דינמו מוסקבה (כדורגל) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 720: שורה 720:
|}
|}
===מתקן האימונים===
===מתקן האימונים===
בסיס האימונים של הקבוצה הוא "נובוגורסק-דינמו" שב[[מחוז מוסקבה]], שנבנה על ידי VTB בשנים [[2003]]–2008 ונחנך ב-[[14 במאי]] 2008. שטחו מגיע ל-6 הקטר וכולל 3 מגרשי כדורגל, שניים מהם בעלי חיפוי טבעי ואחד עם דשא מלאכותי. בצמוד לו ישנו מתחם אירוח בן 24 אלף מ"ר ובו 70 חדרי שינה, 2 מסעדות, מרכז רפואי ומרכז, שיקום, סאונות, מרחצאות ובריכות שחייה. במקום גם מגרש חנייה עבור 50 כלי רכב{{הערה|[http://fcdynamo.ru/club/stadiums/arena-himki/ מתקנים באתר דינמו מוסקבה]}}.
בסיס האימונים של הקבוצה הוא "נובוגורסק-דינמו" שב[[מחוז מוסקבה]], שנבנה על ידי VTB בשנים 2003–2008 ונחנך ב-14 במאי 2008. שטחו מגיע ל-6 הקטר וכולל 3 מגרשי כדורגל, שניים מהם בעלי חיפוי טבעי ואחד עם דשא מלאכותי. בצמוד לו ישנו מתחם אירוח בן 24 אלף מ"ר ובו 70 חדרי שינה, 2 מסעדות, מרכז רפואי ומרכז שיקום, סאונות, מרחצאות ובריכות שחייה. במקום גם מגרש חנייה עבור 50 כלי רכב{{הערה|[http://fcdynamo.ru/club/stadiums/arena-himki/ מתקנים באתר דינמו מוסקבה]}}.


==קבוצות בת==
==קבוצות בת==

גרסה מ־00:32, 3 באוקטובר 2020

דינמו מוסקבה
ФК "Динамо"
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה
כינוי White-Blues
(הלבנים-כחולים)
תאריך ייסוד 18 באפריל 1923
אצטדיון VTB ארנה,
מוסקבה, רוסיה
(תכולה: 25,716)
בעלים VTB‏ (99%)
אגודת דינמו (1%)
נשיא רוסיהרוסיה אנדריי מילקין
יו"ר רוסיהרוסיה יורי סולובייב
מנכ"ל רוסיהרוסיה יורי בלקין
מאמן מרצל ליצ'קה עריכת הנתון בוויקינתונים
ליגה ליגת העל
http://www.fcdynamo.ru
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מחלקות הספורט של דינמו מוסקבה
כדורגל כדורגל חופים כדורגל אולמות
כדורגל נשים הוקי קרח בנדי
כדורסל כדורסל נשים כדורעף
כדורעף נשים כדורמים רוגבי

מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה (ברוסית: Футбольный клуб Динамо Москва) הוא מועדון כדורגל רוסי מעיר הבירה מוסקבה, המשחק בליגת העל הרוסית והיא אחת משתי קבוצות (הקבוצה השנייה היא דינמו קייב האוקראינית) שהשתתפו בכל עונות הליגה הבכירה בברית המועצות, ועד 2016 השתתפה בכל עונות ליגת העל הרוסית, אך בשל יכולות דלות בעונת 2015/2016 נשרה לליגת המשנה הרוסית. ברם, הצליחה לחזור לליגה הבכירה עונה לאחר מכן.

הקבוצה מקיימת את משחקי הבית שלה ב-VTB ארנה שבמוסקבה והיא אחת מקבוצות הכדורגל הוותיקות והעשירות ברוסיה[1]שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Борис Ротенберг: «Бюджет «Динамо» – около 150 млн долларов» וגם שמאל=כן.. צבעי התלבושת המסורתיים של הקבוצה הם כחול ולבן. הקבוצה זכתה בתואר האחרון שלה בשנת 1995 כשזכתה בגביע הרוסי והישג השיא הוא סגנות אליפות הליגה בעונת 1994 ועוד 4 פעמים סיימה במקום השלישי (בעונות 1992, 1993, 1997, 2008).

בעונת 1971/72 הייתה דינמו קבוצת הכדורגל הסובייטית הראשונה שהצליחה להעפיל לגמר טורניר אירופי, משהעפילה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע והפסידה 2–3 בגמר לגלאזגו ריינג'רס.

היסטוריה

רקע

שורשיה של דינמו מוסקבה הם בקבוצה "מורוזובצי אורחובו-זוייבו", שנוסדה כקבוצת בית חרושת בשנת 1887. שמה של הקבוצה שונה ל"OKS מוסקבה" ב-1906, והיא זכתה ברציפות באליפויות הליגה של מוסקבה בשנים 1910 ו-1914.

בתקופה הסובייטית

לאחר המהפכה הרוסית של 1917 המועדון בסופו של דבר היה נתון למרותו של משרד הפנים וראשו פליקס דזרז'ינסקי, מנהיג הכוח המשטרתי הסמוי הראשון של ברית המועצות הידוע לשמצה, צ'קה. שמו של המועדון שונה ל"דינמו מוסקבה" באפריל 1923 ונהוג להתייחס לתאריך הקמת אגודת דינמו, 18 באפריל 1923, כיום הולדתו של המועדון.

דינמו מוסקבה זכתה בשתי אליפויות ברית המועצות הראשונות בשנים 1936 ו-1937, בגביע הסובייטי ב-1937, ושני תארים לאומיים נוספים בשנים 1940 ו-1945. היא הייתה גם לקבוצה הסובייטית הראשונה שנסעה למערב אירופה, והציגה יכולת טובה מאוד במהלך ביקור בממלכה המאוחדת ב-1945. היא השיגה תוצאות מפתיעות רבות: תיקו 3-3 מול צ'לסי, ניצחון בתוצאה הגבוהה 1–10 על קארדיף סיטי, ניצחון 3–4 על ארסנל החזקה ושוויון 2-2 עם גלאזגו ריינג'רס.

הקבוצה המשיכה להתחזק לאחר מלחמת העולם השנייה ונחלה הצלחות רבות בשנות ה-50. דינמו זכתה בחמש אליפויות נוספות בין 1949 ל-1959, בנוסף לגביע הסובייטי השני שלה ב-1953. עם זאת, לאחר מכן הקבוצה התקשתה להגיע להישגים. היא רשמה מספר הצלחות נוספות בגביע הסובייטי, אך לא זכתה באף אליפות לאומית מאז 1976. אף על פי כן, 11 האליפויות של דינמו הפכו אותה לקבוצה השלישית הכי מעוטרת בברית המועצות, אחרי דינמו קייב (13 אליפויות) וספרטק מוסקבה (12 אליפויות).

ההישג הגדול ביותר של דינמו באירופה היה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1972. היא העפילה למשחק הגמר בקאמפ נואו שבברצלונה והפסידה לקבוצה הסקוטית, ריינג'רס, 3-2, בהמשך העפילה לשלבי חצי גמר הטורניר בעונות 1978 ו-1985 ולא הצליחה לשחזר הישג זה שוב, אך היה זה ההישג הגדול ביותר של קבוצה רוסית בטורנירים האירופיים, עד שצסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005.

לאחר התפרקות ברית במועצות

בעונת 1993 ובעונת 1992 סיימה במקום השלישי בטבלת האליפות. בעונת 1994 בליגת העל הרוסית בכדורגל סיימה כסגנית האלופה ושנה אחר כך, בעונת 1995 זכתה בגביע הרוסי בכדורגל והיה זה התואר הלאומי הראשון שלה מאז פירוק ברית המועצות. בעונת 1997 סיימה במקום השלישי בליגה ובעונת 1998 העפילה עד לשלב חצי גמר גביע אינטרטוטו.

דינמו העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל בעונות 1996/1997, 1998/1999.

את עונת 2008 סיימה דינמו במקום השלישי בליגה הרוסית, מה שהבטיח לה את ההשתתפות בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות לעונת 2009/2010. זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה לקחה חלק בתחרות, לראשונה מאז שינוי מתכונתה מ"גביע אירופה" ב-1992. ב-24 באוגוסט 2008 נרכש שחקן דינמו, דני, על ידי זניט סנקט פטרבורג תמורת 30 מיליון אירו. בעקבות כך, הייתה זו ההעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל הרוסי. בעונת 2011/2012 שוב העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל, אך לא הצליחה לשוב ולזכות בו. בעונת 2014/2015 העפילה לשמינית גמר הליגה האירופית.

ב-21 במאי 2016 ירדה הקבוצה לליגת המשנה הרוסית, לראשונה בתולדותיה, לאחר שסיימה במקום ה-15 בטבלת האליפות בעונה העגומה ביותר בתולדותיה, עם 5 ניצחונות בלבד מתוך 30 משחקי העונה. ב-29 בדצמבר 2016 אגודת הספורט של דינמו הסכימה לרכוש מבנק VTB את מניותיו בקבוצהשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: ВФСО "Динамо" приняло решение купить акции одноименного футбольного клуба у банка ВТБ וגם שמאל=כן.. לאחר עונה אחת בליגת המשנה, הקבוצה הצליחה לסיים כאלופת הליגה הלאומית ולחזור לליגת העל הרוסית בכדורגל.

בפברואר 2019 אגודת דינמו מכרה את הקבוצה לידי בנק VTB, לאחר שהבנק השלים את בניית VTB ארנה שמשמש כאצטדיון הקבוצה החדש, ממרץ 2019. בפברואר 2020 מונה ז'לקו בובאץ' למנהל ספורטיבי שהחתים בקבוצה את מלך השערים של הליגה הצ'כית, ניקולאי קומליצ'נקו ובתום עונת 2019/2020 סיימה דינמו במקום הששי בליגה ובעקבות זכייתה של זניט סנקט פטרבורג בגביע קיבלה את הזכות להתמודד במפעלים האירופיים (לראשונה מזה 4 שנים) והיא פתחה את עונת 2020/2021 במוקדמות הליגה האירופית לאחר 5 שנות היעדרות מהמפעלים האירופיים, בהפסד 2:1 מול לוקומוטיב טביליסי. בעקבות מגפת הקורונה, לא נערך משחק גומלין ודינמו לא עלתה לשלב הבא.

הישגים לפי עונה

  זכייה באליפות המדינה

ברית המועצות

עונה ליגה # מ נ ש ה יחס נק' מלך השערים גביע
1936 (א) ליגה א'
1
 6 6 0 0 22-5 18 1. מיכאיל סמיצ'אסטני — 6
1936 (ס) ליגה א'
2
 7 3 3 1 21-12 16 3. סרגיי אילין — 6
1937 ליגה א'
1
 16 8 6 2 37-20 38 1. וסילי סמירנוב — 8 זכייה
1938 ליגה א'
5
 25 14 4 7 69-34 32 מיכאיל יאקושין — 12 ‏32 אחרונות
1939 ליגה א'
7
 26 12 4 10 60-46 28 7. סמיצ'אסטני — 14
1940 ליגה א'
1
 24 16 4 4 74-30 36 2. סרגיי סולובייב — 21 משחקי הגביע לא נערכו עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה
1941 ליגה א'
—
—
—
—
—
—
—
האליפות הופסקה בעקבות הפלישה הנאצית לברית המועצות ופתיחת מלחמת המולדת הגדולה 1944: דינמו הודחה בשלב 16 האחרונות
1945 ליגה I‏
1
 22 19 2 1 73-13 40 2. וסילי קרצב — 21 גמר
1946 ליגה I‏
2
 22 16 1 5 68-17 33 2. וסילי קרצב — 17 רבע גמר
1947 ליגה I‏
‏2
 24 19 2 3 57-15 40 3. סרגיי סולובייב — 14 שמינית גמר
1948 ליגה I‏
2
 26 18 4 4 85-28 40 1. סרגיי סולובייב — 25 חצי גמר
1949 ליגה I‏
1
 34 26 5 3 104-30 57 2. איוואן קונוב — 23 גמר
1950 קלאס А‏
‏2
 36 22 6 8 88-36 50 5. קונסטנטין בסקוב — 22
1951 קלאס А ‏
‏5
 28 13 6 9 62-41 32 2. בסקוב — 15 רבע גמר
1952 קלאס А‏
‏3
 13 7 3 3 24-14 17 2. ולדימיר אילין — 8
1953 קלאס А‏
‏4
‏		 20 8 7 5 34-19 23 10. ולדימיר סבדונין — 7 זכייה
1954 קלאס А‏
1
 24 15 5 4 44-20 35 2. אילין — 11 ‏16 אחרונות
1955 קלאס А‏
1
 22 15 4 3 52-16 34 3. אילין — 12 גמר
1956 קלאס А‏
2
 22 10 8 4 45-31 28 6. אלקפר מאמדוב — 12
1957 ‏קלאס А‏
1
 22 16 4 2 49-15 36 3. אלכסיי מאמיקין — 13 שמינית גמר
1958 קלאס А‏
2
 22 14 3 5 44-25 31 4. ולרי אורין — 11 חצי גמר
1959 קלאס А‏
1
 22 13 5 4 42-21 31 9. גנריך פדוסוב — 8 רבע גמר
1960[2] קלאס А‏
‏3
‏		 10 5 1 4 12-10 11 9. איגור צ'יסלנקו — 12 רבע גמר
1961 קלאס А‏
11
 32 17 7 8 57-39 41 7. צ'יסלנקו — 15 שמינית גמר
1962[3] קלאס А‏
2
 22 10 9 3 28-14 29 יורי ושצ'יבצב — 8 חצי גמר
1963 ליגה 1
1
 38 21 13 4 47-14 55 צ'יסלנקו — 11
1964 ליגה 1
7
 32 12 10 10 33-31 34 12. צ'יסלנקו — 9
1965 ליגה 1
5
 32 11 14 7 38-24 36 צ'יסלנקו — 7 שמינית גמר
1966 ליגה 1
8
 36 12 14 10 43-34 38 יורי אוורוצקי — 11
1967 ליגה 1
2
 36 18 13 5 55-28 49 5. גנאדי יבריוז'יחין — 13 זכייה
1968 ליגה 1
5
 38 19 9 10 58-32 47 4. ולדימיר קוזלוב — 14 שמינית גמר
1969[3] ליגה 1
4
 26 12 7 7 44-28 31 9. אוורוצקי — 9 רבע גמר
1970 ליגת העל
2
 32 19 7 6 46-17 45 2. קוזלוב — 15 זכייה
1971 ליגת העל
5
 30 9 13 8 35-22 31 אנטולי קוז'מיאקין — 7 רבע גמר
1972 ליגת העל
10
 30 12 6 12 39-35 30 קוזלוב — 7 שמינית גמר
1973 ליגת העל
3
 30 13 7/3 7 43-30 33 2. קוז'מיאקין — 16 חצי גמר
1974 ליגת העל
6
 30 10 11 9 42-33 31 3. ואדים פאבלנקו — 16 רבע גמר
1975 ליגת העל
3
 30 13 12 5 39-23 38 אנטולי שפל — 8 שמינית גמר
1976 (א) ליגת העל
1
 15 9 4 2 17-8 22 7. שפל — 6 רבע גמר
1976 (ס) ליגת העל
6
 15 7 2 6 15-13 16 9. אנדריי יאקוביק — 5
1977 ליגת על
4
 30 9 17 4 34-20 35 4. יאקוביק — 10 זכייה[4]
1978 ליגת העל
4
 30 14 10 6 37-23 36 (-2) 6. ניקולאי קולסוב — 9 רבע גמר
1979 ליגת העל
5
 34 17 9 8 41-27 42 (-1) ולרי גזאייב — 10 גמר
1980 ליגת העל
14
 34 9 14 11 32-33 28 גזאייב — 9 רבע גמר
1981 ליגת העל
4
 34 15 10 9 41-29 40 5. גזאייב — 15 חצי גמר
1982 ליגת העל
11
 34 13 5 16 42-52 31 8. גזאייב — 12
1983 ליגת העל
15
 34 9 11 14 30-37 28 (-1) 12. גזאייב — 11 רבע גמר
1984 ליגת העל
16
 34 8 10 16 35-43 26 ולרי גזאייב — 8 זכייה
1985 ליגת העל
14
 34 11 7 16 37-50 29 סטוקאשוב — 6 שמינית גמר
1986 ליגת העל
2
 30 14 11 5 46-26 38 (-1) 1. אלכסנדר בורודיוק — 21 ‏16 אחרונות
1987 ליגת העל
10
 30 9 11 10 27-30 28 (-1) סרגיי סטוקאשוב — 5 חצי גמר
1988 ליגת העל
10
 30 9 8 13 32-38 26 2. בורודיוק — 16 ‏16 אחרונות
1989 ליגת העל
8
 30 9 12 9 31-26 30 3. איגור קוליבנוב — 11
1990 ליגת העל
3
 24 12 7 5 27-24 31 קוליבנוב — 5 חצי גמר
1991 ליגת העל
6
 30 12 7 11 43-42 31 1. קוליבנוב — 18 שמינית גמר

רוסיה

עונה ליגה # מ נצ ש ה יחס נק' מלך השערים גביע
1992 ליגת העל
3
 14 6 4 4 26-21 16 2. ולי קאסומוב — 16(4) חצי גמר
השלב הראשון בליגה
1
 18 10 4 4 35-16 24
1993 ליגת העל
3
 34 16 10 8 65-38 42 4. איגור סימוטנקוב — 16(4)
1994 ליגת העל
‏ 2
 30 13 13 4 55-35 39 1. סימוטנקוב — 21(3)
1995 ליגת העל
4
 30 16 8 6 45-29 56 7. אולג טריוחין — 11(2) זכייה
1996 ליגת העל
4
 34 20 7 7 60-35 67 6-7. טריוחין — 13 חצי גמר
1997 ליגת העל
‏ 3
 34 19 11 4 50-20 68 2. טריוחין — 17(4) גמר
1998 ליגת העל
9
 30 8 15 7 31-30 39 5. טריוחין — 12(3) חצי גמר
1999 ליגת העל
5
 30 12 8 10 44-41 44 4. טריוחין — 14 גמר
2000 ליגת העל
5
 30 14 8 8 45-35 50 4. רולאן גוסב — 12 רבע גמר
2001 ליגת העל
9
 30 10 8 12 43-51 38 אנטון חאזוב — 10 שמינית גמר
2002 פרמייר-ליג
8
 30 12 6 12 38-33 42 אוגנן קורומאן — 6 רבע גמר
2003 פרמייר-ליג
6
 30 12 10 8 42-29 46 דמיטרי בוליקין — 9 ‏16 אחרונות
2004 פרמייר-ליג
13
 30 6 11 13 27-38 29 אריק קורצ'אגין — 4 שמינית גמר
2005 פרמייר-ליג
8
 30 12 2 16 36-46 38 2. דרליי — 13
2006 פרמייר-ליג
14
 30 8 10 12 31-40 34 דרליי — 7 רבע גמר
2007 פרמייר-ליג
6
 30 11 8 11 37-35 41 דניס קולודין — 9(8)
2008 פרמייר-ליג
‏ 3
 30 15 9 6 41-29 54 אלכסנדר קרז'אקוב — 7(1) שמינית גמר
2009 פרמייר-ליג
8
 30 12 6 12 31-37 42 4. קרז'אקוב — 12(3) חצי גמר
2010 פרמייר-ליג
7
 30 9 13 8 38-31 40 קווין קוראני — 9(1) ‏16 אחרונות
2011/12 פרמייר-ליג
4
 44 20 12 12 66-50 72 6. קוראני — 13 גמר
2012/13 פרמייר-ליג
7
 30 14 6 10 41-34 48 5. קוראני — 10
6. אלכסנדר קוקורין — 10		 רבע גמר
2013/14 פרמייר-ליג
4
 30 15 7 8 54-37 52 קוקורין — 10 ‏16 אחרונות
2014/15 פרמייר-ליג
4
 30 14 8 8 53-36 50 קוראני — 10(3)
2015/16 פרמייר-ליג
Decrease15
 30 5 10 15 25-47 25 אלכסיי קוזלוב — 4 רבע גמר
2016/17 הליגה הלאומית
Increase1
 38 26 9 3 64-25 87 קיריל פנצ'נקו — 24(1) שמינית גמר
2017/18 פרמייר-ליג
8
 30 10 10 10 30-29 42 יבגני מרקוב — 9 ‏16 אחרונות
2018/19 פרמייר-ליג
‏12
 ‏30 6 15 9 28-28 33 קיריל פנצ'נקו — 5 שמינית גמר
2019/20 פרמייר-ליג
‏6
 ‏30 11 8 10 29-27 41 פיליפ מקסימיליאן — 8(5) ‏16 אחרונות
2020/21 פרמייר-ליג
‏16 אחרונות

דינמו במפעלים האירופיים

ערך מורחב – דינמו מוסקבה במפעלים האירופיים

סגל

סגל השחקנים

נכון ל-8 בספטמבר 2020
מס' עמדה שם
1 רוסיהרוסיה שוער אנטון שונין
2 רוסיהרוסיה מגן גריגורי מורוזוב
3 רוסיהרוסיה מגן זאורבק פלייב
4 רוסיהרוסיה מגן סרגיי פארשיבליוק
5 גרמניהגרמניה חלוץ מקסימיליאן פיליפ
7 רוסיהרוסיה מגן דמיטרי סקופינצב
8 קרואטיהקרואטיה קשר ניקולה מורו
9 קמרוןקמרון חלוץ קלינטון אנז'י
10 ניגריהניגריה חלוץ סילבסטר איגבון
11 רוסיהרוסיה חלוץ ניקולאי קומליצ'נקו
17 רוסיהרוסיה קשר אנטון טרחוב
18 אוקראינהאוקראינה בלם איוואן אורדץ
מס' עמדה שם
19 רוסיהרוסיה קשר ולדימיר מוסקביצ'יוב
20 רוסיהרוסיה קשר ויאצ'סלב גרוליוב
22 רוסיהרוסיה חלוץ דניל לסובוי
23 רוסיהרוסיה קשר ולדיסלב קראפוזוב
24 רוסיהרוסיה בלם רומן יבגנייב
31 רוסיהרוסיה שוער איגור לשצ'וק
34 רוסיהרוסיה מגן קונסטנטין ראוש
44 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בלם טוני סוניץ'
53 פוליןפולין קשר סבסטיאן שימאנסקי
74 רוסיהרוסיה קשר דניל פומין
77 בורקינה פאסובורקינה פאסו קשר שארל קאבורה
רוסיהרוסיה חלוץ יבגני מרקוב
ליטאליטא חלוץ פיודור צ'רניך

שחקנים בולטים בעבר ובהווה

שיאי שחקנים

דירוג הופעות
דירוג שחקן הופעות
1 אלכסנדר נוביקוב 327
2 לב יאשין 326
3 ואלרי מאסלוב 319
4 אלכסנדר מקוביקוב 287
5 גנאדי ייבריוז'יקין 283
6 ויקטור אניצ'קין 282
7 סרגיי ניקולין 280
8 ויקטור צריוב 278
9 אנדריי קובלב 263
10 אלכסיי פטרושין 244
דירוג שערים
דירוג שחקן שערים
1 סרגיי סולוביוב 127
2 קונסטנטין בסקוב 90
3 ואסילי קרטסב 71
4 ואלרי גזאייב 70
5 איגור צ'יסלנקו 68
6 אולג טריוקין 67

מאמנים

שם לאום תחילת כהונה סוף כהונה תארים
וסילי ז'יטארב[5] ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 1923 1924 —
איוואן ארטמייב 1924 1927 —
קונסטנטין בלינקוב 1927 1928 —
פיודור סלין 1928 1932 —
אלכסיי סוקולוב 1933 1934 —
קונסטנטין קוואשנין 1935 1936 ‏אליפות ברית המועצות (1): אביב 1936
ויקטור דובינין 1937 1938 ‏אליפות ברית המועצות (1): 1937,
גביע ברית המועצות (1): 1937
מיכאיל טובארובסקי 1938 1939 —
ויקטור דובינין 1938 1 ביולי 1939 —
ויקטור טטרין 2 ביולי 1938 17 באוגוסט 1939 —
לב קורצ'בוקוב 18 באוגוסט 1939 24 בספטמבר 1939 —
ויקטור טטרין 25 בספטמבר 1939 1939 —
בוריס ארקדייב 1940‏ 20 במאי 1944 ‏אליפות ברית המועצות (1): 1940
לב קורצ'בוקוב 21 במאי 1944 24 בספטמבר 1944 —
מיכאיל יאקושין 25 בספטמבר 1944 30 במאי 1950 ‏אליפות ברית המועצות (2): 1945, 1949
ויקטור דובינין 31 במאי 1950 27 בספטמבר 1951 ‏—
מיכאיל סמיצ'אסטני 28 בספטמבר 1951 7 באוגוסט 1953 —
מיכאיל יאקושין 8 באוגוסט 1953 1960 ‏אליפות ברית המועצות (4):
1954, 1955, 1957, 1959,
גביע ברית המועצות (1): 1953
וסבולוד בלינקוב 1961 1961 ‏—
אלכסנדר פונומאריוב 1962 10 במאי 1965 ‏אליפות ברית המועצות (1): 1963
ויאצ'סלב סולוביוב 11 במאי 1965 1966 —
קונסטנטין בסקוב 1967 1972 ‏גביע ברית המועצות (2): 1966/1967 1970
גבריל קצ'אלין 1973 1974 —
אלכסנדר סבידוב 1975 23 בפברואר 1979 ‏אליפות ברית המועצות (1): 1976 (ס),
גביע ברית המועצות (1): 1977,
גביע העונה (1): 1977
איוואן מוזר 24 בפברואר 1979 9 במאי 1979 —
ויקטור צאריוב 10 במאי 1979 22 באוגוסט 1979 —
איוואן מוזר 23 באוגוסט 1979 1979 —
יבגני גוריאנסקי 1980 24 בספטמבר 1980 —
אדמס גולודץ 25 בספטמבר 1980 21 בנובמבר 1980 —
ויאצ'סלב סולוביוב 22 בנובמבר 1980 13 במאי 1983 —
ואדים איוואנוב 14 במאי 1983 28 באוקטובר 1983 —
אלכסנדר סבידוב 29 באוקטובר 1983 27 במאי 1985 ‏גביע ברית המועצות (1): 1984
אדוארד מאלופייב 28 במאי 1985 31 באוקטובר 1987 —
אנטולי בישובץ 1 בנובמבר 1987 11 ביולי 1990 —
סמיון אלטמן 12 ביולי 1990 31 במרץ 1991 —
ואלרי גזאייב רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) רוסיה 10 באפריל 1991 18 בספטמבר 1993 —
אדמס גולודץ רוסיהרוסיה רוסיה 9 בספטמבר 1993 31 בדצמבר 1993 —
קונסטנטין בסקוב 1 בינואר 1994 8 בספטמבר 1995 ‏גביע רוסיה (1): 1994/95
אדמס גולודץ 9 בספטמבר 1995 12 ביוני 1998 —
גאורגי יארצב 13 ביוני 1998 18 ביוני 1999 —
אלכסיי פטרושין 19 ביוני 1999 10 בדצמבר 1999 —
ואלרי גזאייב 1 בינואר 2000 15 באפריל 2001 —
אלכסנדר נוביקוב 16 באפריל 2001 6 באפריל 2002 —
ויקטור פרוקופנקו 7 באפריל 2002 2 בנובמבר 2003 —
סרגיי סילקין 3 בנובמבר 2003 13 בנובמבר 2003 —
יארוסלב הרז'ביק צ'כיהצ'כיה צ'כיה 14 בנובמבר 2003 11 ביולי 2004 —
ויקטור בונדארנקו רוסיהרוסיה רוסיה 12 ביולי 2004 25 באוקטובר 2004 —
אולג רומנצב 26 באוקטובר 2004 16 במאי 2005 —
אנדריי קובלב 17 במאי 2005 17 ביולי 2005 —
איבו וורטמן ברזילברזיל ברזיל 18 ביולי 2005 7 בנובמבר 2005 —
אנדריי קובלב רוסיהרוסיה רוסיה 8 בנובמבר 2005 21 בנובמבר 2005 —
יורי סיומין 22 בנובמבר 2005 4 באוגוסט 2006 —
אנדריי קובלב 5 באוגוסט 2006 26 באפריל 2010 —
מיאודראג בוז'וביץ' מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו 27 באפריל 2010 21 באפריל 2011 —
סרגיי סילקין רוסיהרוסיה רוסיה 22 באפריל 2011 7 באוגוסט 2012 —
דמיטרי חוחלוב 8 באוגוסט 2012 16 באוגוסט 2012 —
דן פטרסקו רומניהרומניה רומניה 17 באוגוסט 2012 7 באפריל 2014 —
סטניסלב צ'רצ'סוב רוסיהרוסיה רוסיה 10 באפריל 2014 12 ביולי 2015 —
אנדריי קובלב 13 ביולי 2015 9 במאי 2016 —
סרגיי צ'יקישב 10 במאי 2016 5 ביוני 2016 —
יורי קליטווינצב אוקראינהאוקראינה אוקראינה 6 ביוני 2016 7 באוקטובר 2017 ‏אליפות ליגת הכדורגל הלאומית (1): 2016/17
דמיטרי חוחלוב רוסיהרוסיה רוסיה 7 באוקטובר 2017 5 באוקטובר 2019‏ —
קיריל נוביקוב 5 באוקטובר 2019‏ 29 בספטמבר 2020 —

נשיאי הקבוצה

יושב ראש הקבוצה
1989—1990 ברית המועצותברית המועצות ולדימיר פילגואי
נשיא
1991—1992 רוסיהרוסיה ואלרי סיסוייב
1993—1997 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
1998 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
נשיא
1999 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
2000—2001 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
2002 רוסיהרוסיה ולדימיר אוליאנוב
2002—2006 רוסיהרוסיה יורי זווארזין
2006—2009 רוסיהרוסיה דמיטרי איוואנוב
נשיא
2009—2012 רוסיהרוסיה יורי איסאייב
2012—2013 רוסיהרוסיה גנאדי סולוביוב
2013—2015 פינלנדפינלנד בוריס רוטנברג
יושב ראש הקבוצה
2015—2016 רוסיהרוסיה ואסילי טיטוב
2016 רוסיהרוסיה ולדימיר פרוניצ'ב
מנכ"ל
2016—2018 רוסיהרוסיה יבגני מוראביוב
2018—2019 רוסיהרוסיה סרגיי פיודורוב
2019—ואילך רוסיהרוסיה אנדריי מילקין

אצטדיונים ומתקנים

אצטדיונים

מראה אצטדיון דינמו מוסקבה ההיסטורי, מגרש הבית של דינמו בשנים 1928–2008. בשנת 2011, נהרס כדי לבנות במקומו את VTB ארנה
‏VTB ארנה.
ערכים מורחבים – ארנה חימקי, אצטדיון דינמו, VTB ארנה

האצטדיון הביתי של דינמו מוסקבה הוא VTB ארנה שנבנה במקומו של אצטדיון דינמו ההיסטורי בפארק פטרובסקי, שהכיל 36,540 מקומות ישיבה. האצטדיון החדש נחנך בדצמבר 2018שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: ВТБ заплатит 2,4 млрд рублей за титульное спонсорство проекта «ВТБ арена парк» וגם שמאל=כן. ומכיל 25,716 מושבים. אף על פי שלא זכה באליפות הליגה במשך שלושים שנה, למועדון עדיין יש קהל אוהדים נרחב המגיע למשחקיו.

במשך כעשור משנת 2009 עד 2019 הקבוצה אירחה את משחקי הבית שלה בארנה חימקי המכיל 18,636 ושימש את הקבוצה עד לחניכת VTB ארנה.

ממוצע צופים

שנה כמות ממוצעת
1970 30,331
1971 28,833
1972 21,787
1973 19,967
1974 24,333
1975 23,327
1976 15,529
1977 17,667
1978 8,987
1979 10,147
1980 10,088
1981 10,804
1982 8,853
1983 8,576
1984 9,359
1985 9,129
שנה כמות ממוצעת
1986 13,527
1987 16,507
1988 11,600
1989 13,813
1990 9,233
1991 7,627
1992 4,323
1993 4,465
1994 2,882
1995 3,713
1996 3,476
1997 6,000
1998 5,127
1999 8,367
2000 8,867
שנה כמות ממוצעת
2001 6,933
2002 6,800
2003 6,600
2004 5,300
2005 8,500
2006 8,067
2007 9,733
2008 13,067
2009 7,752
2010 7,116
2011/12 10,193
2012/13 7,516
2013/14 7,860
2014/15 8,176
2015/16 5,956

מתקן האימונים

בסיס האימונים של הקבוצה הוא "נובוגורסק-דינמו" שבמחוז מוסקבה, שנבנה על ידי VTB בשנים 2003–2008 ונחנך ב-14 במאי 2008. שטחו מגיע ל-6 הקטר וכולל 3 מגרשי כדורגל, שניים מהם בעלי חיפוי טבעי ואחד עם דשא מלאכותי. בצמוד לו ישנו מתחם אירוח בן 24 אלף מ"ר ובו 70 חדרי שינה, 2 מסעדות, מרכז רפואי ומרכז שיקום, סאונות, מרחצאות ובריכות שחייה. במקום גם מגרש חנייה עבור 50 כלי רכב[6].

קבוצות בת

דינמו-2 ודינמו-D

דינמו הפעילה בעבר קבוצת בת בשם דינמו-2 מוסקבה שהתקיימה בשנים 1986–1998 ובשנים 2016–2017. היא התמודדה בליגה הסובייטית השנייה, בליגת הכדורגל המקצוענית של רוסיה ובליגה הרוסית השלישית, כשהישג השיא הוא מקום רביעי בליגה השנייה, בעונת 2016/2017. בעונת 2020 הוקמה מחדש ומתמודדת בליגה המקצוענית.

בשנים 1992–2001 התקיימה קבוצה בשם דינמו-D (ברוסית: Футбольный клуб «Динамо»-д Москва) שהתמודדה אף היא בליגה השנייה והשלישית. הישג השיא שלה היה בעונת 1998 כשסיימה במקום השלישי בליגה השנייה.

מחלקת הנוער

קבוצת הנוער של דינמו נחשבת לאחת הטובות ברוסיה לאחר שזכתה באליפות ברית המועצות ובאליפות רוסיה 12 פעמים במצטבר, בשנים 1952, 1957, 1970, 1971, 1973, 1988, 2002, 2003, 2011/12, 2013/14, 2014/15, 2019/20.

בעלים, הנהלה וספונסרים ראשיים

בתקופה הסובייטית דינמו נתמכה על ידי המשטרה ומשרד הפנים. לאחר התפרקות ברית המועצות, אגודת דינמו אימצה את המועדון והפכה לבעלים שלו אך מרבית ההכנסות הגיעו מספונסרים זרים כמו חברת Parmalat, ששימשה כספונסר הקבוצה. בשנת 2004 האגודה העבירה 70% ממניות המועדון לידיו של אלכסיי פידוריצ'ב, בשל פשיטת רגל של האגודה. פידוריצ'ב השקיע 200 מיליון יורו במועדון שסייעו לנהל מסע רכש של שחקנים פורטוגזים רבים.

בקיץ 2006 אגודת דינמו חתמה על הסכם עם VTB למכירת 60.9% ממניות הקבוצה לידיהם. הבנק, שנמצא בבעלות המדינה, החליט להשקיע בשיפוץ אצטדיון דינמו הישן ותכנן להשקיע מיליארד דולר בפרויקט בניית VTB ארנה. בתחילת 2008 נחתם חוזה השקעות לפיתוח המתחם הסובב את האצטדיון לצורך הקמת מרכז מסחרי. באותה שנה תקציב המועדון עמד על 41 מיליון דולר. ב-2009 הבנק כבר החזיק ב-75% ממניות המועדון ולאחר שבוריס רוטנברג חדל מלהשקיע כספים במועדון ב-2015, VTB הודיע על כוונתם לרכוש את שאר מניות המועדון המוחזקות בידי אגודת דינמו. בסוף 2016 אגודת דינמו הסכימה למכור את כל החזקותיה בקבוצה ל-VTB תמורת מחיר סמלי של רובל אחד.

נכון לשנת 2020 תקציבה השנתי עומד על 60 מיליון אירו.

יצרניות תלבושות

שנים יצרנית ספונסר
?—1992 גרמניהגרמניה Adidas רוסיהרוסיה אגודת דינמו
1992—1997 בריטניהבריטניה Umbro Parmalat‏ (1994—1996)
1997—2001 גרמניהגרמניה Adidas חברת כלכלה וחיים (1998—1999)
Fedcom‏ (2000—2001)
2002 ארצות הבריתארצות הברית Nike
2003—2006 איטליהאיטליה Diadora יוקוס (2003)‏
Fedcom (2004)
‏Xerox (2005—2007)
2006—2011 בריטניהבריטניה Umbro‏ ‏Metalloinvest‏ (2008)
‏VTB (2009—ואילך)
2011—2014 גרמניהגרמניה Adidas
2014 — ואילך ארצות הבריתארצות הברית Nike

נשיאי הקבוצה

לא תמיד תפקיד נשיא הקבוצה נקרא בשם זה, לעיתים נושא תפקיד זה נקרא מנכ"ל או יושב ראש.

יושב ראש
1989—1990 ברית המועצותברית המועצות ולדימיר פילגואי
נשיא
1991—1992 ברית המועצותברית המועצות רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) ואלרי סיסוייב
1993—1997 רוסיהרוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
1998 רוסיהרוסיה נ. טולסטיך
נשיא
1999 רוסיהרוסיה נ. טולסטיך
מנכ"ל
2000—2001 רוסיהרוסיה נ. טולסטיך
2002 רוסיהרוסיה ולדימיר אוליאנוב
2002—2006 רוסיהרוסיה יורי זווארזין
2006—2009 רוסיהרוסיה דמיטרי איוואנוב
נשיא
2009—2012 רוסיהרוסיה יורי איסאייב
2012—2013 רוסיהרוסיה גנאדי סולובייב
2013—2015 פינלנדפינלנד בוריס רוטנברג
יושב ראש
2015—2016 רוסיהרוסיה וסילי טיטוב
2016 רוסיהרוסיה ולדימיר פרוניצ'ב
מנכ"ל
2016—2018 רוסיהרוסיה יבגני מוראבייב
2018—2019 רוסיהרוסיה סרגיי פיודורוב
נשיא
2019—ואילך רוסיהרוסיה אלכסיי טימושין

סמלי הקבוצה

תארים

ליגת העל הרוסית בכדורגל / ליגת העל הסובייטית

הגביע הסובייטי / הגביע הרוסי

הסופר קאפ הסובייטי / הסופר קאפ הרוסי

  • זכייה (1): 1977
  • סגנות (1): 1985

ליגת הכדורגל הלאומית

  • זכייה (1): 2016/2017

גביע אירופה למחזיקות גביע

  • סגנות (1): 1972

גביע טוסמן

  • זכייה (1): 1928

אליפות מוסקבה

  • זכייה (6): 1928 (אביב), 1930 (סתיו), 1931 (סתיו), 1934 (סתיו), 1935 (אביב), 1942 (אביב)

גביע מוסקבה

  • זכייה (1): 1941

טורניר הגביע האטלנטי

  • זכייה (1): 2015

טורניר Ciutat de Barcelona

  • זכייה (1): 1976

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דינמו מוסקבה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ תקציב הקבוצה השנתי מגיע לכדי 150 מיליון דולר
  2. ^ כולל נתוני משחקי השלבים הסופיים בלבד.
  3. ^ 1 2 כולל נתונים חלקיים בלבד
  4. ^ זכתה גם בסופר קאפ הסובייטי
  5. ^ "Тренеры «Динамо» Москва". footballfacts.ru.
  6. ^ מתקנים באתר דינמו מוסקבה


רוסיהרוסיה ליגת העל הרוסית, עונת 2023/2024
אורנבורג • אורל יקטרינבורג • אחמט גרוזני • בלטיקה קלינינגרד • דינמו מוסקבה • זניט סנקט פטרבורג • רובין קאזאן • לוקומוטיב מוסקבה • ניז'ני נובגורוד • סוצ'י • ספרטק מוסקבה • צסק"א מוסקבה • קריליה סובייטוב • קרסנודאר • פאקל וורונז' • רוסטוב
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דינמו_מוסקבה_(כדורגל)&oldid=29384978"