תקופת התחייה האתיופית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 31: שורה 31:
{{היסטוריה של אתיופיה}}
{{היסטוריה של אתיופיה}}
{{להשלים|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אפריקה}}
{{להשלים|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אפריקה}}
ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] [[פאסילידס, קיסר אתיופיה|פאסילדס]] עצר את ההתפלגות שגרמו הנוצרים הזרים, והחזיר את שלטונה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בחזרה תוך כדי שהוא החזיר את הפטריארך האתיופי שמונה מהכנסייה ב[[מצרים]], החרים את האדמות של ה[[ישועים]] והעביר את כולם לעיר [[פראמונה]], כאשר ה[[פורטוגל|פורטוגזים]] הפגיזו את העיר [[מומבסה]] הוא גירש את כולם. כמעט בכל זמן שלטונו הוא נלחם כנגד ה[[אגאווים]] או ה[[אורומו (עם)|אורומו]]. במישור יחסי החוץ הוא שיגר שגריר ל[[הודו]] ב-[[1664]] (או ב-[[1665]]) כדי לברך את [[אאראנגזאב]] לרגל הכתרתו לקיסרה של [[האימפריה המוגולית]].
ה[[קיסר (תואר)|קיסר]] [[פאסילידס, קיסר אתיופיה|פאסילדס]] עצר את הפילוג שגרמו הנוצרים הזרים, והחזיר את שלטונה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בחזרה תוך שהחזיר את הפטריארך האתיופי מהכנסייה ב[[מצרים]], החרים את האדמות של ה[[ישועים]] והעביר אותם לעיר [[פראמונה]], ולאחר מכן גירש אותם לחלוטין כשה[[פורטוגל|פורטוגזים]] הפגיזו את העיר. לאורך רוב שנות שלטונו פאסילדס נלחם כנגד ה[[אגאווים]] או ה[[אורומו (עם)|אורומו]]. במישור יחסי החוץ הוא שיגר שגריר ל[[הודו]] ב-[[1664]] (או ב-[[1665]]) כדי לברך את [[אאראנגזאב]] לרגל הכתרתו לקיסרה של [[האימפריה המוגולית]].


פאסילדס גם ארגן מחדש את הסמכות המרכזית וחיזק מחדש את שלטונם של מלכי [[השושלת הסולומונית]] ו[[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית|הכנסייה האורתודוקסית]], כאשר בנו דווית מרד ב-[[1666]] כנגדו הוא כלא אותו וחידש את המהלך של הגבלת חברי בית מלוכה על ידי כליאתם פסגת הר רחוקה ולהפחית אתגרים לשלטונו שלו, הקיסר הבדיל את עצמו כאשר בנה מחדש את ה[[קתדרלה]] ב[[אקסום]] (שהושמד על ידי [[אחמד אבן איברהים אל-גאזי|אחמד גראן]]) פאסילדס הקים עיר בירה חדשה בשנת [[1636]], [[גונדר]] מקום שלאט לאט נעשה המרכז התרבותי פוליטי של [[אתיופיה]] במשך תקופת זו עד שלטונו של [[תוודרוס השני, קיסר אתיופיה|תוודרוס השני]].{{הערה|1=סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמודים 1–4.}}
פאסילדס גם חיזק מחדש את שלטונם של מלכי [[השושלת הסולומונית]] ו[[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית|הכנסייה האורתודוקסית]]. כאשר בנו דווית מרד ב-[[1666]] כנגדו הוא כלא אותו וחידש את ההגבלות על חברי בית מלוכה. הוא בנה מחדש את ה[[קתדרלה]] ב[[אקסום]] (שהושמדה על ידי [[אחמד אבן איברהים אל-גאזי|אחמד גראן]]) בנוסף הקים עיר בירה חדשה בשנת [[1636]], [[גונדר]] שבהדרגה נעשתה המרכז התרבותי פוליטי של [[אתיופיה]] במשך תקופת שלטונו .{{הערה|1=סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמודים 1–4.}}


אף על פי שתקופת גונדר ייצרה פריחה של [[אדריכלות]] ו[[אומנות]] שהמשיכה יותר ממאה שנה, מלכי גונדר מעולם לא הרוויחו שליטה מלאה מעל העושר וכוח-אדם שהאצילות יירשה במשך המלחמות הארוכות נגד גראן וה[[אורומו (עם)|אורומו]]. במשך מלכות של פאסילדס ושל יורשו בנו [[יוהנס הראשון, קיסר אתיופיה|יוהנס הראשון]], סכסוך בין שני מנזרים בין [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]] לבין ה[[קתולים]] בקשר לדוקטרינה של [[המינות המונופיזיסטית]] על טבעו של [[ישו]] הנוצרי. העמדות של שני המנזרים היו לעיתים קרובות קשורות להתנגדות האזורית ל[[קיסר אתיופיה|קיסר]], ולא פאסילדס וגם לא יוהנס היו מסוגלים לסדר את העניין בלי להרחיק מרכיבים חשובים מהכנסייה.
אף על פי שתקופת גונדר יצרה פריחה של [[אדריכלות]] ו[[אומנות]] שהמשיכה יותר ממאה שנה, מלכי גונדר מעולם לא עברו בעושרם את זה שהאצולה האתיופית ירשה במשך המלחמות הארוכות נגד גראן וה[[אורומו (עם)|אורומו]]. במשך מלכותם של פאסילדס ושל בנו [[יוהנס הראשון, קיסר אתיופיה|יוהנס הראשון]], התנהל סכסוך בין [[הכנסייה האורתודוקסית האתיופית]] לבין ה[[קתולים]] בקשר לדוקטרינה של [[המינות המונופיזיסטית]] על טבעו של [[ישו]] . העמדות של שני המנזרים היו לעיתים קרובות קשורות להתנגדויות האזורית ל[[קיסר אתיופיה|קיסר]], ולא פאסילדס וגם לא יוהנס הצליחו למגר אותן.


[[ייאסוס הראשון, קיסר אתיופיה|ייאסוס הראשון]] היה מנהיג [[צבא]]י שהצטיין כלוחם. הוא נלחם כמעט תמיד באזורי ה[[דרום]] וה[[מזרח]] בתקופתו ובאופן אישי הוליך את צבאו ל[[שאווה]] ומעבר אליה. הוא כיסה את הבניה של כמה כנסיות, בינם [[דברה ברהאן סאלאסי]], אחד מהכנסיות המפורסמות ב[[גונדר]].
[[ייאסוס הראשון, קיסר אתיופיה|ייאסוס הראשון]] , שירש את יוהנס, היה מנהיג [[צבא]]י שהצטיין כלוחם. הוא נלחם כמעט תמיד באזורי ה[[דרום]] וה[[מזרח]] בתקופתו ובאופן אישי הוליך את צבאו ל[[שאווה]] ומעבר אליה. הוא היה אחראי לבניה של כמה כנסיות, בינם [[דברה ברהאן סאלאסי]], אחד מהכנסיות המפורסמות ב[[גונדר]].


{| border=1 align=left cellpadding=4 cellspacing=0 style="margin: 0.0em 0em 0em 0em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 90%;" width=32%
{| border=1 align=left cellpadding=4 cellspacing=0 style="margin: 0.0em 0em 0em 0em; background: #f9f9f9; border: 2px #aaaaaa solid; border-collapse: collapse; font-size: 90%;" width=32%

גרסה מ־12:48, 20 בספטמבר 2020

תקופת התחייה (16321769) החלה עם גירוש חילות האימפריה הפורטוגזית הקתולית מאתיופיה, בהוראת הקיסר פאסיל שעלה לשלטון בשנת 1632 ומיהר לשקם את כוחה של הכנסייה האתיופית. הוא סיים את האינקוויזיציה האתיופית שהחל אביו בשנת 1624, סילק את הלוחמים היישועים והמיסיונרים מאדמת אתיופיה, ואסר על כניסת אירופאים לקיסרותו. בהשראתו פרחה הקיסרות האתיופית מבחינה מדינית, תרבותית ויצירתית, במקביל לתקופת רנסאנס באירופה. הסובלנות הדתית שאפיינה את תקופה זו היטיבה עם קהילת ביתא ישראל, שאומניה וחכמיה השתלבו בשכבת העלית המנהיגה את הקיסרות.

רקע - חרטת הקיסר סוסוניוס

בשנת 1612 קיבל על עצמו סוסניוס את האמונה הקתולית בסתר בהשפעת פדרו פאיש. כעבור עשר שנים הצהיר הקיסר על אמונתו הקתולית בגלוי, לאחר שראה בניצחונותיו הצבאיים המכריעים אות שמיימי כי כוונתו רצויה. פאיש נפטר באותה שנה, ובמקומו שלח האפיפיור את הפטריארך הקתולי אפונסו מנדש (Alfonso Méndez) לשירותו של סוסניוס. מנדש מיהר לכפות שורה של תיקונים דתיים מחמירים על כמרי הכנסייה האתיופית, בהם ביטול שמירת השבת, איסור המילה והטבלה מחדש של כל הנוצרים באתיופיה, בטענה שטקסי ההטבלה שנעשו עד כה היו פסולים. דרישותיו של מנדש עוררו תרעומת קשה ושורה של מרידות פרצו ברחבי הקיסרות, אותן דיכא סוסניוס ביד רמה.

בשנת 1632 ביקר הנסיך פאסיל, אז דאג'זמץ סאמיאן, את אביו הקיסר בעומדו לעזוב את מעונו בדנקאז. "אדוני מלכי", אמר לפי הגרסה המקוצרת של הכברה נגסת, "ראה איך הכל ניזוק מאמונת הפרנקים שאיננו יודעים, עליה לא שמענו מעולם ושאינה מופיעה בספרי אבותינו. אנו יראים ואוהבים את פניך; אנו מאוחדים איתך בקולנו ובלבנו. התפלל לאלוהים כפי שאמונת אלכסנדריה מורה, שיעניק לך ניצחון על אויביך".[1]

סוסניוס יצא לאדמות הגפנים (ויינה דגה), שם הכריע צבא גדול של מושל מחוז וג המורד. המושל נהרג, לצד מפקדים רבים וכשמונת אלפים לוחמים.[2] "המלך השמיד את לוחמיו הרבים", מציינת הכברה נגסת, ונמלא חרטה על המחיר הכבד שגבו המחלוקות הדתיות. באבלו, הכריז הקיסר:

הניחו לפולחן [הכנסייה האתיופית] להתחדש ולבני פאסיל למלוך. באשר אלי, אני חלש, עשיתי שגיאות, אני חולה

[1]

מחצר הקיסר יצאה ההצהרה הרשמית:

הקשיבו! הקשיבו! בתחילה הענקנו לכם את הפולחן הזה באמונה שהוא טוב. אך אנשים רבים מספור נהרגו, יוליוס, גבריאל, טקלה גיורגיס, סרצה כריסטוס וכעת איכרים אלה. לכן אנו מחדשים את פולחן אבותיכם. הניחו לכמרים הקודמים לשוב לכנסיותיהם, להציב את מזבחותיהם ולומר את מזמוריהם.

[3]

סוסניוס התכוון לאפשר לאמונה הקודמת להתקיים לצד האמונה הקתולית בה החזיק, כפי שנהג בראשית ימי כהונתו, אך בנו פאסיל לא גילה סובלנות כלפי היישועים.[3] הוא גירש אותם בטקס משפיל בשנת 1632.

ייסוד עיר הבירה הקיסרית גונדר

בשנת 1635 הורה עלם סגד לייסד את עיר הבירה של הקיסרות האתיופית - העיר גונדר ובלבה הארמון הקיסרי פאסיל גמב.[4] אומנים יהודיים מביתא ישראל התגייסו למפעל הבנייה ותרמו מכישוריהם בתחומים כמו חרושת מתכת, שהיו זרים לשכניהם הנוצריים.[5] לחוקר הסקוטי ג'יימס ברוס שסייר באזור גונדר בשנים 1771-1770, נמסר כי גונדר הייתה רק כפר קטן ונידח עד ימי עלם סגד.[1] יהודים רבים היגרו מיישובי ביתא ישראל בהרי סמיאן אל העיר החדשה ותפסו עמדות בממשל ובצבא הקיסרי.[5] היהודים שנותרו ביישובים הקהילתיים שבהרים שמרו על דיני הטהרה המחמירים, הכופים היבדלות משכניהם.

תיקונים דתיים ומדיניים

הקיסר פאסילדס עצר את הפילוג שגרמו הנוצרים הזרים, והחזיר את שלטונה של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית בחזרה תוך שהחזיר את הפטריארך האתיופי מהכנסייה במצרים, החרים את האדמות של הישועים והעביר אותם לעיר פראמונה, ולאחר מכן גירש אותם לחלוטין כשהפורטוגזים הפגיזו את העיר. לאורך רוב שנות שלטונו פאסילדס נלחם כנגד האגאווים או האורומו. במישור יחסי החוץ הוא שיגר שגריר להודו ב-1664 (או ב-1665) כדי לברך את אאראנגזאב לרגל הכתרתו לקיסרה של האימפריה המוגולית.

פאסילדס גם חיזק מחדש את שלטונם של מלכי השושלת הסולומונית והכנסייה האורתודוקסית. כאשר בנו דווית מרד ב-1666 כנגדו הוא כלא אותו וחידש את ההגבלות על חברי בית מלוכה. הוא בנה מחדש את הקתדרלה באקסום (שהושמדה על ידי אחמד גראן) בנוסף הקים עיר בירה חדשה בשנת 1636, גונדר שבהדרגה נעשתה המרכז התרבותי פוליטי של אתיופיה במשך תקופת שלטונו .[6]

אף על פי שתקופת גונדר יצרה פריחה של אדריכלות ואומנות שהמשיכה יותר ממאה שנה, מלכי גונדר מעולם לא עברו בעושרם את זה שהאצולה האתיופית ירשה במשך המלחמות הארוכות נגד גראן והאורומו. במשך מלכותם של פאסילדס ושל בנו יוהנס הראשון, התנהל סכסוך בין הכנסייה האורתודוקסית האתיופית לבין הקתולים בקשר לדוקטרינה של המינות המונופיזיסטית על טבעו של ישו . העמדות של שני המנזרים היו לעיתים קרובות קשורות להתנגדויות האזורית לקיסר, ולא פאסילדס וגם לא יוהנס הצליחו למגר אותן.

ייאסוס הראשון , שירש את יוהנס, היה מנהיג צבאי שהצטיין כלוחם. הוא נלחם כמעט תמיד באזורי הדרום והמזרח בתקופתו ובאופן אישי הוליך את צבאו לשאווה ומעבר אליה. הוא היה אחראי לבניה של כמה כנסיות, בינם דברה ברהאן סאלאסי, אחד מהכנסיות המפורסמות בגונדר.

קיסרי האימפריה הגונדרית - תקופת התחייה
שם הקיסר שנות שלטון
פאסילידס
יוהנס הראשון
ייאסו הראשון
יסחק ייאסו
ייאסו הראשון
תקלה היימנות הראשון
עמדה ציון
תקלה היימנות הראשון
טאוופלוס
נאבחנה יוהנס
טאוופלוס
יוסטוס
דווית השלישי
בקפה
ייאסו השני
אצה חאזקאיס
ייאסו השני
יואס הראשון

התחזקות האורומו

מלכות של ייאסוס ראתה שהאורומו מתחילם לשחק תפקידים מרכזיים במלכות, במיוחד בצבא. ייאסוס צירף קבוצות מהאורומו על ידי גיוסם לצבאו ועל ידי הפיכתם לנוצרים. וכך אט אט וכמעט לגמרי החל לסמוך על יחידות האורומו והוליך אותם בקרבות כנגד בני עמם שלהם שעוד לא נכללו בשטחי אמהרה ותיגראי, ייאסוס השני, כמו כן גם הסתמך על יחידות צבאיות של האורומו ונעזר בהם כאשר אתגרו את סמכותו מהאצילות המסורתית ולמטרות מבצעים צבאיים בשטחי האורומו שמדרום לממלכה. בסוף המאה ה-18, האורומו שיחקו תפקיד חשוב בעניינים פוליטיים גם כן. במשך החצי הראשון של המאה ה-19, האורומו הייתה השפה הראשית באזור, ומנהיגים של האורומו היו חלק מהאצילות הגבוהה של המלכות.

הדעיכה לזמן השופטים

במשך המלכות של ייואס, בנו של ייאסוס השני, הדמות הפוליטית החשובה באזור היה ראס[7] מיכאל סהול התגרי, דוגמה טובה של אציל גדול שעשה עצמו ככוח העיקרי מאחורי הכתר. בסיסו של מיכאל הייתה תיגראי, שנהנתה כעת ממידה גדולה של עצמאות ומכאן מיכאל הקים צבאות גדולים ושלט לפרקים בגונדר ובחלקים גדולים מבאגמדיר. ב 1769 הוא הציג את כוח שלו בכך שהזמין את הרצח של שני קיסרים (ייואס ויוהנס השני) והמליך את תקלה היימנות השני,[8] קיסר חלש שמיכאל הכתיר. מיכאל המשיך בשליטתו באזור עד שנת 1770, כאשר קואליציה של יריביו הכריחו אותו לצאת לפרוש ולחזור לטיגראי.[9]

מיכאל רצח שני קיסרים ותפקיד הלא מוסתר בגונדר מסמן את ההתחלה של תקופת השופטים, בתקופה זו קיסרי גונדר נהפכו לסמלים טקסיים בזמן שהפונקציות הצבאיות שלהם וכוחם אמיתי שכן אצל האצילים. התאריך של תקופה זו מ 1769 עד ל 1855 האימפריה המאוחדת לא הייתה קיימת יותר. נסיכויות שונות שנשלטו על ידי אצילים עצמאיים נלחמו אחד בשני באופן קבוע.

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 Stuart Munro-Hay , Pamela Taor Ethiopia, the Unknown Land: A Cultural and Historical Guide (סטוארט מונרו-האי ופמלה טאור, אתיופיה, הארץ הבלתי נודעת: מדריך תרבותי וחברתי), 2002, ISBN 1860647448, עמ' 72-73
  2. ^ פאול בי. האנז, רבדים של פעם, עמוד 98.
  3. ^ 1 2 A. H. M. Jones, Elizabeth Monroe, History of Abyssinia, Kessinger Publishing, 2003, ISBN 076613668X, 9780766136687, p. 98
  4. ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, (History of the City of Gondar ), 2005, עמודים 1–4. ISBN 1569021953
  5. ^ 1 2 חגי ארליך, הארץ ויהודיה, בתוך הגר סלמון (עורכת), קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים - אתיופיה, יד יצחק בן-צבי, תשס"ח, עמוד 19. ISSN 1565-0774
  6. ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמודים 1–4.
  7. ^ ראס הוא תור אצולה המקביל לתואר האצולה האירופאי דוכס.
  8. ^ היה בנו של הקיסר יוהנס השני.
  9. ^ קואליציית כוחות שכללה את פאסיל גושו מאמהרה, ווונד בוווסן מבגאמדיר.
הקודם:
תקופת השפל
היסטוריה של אתיופיה
7 בספטמבר 1632 - 7 במאי 1769
הבא:
תקופת השופטים