רוברט קרהרט מרטון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
בינלאומי ==> בין-לאומי
שורה 11: שורה 11:
== מודל בלק ושולס==
== מודל בלק ושולס==
{{ערך מורחב|מודל בלק ושולס}}
{{ערך מורחב|מודל בלק ושולס}}
המודל של בלק ושולס הוא מודל מתמטי יישומי במלוא מובן המילה. הוא אומד את ערכה של אופציה מסוג קול (Call) או פוט (Put) בהינתן פרמטרים הנוגעים לשערי מניות וסחורות, התנהגות מחיריהן לאורך זמן, שער הרבית במשק ועוד. המודל נעשה [[דה פקטו]] לתקן בינלאומי בשווקים הפיננסיים, בהם נסחרות אופציות על מגוון מניות, סחורות ונכסים פיננסיים אחרים בסכומים של טריליוני דולרים מדי שנה.
המודל של בלק ושולס הוא מודל מתמטי יישומי במלוא מובן המילה. הוא אומד את ערכה של אופציה מסוג קול (Call) או פוט (Put) בהינתן פרמטרים הנוגעים לשערי מניות וסחורות, התנהגות מחיריהן לאורך זמן, שער הרבית במשק ועוד. המודל נעשה [[דה פקטו]] לתקן בין-לאומי בשווקים הפיננסיים, בהם נסחרות אופציות על מגוון מניות, סחורות ונכסים פיננסיים אחרים בסכומים של טריליוני דולרים מדי שנה.


מרטון היה תלמידו של חתן [[פרס נובל]] לכלכלה [[פול סמואלסון]], ואף זכה בעצמו בפרס בשנת [[1997]] יחד עם [[מיירון שולס]] על תרומתם בנושא האופציות (הכלכלן השלישי שתרם לנושא זה, [[פישר בלק]], לא היה בחיים בעת קבלת הפרס).
מרטון היה תלמידו של חתן [[פרס נובל]] לכלכלה [[פול סמואלסון]], ואף זכה בעצמו בפרס בשנת [[1997]] יחד עם [[מיירון שולס]] על תרומתם בנושא האופציות (הכלכלן השלישי שתרם לנושא זה, [[פישר בלק]], לא היה בחיים בעת קבלת הפרס).
שורה 20: שורה 20:
'''[[LTCM]]'''. מנהל הקרן היה ג'ון מריווט'ר (John Meriwether), שולס ומרטון שימשו כדירקטורים. בשנים הראשונות הפליאה הקרן לעשות וצברה תשואות שנתיות מדהימות בשיעור של כ-40% . השניים, שהיו ממילא מוערכים בקהיליה הפיננסית והאקדמית, נתפסו לא רק כתאורטיקנים אלא גם כמי שיודעים לנהל כספים .
'''[[LTCM]]'''. מנהל הקרן היה ג'ון מריווט'ר (John Meriwether), שולס ומרטון שימשו כדירקטורים. בשנים הראשונות הפליאה הקרן לעשות וצברה תשואות שנתיות מדהימות בשיעור של כ-40% . השניים, שהיו ממילא מוערכים בקהיליה הפיננסית והאקדמית, נתפסו לא רק כתאורטיקנים אלא גם כמי שיודעים לנהל כספים .


ב-1998 הגיעה עת משבר בשווקים הבינלאומיים, שהגיע לשיאו באוגוסט-ספטמבר. הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר אמריקאי תוך חודשים ספורים, וקריסתה איימה על יציבות השווקים הפיננסיים. הפרשה הסתיימה בהתערבות הבנק הפדרלי של ניו יורק והקרן נסגרה בשנת 2000.
ב-1998 הגיעה עת משבר בשווקים הבין-לאומיים, שהגיע לשיאו באוגוסט-ספטמבר. הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר אמריקאי תוך חודשים ספורים, וקריסתה איימה על יציבות השווקים הפיננסיים. הפרשה הסתיימה בהתערבות הבנק הפדרלי של ניו יורק והקרן נסגרה בשנת 2000.


==קישורים חיצוניים==
==קישורים חיצוניים==

גרסה מ־19:01, 21 בספטמבר 2020

רוברט קרהרט מרטון
Robert Carhart Merton
לידה 31 ביולי 1944 (בן 79)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה, מימון, asset pricing עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט פול סמואלסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Jonathan E. Ingersoll, Emerson Philip Jones, Eric Richard Rosenfeld, Scott Phillip Mason, Mark Latham, James Flaude Gammill, Gerard Ivan Gennotte, Marshall Barry Goldman עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לכלכלה (1997)
  • מדליית קולמוגורוב (2010)
  • עמית החברה האקונומטרית (1983)
  • דוקטור לשם כבוד
  • עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רוברט קרהרט מרטוןאנגלית: Robert Carhart Merton; נולד ב-31 ביולי 1944) הוא כלכלן אמריקאי ממוצא יהודי (מצד אביו), חתן פרס נובל לכלכלה. פרופסור בבית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד.

קורות חיים

מרטון, יליד ניו יורק, הוא בוגר תואר ראשון באוניברסיטת קולומביה, מוסמך במכון הטכנולוגי של קליפורניה וב-1970 קיבל תואר דוקטור מ-MIT.

בשנות ה-70 המוקדמות עסק מרטון בפיתוח נוסחאות מתמטיות בתחום המימון הנוגעות להערכת אופציות. בעקבות עבודתם של המתמטיקאי פישר בלק והכלכלן מיירון שולס, כתב מרטון ב-1973 את המאמר "התאוריה של תימחור רציונלי של אופציות", והסב את המודל לנוסחה שהפכה לאחד הכלים המעשיים והפופולריים להערכת אופציות ונגזרים. העובדה ששמו של מרטון אינו מופיע בשם המודל אינה מפחיתה מערכה של תרומתו, ויש המכנים את המודל בשם "נוסחת בלק-שולס-מרטון". למעשה, מרטון עצמו הוא שטבע את המונח "נוסחת בלק ושולס".

מרטון הוא בנו של הסוציולוג רוברט קינג מרטון.

מודל בלק ושולס

ערך מורחב – מודל בלק ושולס

המודל של בלק ושולס הוא מודל מתמטי יישומי במלוא מובן המילה. הוא אומד את ערכה של אופציה מסוג קול (Call) או פוט (Put) בהינתן פרמטרים הנוגעים לשערי מניות וסחורות, התנהגות מחיריהן לאורך זמן, שער הרבית במשק ועוד. המודל נעשה דה פקטו לתקן בין-לאומי בשווקים הפיננסיים, בהם נסחרות אופציות על מגוון מניות, סחורות ונכסים פיננסיים אחרים בסכומים של טריליוני דולרים מדי שנה.

מרטון היה תלמידו של חתן פרס נובל לכלכלה פול סמואלסון, ואף זכה בעצמו בפרס בשנת 1997 יחד עם מיירון שולס על תרומתם בנושא האופציות (הכלכלן השלישי שתרם לנושא זה, פישר בלק, לא היה בחיים בעת קבלת הפרס).

פרשת LTCM

ערך מורחב – LTCM

בשנת 1994 הקימו שולס, מרטון ואחרים את קרן הגידור "Long-Term Capital Management" הידועה יותר בראשי התיבות LTCM. מנהל הקרן היה ג'ון מריווט'ר (John Meriwether), שולס ומרטון שימשו כדירקטורים. בשנים הראשונות הפליאה הקרן לעשות וצברה תשואות שנתיות מדהימות בשיעור של כ-40% . השניים, שהיו ממילא מוערכים בקהיליה הפיננסית והאקדמית, נתפסו לא רק כתאורטיקנים אלא גם כמי שיודעים לנהל כספים .

ב-1998 הגיעה עת משבר בשווקים הבין-לאומיים, שהגיע לשיאו באוגוסט-ספטמבר. הקרן הפסידה 4.6 מיליארד דולר אמריקאי תוך חודשים ספורים, וקריסתה איימה על יציבות השווקים הפיננסיים. הפרשה הסתיימה בהתערבות הבנק הפדרלי של ניו יורק והקרן נסגרה בשנת 2000.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רוברט קרהרט מרטון בוויקישיתוף