יהודה ושומרון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 108: שורה 108:
על פי נתוני [[מועצת יש"ע]], בסוף [[2019]] היו ביהודה ושומרון (לא כולל מזרח וצפון [[ירושלים]]) כ-150 יישובים עם 463,901 תושבים ישראלים, גידול של כ-3%{{הערה|נייר עמדה מועצת יש"ע / פברואר 2020, [http://myesha.org.il/?CategoryID=335&ArticleID=9569 נתוני אוכלוסייה - 2020], באתר [[מועצת יש"ע]]}}. לעומת זאת, על פי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] מ[[דצמבר]] 2019, היו ביהודה ושומרון כ-441,600 תושבים ישראלים ב-127 יישובים{{הערה| שנתון סטטיסטי לישראל 2020, [https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2020/2.shnatonpopulation/st02_17.pdf יישובים ואוכלוסייה לפי מחוז], באתר [[הלמ"ס]]}}. כ-60 אלף יהודים נוספים לומדים במוסדות חינוך ביהודה ושומרון, בהם [[ישיבה|ישיבות]], [[אולפנה|אולפנות]], [[מכינה קדם צבאית|מכינות קדם צבאיות]], [[אוניברסיטה]] ו[[מכללה|מכללות]]{{הערה|{{ערוץ7|עוזי ברוך|גידול במספר התושבים ביו"ש|231835|15 בינואר 2012}}}}.
על פי נתוני [[מועצת יש"ע]], בסוף [[2019]] היו ביהודה ושומרון (לא כולל מזרח וצפון [[ירושלים]]) כ-150 יישובים עם 463,901 תושבים ישראלים, גידול של כ-3%{{הערה|נייר עמדה מועצת יש"ע / פברואר 2020, [http://myesha.org.il/?CategoryID=335&ArticleID=9569 נתוני אוכלוסייה - 2020], באתר [[מועצת יש"ע]]}}. לעומת זאת, על פי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] מ[[דצמבר]] 2019, היו ביהודה ושומרון כ-441,600 תושבים ישראלים ב-127 יישובים{{הערה| שנתון סטטיסטי לישראל 2020, [https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2020/2.shnatonpopulation/st02_17.pdf יישובים ואוכלוסייה לפי מחוז], באתר [[הלמ"ס]]}}. כ-60 אלף יהודים נוספים לומדים במוסדות חינוך ביהודה ושומרון, בהם [[ישיבה|ישיבות]], [[אולפנה|אולפנות]], [[מכינה קדם צבאית|מכינות קדם צבאיות]], [[אוניברסיטה]] ו[[מכללה|מכללות]]{{הערה|{{ערוץ7|עוזי ברוך|גידול במספר התושבים ביו"ש|231835|15 בינואר 2012}}}}.


לפי נתוני [[הלמ"ס]], האוכלוסייה במחוז זה היא הצעירה שב[[מחוזות ישראל]], כאשר למעלה מ-58% מתוכה הם [[ילדות|ילדים]] וצעירים (151,600 במספר){{הערה| ילדים 0-17, צעירים 18-24, [https://old.cbs.gov.il/publications16/rep_08/pdf/part01_h.pdf מאפיינים דמוגרפיים], באתר [[הלמ"ס]]}}{{הערה|שנתון סטטיסטי לישראל 2020 [https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2020/2.shnatonpopulation/st02_19x.pdf אוכלוסייה לפי מחוז, גיל ומין] באתר [[הלמ"ס]]}}.
האוכלוסייה במחוז זה היא הצעירה שב[[מחוזות ישראל]], כאשר למעלה מ-58% מתוכה הם [[ילדות|ילדים]] וצעירים (151,600 במספר){{הערה| ילדים 0-17, צעירים 18-24, [https://old.cbs.gov.il/publications16/rep_08/pdf/part01_h.pdf מאפיינים דמוגרפיים], באתר [[הלמ"ס]]}}{{הערה|שנתון סטטיסטי לישראל 2020 [https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2020/2.shnatonpopulation/st02_19x.pdf אוכלוסייה לפי מחוז, גיל ומין] באתר [[הלמ"ס]]}}.


==שטח וערים מרכזיות באזור==
==שטח וערים מרכזיות באזור==

גרסה מ־21:26, 13 באוקטובר 2020

פירוש נוסף ערך זה עוסק ביחידה הגאוגרפית-פוליטית בין ישראל לירדן. אם התכוונתם למחוז הכולל את היישובים הישראלים בשטח זה, ראו מחוז יהודה ושומרון.
יהודה ושומרון

יהודה ושומרון (בראשי תיבות: יו"ש או איו"ש) והגדה המערבית (בערבית: الضـّفـّة الغربيـّة, בתעתיק מדויק: "אל-צ'פה אלע'רביה") הם כינויים לטריטוריה ללא מוצא לים במזרח התיכון, הגובלת ממזרח בממלכת ירדן, ומדרום, ממערב ומצפון במדינת ישראל. השטח מוחזק צבאית בידי ישראל מאז מלחמת ששת הימים, והזכות לשליטה בו היא אחד מנושאי הליבה הבולטים בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

שטח יהודה ושומרון מקביל באופן רופף לשני חבלי הארץ הגאוגרפיים ששמותיהם ההיסטוריים הם יהודה ושומרון. ההתייחסות לחבלי ארץ אלו כאל יחידת שטח אחת נובעת ממעמדם הפוליטי השנוי במחלוקת. השטח, חלק מהמנדט הבריטי עד 1948, יועד להיות חלק מהמדינה הערבית המתוארת בתוכנית החלוקה. המונח "הגדה המערבית", כלומר הגדה המערבית של נהר הירדן, הוטבע על ידי ממלכת ירדן, לאחר שזו כבשה את השטח במהלך מלחמת העצמאות. לאחר שנפל לידי ישראל ב-1967 העדיפו גורמים ישראלים לכנות את השטח "יהודה ושומרון", מונח בעל זיקה היסטורית לעם היהודי.

מרבית הקהילה הבינלאומית רואה ביהודה ושומרון שטח כבוש. ממשלת ישראל לא מקבלת עמדה זו ורואה ביהודה ושומרון "שטחים בסכסוך" שעתידם אמור להיקבע במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים[1]. בדו"ח שמפרסם מזכיר המדינה של ארצות הברית, יהודה ושומרון מוגדרים "שטחים בשליטה ישראלית"[2]. בית המשפט העליון הישראלי קבע כי מאחר שישראל נמנעה עד כה מלהחיל ריבונות בשטחי יהודה ושומרון (למעט מזרח ירושלים), השטח מוגדר כנתון ב"תפיסה לוחמתית"[3]. מיד לאחר מלחמת ששת הימים החילה ישראל את ריבונותה על מזרח ירושלים; המהלך לא הוכר על ידי הקהילה הבינלאומית, שרואה גם במזרח ירושלים שטח כבוש.[4]

גודל השטח עומד על קרוב ל-6,000 קמ"ר.[5] לפי הערכת הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, באמצע שנת 2019 יחיו בגדה המערבית כ-2,987,000 פלסטינים, מתוכם 452,000 בירושליםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Estimated Population in Palestine Mid-Year by Governorate,1997-2021 וגם שמאל=כן.. לפי נתוני מועצת יש"ע (המבוססים על רישומי מנהל האוכלוסין, ולא על מספר התושבים החיים בהתנחלויות בפועל), ביהודה ושומרון ישנם כ-449,000 מתנחלים ישראלים[6] (לא כולל הישראלים תושבי מזרח ירושלים). מעמד ההתנחלויות ביהודה ושומרון שנוי במחלוקת; ממשלות ישראל וארצות הברית מכירות בהן כלגיטימיות, אך מרבית הקהילה הבינלאומית רואה בהן הפרה של החוק הבינלאומי.

שיוך גאופוליטי ושמות חלופיים

השמות "יהודה" ו"שומרון" מקורם, כל אחד בנפרד, בתקופת המקרא, אולם עד למאה העשרים מעולם לא הייתה יחידה גאוגרפית או פוליטית שנקראה באופן כולל בשם "יהודה ושומרון". על פי המתואר בתנ"ך בספרי שמואל, מלכים ודברי הימים, בימי ממלכת ישראל המאוחדת היה השטח בידי המלכים דוד, שאול ושלמה, וברוב תקופת הבית הראשון היו אלה שתי ממלכות נפרדות, הראשונה היא ממלכת ישראל שבירתה הייתה העיר שומרון, והממלכה השנייה היא ממלכת יהודה שבירתה ירושלים, שתי הממלכות חלקו את הטריטוריה הזו המכונה כיום "יהודה ושומרון". בתקופת הבית השני שררו יחסי עוינות בין היהודים תושבי יהודה והשומרונים (שהובאו על ידי סנחריב במקום יהודי השומרון) תושבי שומרון בעקבות ניסיונם של השומרונים (או בשמם האחר כותים) לחבל בבניית בית המקדש וכן ניסיונם להרוס אותו.

תחת הארגון מחדש שהוביל "השער העליון" - השלטון המרכזי באימפריה העות'מאנית ב-1864 נחלקו שטחי יהודה ושומרון בהתאמה תחת מתצרפליק (בירת מחוז קטן) ירושלים (חיבור של סנג'ק עזה וירושלים), שהוכפף ישירות לשלטון המרכזי בקושטא ותחת סנג'ק שכם שהוכפף לוילאייט ביירות.

ממועד תחילת פעולתו של השלטון הצבאי - מנהלת שטחי האויב הכבושים(אנ') בשטחים שכבש חיל המשלוח המצרי (1916) בארץ ישראל בסוף 1917 עד החלטת ועידת סן רמו באפריל 1920 על מסירת משטר המנדטים על שטחי האימפריה העות'מאנית לשעבר לידי המעצמות האירופיות המנצחות, בריטניה וצרפת, היו שטחי יהודה ושומרון כפופים למנהלת שטחי האויב הכבושים - דרום.

מיולי 1920 המועד בו נכנס הממשל האזרחי הבריטי בנעליו של השלטון הצבאי בשטחי המנדט הבריטי היו יהודה ושומרון חלק מארץ ישראל המנדטורית, שכללה את עבר הירדן המזרחי וארץ ישראל המערבית ויועדו להקמת הבית הלאומי היהודי.

בעקבות הספר הלבן הראשון שפורסם ביוני 1922 הופרד עבר הירדן המזרחי מנהלתית מארץ ישראל המערבית ומאוחר יותר היה לאוטונומיה - אמירות עבר הירדן וממלכת ירדן. עד 1948 נכללו יהודה ושומרון בתחומה של הישות המנדטורית פלשתינה-א"י (Palestine), שגבולותיה נמתחו ממערב לנהר הירדן ועד לחוף הים התיכון ואף היא יועדה לבית הלאומי היהודי.

בתיאור גבולות המדינה הערבית המתוכננת לפי תוכנית החלוקה של האו"ם (נובמבר 1947) מכונה שדרת ההר שבמרכז הארץ "חבל הארץ ההררי של שומרון ויהודה"[7] התוכנית מגדירה לאזור גבולות רחבים יותר מאלה של אזור "יהודה ושומרון" כיום, והיא מייעדת אותו לחלקה המרכזי של המדינה הערבית.

בין השנים 1949–1967 היה האזור בשליטת ממלכת ירדן, שהעניקה לו את השם המנהלי "הגדה המערבית" (כלומר, הגדה המערבית של נהר הירדן; בערבית: الضـّفـّة الغربيـّة, הגייה מקורבת: א-דפֿה-לר'רבּייה, תעתיק מדויק: אלצ'פה אלע'רביה), לאחר חתימת הסכם שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות עם ישראל.

הכינוי העברי "יהודה ושומרון" נקבע ב-22 ביולי 1968[8] לאחר מלחמת ששת הימים על ידי ועדת השמות הממשלתית בזיקה למקום, שהוא ערש ההיסטוריה והתרבות היהודית. השם "הגדה המערבית" נותר נפוץ בישראל אף בשימוש רשמי, עד עלייתו של מנחם בגין לשלטון, אשר תבע את שינוי המינוח[9].

במהלך המשא ומתן לשלום בין ישראל למצרים הוחלפו מכתבים בין ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, נשיא מצרים אנואר סאדאת, והמתווך, נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר. באחד מחילופי המכתבים, בחודש ספטמבר 1978, כתב קרטר לבגין:[10]

אני מאשר בזאת שמסרת לי את המידע הבא [...] בכל פסקה שבה מופיע הביטוי 'הגדה המערבית' הוא מובן ויובן על ידי ממשלת ישראל כ'יהודה ושומרון'

השם "הגדה המערבית" הפך לשם הרווח בשפות זרות. כיום זהו עדיין השם הרווח בהתייחס ליחידה הגאו-פוליטית (להבדיל מהשמות הגאוגרפיים, הדתיים וההיסטוריים של האזור בשפות השונות). תרגום השם לאנגלית הוא "The West Bank" (ולצרפתית: Cisjordanie – מילולית: "צד זה של הירדן", להבדיל מ-Transjordanie - "עבר הירדן"). בעקבות הסכמי אוסלו והקמת הרשות הפלסטינית החל שימוש בביטוי "השטחים הפלסטיניים" (באנגלית: The Palestinian Territories) בהתייחס לכלל שטח האזור ולרצועת עזה. הרשות הפלסטינית עצמה ניסתה סמוך להקמתה לבטל את השם "הגדה המערבית" ולהנהיג במקומו את השם "המחוזות הפלסטיניים הצפוניים" (المحافظات الفلسطينية الشمالية, להבדיל מרצועת עזה שנמצאת מדרום), אולם כיום השימוש במונח הזה נדיר ומוגבל רק למסמכים רשמיים של הרשות.

הכינוי "מחוז יהודה ושומרון" משמש במסמכים רשמיים של מדינת ישראל בהתייחס ליישובים הישראלים באזור, להיערכות צה"ל בו, לסטטיסטיקה בנוגע לאוכלוסייתו, לרישום תקציבים המופנים אליו וכיוצא באלה. על אף הכינוי "מחוז", הוא אינו מחוז במובן הרגיל של המילה, שכן החוק השורר בו שונה מהחוק השורר בישראל גופא. היחידה במשטרת ישראל שאחראית ליישובים הישראלים באזור מכונה "מחוז ש"י" (ש"י - שומרון ויהודה). בצה"ל נקרא האזור "איו"ש", ראשי תיבות של "אזור יהודה והשומרון".

בשיח הישראלי רווח הכינוי "יהודה ושומרון" בחוגי הימין והמרכז. לעומת זאת, בקרב חוגי שמאל המתנגדים לשליטה הישראלית בחבלי ארץ אלה, יש הרואים במונח זה כלי בהשתלטות הישראלית עליהם ומעדיפים על-כן את המונח "הגדה המערבית" או "השטחים הכבושים" (מונח רחב יותר, הכולל גם את רצועת עזה ורמת הגולן ובעבר כלל גם את סיני). כך, למשל, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו השתמש בביטוי "הגדה המערבית" (באנגלית) בנאום היו שראו בזה סטייה מעמדותיו[11]. המתנגדים לביטוי "השטחים הכבושים", רואים בשימוש במונח זה, ניסיון לטשטש את זהותו וזיקתו של האזור לעם ישראל. לעיתים, נעשה שימוש בביטוי המקוצר "השטחים".

מלחמת העצמאות

עם פרוץ מלחמת העצמאות, ממלכת עבר הירדן פלשה מערבה לנהר הירדן והגיעה עד ירושלים, לרבות כיבוש העיר העתיקה. עיראק פלשה אף היא מעבר לנהר הירדן וכבשה את כל אזור הרי השומרון עד מבואות עמק יזרעאל והשרון, לרבות אזור ואדי עארה. מצרים, אשר פלשה מדרום, כבשה את הרי חברון ויהודה והגיעה לירושלים מדרום. מספר יישובים יהודיים באזור פונו מתושביהם בעקבות התקפות של מיליציות מקומיות בסיוע צבא מצרים וירדן, וכן בעקבות כיבוש גוש עציון טבח מגיני כפר עציון ונפילת הלוחמים בשבי. רוב התושבים היהודים מהיישוב הישן עזב מכבר את בתיהם בחברון, בעיר העתיקה (חצר גליציה וכדומה) ובכפרים שבהם היה רוב ערבי, כמו עזה, יפו, מי נפתוח (ליפתא) שכם, שפרעם וכפר זיתים. כמו כן תושבי הרובע היהודי בעיר העתיקה פונו או נפלו בשבי הלגיון הירדני. במהלך המלחמה הגיעו לאזור פליטים פלסטינים רבים מיישובים שנכבשו על ידי המחתרות העבריות וצה"ל. הפליטים הגיעו מיישובים באזור מישור החוף, שפלת החוף, הרי ירושלים ("פרוזדור ירושלים"), השכונות של ירושלים המערבית שנשארו בשליטת ישראל ואזורים אחרים, והם יושבו על ידי הירדנים במחנות פליטים סמוך לערים הגדולות - שכם, חברון, ירושלים ועוד.

בסוף המלחמה, הסכם שביתת הנשק בין ישראל וירדן יצר שטח חדש ממערב לנהר הירדן, אשר נקרא בפי רוב העולם הגדה המערבית (אף על פי שמונח זה שימש לתאר את כל ארץ ישראל ממערב לירדן טרם המלחמה). השטח נשלט על ידי ירדן אשר סיפחה אותו אליה באפריל 1950, ונחשב על ידי הממלכה כחלק אינטגרלי ממנה. הסיפוח זכה להכרה רשמית של בריטניה אך לא הוכר רשמית על ידי מדינות אחרות[12]. חלק ממדינות הליגה הערבית התנגדו לסיפוח, ראו בו פגיעה ברעיון "אחדות פלשתינה הערבית", ואף איימו לגרש את ירדן מהארגון[13], אך זמן קצר לאחר מכן החליטה הליגה כי השטחים יישארו בידי ירדן כ"שטח נאמנות" עד שיימצא פתרון קבע.

קו הגבול בין ישראל לירדן היה חלק מקו הגבול המכונה "הקו הירוק".

מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים נכבש השטח בידי כוחות צה"ל מידי הירדנים, לאחר שאלו הצטרפו ללחימה כנגד ישראל. לאחר המלחמה היה ויכוח ער כשחלק מהשרים בממשלה צידדו בהחזרת האזורים שנכבשו,[דרוש מקור] בעקבות הלחץ הבין-לאומי לאחר מבצע קדש. על מזרח ירושלים החליטה הממשלה בשנת 1967 להחיל, בצו, את "המשפט, השיפוט והמינהל הישראליים" - ובפועל, לספחה לישראל ולתת לתושביה תושבות קבע בישראל. בהמשך ניתנה להם הזכות להפוך לאזרחי המדינה.

בספטמבר 1967 נערך ביהודה ושומרון מפקד אוכלוסין, בו נמנו 595,900 נפש (למעט תושבי ירושלים המזרחית)[14]. כבר בשנים הראשונות לשלטון הישראלי, 1967–1969, נערכו בערי הגדה פעולות חבלניות וניסיונות למרי אזרחי, שכללו שביתות, הפגנות והתפרעויות[15].

תחת הממשל הצבאי הישראלי, חולקו יהודה ושומרון לשבע נפות: ג'נין, טולכרם, שכם, רמאללה, ירדן (רצועה ממזרח לגב ההר לאורך בקעת הירדן), בית לחם וחברון[16].

בעקבות המהפך בשנת 1977 החלה ממשלת מנחם בגין להאיץ את הקמת ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון וחבל עזה, וכן לחזק את הקשר של מזרח ירושלים לישראל. משרדי ממשלה והמטה הארצי של המשטרה נבנו בכוונה תחילה במזרח ירושלים. המונח ברדיו הוחלף בשנות ה-80 ל"יהודה ושומרון" כשקודם שימש המונח "השטחים המוחזקים", והוחל בשידור מזג האוויר באזור. בשנת 1980 נחקק חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל המדגיש ש"ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". יתר שטחי יהודה ושומרון מוחזקים עד היום בתפיסה לוחמתית, חלים עליהם ממשל צבאי וחקיקה צבאית ומעמדם הסופי לא הוכרע.

הקשר עם ממלכת ירדן

ערכים מורחבים – יהודה ושומרון ומזרח ירושלים תחת שלטון ירדן, תוכנית הפדרציה, תוכנית הקונפדרציה, ניתוק הזיקה

מאז אובדן השטח ב-1967 ועד ל"ניתוק הזיקה" ב-1988, שאפה ממלכת ירדן להחזיר לעצמה את השליטה בגדה המערבית[17].

ב-1972, פרסם המלך את תוכנית הפדרציה לפיה תוקם פדרציה בשם "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר-הירדן ובירתה עמאן; ופלסטין שבירתה ירושלים. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד המלך שיהיה אחראי על כל נושאי החוץ והביטחון, כמו גם על נושא המיסים של הפדרציה כולה. ישראל הגיבה בשלילה ודחתה את התוכנית וכך עשה גם הארגון לשחרור פלסטין.

תוכנית רייגן מ-1982 דיברה על אוטונומיה פלסטינית מוגבלת בגדה המערבית תחת שלטון המלך הירדני, אולם בגין שלל את התוכנית ולכן לא קודמה.

ב-1983 הגו המלך חוסיין ויאסר ערפאת את תוכנית הקונפדרציה, לפיה ישראל תיסוג לקווי הפסקת האש משנת 1948 ותקום קונפדרציה ערבית שבה תהיינה חברות ירדן בגדה המזרחית ופלסטין בגדה המערבית. אולם ערפאת לא חתם על המסמך.

גורמים בישראל בחנו אפשרות להחזיר חלקים מהשטח לשלטון ירדני במסגרת מה שכונה "האופציה הירדנית". ב-1987 אף נחתם הסכם סודי בעניין זה – הסכם לונדון – בין שמעון פרס, שהיה אז שר החוץ, לבין המלך חוסיין, אולם ההסכם לא יצא לפועל עקב התנגדות ראש הממשלה באותה עת, יצחק שמיר.

ערפאת לא היה מוכן לקבל את החלטה 242 שהייתה בסיס לכל ההסדרים שהוצעו על ידי המלך, ולא היה מוכן לחתום על הסכמים שנוסחו לפי סיכומים בעל פה אתו, ולכן המלך הודיע ב-1986 על הפסקת התיאום הפוליטי עם אש"ף ובמקביל הצר את צעדי אש"ף בירדן. האינתיפאדה הראשונה גרמה למלך להבין שהפלסטינים לא מעוניינים בחסות הממלכה הירדנית ולכן, כמו גם מתוך חשש שהאינתיפאדה תפרוץ גם בירדן, הודיע המלך ב-1988 על ניתוק הזיקה בין ירדן לגדה המערבית, כך שמאז אין עוד תביעה ירדנית על השטח.

המעמד הנוכחי

מאז מלחמת ששת הימים נמצאים יהודה ושומרון תחת שליטה ישראלית, אך פרט למזרח ירושלים עליה החילה מדינת ישראל את ריבונותה (צעד שרוב מדינות העולם אינן מכירות בו) נחשב האזור על ידי רוב מדינות העולם כ-"שטח שנוי במחלוקת"[דרוש מקור] וב"תפיסה לוחמתית" על-פי אמנת ז'נבה הרביעית.

מדינת ישראל עצמה, מחילה את האמנה ביהודה ושומרון באופן וולנטרי[18].

מאז הודעת המלך חוסיין מ-1988, ובעקבות הסכם אוסלו, נוקטים ארגון האו"ם והרוב המוחלט של מדינות העולם עמדה שעל-פיה אזור יהודה ושומרון מיועד להיות חלק אינטגרלי ממדינה פלסטינית עתידית. בעיני רוב מדינות העולם, ובעיני הרשות הפלסטינית, "הגדה המערבית" (יהודה ושומרון) נחשבת כחלק מהשטחים הכבושים על ידי ישראל, הכוללים גם את מזרח ירושלים. בשנת 2012 הגישה ועדת לוי, אשר בראשה עמד שופט בית המשפט העליון בדימוס השופט אדמונד לוי, חוות דעת משפטית על פיה שטחי יהודה ושומרון אינם נחשבים, מבחינת הדין הבינלאומי, כשטח כבוש, וזכותה של ישראל לתבוע ריבונות עליהם מכוח הצהרת בלפור וכתב המנדט - אך ממשלת ישראל לא אימצה את הדו"ח לאור משמעויותיו הבינלאומיות.

במסגרת הסכמי אוסלו, שנחתמו בין ישראל לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) בין 1993–1995, והסכמי ההמשך שלו, הוקמה הרשות הפלסטינית, שקיבלה את סמכויות ניהול החיים האזרחיים של התושבים הפלסטיניים מידי הממשל הצבאי הישראלי. "אזור יהודה ושומרון" חולק לשלוש קטגוריות:

  • שטח A – שליטה מלאה (ביטחונית ואזרחית) של הרשות הפלסטינית: בעיקר בתחומי הערים הגדולות (מלבד חברון). מהווה 20% מהאזור[19].
  • שטח B – שליטה אזרחית פלסטינית ושליטה ביטחונית ישראלית: רוב הכפרים הפלסטיניים.
  • שטח C – שליטה ישראלית מלאה: כל ההתנחלויות כולל היישוב היהודי בחברון, הכבישים המובילים אליהן, אזורים בלתי מיושבים, שטחי אש, כמעט כל בקעת הירדן ומדבר יהודה. מהווה כ-60% מהאזור[20]. הערכות שונות, בין 50,000-150,000, ניתנו לגבי מספר הפלסטינים המתגוררים בשטח C. שטחי A ו-B מורכבים מ-220 מובלעות המוקפות שטח C. השטח של 190 מתוך מובלעות אלה, קטן מ-2 קמ"ר[21].

בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ובייחוד במבצע חומת מגן בשנת 2002 נכנסו כוחות צה"ל כמעט לכל הערים הפלסטיניות (מלבד אל העיר יריחו) ולכפרים רבים, והשליטה הפלסטינית בהם הוגבלה מאוד, עד שצה"ל נסוג מחלק מהם בהדרגה בשנים הבאות.

בשנת 2003 החלה ישראל בהקמת גדר הפרדה – מערכת של גדרות וחומות בטון העוברת בחלקה לאורך הקו הירוק, ובחלקה בתוך שטחי יהודה ושומרון.

רוב מדינות העולם מתנגדות לבנייה ישראלית באזור. מאז תחילת המשא ומתן המדיני בין ישראל לפלסטינים, ישראל נמנעת מהקמת התנחלויות חדשות ונוהגת ריסון באישורי בנייה. בשנת 2005 אף פינתה מספר התנחלויות בצפון השומרון במסגרת תוכנית ההתנתקות, ובשנת 2009 הטילה איסור גורף על התחלות בנייה חדשות ביהודה ושומרון למשך עשרה חודשים.

חוק ושיפוט

בשטחי יהודה ושומרון חל הדין הירדני, ובשטחי הרשות הפלסטינית חלה חקיקה פלסטינית. חוקי מדינת ישראל אינם חלים על שטחי יהודה ושומרון, למעט חוקים המוחלים באופן מפורש על האזור (למשל סעיף 3א לפקודת מס הכנסה וסעיף 378 לחוק הביטוח הלאומי וחוקים ייעודיים ליהודה ושומרון כגון "החוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חירום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשע"ז-2017"), או פקודות של מפקד פיקוד המרכז המחילות נורמות מן המשפט הישראלי[22]. ריבוי המקורות המשפטיים החלים באזור יוצר מורכבות משפטית[23].

ביהודה ושומרון פועלים בתי משפט צבאיים, שמטרתם לאכוף חוק וסדר, על ידי שיפוט נאשמים בביצוע עבירות ביטחוניות או עבירות פליליות אחרות שנעברו באזור או היו מכוונות לפגוע בו, וכן דיון בעררים על החלטות מנהליות של רשויות ישראליות באזור. על פי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב, תש"ע-2009], בית המשפט הצבאי מוסמך לשפוט גם מי שאינו תושב האזור, כלומר גם ישראלים ונתינים זרים. עם זאת, הנחיות פרקליטות המדינה מורות לגבי אזרחים ישראלים - אלה שגרים בתחומי ישראל או בהתנחלויות - ולגבי תושבי מדינת ישראל, שבמקרים שניתן להעמיד נאשם לדין גם בבית משפט צבאי וגם בבית משפט אזרחי בישראל, ברירת המחדל תהיה להעמידו לדין בישראל. עם זאת, כאשר "מירב הזיקות" של הנאשם ושל העבירה הן לאזור, ובפרט כאשר מדובר בעבירה ביטחונית שבוצעה באזור, יש להעמיד את הנאשם לדין בבית משפט צבאי. בבחינת "מירב הזיקות" יינתן משקל למידת הזיקה לישראל, מקום מושבו של הנאשם ומרכז חייו בפועל, טיב העבירה וחומרתה, מקום מושבם ומקום העמדתם לדין של שותפיו לביצוע העבירה, אם ישנם כאלה, וקיום עונש מאסר על תנאי שניתן באזור[24].

אם כן, ביהודה ושומרון פועלות שלוש מערכות של בתי משפט:

אוכלוסייה

ילדות פלסטיניות בחברון

האוכלוסייה הערבית-פלסטינית

מקורות שונים מציגים מספרים מנוגדים לגודל האוכלוסייה הערבית-פלסטינית. על פי מחקרי אוכלוסייה משנת 2005 התגוררו בשטח בין 1.4 לכ-2.4 מיליון פלסטינים. הנתון הגבוה מגיע מהלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ומתבסס על הערכותיה שלה[25] והנתון הנמוך הוא תוצאת מחקר של מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים[26][27].

מקורו של חוסר הוודאות בנוגע לגודל האוכלוסייה הפלסטינית של יהודה ושומרון הוא בהיעדר נתונים המבוססים על מפקד אוכלוסין אמין ומעודכן. המפקד המלא האחרון של האוכלוסייה ביהודה ושומרון נערך ב-1967, ואז נמצא כי באזור נמצאים כ-700,000 ערבים. הנתונים שהתפרסמו מאוחר יותר מבוססים בעיקר על אומדנים והערכות.

בשנת 1993 הוטל תפקיד איסוף הנתונים הסטטיסטיים והדמוגרפיים של יהודה והשומרון וחבל עזה על הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה (PCBS). ב-1997 ערכה הלשכה הפלסטינית מפקד אוכלוסין שעורר סכסוך עם ישראל עקב שילוב תושבי מזרח ירושלים במפקד, שישראל התנגדה לו. תוצאות המפקד הראו כי בגדה המערבית (כלומר, ביהודה ושומרון כולל מזרח ירושלים) חיו 1.9 מיליון ערבים פלסטיניים בעת עריכתו[28] עקב התנאים שבהם נערך המפקד, קשה להעריך את אמינות תוצאותיו[דרושה הבהרה].

לשאלת גודל האוכלוסייה הערבית ביהודה ושומרון ולמאפייניה הדמוגרפיים יש השלכות פוליטיות מובהקות ומשמעותיות על המדיניות הישראלית ועל מקבלי ההחלטות בשני הצדדים. המתח והמחלוקת סביב הנתונים באו לידי ביטוי בפולמוס שהתפתח סביב מחקר שפרסם צוות חוקרים אמריקני-ישראלי מטעם "מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים" בראשות בנט צימרמן בשנת 2005[29]. צוות החוקרים טען שהנתונים שמפרסמת הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה אינם עקביים וכוללים סתירות, ואף העלה חשד שמא הנתונים סולפו בכוונה כדי להציג את האוכלוסייה הפלסטינית כגדולה בהרבה מכפי שהיא במציאות. צוות החוקרים בראשות צימרמן העריך את גודל האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה ושומרון ב-1.4 מיליון בלבד (נכון ל-2004) לעומת 2.4 מיליון על-פי ההערכה הפלסטינית, מחלוקת הידועה בשם "פער המיליון". הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה דחתה את טענות הצוות הישראלי מכל וכול וטענה שהמחקר מוטה פוליטית ועל כן אין לסמוך עליושגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Statement by PCBS' President Mr. Luay Shabaneh:Some Israeli-American researchers are insisting to misuse official statistics for political purposes, March 3, 2006 וגם שמאל=כן.. גם החוקר ארנון סופר שמזהיר שנים ארוכות מאובדן רוב יהודי בחלקי ארץ ישראל מתח ביקורת על הדוח[30].

האוכלוסייה היהודית

ילדים יהודים במגרון

על פי נתוני מועצת יש"ע, בסוף 2019 היו ביהודה ושומרון (לא כולל מזרח וצפון ירושלים) כ-150 יישובים עם 463,901 תושבים ישראלים, גידול של כ-3%[31]. לעומת זאת, על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדצמבר 2019, היו ביהודה ושומרון כ-441,600 תושבים ישראלים ב-127 יישובים[32]. כ-60 אלף יהודים נוספים לומדים במוסדות חינוך ביהודה ושומרון, בהם ישיבות, אולפנות, מכינות קדם צבאיות, אוניברסיטה ומכללות[33].

האוכלוסייה במחוז זה היא הצעירה שבמחוזות ישראל, כאשר למעלה מ-58% מתוכה הם ילדים וצעירים (151,600 במספר)[34][35].

שטח וערים מרכזיות באזור

אורך אזור יהודה ושומרון הוא כ-125 ק"מ, ורוחבו בין 25 ל-50 ק"מ. גבולותיו, שאינם תחום גאוגרפי טבעי, הם בצפון רכס הר הגלבוע והרי אום אל-פחם, בדרום גבעות יתיר והר עמשא, במזרח הירדן. אדמיניסטרטיבית, כולל האזור 11 מתוך 16 נפות הרשות הפלסטינית (5 נפות נוספות נכללות בשטח רצועת עזה). בשל תנאי השטח ההרריים והגאולוגיה של האזור, רק כ-1,800 קמ"ר (כ-32%) מתוך כל השטח ראויים לחקלאות.

האזור המאוכלס ביותר ביו"ש הוא אזור ההר שמשתרע מצפון השומרון ועד דרום יהודה, שם ממוקמות הערים (מצפון לדרום) שכם, רמאללה, ירושלים המזרחית (שבשונה מיתר השטח, סופחה לישראל), בית לחם וחברון. ג'נין ממוקמת בצפון-מערב השומרון באזור עמק יזרעאל, וקלקיליה וטולכרם נמצאות מדרום לה באזור מישור החוף. עיר מרכזית נוספת באזור היא יריחו, הנמצאת בבקעת הירדן ממזרח לירושלים.

ההתנחלויות הגדולות ביהודה ושומרון הן הערים מעלה אדומים שממזרח לירושלים, ביתר עילית שמדרום לירושלים, מודיעין עילית מערבית לרמאללה ואריאל שמדרום לשכם. בנוסף לערים, ישנן 6 מועצות אזוריות: שומרון, בנימין, מגילות-ים המלח, גוש עציון, בקעת הירדן והר חברון, 13 מועצות מקומיות ומנהלת היישוב היהודי בחברון.

אתרים ארכאולוגיים ומקומות קדושים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קברים

מערת המכפלה
בית המדרש בקבר רחל

במערת המכפלה שבחברון קבורים על פי המסורת אברהם ושרה, יצחק ורבקה ויעקב ולאה. כמו כן, על פי המסורת היהודית אף אדם וחוה. למקום מאפיינים רוחניים נוספים על היותו אזור קבורה. המערה מהווה מקום קדוש גם למוסלמים ויש בצמוד אליה גם מסגד.

ישנם מספר קברים המיוחסים לאישים תנ"כיים:

אתרים ארכאולוגיים

מערות קומראן

ביהודה ושומרון נמצאים עשרות רבות אתרים ארכאולוגיים רבי חשיבות. בהם ניתן למנות את:

ביהודה:

בשומרון:

השפעות אקולוגיות

זיהום מים

לפי דו"ח של מבקר המדינה משנת 2016, מרבית השפכים ביהודה ושומרון אינם עוברים טיפול נאות להסרת מזהמים והם מוזרמים לנחלים ולבורות ספיגה. מערך איסוף השפכים והטיפול בהם וכן ניצול מים מטופלים מפגר בצורה ניכרת לעומת המצב במדינת ישראל. נחלים שאליהם מוזרמים שפכים כוללים את נחל הקישון, נחל חדרה, נחל שילה, נחל מודיעים, נחל קדרון ועוד. זיהום המים פוגע בעתודות מי התהום של ישראל וירדן, ופוגע בבריאות הציבור ובאיכות חייו. בשל המצב הגאופוליטי בשטחי יו"ש, נושא זה משפיע גם על מצבה המדיני-ביטחוני של ישראל ועל מעמדה בעולם[36].

יש מספר מאפיינים המשפיעים על המצב הסביבתי: רגישות הידרולוגית גבוהה לזיהום מי תהום בשל השפעת האזור על אקוויפר ההר, העדר גבולות ברורים, העדר היעדר רצף טריטוריאלי מדיני, צפיפות אוכלוסין גבוהה בצד הפלסטיני והבדלים גדולים ברמת החיים וביכולת הניהול הסביבתי בין הפלסטינים לבין הישראלים. ניהול סביבתי מחייב שיתופי פעולה בין גורמים פלסטינים וישראלים. הסכסוך המדיני המתמשך בין ישראל לפלסטינים, פיצול השליטה בשטח, והתפיסה כי המצב הנוכחי הוא זמני, מקשים על מתן טיפול יסודי וארוך טווח במפגעים סביבתיים ולקיים שיתוף פעולה בתחום זה.

נכון לשנת 2016 ממשלת ישראל לא גיבשה מדיניות לניהול סביבתי חוצה גבולות עם שכנותיה, לרבות בתחום המים, ואין לה מדיניות בדבר מפגעים החוצים את הקו הירוק. הממשלה גם לא הגדירה גורם אחד, בעל ראייה כוללת, שיוביל את הנושא. לפי מבקר המדינה הדבר גורם לכך שפתרונות למפגעי סביבה מתעכבים במשך שנים ארוכות, לעיתים תוך כדי הפרת הדין ופגיעה בבריאות הציבור ובאינטרסים מדיניים חשובים של ישראל.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: יו"ש
ויקימסע מדריך למטייל בוויקימסע: יהודה ושומרון
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יהודה ושומרון

הערות שוליים

  1. ^ באתר משרד החוץ הישראלי
  2. ^ "מחלקת המדינה: הגולן - שטח ישראלי"
  3. ^ בג"ץ 393/82 ג'מעית אסכאן אלמעלמון אלתעאוניה אלמחדודה אלמסאוליה נגד מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, ניתן ב-28 בדצמבר 1983
  4. ^ באתר ה-bbc
  5. ^ נתון התלוי במחלוקת בין ישראל לקהילה הבינלאומית על מזרח ירושלים: לפי ישראל עומד השטח על 5,790 קמ"ר, אך לפי ההגדרה של מרבית הקהילה הבינלאומית, שאינה מכירה בריבונות הישראלית על מזרח ירושלים, עומד השטח על 5,860 קמ"ר.
  6. ^ נתוני אוכלוסיית יהודה, שומרון ובקעת הירדן בשנת 2018, באתר myesha.org.il
  7. ^ ‏."the hill country of Samaria and Judea"‏, החלטה 181 של העצרת הכללית של האו"ם, חלק II, גבולות: המדינה הערבית
  8. ^ הגדה המערבית, יהודה ושומרון, או יהודה ואפרים: כיצד נקבע השם יהודה ושומרון, בבלוג של ארכיון המדינה, 26.1.2016
    יהודה ושומרון ולא "גדה מערבית", מעריב, 28 ביולי 1968
  9. ^ מבט מבע
  10. ^ הנוסח האנגלי המקורי: "I hereby acknowledge that you have informed me as follows (...) In each paragraph in which the expression 'West Bank' appears it is being, and will be, understood by the Government of Israel as Judea and Samaria." (ראו חליפת המכתבים המלאה באתר הספרייה ע"ש ג'ימי קרטר.)
  11. ^ שאול רוזנפלד ויריב אופנהיימר, המהפך של נתניהו, באתר ynet, 6 בספטמבר 2010
  12. ^ לדוגמה באטלס הלאומי של ארצות הברית משנת 1966 האזור סומן כשטח "נתון במחלוקת"
  13. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל - עשור שני
  14. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שני, יהודה ושומרון ורצועת עזה לאחר מלחמת ששת הימים, עמ' 96.
  15. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שני, המרי האזרחי 1967–1969, עמ' 97.
  16. ^ אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל: עשור שני, הממשל הצבאי, עמ' 98.
  17. ^ טל שובל, דרכה של ירדן לוויתור על הגדה המערבית, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 1
  18. ^ יואב שורק, ‏"הגמגום חייב להיפסק", השילוח, גיליון 2, דצמבר 2016
  19. ^ בן כספית, הפתרון המסתמן: הסדר ביניים "כפוי", באתר nrg‏, 19 בדצמבר 2009
  20. ^ United Nations Environment Programme, "Desk Study on the Environment in the Occupied Palestinian Territories", עמ' 115. לפי ההגדרה הישראלית שאינה כוללת את מזרח ירושלים, שטח C יהיה קטן בכחצי אחוז(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  21. ^ יאן סלבי, ‏Water, Power and Politics in the Middle East, באתר גוגל ספרים
  22. ^ ליטל דוברוביצקי, במישור אדומים אפשר לזהם אוויר ולא לשלם, באתר ynet, 7 בינואר 2015
  23. ^ דוגמה: שירן זליגמן, תאונות דרכים ביהודה ושומרון - אנומליה בחקיקה ובפסיקה, באתר "תקדין", 8 בפברואר 2017
  24. ^ בג"ץ 3634/10 עבד אלנאצר פתחי צאדק אגבאריה נ' היועץ המשפטי לממשלה ואחרים, ניתן ב-9 בדצמבר 2010
  25. ^ הנתון מצוטט באתר "מרכז המידע הלאומי הפלסטיני" של הרשות הפלסטינית, נכון ל-31/12/2005 (בערבית), [1](הקישור אינו פעיל, 1.11.2019). בדף המקביל באנגלית [2](הקישור אינו פעיל, 1.11.2019) מופיע נתון גבוה יותר: 2,568,149 בהתייחס לסוף שנת 2005
  26. ^ The 1.5 Million Population Gap, The American Enterprise Institute for Public Policy Research (AEI), January 10, 2005.
    . מייקל וייז, רוברטה זייד, בנט צימרמן, ‏דמוגרפיה, תכלת 25, סתיו התשס"ז 2006 (הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  27. ^ ראו גם דמוגרפיה - מחקרים, מאמרים וכתבות, אתר המכון לאסטרטגיה ציונית(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  28. ^ מפקד האוכלוסין הפלסטיני הראשון (1997), בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
  29. ^ פער המיליון: האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית וברצועת עזה(הקישור אינו פעיל, 1.11.2019)
  30. ^ יהודית יחזקאלי, "אנחנו בעצם מיעוט יהודי"
  31. ^ נייר עמדה מועצת יש"ע / פברואר 2020, נתוני אוכלוסייה - 2020, באתר מועצת יש"ע
  32. ^ שנתון סטטיסטי לישראל 2020, יישובים ואוכלוסייה לפי מחוז, באתר הלמ"ס
  33. ^ עוזי ברוך, גידול במספר התושבים ביו"ש, באתר ערוץ 7, 15 בינואר 2012
  34. ^ ילדים 0-17, צעירים 18-24, מאפיינים דמוגרפיים, באתר הלמ"ס
  35. ^ שנתון סטטיסטי לישראל 2020 אוכלוסייה לפי מחוז, גיל ומין באתר הלמ"ס
  36. ^ זיהומי מים בין מדינת ישראל לשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהודה_ושומרון&oldid=29561252"