אמברוזיוס – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
דעותיו בתחום ה[[תאולוגיה|תאולוגי]] השפיעו על התפתחותה של הנצרות, משום שהוא שילב בהם את הפילוסופיה של [[פילון האלכסנדרוני|פילון]] וקידוש השם של ה[[חשמונאים]]. הוא שילב בדבריו ניסוחים של הוגי דעות יווניים ורומאים כמו [[סנקה]] ו[[קיקרו]]. |
דעותיו בתחום ה[[תאולוגיה|תאולוגי]] השפיעו על התפתחותה של הנצרות, משום שהוא שילב בהם את הפילוסופיה של [[פילון האלכסנדרוני|פילון]] וקידוש השם של ה[[חשמונאים]]. הוא שילב בדבריו ניסוחים של הוגי דעות יווניים ורומאים כמו [[סנקה]] ו[[קיקרו]]. |
||
אמברוזיוס נחשב לאחד מ[[אבות הכנסייה]] וזכה להיות אחד מארבע ה[[מורי הכנסיה|דוקטורים]] הראשונים של הכנסיה. |
|||
==מונחים על שמו== |
==מונחים על שמו== |
||
גרסה מ־20:16, 23 בספטמבר 2020
 | |
| אמברוזיוס הקדוש - מוזאיקה בבזילקת סנט'אמברוג'ו במילאנו | |
| לידה |
337–340 לערך טריר, האימפריה הרומית |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 397 (בגיל 60 בערך) מילאנו, האימפריה הרומית המערבית |
| קדוש עבור | הכנסייה הקתולית, הכנסייה אורתודוקסית, הכנסייה הלותרנית |
| מקום פולחן עיקרי |
 בזיליקת סנט'אמברוג'ו, מילאנו, איטליה |
| חג | 7 בדצמבר |
| פטרון של | כוורנים, דבורים, יוצקי נרות, חיות בית, מילאנו ועוד |
אמברוזיוס (בלטינית: Ambrosius; נולד 337–340 לערך - מת ב-4 באפריל 397) היה ההגמון של מילאנו, פיתח הגות בדבר היחסים הנכונים בין ראשי הכנסייה לשלטון החילוני, זכה למעמד קדוש נוצרי.
אמברוזיוס נולד בטרייר (Trier), בגליה צפונית למץ, בשנת 340 לספירה בערך. אביו היה נציב גליה הדרומית, והוא נשלח לרומא ב-354 לאחר מות אביו, שם למד משפטים. ב-372 התמנה למושל הפרובינציה של צפון איטליה, והוא ישב במילאנו. ב-374, כאשר ביקש הקהל לבחור הגמון, במקום ההגמון האריאני שמת, התפתחו מריבות בין האורתודוקסים לאריאנים, כפשרה הציעו את אמברוזיוס, למרות שלא נטבל לנצרות ולא היה לו ניסיון בכמורה הוא נבחר, הוטבל לנצרות, ותוך ימים ספורים הוקפץ בהיררכיה לדיאקון, כומר ובישוף. אמברוזיוס שילב בחיי הכמורה את העשייה המדינית, אולם הוא עצמו חי בפשטות וחילק את כספו לעניים. מלבד היותו איש דת ומדינאי היה אמברוזיוס גם נואם מוכשר, משורר ושופט.
אמברוזיוס השתתף בחיי הדת והמדינה – הוא נלחם בעוז במתנגדי הדת הקתולית, בעיקר באריאנים. הוא השפיע על הקיסר המזרחי תאודוסיוס הראשון (395-379) מבחינה דתית. כאשר המון נוצרי מוסת עשה פרעות ביהודים והחריב בית כנסת בסוריה, תאודוסיוס ציווה לשקם את בית הכנסת ולהעניש את הפורעים, אך אמברוזיוס כתב לו שקיסר נוצרי שמקים בית כנסת יהודי פוגע בכבוד אלוהים, והקיסר ביטל את החלטתו. במקרה אחר, כשתאודוסיוס הרג 7,000 מתושבי סלוניקי, כתב לו אמברוזיוס כי הוא לא יוכל לחוג את המיסה עם בית המלוכה עד שהוא יכפר על מעשיו בפומבי. תאודוסיוס ניסה להיכנס בכוח לקתדרלה במילאנו, אך אמברוזיוס חסם בגופו את הכניסה. לבסוף נכנע תאודוסיוס וביקש מחילה על מעשיו.
גם על הקיסר המערבי גרטיאנוס (383-375) השפיע אמברוזיוס, והקיסר הכריז ב-380 כי החלטות ועידת ניקיאה שעל סעיפיה הגן אמברוזיוס, מחייבת את כל הנתונים תחת הממשל. ב-381 ניצחו הקתולים את האריאנים בועידת קונסטנטינופול הראשונה בעקבות מאמציו הרבים של אמברוזיוס וראשי האריאנים הודחו מכהונותיהם. כאשר הקיסר המערבי ולנטיניאנוס השני (392-383) ביקש להחזיר את אנדרטת האלה ויקטוריה ב-391 לפי בקשת הסנט והקונסול סימכוס, אמברוזיוס איים כי יחרים אותו, וולנטיניאנוס ביטל את החלטת הסנט. חלק ממלחמתו של אמברוזיוס באריינים הייתה הזהות שנוצרה באותה תקופה בין אריאניזם לבין הגרמאנים או הגותים. אנשי הצפון היו אריאנים בעוד אנשי איטליה השתייכו לכנסייה הרומית הניקאנית.
יוסטינה, אמו של הקיסר ולנטיניאנוס, הייתה אריאנית והיא שאפה להשיג משרה לכומר אריאני בכנסייה במילאנו עבור האוכלוסייה האריאנית שבעיר. אמברוזיוס שבת בכנסייה עליה הייתה המחלוקת יחד עם קהילתו תוך שהם מזמרים מזמורי דת ללא הפסקה עד שניצח את אם הקיסר.
ב-387 הטביל אמברוזיוס את אוגוסטינוס לנצרות.
דעותיו בתחום התאולוגי השפיעו על התפתחותה של הנצרות, משום שהוא שילב בהם את הפילוסופיה של פילון וקידוש השם של החשמונאים. הוא שילב בדבריו ניסוחים של הוגי דעות יווניים ורומאים כמו סנקה וקיקרו. אמברוזיוס נחשב לאחד מאבות הכנסייה וזכה להיות אחד מארבע הדוקטורים הראשונים של הכנסיה.
מונחים על שמו
- מזמור אמברוזיאני
- הספרייה האמברוזיאנית במילאנו
- הרפובליקה האמברוזית שהתקיימה במילאנו במאה ה-15
