פיטר אגרה – הבדלי גרסאות

פיטר אגרה
Peter Agre
לידה	30 בינואר 1949 (בן 75); נורת'פילד, ארצות הברית
ענף מדעי	ביולוגיה מולקולרית
מקום לימודים	אוניברסיטת אאוגסבורג; תיכון רוזוולט; בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס; אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ;
מוסדות	אוניברסיטת ג'ונס הופקינס; אוניברסיטת דיוק; בית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס ;
פרסים והוקרה	פרס נובל לכימיה (2003); מדליית ג'ורג' מ. קובר (2016); עמית של האקדמיה הפקיסטנית למדעים; עמית האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; פרס צופה הנשר הנכבד ;

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־11:19, 29 באוקטובר 2020

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: ניסוח.

פיטר אגרה (באנגלית: Peter Agre; נולד ב-30 בינואר 1949) הוא רופא, פרופסור וביולוג מולקולרי אמריקאי, שזכה ב-2003 בפרס נובל לכימיה (לצד רודריק מק'קינון), על גילוי תעלות מים (Aquaporin). תעלות עשויות חלבון בקרום התא שמאפשרות מעבר מבוקר של מולקולות מים קוטביות דרך השכבה הליפידית של קרום התא. ב-2009, נבחר אגרה לראשות American Association for the Advancement of Science (AAAS).

ביוגרפיה

אגרה נולד במינסוטה, לאב שהוא נורווגי-אמריקאי ואמא משושלת שוודית-נורווגית, והוא עצמו רואה עצמו כלותרני. אגרה קיבל את התואר הראשון מקולג' אוגסבארג (Augsburg College) ואת הדוקטורט ברפואה (MD) ב-1974 מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. ב-1975—1978 עשה התמחות קלינית ברפואה פנימית בבית החולים האוניברסיטאי של קליבלנד. הוא הפך לסגן הנשיא למדע ולטכנולוגיה של בית החולים האוניברסיטאי של אוניברסיטת דיוק שבקליפורניה, שם פיתח את המחקר הביורפואי. בנוסף, הוביל את מכון ג'ון הופקינס לחקר המלריה (Johns Hopkins Malaria Research Institute
(JHMRI)), ב-2008 הפך לראש המכון, ב-2000 נבחר להיות חבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית וב-2003 לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

מחקר

התאים מורכבים בעיקר ממולקולות מים, אולם יש תנועה של המולקולות בצורה מסודרת. במשך שנים רבות, סברו שהמים יכולים לעבור דרך קרום התא, אולם המעבר הגדול של מולקולות בחלק מהתאים לא יכול להיות מוסבר בדרך זו. אגרה, מצא את הממצא הזה בצורה סרנדיפית. הוא קיבל מענק מהמכונים הלאומיים לבריאות לחקר Rh, ובודדו את החלבון, אך חלבון נוסף של 28 קילו דלטון. הם מצאו שמדובר בחלבון חדש, שנפוץ בתאי דם אדומים, בכליות ויש לו קרבה לחלבון מיצורים שונים, ובהם במוח של זבוב הפירות, חיידקים, בעדשות העין וברקמות של צמחים. הם מצאו שמדובר בתעלות של מים. תמרון של התעלות הללו יכול לעזור למצבים רפואיים שונים ובהם שמירה על נוזלים במחלות לב.

החלבון בודד לראשונה במעבדה באמצעות שיטה המבוססת על מסיסות בדטרגנט. החלבון לא התגלה קודם לכן משום שהוא לא נצבע בצביעות חלבונים סטנדרטיות, כגון צבעי קומסי. הם בודדו וניקו את החלבון בכמויות גדולות מתאי דם אדומים של בני אדם. הם מצאו שהחלבון נפוץ מאוד ושהוא אחד מהמרכזיים שנמצאים בממברנה. הם השתמשו ב-cDNA של החלבון ומצאו שהוא מתבטא ברקמות נוספות. הם וידאו את הממצא באמצעות נוגדנים שראו שנקשרים ברקמות שונות.

פיטר אגרה והקולגות שלו איששו את ההשערה שמדובר בתעלות מים באמצעות ניסוי ב-Xenopus laevis.
Xenopus laevis היא צפרדע שהיא חיית מודל במחקרים רבים ושימושית במיוחד במחקר הזה משום שאין בתאים שלה כמעט מעבר של מים, דבר שמאפשר לה לחיות גם באגמים. בניסוי הם ביטאו את ה-cDNA שמצאו בתאים והשוו אותו לתאים להם הוזרקו מולקולות מים. אחרי כמה ימים, הם הראו כך שבאמת מדובר בתעלה שמעבירה מולקולות מים, משום שכמות מולקולות המים הייתה שווה בשתי הקבוצות אחרי כמה ימים. הם העבירו את אותם תאים לסביבה של מים מזוקקים ובעוד לתאים להם הזריקו מים לא היה הבדל משמעותי, תאי הניסוי התפוצצו.

הם יצרו מוטציות וכך הראו את חומצות האמינו החשובות לצורך הקישור של מולקולות המים. הם מצאו גם שמדובר בטטרהמר לו יש תעלה בכל תת-יחידה. במעבדה של פיטר אגרה בודדו וניקו את החלבון, ובמעבדה אחרת השתמשו בממברנות מלאכותיות ובריכוז גבוה של החלבון לצורך גיבוש של החלבון. באמצעות בדיקה של מעבר של מולקולות מים, הראו שיש תפקוד מלא של התעלות. פענחו את המבנה הגבישי של החלבון. בהמשך, הסתבר שהמשפחה של החלבונים הללו גדולה ממה שחשבו, והיא נחקרה במעבדות שונות בעולם ונמצא המשפחה יכול להעיר לא רק מולקולות מים וגם גליצרול ולכן שמה של המשפחה שונה ל-aquaglyceroporins. המעבדה של פיטר אגרה מצאה גם איזופורמים שונים של החלבון, כלומר חלבונים שדומים בתפקידם וברצף שלהם למרות שינויים קטנים שקיימים ברצף.

פעילות פוליטית

הוא חתם על עצומה שעודדה את ג'ון קרי לרוץ לנשיאות. אגרה ביקר את ההתנהלות של ג'ורג' בוש. הוא מחה על כך שארצות הברית לא חותמת על פרוטוקול קיוטו. בבחירות לשנת 2008, הוא אמר שלדעתו, נושאים סביבתיים וביטוח בריאות חשובים יותר מהמלחמה באיראן. ב-29 באוגוסט 2007 הוא הודיע שהוא לא ירוץ לסנאט של ארצות הברית, משום שסיכויו להיכנס לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית נמוכים. ב-31 באוגוסט, במאמר העורך בעיתון Star Tribune שנכתב על ידו, אגרה משך את מועמדותו בצורה רשמית. במאמר זה, הוא הדגיש את המחסור של מדענים בקונגרס האמריקני.

חיים אישיים

אגרה ואשתו מרי נשואים מאז 1975, ויש להם שלוש בנות, בן אחד ושתי נכדות צעירות. אגרה הוא בוגר תנועת הצופים בארצות הברית והגיע עד לדרגת הנשר, האות הגבוה ביותר שניתן לקבל בצופים האמריקאים. שניים מאחיו, גם הם רופאים, ובנו קלארק, סנגור ציבורי, כולם הגיעו לדרגה גבוהה זו בתנועת הצופים. אגרה חובב שייט בקאנו וסקי, והשלים חמש פעמים את מרוץ הסקי 60 ק"מ Vasaloppet בשוודיה. מאז שאובחן כחולה בפרקינסון בשנת 2012, נאלץ לצמצם את פעילותו.

"אני מזדהה יותר עם האקלברי פין מאשר עם אלברט איינשטיין", הוא אמר למגזין הצופים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיטר אגרה בוויקישיתוף

פיטר אגרה, באתר פרס נובל (באנגלית)
פיטר אגרה, באתר גוגל סקולר
AGRE, Peter. Aquaporin water channels. Bioscience reports, 2004, 24.3: 127-163. (באנגלית)
פיטר אגרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-{{מדען}}
+{{עריכה|פסקה=|סיבה=ניסוח}}{{מדען}}
-'''פיטר אגרה''' (באנגלית: '''Peter Agre'''; נולד ב-[[30 בינואר]] [[1949]]) הוא [[רופא]], [[פרופסור]] ו[[ביולוגיה מולקולרית|ביולוג מולקולרי]] [[אמריקאי]], שזכה ב-[[2003]] ב[[פרס נובל לכימיה]] (לצד [[רודריק מק'קינון]]), על גילוי [[אקוופורינים]] (Aquaporin), הן [[תעלה (חלבון)|תעלות]] שמעבירות מולקולות [[מים]] דרך [[קרום התא]]. ב-[[2009]], נבחר אגרה לראשות American Association for the Advancement of Science (AAAS).
+'''פיטר אגרה''' (באנגלית: '''Peter Agre'''; נולד ב-[[30 בינואר]] [[1949]]) הוא [[רופא]], [[פרופסור]] ו[[ביולוגיה מולקולרית|ביולוג מולקולרי]] [[אמריקאי]], שזכה ב-[[2003]] ב[[פרס נובל לכימיה]] (לצד [[רודריק מק'קינון]]), על גילוי [[אקוופורין|תעלות מים]] (Aquaporin). [[תעלת יונים|תעלות]] עשויות חלבון ב[[קרום התא]] שמאפשרות מעבר מבוקר של מולקולות [[מים]] קוטביות דרך [[דו-שכבה ליפידית|השכבה הליפידית]] של קרום התא. ב-[[2009]], נבחר אגרה לראשות American Association for the Advancement of Science (AAAS).
 ==ביוגרפיה==
-אגרה נולד ב[[מינסוטה]], לאב שהוא [[נורווגי]]-[[אמריקאי]] ואמא משושלת [[שוודים|שוודית]]-נורווגית, והוא עצמו רואה עצמו כ[[לותרניזם|לותרני]]. אגרה קיבל את [[תואר ראשון|התואר הראשון]] שלו מ[[קולג' אוגסבארג]] (Augsburg College) ואת הדוקטורט שלו ברפואה (MD) ב-[[1974]] מ[[אוניברסיטת ג'ונס הופקינס]]. ב-[[1975]]—[[1978]] הוא עשה את ההתמחות הקלינית שלו ב[[רפואה פנימית]] בבית החולים האוניברסיטאי של קליבלנד. הוא הפך לסגן הנשיא למדע ולטכנולוגיה של בית החולים האוניברסיטאי של [[אוניברסיטת דיוק]] שב[[קליפורניה]], שם הוא פיתח את המחקר הביורפואי. בנוסף, הוא הוביל את מכון ג'ון הופקינס לחקר ה[[מלריה]] (Johns Hopkins Malaria Research Institute {{ש}}(JHMRI)). ב-[[2008]], הוא הפך לראש המכון. ב-2000, הוא נבחר להיות חבר ב[[האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)|אקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית]] וב-2003 ל[[האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים|אקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים]].
+אגרה נולד ב[[מינסוטה]], לאב שהוא [[נורווגי]]-[[אמריקאי]] ואמא משושלת [[שוודים|שוודית]]-נורווגית, והוא עצמו רואה עצמו כ[[לותרניזם|לותרני]]. אגרה קיבל את [[תואר ראשון|התואר הראשון]] מ[[קולג' אוגסבארג]] (Augsburg College) ואת הדוקטורט ברפואה (MD) ב-[[1974]] מ[[אוניברסיטת ג'ונס הופקינס]]. ב-[[1975]]—[[1978]] עשה התמחות קלינית ב[[רפואה פנימית]] בבית החולים האוניברסיטאי של קליבלנד. הוא הפך לסגן הנשיא למדע ולטכנולוגיה של בית החולים האוניברסיטאי של [[אוניברסיטת דיוק]] שב[[קליפורניה]], שם פיתח את המחקר הביורפואי. בנוסף, הוביל את מכון ג'ון הופקינס לחקר ה[[מלריה]] (Johns Hopkins Malaria Research Institute {{ש}}(JHMRI)), ב-[[2008]] הפך לראש המכון, ב-2000 נבחר להיות חבר ב[[האקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)|אקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית]] וב-2003 ל[[האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים|אקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים]].
 ==מחקר==
 ה[[תא]]ים מורכבים בעיקר ממולקולות [[מים]], אולם יש תנועה של המולקולות בצורה מסודרת. במשך שנים רבות, סברו שהמים יכולים לעבור דרך קרום התא, אולם המעבר הגדול של מולקולות בחלק מהתאים לא יכול להיות מוסבר בדרך זו. אגרה, מצא את הממצא הזה בצורה [[סרנדיפיות|סרנדיפית]]. הוא קיבל מענק מ[[המכונים הלאומיים לבריאות]] לחקר [[גורם רזוס|Rh]], ובודדו את החלבון, אך חלבון נוסף של 28 [[תחיליות במערכת היחידות הבינלאומית#קילו|קילו]][[דלטון]]. הם מצאו שמדובר בחלבון חדש, שנפוץ ב[[תא דם אדום|תאי דם אדומים]], ב[[כליה|כליות]] ויש לו קרבה לחלבון מ[[יצור]]ים שונים, ובהם ב[[מוח]] של [[זבוב פירות|זבוב הפירות]], [[חיידק]]ים, ב[[עדשה (עין)|עדשות]] העין וברקמות של [[צמח]]ים. הם מצאו שמדובר בתעלות של מים. תמרון של התעלות הללו יכול לעזור למצבים רפואיים שונים ובהם שמירה על נוזלים ב[[מחלת לב|מחלות לב]].
-החלבון בודד לראשונה במעבדה באמצעות שיטה המבוססת על [[מסיסות]] ב[[דטרגנט]]. החלבון לא התגלה קודם לכן משום שהוא לא נצבע בצביעות חלבונים סטנדרטיות, כגון [[Coomassie blue]]. הם בודדו וניקו את החלבון בכמויות גדולות מתאי דם אדומים של בני אדם. הם מצאו שהחלבון נפוץ מאוד ושהוא אחד מהמרכזיים שנמצאים בממברנה. הם השתמשו ב-[[cDNA]] של החלבון ומצאו שהוא [[ביטוי גנים|מתבטא]] ב[[רקמה|רקמות]] נוספות. הם וידאו את הממצא באמצעות [[נוגדנים]] שראו שנקשרים ברקמות שונות.
+החלבון בודד לראשונה במעבדה באמצעות שיטה המבוססת על [[מסיסות]] ב[[דטרגנט]]. החלבון לא התגלה קודם לכן משום שהוא לא נצבע בצביעות חלבונים סטנדרטיות, כגון [[צבעי קומסי]]. הם בודדו וניקו את החלבון בכמויות גדולות מתאי דם אדומים של בני אדם. הם מצאו שהחלבון נפוץ מאוד ושהוא אחד מהמרכזיים שנמצאים בממברנה. הם השתמשו ב-[[cDNA]] של החלבון ומצאו שהוא [[ביטוי גנים|מתבטא]] ב[[רקמה|רקמות]] נוספות. הם וידאו את הממצא באמצעות [[נוגדנים]] שראו שנקשרים ברקמות שונות.
 פיטר אגרה והקולגות שלו איששו את ההשערה שמדובר בתעלות מים באמצעות ניסוי ב-''[[Xenopus laevis]]''. {{ש}}''Xenopus laevis'' היא צפרדע שהיא [[חיית מודל]] במחקרים רבים ושימושית במיוחד במחקר הזה משום שאין בתאים שלה כמעט מעבר של מים, דבר שמאפשר לה לחיות גם ב[[אגם|אגמים]]. בניסוי הם ביטאו את ה-cDNA שמצאו בתאים והשוו אותו לתאים להם הוזרקו מולקולות מים. אחרי כמה ימים, הם הראו כך שבאמת מדובר בתעלה שמעבירה מולקולות מים, משום שכמות מולקולות המים הייתה שווה בשתי הקבוצות אחרי כמה ימים. הם העבירו את אותם תאים לסביבה של [[מים מזוקקים]] ובעוד לתאים להם הזריקו מים לא היה הבדל משמעותי, תאי הניסוי התפוצצו.

זוכי פרס נובל לכימיה
1901–1925	ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
1926–1950	סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
1951–1975	מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
1976–2000	ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
2001 ואילך	נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023)