצבו|פלצבו]] במניעת מחלת גבהים{{הערה|שאלות ותשובות, [http://www.infomed.co.il/questions/q_040302_5.htm מחלת גבהים וחוסר ב G6PD], באתר InfoMed,{{כ}}. 3 באפריל 2002}}{{הערה|שם=bmj|Jeffrey H Gertsch, Buddha Basnyat, E William Johnson, Janet Onopa, Peter S Holck,{{כ}} [http://www.bmj.com/cgi/content/abstract/328/7443/797 Randomised, double blind, placebo controlled comparison of ginkgo biloba and acetazolamide for prevention of acute mountain sickness among Himalayan trekkers: the prevention of high altitude illness trial (PHAIT)], באתר BMJ,{{כ}} 11 במרץ 2004}}{{הערה|Tony Chow, MD; Vaughn Browne, MD, PhD; Heather L. Heileson, MD; Desiree Wallace, PharmD; James Anholm, MD; Steven M. Green, MD,{{כ}} [http://archinte.ama-assn.org/cgi/content/abstract/165/3/296 Ginkgo biloba and Acetazolamide Prophylaxis for Acute Mountain Sickness], באתר המגזין Archives of Internal Medicine, מועתק מכרך 165 גיליון 3 שיצא ב-14 בפברואר 2005}} יתר על כן, תסמיני מחלת גבהים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בקבוצת הנבדקים שנטלה אצטאזולאמיד בשילוב עם תמצית גינקגו, מאשר בקבוצה שנטלה אצטאזולאמיד בלבד.{{הערה|שם=bmj}}
-במדינות [[דרום-אמריקה]] ה[[הרי האנדים|אנדיות]] (ובעיקר ב[[פרו]], [[בוליביה]] ו[[אקוודור]]) נהוג ללעוס את עלי ה[[קוקה]] (כמו שלועסים [[קאת (צמח)|גת]]), בדרך כלל בצירוף חומר הנקרא [[לחייה]], או לשתות את חליטת עלי ה[[קוקה]] כ[[תה]] על מנת להקל על ההסתגלות לגובה{{מקור}} בניגוד לסם [[קוקאין]], המופק מצמח ה[[קוקה]], לעלי הקוקה עצמם אין השפעה [[נרקוטיקה|נרקוטית]] כה חזקה, ו[[תופעת לוואי (תרופה)|תופעת הלוואי]] היחידה בלעיסת עלי הקוקה היא הירדמות של חלל הפה (בדומה לאחר זריקת [[אלחוש]] אצל [[רופא שיניים]]).
+במדינות [[אמריקה הדרומית|דרום אמריקה]] ה[[הרי האנדים|אנדיות]] (ובעיקר ב[[פרו]], [[בוליביה]] ו[[אקוודור]]) נהוג ללעוס את עלי ה[[קוקה]] (כמו שלועסים [[קאת (צמח)|גת]]), בדרך כלל בצירוף חומר הנקרא [[לחייה]], או לשתות את חליטת עלי ה[[קוקה]] כ[[תה]] על מנת להקל על ההסתגלות לגובה{{מקור}} בניגוד לסם [[קוקאין]], המופק מצמח ה[[קוקה]], לעלי הקוקה עצמם אין השפעה [[נרקוטיקה|נרקוטית]] כה חזקה, ו[[תופעת לוואי (תרופה)|תופעת הלוואי]] היחידה בלעיסת עלי הקוקה היא הירדמות של חלל הפה (בדומה לאחר זריקת [[אלחוש]] אצל [[רופא שיניים]]).
 הדרך היעילה ביותר למניעת המחלה היא עלייה מתונה מלווה בשתייה מרובה. הואיל והמחלה מופיעה לרוב רק בגבהים של 3,000 מטר ומעלה, מומלץ להימנע מעלייה חדה לגובה של מעל 3,000 מטרים, ולינה של לילה או שניים בגובה שבין 2,500-3,000 מטרים. בגבהים מעל 3,000 מטרים מומלץ לא לעלות מעל 400 מטרים במהלך יממה.