נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
RonsIQ (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 8: שורה 8:
בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה [[יחסים דיפלומטיים]], מתוך רצון לבסס את מעמדה [[הקהילה הבינלאומית|בקהילה הבינלאומית]], בפרט בשל [[הסכסוך הישראלי-ערבי]]. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות [[אסיה]] ו[[אפריקה]], שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול ה[[קולוניאליזם]]. בשנים [[שנות ה-50 של המאה ה-20|1950–1959]] עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת [[1967]], ערב פרוץ [[מלחמת ששת הימים]], היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם{{הערה|[http://www.mfa.gov.il/mfaheb/aboutus/pages/foreign_relation.aspx התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003], באתר [[משרד החוץ]]}}.
בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה [[יחסים דיפלומטיים]], מתוך רצון לבסס את מעמדה [[הקהילה הבינלאומית|בקהילה הבינלאומית]], בפרט בשל [[הסכסוך הישראלי-ערבי]]. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות [[אסיה]] ו[[אפריקה]], שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול ה[[קולוניאליזם]]. בשנים [[שנות ה-50 של המאה ה-20|1950–1959]] עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת [[1967]], ערב פרוץ [[מלחמת ששת הימים]], היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם{{הערה|[http://www.mfa.gov.il/mfaheb/aboutus/pages/foreign_relation.aspx התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003], באתר [[משרד החוץ]]}}.


בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם [[ברית המועצות]] ועם מרבית מדינות [[הגוש המזרחי|הגוש הקומוניסטי]] אחרי [[מלחמת ששת הימים]] וניתוק היחסים עם מרבית מדינות [[אפריקה]] בעקבות [[מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום כיפור]]. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום [[המלחמה הקרה]] ותחילתו של [[תהליך השלום הישראלי-פלסטיני|תהליך שלום]] בין ישראל לשכנותיה ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת [[מסך הברזל]] הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות ב[[מזרח אירופה]] ו[[מרכז אסיה]], שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]], מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת [[2019 בישראל|2019]] פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית האחרונה שלה, ב[[קיגאלי]] בירת [[רואנדה]], אולם עם אישור [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]] ל[[2019|-2019]] נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות{{הערה|{{דבר ראשון|שי ניר|מי צריך שגרירות בדבלין?|104561|12 בינואר 2018}}}}.{{ש}}
בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם [[ברית המועצות]] ועם מרבית מדינות [[הגוש המזרחי|הגוש הקומוניסטי]] אחרי [[מלחמת ששת הימים]] וניתוק היחסים עם מרבית מדינות [[אפריקה]] בעקבות [[מלחמת יום הכיפורים|מלחמת יום כיפור]]. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום [[המלחמה הקרה]] ותחילתו של [[תהליך השלום הישראלי-פלסטיני|תהליך שלום]] בין ישראל לשכנותיה ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]], התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת [[מסך הברזל]] הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות ב[[מזרח אירופה]] ו[[מרכז אסיה]], שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]], מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת [[2019 בישראל|2019]] פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית ב[[קיגאלי]] בירת [[רואנדה]], אולם עם אישור [[תקציב המדינה (ישראל)|תקציב המדינה]] ל[[2019|-2019]] נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות{{הערה|{{דבר ראשון|שי ניר|מי צריך שגרירות בדבלין?|104561|12 בינואר 2018}}}}.{{ש}} ב-2020, בעקבות חתימת [[הסכמי אברהם|הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי]], הודיע משרד החוץ על כוונה לפתוח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביות{{הערה|[https://www.gov.il/he/departments/news/first_meeting_with_a_team_of_the_uae_and_the_us דיונים ראשונים בדרך לפתיחה הדדית של שגרירויות בישראל ובאיחוד האמירויות ], אתר [[משרד החוץ]], 31 באוגוסט 2020}} ובבחריין{{הערה|{{ישראל היום|שמעון יעיש|בכירים במשרד החוץ: "ישראל תפתח שגרירות בבחריין בהקדם האפשרי"|800201|12 בספטמבר 2020}}}}.
<gallery mode="packed">
<gallery mode="packed">
קובץ:Israeli Embassy Washington DC 3221.JPG|ממוזער|[[שגרירות ישראל בוושינגטון]]
קובץ:Israeli Embassy Washington DC 3221.JPG|ממוזער|[[שגרירות ישראל בוושינגטון]]

גרסה מ־08:35, 4 בנובמבר 2020

המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 77 שגרירויות, 20 קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

רקע

מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948[2]. עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק וז'נבה, כשלצידן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם[3].

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של המאה ה-21, מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל-2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות[4].
ב-2020, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי, הודיע משרד החוץ על כוונה לפתוח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביות[5] ובבחריין[6].

רשימת נציגויות ישראל בעולם

נציגות סוג הנציגות יבשת שנת פתיחה מואמנת ל- האמנה נוספת ראש הנציגות
אבוג'ה שגרירות אפריקה 1993[7] ניגריהניגריה ניגריה ארגון הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) שמעון בן-שושן
אבו דאבי נציגות אסיה 2015[8] האומות המאוחדותהאומות המאוחדות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיות מתחדשות רמי חתן
אביג'אן שגרירות אפריקה 1986[9] חוף השנהבחוף השנהב חוף השנהב בורקינה פאסובורקינה פאסו בורקינה פאסו בניןבנין בנין טוגוטוגו טוגו לאו וינובסקי
אדיס אבבה שגרירות אפריקה 1989[10] אתיופיהאתיופיה אתיופיה בורונדיבורונדי בורונדי רואנדהרואנדה רואנדה רפאל מורב
אוטווה שגרירות אמריקה הצפונית 1953[11] קנדהקנדה קנדה נמרוד ברקן
אוסלו שגרירות אירופה 1955[12] נורווגיהנורווגיה נורווגיה איסלנדאיסלנד איסלנד אלון רוט-שניר
אטלנטה קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1956 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית ענת סולטן-דדון
איסטנבול קונסוליה כללית אסיה 1949[13] טורקיהטורקיה טורקיה ללא
אנקרה שגרירות אסיה 1949[14] טורקיהטורקיה טורקיה ללא
אסמרה שגרירות אפריקה 1993 אריתריאהאריתריאה אריתריאה אסמעיל חאלדי
אקרה שגרירות אפריקה 2011[15] גאנהגאנה גאנה ליבריהליבריה ליבריה שני קופר
אשגבאט שגרירות אסיה 2013[16] טורקמניסטןטורקמניסטן טורקמניסטן בת עדן קייט
אתונה שגרירות אירופה 1990[17] יווןיוון יוון יוסף עמרני
באקו שגרירות אסיה 1993 אזרבייג'ןאזרבייג'ן אזרבייג'ן ג'ורג' דיק
בואנוס איירס שגרירות אמריקה הדרומית 1949[18] ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה גלית רונן
בוגוטה שגרירות אמריקה הדרומית 1960 קולומביהקולומביה קולומביה כריסטיאן קנטור
בודפשט שגרירות אירופה 1989[19] הונגריההונגריה הונגריה יעקב הדס-הנדלסמן
בוסטון קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1965[20] ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית מירון ראובן
בוקרשט שגרירות אירופה 1948 רומניהרומניה רומניה דוד סרנגה
בייג'ינג שגרירות אסיה 1992 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין מונגוליהמונגוליה מונגוליה צבי חפץ
בלגרד שגרירות אירופה 1997[21] סרביהסרביה סרביה מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו יהל וילן
בנגלור קונסוליה כללית אסיה 2012 הודוהודו הודו יהונתן צדקה
בנגקוק שגרירות אסיה 1958[22] תאילנדתאילנד תאילנד קמבודיהקמבודיה קמבודיה מאיר שלמה
ברזיליה שגרירות אמריקה הדרומית 1952[23] ברזילברזיל ברזיל יוסי שלי
ברטיסלאבה שגרירות אירופה 2006 סלובקיהסלובקיה סלובקיה בועז מודעי
בריסל שגרירות אירופה 1949 בלגיהבלגיה בלגיה לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג עמנואל נחשון
בריסל נציגות אירופה 1959[24] האיחוד האירופיהאיחוד האירופי האיחוד האירופי נאט"ונאט"ו נאט"ו אהרון לשנו-יער
ברלין שגרירות אירופה 1965[25] גרמניהגרמניה גרמניה ג'רמי יששכרוף
ברן שגרירות אירופה 1951[26] שווייץשווייץ שווייץ ליכטנשטייןליכטנשטיין ליכטנשטיין יעקב קידר
גואטמלה סיטי שגרירות אמריקה הדרומית 1960 גואטמלהגואטמלה גואטמלה הונדורסהונדורס הונדורס מתניה כהן
גואנגג'ואו קונסוליה כללית אסיה 2009[27] הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין פלג לוי
ז'נבה נציגות אירופה 1949 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם מירב אלון-שחר
דבלין שגרירות אירופה 1993 אירלנדאירלנד אירלנד אופיר קריב
דקר שגרירות אפריקה 1994[28] סנגלסנגל סנגל גינאהגינאה גינאה גינאה ביסאוגינאה ביסאו גינאה ביסאו גמביהגמביה גמביה סיירה לאוןסיירה לאון סיירה לאון קייפ ורדהקייפ ורדה קייפ ורדה רועי רוזנבליט
האג שגרירות אירופה 1949[29] הולנדהולנד הולנד נאור גילאון
האנוי שגרירות אסיה 1993 וייטנאםוייטנאם וייטנאם לאוסלאוס לאוס נדב אשכר
הונג קונג קונסוליה כללית אסיה 1985[30] הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין אהובה שפילר
הלסינקי שגרירות אירופה 1950 פינלנדפינלנד פינלנד אסטוניהאסטוניה אסטוניה חגית בן יעקב
וושינגטון שגרירות אמריקה הצפונית 1948 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית רון דרמר
וילנה שגרירות אירופה 2015[31] ליטאליטא ליטא יוסי לוי
וינה שגרירות אירופה 1949[32] אוסטריהאוסטריה אוסטריה האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית טליה לדור פרשר
ולינגטון שגרירות אוקיאניה 2011[33] ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד טונגהטונגה טונגה סמואהסמואה סמואה איי קוקאיי קוק איי קוק רן יעקובי
ורשה שגרירות אירופה 1990[34] פוליןפולין פולין אלכסנדר בן-צבי
זאגרב שגרירות אירופה 2005 קרואטיהקרואטיה קרואטיה אילן מור
טאיפיי משרד ייצוג אסיה 1993[35] טאיוואןטאיוואן טאיוואן עומר כספי
טביליסי שגרירות אסיה 1993 גאורגיהגאורגיה גאורגיה רן גידור
טוקיו שגרירות אסיה 1953 יפןיפן יפן יפה בן-ארי
טורונטו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1961[36] קנדהקנדה קנדה גלית ברעם אמדור
טירנה שגרירות אירופה 2012 אלבניהאלבניה אלבניה בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה נח גל גנדלר
טשקנט שגרירות אסיה 1992 אוזבקיסטןאוזבקיסטן אוזבקיסטן טג'יקיסטןטג'יקיסטן טג'יקיסטן זהבית בן הלל
יאונדה שגרירות אפריקה 1986[37] קמרוןקמרון קמרון גינאה המשווניתגינאה המשוונית גינאה המשוונית הרפובליקה המרכז אפריקאיתהרפובליקה המרכז אפריקאית הרפובליקה המרכז אפריקאית רן גידור
יאנגון שגרירות אסיה 1953[38] מיאנמרמיאנמר מיאנמר רונן גיל-אור
יוסטון קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1962[39] ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית גלעד כץ
לואנדה שגרירות אפריקה 1994 אנגולהאנגולה אנגולה מוזמביקמוזמביק מוזמביק סאו טומה ופרינסיפהסאו טומה ופרינסיפה סאו טומה ופרינסיפה אורן רוזנבלט
לונדון שגרירות אירופה 1949[40] הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת בריטניה ציפי חוטובלי
לוס אנג'לס קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1949 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית הלל ניומן
לימה שגרירות אמריקה הדרומית 1956[41] פרופרו פרו אסף איכילביץ'
ליסבון שגרירות אירופה 1977[42] פורטוגלפורטוגל פורטוגל רפאל גמזו
מדריד שגרירות אירופה 1986[43] ספרדספרד ספרד אנדורהאנדורה אנדורה רודיקה רדיאן-גורדון
מומבאי קונסוליה כללית אסיה 1953[44] הודוהודו הודו יעקב פינקלשטיין
מונטווידאו שגרירות אמריקה הדרומית 1948 אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי יועד מגן
מונטריאול קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1949[45] קנדהקנדה קנדה דוד לוי
מוסקבה שגרירות אירופה 1991[46] רוסיהרוסיה רוסיה גרי קורן
מיאמי קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1982[47] ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית ליאור חייט
מינכן קונסוליה כללית אירופה 2011[48] גרמניהגרמניה גרמניה סנדרה סימוביץ'
מינסק שגרירות אירופה 1993[49] בלארוסבלארוס בלארוס אלכס גולדמן-שיימן
מנילה שגרירות אסיה 1962[50] הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים רפאל הרפז
מקסיקו סיטי שגרירות אמריקה הצפונית 1953[51] מקסיקומקסיקו מקסיקו איי בהאמהאיי בהאמה איי בהאמה בליזבליז בליז צבי טל
נורסולטן שגרירות אסיה 1992 קזחסטןקזחסטן קזחסטן קירגיזסטןקירגיזסטן קירגיזסטן ליאת וקסלמן
ניו דלהי שגרירות אסיה 1992 הודוהודו הודו סרי לנקהסרי לנקה סרי לנקה רון מלכא
ניו יורק קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1948 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית דני דיין
ניו יורק נציגות אמריקה הצפונית 1949 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם גלעד ארדן
ניירובי שגרירות אפריקה 1963[52] קניהקניה קניה האומות המאוחדותהאומות המאוחדות מוסדות האו"ם אוגנדהאוגנדה אוגנדה טנזניהטנזניה טנזניה מלאווי מלאווי מלאווי סיישלסיישל סיישל עודד יוסף
ניקוסיה שגרירות אסיה 1961[53] קפריסיןקפריסין קפריסין שמואל רבל
סאו פאולו קונסוליה כללית אמריקה הדרומית 2010[54] ברזילברזיל ברזיל אלון לביא
סופיה שגרירות אירופה 1990[55] בולגריהבולגריה בולגריה יורם אלרון
סיאול שגרירות אסיה 1992[56] קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית קוריאה הדרומית עקיבא תור
סינגפור שגרירות אסיה 1969[57] סינגפורסינגפור סינגפור מזרח טימורמזרח טימור מזרח טימור שגיא קרני
סן חוזה שגרירות אמריקה הדרומית 1966[58] קוסטה ריקהקוסטה ריקה קוסטה ריקה ניקרגואהניקרגואה ניקרגואה אל סלוודוראל סלוודור אל סלוודור אורן בראל
סן פרנסיסקו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1962 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית שלומי קופמן
סנטו דומינגו שגרירות אמריקה הדרומית 1964 הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית אנטיגואה וברבודהאנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה ג'מייקהג'מייקה ג'מייקה גרנדהגרנדה גרנדה דומיניקהדומיניקה דומיניקה האיטיהאיטי האיטי דני בירן
סנטיאגו דה צ'ילה שגרירות אמריקה הדרומית 1950[59] צ'ילהצ'ילה צ'ילה מרינה רוזנברג
סנקט פטרבורג קונסוליה כללית אירופה 2011 רוסיהרוסיה רוסיה
עמאן שגרירות אסיה 1994 ירדןירדן ירדן אמיר ויסברוד
פנמה סיטי שגרירות אמריקה הדרומית 1965 פנמהפנמה פנמה סורינאםסורינאם סורינאם גיאנהגיאנה גיאנה טרינידד וטובגוטרינידד וטובגו טרינידד וטובגו ברבדוסברבדוס ברבדוס רדא מנצור
פראג שגרירות אירופה 1990[60] צ'כיהצ'כיה צ'כיה דניאל מרון
פרטוריה שגרירות אפריקה 1950[61] דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה לסוטולסוטו לסוטו סווזילנדסווזילנד סווזילנד מאוריציוסמאוריציוס מאוריציוס ליאור קינן
פריז שגרירות אירופה 1949[62] צרפתצרפת צרפת מונקומונקו מונקו עליזה בן-נון
פריז נציגות אירופה 1964 האומות המאוחדותהאומות המאוחדות אונסק"ו OECD אלי לב
(מיועד ל-OECD: חיים אסרף)
צ'נגדו קונסוליה כללית אסיה 2014 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין רן פלג
קהיר שגרירות אפריקה 1980 מצריםמצרים מצרים אמירה אורון
קופנהגן שגרירות אירופה 1952 דנמרקדנמרק דנמרק בנימין דגן
קטמנדו שגרירות אסיה 1961 נפאלנפאל נפאל חנן גודר
קיגאלי שגרירות אפריקה 2019[63] רואנדהרואנדה רואנדה רון אדם
קיטו שגרירות אמריקה הדרומית 1964 אקוודוראקוודור אקוודור זאב הראל
קייב שגרירות אירופה 1993 אוקראינהאוקראינה אוקראינה יואל ליאון
קנברה שגרירות אוקיאניה 1950[64] אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה פיג'יפיג'י פיג'י פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה מרק סופר
רומא שגרירות אירופה 1949[65] איטליהאיטליה איטליה סן מרינוסן מרינו סן מרינו, ארגון המזון והחקלאות דרור אידר
רומא שגרירות אירופה 1994 קריית הוותיקןקריית הוותיקן קריית הוותיקן אורן דוד
ריגה שגרירות אירופה 1992 לטביהלטביה לטביה אורלי גיל
סטוקהולם שגרירות אירופה 1950 שוודיהשוודיה שוודיה אילן בן-דב
שיקגו קונסוליה כללית אמריקה הצפונית 1952 ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית אביב עזרא
שאנגחאי קונסוליה כללית אסיה 1995 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין אדוארד שפירא

שגרירים ניידים

מקום מושבו/ה מואמן/ת ל- שגריר מכהן
ירושלים ארמניהארמניה ארמניה מולדובהמולדובה מולדובה אלי בלוצרקובסקי
ירושלים מלטהמלטה מלטה סלובניהסלובניה סלובניה אייל סלע
ירושלים מקדוניהמקדוניה מקדוניה דן אוריין
ירושלים דרום סודאןדרום סודאן דרום סודאן חנן גודר
ירושלים איי מרשלאיי מרשל איי מרשל איי שלמהאיי שלמה איי שלמה[66] ונואטוונואטו ונואטו טובאלוטובאלו טובאלו פיג'יפיג'י פיג'י פפואה גינאה החדשהפפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה מיקרונזיהמיקרונזיה מיקרונזיה נאורונאורו נאורו פלאופלאו פלאו קיריבטיקיריבטי קיריבטי טיבור שלו-שלוסר
ירושלים הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו גבוןגבון גבון מדגסקרמדגסקר מדגסקר לא מאויש
ירושלים זמביהזמביה זמביה בוטסואנהבוטסואנה בוטסואנה נמיביהנמיביה נמיביה זימבבואהזימבבואה זימבבואה גרשון קידר
ירושלים סנט קיטס ונוויססנט קיטס ונוויס סנט קיטס ונוויס סנט לוסיהסנט לוסיה סנט לוסיה סנט וינסנט והגרנדיניםסנט וינסנט והגרנדינים סנט וינסנט והגרנדינים

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו

נציגות סוג יבשת מואמנת ל- שנת פתיחה שנת סגירה הסיבה לסגירה
דאלאס קונסוליה כללית אמריקה הצפונית ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 1960 1962 פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן קונסוליה כללית אירופה גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרמניה המערבית 1955 1967 העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון
קונקרי שגרירות אפריקה גינאהגינאה גינאה 1959 1967[67] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם קונסוליה כללית אירופה הולנדהולנד הולנד 1949 1970
קמפלה שגרירות אפריקה אוגנדהאוגנדה אוגנדה 1962 1972 ניתוק יחסים מצד אידי אמין
פור לאמי שגרירות אפריקה צ'אדצ'אד צ'אד 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
ברזוויל שגרירות אפריקה הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
ניאמי שגרירות אפריקה ניז'רניז'ר ניז'ר 1961 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
במאקו שגרירות אפריקה מאלימאלי מאלי 1960 1972 ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
לומה שגרירות אפריקה טוגוטוגו טוגו 1962[68] 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
הוואנה שגרירות אמריקה הצפונית קובהקובה קובה 1960 1973 ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
טננריב שגרירות אפריקה מדגסקרמדגסקר הרפובליקה המלגשית 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לאגוס שגרירות אפריקה ניגריהניגריה ניגריה 1960 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
בנגי שגרירות אפריקה הרפובליקה המרכז-אפריקאיתהרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
קוטונו שגרירות אפריקה בניןבנין דהומיי 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ואגאדוגו שגרירות אפריקה וולטה עיליתוולטה עילית וולטה עילית 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם שגרירות אפריקה טנזניהטנזניה טנזניה 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
לוסקה שגרירות אפריקה זמביהזמביה זמביה 1964 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פריטאון שגרירות אפריקה סיירה לאוןסיירה לאון סיירה לאון 1961 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
ליברוויל שגרירות אפריקה גבוןגבון גבון 1963 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
מונרוביה שגרירות אפריקה ליבריהליבריה ליבריה 1957 1973 ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
פנום פן שגרירות אסיה קמבודיהקמבודיה קמבודיה 1967[69] 1975[70] הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
טהראן שגרירות אסיה איראן (1979-1964)איראן (1979-1964) איראן 1964 1979[71] ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האסלאמית
יוהנסבורג קונסוליה כללית אפריקה דרום אפריקה (1928-1994)דרום אפריקה (1928-1994) דרום אפריקה 1949 1980
ביירות נציגות אסיה לבנוןלבנון לבנון 1982[72] 1984 ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית
פורט או פרינס שגרירות אמריקה הצפונית האיטיהאיטי האיטי 1973 1990
קולומבו "מדור אינטרסים"[73] אסיה סרי לנקהסרי לנקה סרי לנקה 1983 1990 ניתוק יחסים
ציריך קונסוליה כללית אירופה שווייץשווייץ שווייץ 1949 1990[74] סיבות תקציביות[75]
קינגסטון שגרירות אמריקה הצפונית ג'מייקהג'מייקה ג'מייקה 1975[76] 1995~[77] סיבות תקציביות
סובה שגרירות אוקיאניה פיג'יפיג'י פיג'י 1987 1995~[77] סיבות תקציביות
טגוסיגלפה שגרירות אמריקה הדרומית הונדורסהונדורס הונדורס 1986 1995~[77] סיבות תקציביות
מילאנו קונסוליה כללית אירופה איטליהאיטליה איטליה 1967[78] 1996[79] סיבות תקציביות
מבבנה שגרירות אפריקה סווזילנדסווזילנד סווזילנד 1968[80] 1996 סיבות תקציביות
לילונגווה שגרירות אפריקה מלאווימלאווי מלאווי 1964[81] 1997 סיבות תקציביות
רבאט משרד קישור אפריקה מרוקומרוקו מרוקו 1994[82] 2000[83] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
תוניס נציגות אפריקה תוניסיהתוניסיה תוניסיה 1996[82] 2000[84] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
מסקט נציגות מסחרית אסיה עומאןעומאן עומאן 1996[82] 2000[85] ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
אלכסנדריה קונסוליה כללית אפריקה מצריםמצרים מצרים 1982[86] 2002[87] סיבות תקציביות
הררה שגרירות אפריקה זימבבואהזימבבואה זימבבואה 2002[88] סיבות תקציביות
סידני קונסוליה כללית אוקיאניה אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה 1949 2002[88] סיבות תקציביות
ריו דה ז'ניירו קונסוליה כללית אמריקה הדרומית ברזילברזיל ברזיל 1949 2002[88] סיבות תקציביות
קינשאסה שגרירות אפריקה
קונגו (1960-1971)
קונגו (1960-1971)
זאירזאיר הרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זאיר / קונגו
1982[89] 2003
לה פאס שגרירות אמריקה הדרומית בוליביהבוליביה בוליביה 1975 2003 סיבות תקציביות
קראקס שגרירות אמריקה הדרומית ונצואלהונצואלה ונצואלה 1958 2009[90] ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
נואקשוט שגרירות אפריקה מאוריטניה (1959–2017)מאוריטניה (1959–2017) מאוריטניה 1999 2009 ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
מרסיי קונסוליה כללית אירופה צרפתצרפת צרפת 1951 2015 סיבות תקציביות
פילדלפיה קונסוליה כללית אמריקה הצפונית ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 1964[91] 2015 סיבות תקציביות
סן סלוודור שגרירות אמריקה הדרומית אל סלוודוראל סלוודור אל סלוודור 1974[92] 2016[93] סיבות תקציביות
אסונסיון שגרירות אמריקה הדרומית פרגוואיפרגוואי פרגוואי 2015[94] 2018[95] הוראת נשיא פרגוואי על העברת שגרירות ארצו מירושלים

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
  2. ^ תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
  3. ^ התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
  4. ^ שי ניר, ‏מי צריך שגרירות בדבלין?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בינואר 2018
  5. ^ דיונים ראשונים בדרך לפתיחה הדדית של שגרירויות בישראל ובאיחוד האמירויות , אתר משרד החוץ, 31 באוגוסט 2020
  6. ^ שמעון יעיש, בכירים במשרד החוץ: "ישראל תפתח שגרירות בבחריין בהקדם האפשרי", באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2020
  7. ^ ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
  8. ^ "פריצת דרך: ישראל פותחת נציגות דיפלומטית רשמית באבו דאבי", באתר וואלה!‏, 27 בנובמבר 2015
  9. ^ השגרירות נפתחה באביג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
  10. ^ שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
  11. ^ עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
  12. ^ תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
  13. ^ הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
  14. ^ הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה. במאי 2018, בעקבות העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והאירועים ברצועת עזה, החליטה טורקיה לגרש את שגריר ישראל משטחה.
  15. ^ שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  16. ^ ההחלטה לפתוח שגרירות באשגבאט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
  17. ^ החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  18. ^ נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
  19. ^ נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  20. ^ ידיעה בעיתון כאן
  21. ^ נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
  22. ^ ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
  23. ^ נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
  24. ^ נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
  25. ^ שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
  26. ^ כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
  27. ^ הודעה באתר משרד החוץ
  28. ^ ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
  29. ^ בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
  30. ^ ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  31. ^ כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
  32. ^ נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
  33. ^ השגרירות בוולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
  34. ^ צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
  35. ^ המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287-292
  36. ^ הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
  37. ^ שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
  38. ^ הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
  39. ^ החליפה את הקונסוליה בדאלאס
  40. ^ נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
  41. ^ צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
  42. ^ משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
  43. ^ בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
  44. ^ עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
  45. ^ ידיעה בעיתון כאן
  46. ^ ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
  47. ^ ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
  48. ^ הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עליה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
  49. ^ השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
  50. ^ החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
  51. ^ ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
  52. ^ בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
  53. ^ על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
  54. ^ קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
  55. ^ נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  56. ^ שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
  57. ^ במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
  58. ^ שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
  59. ^ נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
  60. ^ נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
  61. ^ ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
  62. ^ כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
  63. ^ נציגות ישראלית פעלה ברואנדה בין השנים 1962 ל-1973, אך נסגרה עקב ניתוק היחסים בין המדינות בעקבות מלחמת יום כיפור. היחסים חודשו בשנות ה-80 של המאה ה-20. ב-2017, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, הודיעה ישראל על כוונתה לפתוח שגרירות בקיגלי ובפברואר 2019 הגיש שגריר ישראל רון אדם את כתב האמנתו לממשלת רואנדה (איתמר אייכנר, ישראל פתחה לראשונה שגרירות ברואנדה, באתר ynet, ‏22 בפברואר 2019).
  64. ^ מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
  65. ^ ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
  66. ^ Israel explores areas to help SI, The Islandsun Daily News, ‏2018-01-25 (באנגלית)
  67. ^ לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב 5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
  68. ^ נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
  69. ^ רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
  70. ^ משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
  71. ^ חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
  72. ^ דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
  73. ^ יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179-189
  74. ^ ראו למשל כאן
  75. ^ בדיון שהתקיים בכנסת ב-11 במאי 1993 נתן שר החוץ, שמעון פרס, את ההסבר הבא: "ההחלטה לסגור את הקונסוליה בציריך נובעת מכך שהמרחק בין ברן לבין ציריך הוא קטן יותר, למשל, מהמרחק שבין מוסקבה לבין לנינגרד. אם אתה שואל אותי, הגיוני יותר לפתוח קונסוליה בלנינגרד, או בפטרוגרד, שבהן יש גם יהודים וגם מסחר. אנחנו אפילו מתכוונים לפתוח קונסוליה בשנחאי, מפני שהמרחק בין בייג'ינג לבין שנחאי גדול יותר מאשר המרחק בין ברן לבין ציריך, וגם האפשרויות הן חדשות ומרתקות. אנחנו עושים מיפוי חדש של הקונסוליות, מפני שבדרך הטבע אין לנו תקציב לענות על כל הצרכים הרבים שיש לנו."
  76. ^ ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
  77. ^ 1 2 3 ראו ידיעה כאן
  78. ^ עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילאנו קונסול כבוד.
  79. ^ על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
  80. ^ מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
  81. ^ גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
  82. ^ 1 2 3 המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
  83. ^ תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
  84. ^ הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
  85. ^ קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
  86. ^ ידיעה בעיתון הניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
  87. ^ דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
  88. ^ 1 2 3 אתר משרד החוץ
  89. ^ שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.
  90. ^ רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
  91. ^ מעריב, 11 ביוני 1964
  92. ^ ראו כאן
  93. ^ איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
  94. ^ צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
  95. ^ איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות, פרגוואי הודיעה על החזרת השגרירות לת"א; נתניהו סוגר את השגרירות, באתר ynet, ‏5 בספטמבר 2018