זורואסטריות

סמל הזורואסטריות', הפרוואשי

זורואסטריות, המכונה גם זורואסטריאניזם, אמגושיות, מזדאיזם או דת זרתוסטרא היא דת פרסית עתיקה שנוסדה במאה ה-14 או ה-13 לפנה"ס במרכז אסיה על-ידי זרתוסטרא. קהילות מאמינים של דת זו קיימות היום בעיקר באיראן ובהודו והן מונות כמה מאות אלפי בני-אדם.

הזורואסטריות הייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית על גלגוליה השונים, עד הכיבוש הערבי-מוסלמי במאה ה-8 לספירה.

עקרונות הדת

הרעיון המרכזי בדת הזורואסטרית הוא הבחנה דיכוטומית בין טוב לרע, כשעל האדם לסייע בהשלטת הטוב על הרע. העולם הגשמי נוצר כזירת מלחמה בין הטוב והרע, ובו טוב ורע יכולים להתערבב. כל הטוב בעולמנו נברא על ידי האל הראשי, אַהוּרַה-מַזְדָא, הנקרא בפרסית אמצעית אוֹהְרמַזד. כל הרע נברא על ידי הישות הרעה, אַנְגרַה-מַניוּ, הנקרא בפרסית אמצעית אַהְרֵימַן. במימד הרוחני הטוב והרע הם נפרדים. לכן עיקרון נוסף של הדת הזורואסטרית הוא הבחנה בין המימד הגשמי (פרסית אמצעית גֵיתִיג) למימד הרוחני (מֵינוֹג). האור והאש נבראו על ידי אהורה-מזדא, ולכן הם מסמלים את הטוב. היעדר אור, כלומר חושך, מסמל את הרע. לפיכך האש היא מרכיב חשוב בפולחן הזורואסטרי, ולכן הזורואסטרים נקראים (בטעות!) "עובדי אש".

תפילה ומנהגים

מדורת אש ניצבת במרכז המקדשים הזורואסטריים, והמתפללים פונים אליה בזמן התפילה. נהוגות חמש תפילות בכל יום. התפילות כוללות מזמורים מה"גאת'ות" (מזמורים שחיבר זרתוסטרא, ראו להלן), וכן התרה וקשירה של שרוך הקשור תמיד סביב מותניו של המאמין ומחובר לחולצתו. טקסי טהרה מתקיימים לפני התפילה, והם כוללים רחצת הגוף. לכלוך נחשב לקשור ברוע ולכן יש הקפדה יתרה על ניקיון בזורואסטריות. כיוון שאש ואור נחשבים לביטוי לטוב, לא מקובל לכבות נר, אלא להמתין לדעיכתו מאליו. בעת הדלקת אש מקובל לומר תפילה.

דיני טומאה וטהרה

מכיוון שהטוב והרע נמצאים במלחמה מתמדת, חשוב מאוד לשמות על טהרה. הזורואסטרים מפורסמים בדיני הנידה ובדיני טומאת המת שלהם.

הווסת היא המצאה של אהרימן, הישות הרעה. היא נבראה על מנת להחליש את הנשים כדי שלא יילחמו ברוע. בזמן הווסת, האישה נתונה לשליטתו של אהרימן ולכן היא טמאה. נידות היו סגורות בבקתה נפרדת או בחדר נפרד, ללא חלונות כדי שמבטן לא יטמא את השמש, הירח והכוכבים. אסור היה להן ללבוש את בגדיהן הרגילים אלא רק תכריכים. כדי שלא יהיו חזקות בזמן זה, היה עליהן לאכול מעט מאוד, בכפפות, מצלחת מתכת (שאינה יסוד מקודש). את השיירים היו משמידים. יומיים לאחר תום הווסת, או תשעה ימים לאחר הופעתה, היה על האישה להיטהר באמצעות טבילה ב"גוֹ-מֶז" - שתן של פר שעמד חצי שנה בשמש לשם טיהור.

את המתים לא ניתן לקבור באדמה, כי זה יטמא את האדמה. לא ניתן להשליך אותה לנהר או לים, כי זה יטמא את המים. לא ניתן לשרוף אותה, כי זה יטמא את האש. גוויית האדם המת נלקחת למבנה חסר גג בשם דַכְ'מָה, ועוף השמיים אוכל את בשר המת. העצמות שנותרו מטוהרות באור השמש כחצי שנה, ולאחר מכן מותר לקבור אותן. מנהגי טומאת המת של הדת הזורואסטרית הקנו לה שם של דת אקולוגית. כיום מותר לשרוף את המת בחשמל, שאינו יסוד מקודש בדת הזורואסטרית.

חגים ומועדים

לוח השנה הזורואסטרי הוא לוח שנה שמשי. גרסה של לוח השנה הזה עדיין מקובלת באופן רשמי באיראן. גרסה זו משמשת גם בסיס לכתיבת הורוסקופים באסטרולוגיה המודרנית. קיימות שתי גרסאות נוספות של לוח השנה המשמשות אחדות מהקהילות הזורואסטריות. על-פי הלוח הנהוג היום באיראן, מתחילה השנה בשנייה המדויקת של ההשתוות האביבית (20 או 21 במרץ על-פי הלוח הגריגוריאני). יום זה מכונה "נוֹ-רוּז" ("יום חדש", בפרסית: نوروز), והוא פותח את חגיגות השנה החדשה, הנהוגות היום באיראן גם בקרב מוסלמים. מלבד הנורוז ישנם עוד שישה חגים שחובה על המאמין הזורואסטרי לציין. מועדים אחרים הם בגדר רשות. כל אחד מהחגים הראשיים נמשך בדרך-כלל חמישה ימים.

הספרות הדתית

האווסטה והגאת'ות

הספר הקדוש לזורואסטרים הוא האווסטה (Avesta, בפרסית: اوستا). האווסטה כוללת בעיקר מזמורים ותפילות בשפה המכונה "אווסטית", כיוון שאינה מוכרת משום מקור אחר. זוהי שפה איראנית עתיקה. 17 מהמזמורים, שנכתבו בידי זרתוסטרא עצמו, מכונים גאת'ות (בפרסית: گات‌ها באנגלית: Gathas; ביחיד: גאת'ה, אווסטית gāθa "מזמור"). מחבריהם של יתר המזמורים אינם ידועים. במשך דורות רבים נמסרה האווסטה בעל-פה. גם בתקופה שבה השפה הפרסית כבר נכתבה, העלאת האווסטה על הכתב נחשבה חילול קודש משום שכך מעבירים אותה מהמימד הרוחני למימד הגשמי, שבו טוב ורע יכולים להתערבב. בתקופת האימפריה הסאסאנית הועלתה האווסטה על הכתב באלפבית שהומצא במיוחד למטרה זו. ההצדקה לכך הייתה מלחמות וכיבושים רבים שסיכנו את העברתה של האווסטה בעל פה. האווסטה הסאסאנית כללה 24 כרכים, וחלקים ממנה אף תורגמו לפהלווי (הניב הזורואסטרי של פרסית-אמצעית ששימש שפת הממלכה הרשמית באותה תקופה) בצד הטקסט המקורי. רוב האווסטה הסאסאנית אבדה במהלך הדורות, כך שהאווסטה המודרנית כוללת רק קטעים מעטים ממנה. כתב היד העתיק ביותר של האווסטה המודרנית הוא משנת 1323.

הספרות המשנית וספרות הזנד

ספרות משנית זורואסטרית רבה נכתבה בלשון הפהלווית, הניב הזורואסטרי של הפרסית התיכונה, בתקופת האימפריה הסאסאנית. חשוב לציין בעיקר את הדינקרד "מעשי הדת", "בונדהישן" ואת ה"ריוויאת". הראשון מהווה למעשה סדרה של תשעה ספרים אשר נכתבו ככל הנראה במאה התשיעית, וכונו על ידי חוקרים בשם "אנציקלופדיה מזדאית". המונח זנד תירגומו לעברית "פרשנות". ספרות הזנד היא ספרות פרשנית לאווסטא בעיקרה, הכתובה בפהלווי. בין הדיונים בספרות זו ניתן למצוא פירושים אודות דרך לימוד הכתבים הדתיים ועריכת הטקסים הדתיים הזורואסטריים. ברוב כתבי הזנד ניתן למצוא תרגום מילולי למדי של הטקסט האווסטי ולאחר מכן (לעתים אף בתוך התרגום) פירושים וביאורים למונחים שונים ופרשנויות, לעתים תוך הבאת יותר מדיעה אחת או מקור אחד (פעמים רבות מובאת דיעה נוספת תוך ציון הנוסחה "יש האומרים כך:...", ולעתים תוך ציון הסמכות עצמה).

האם הזורואסטריות דת מונותאיסטית?

יש הרואים בזורואסטריות דת מונותאיסטית, אולם יש מחלוקת על ההשקפה הזאת. המוסלמים שכבשו את פרס ראו את הזורואסטרים כחלק מ"עם הספר" (أهل الكتاب), כלומר בני דתות מונותאיסטיות שאינם פאגאנים ולפיכך רשאים לחסות בשלטון המוסלמי. המחקר האירופי המודרני של הזורואסטריות, מראשית המאה ה-18 ואילך, ניסה תחילה להראות כי זורואסטר היה נביא מונותאיסט שרעיונותיו עוותו וסולפו במשך הזמן, אולם דעה זו אינה מקובלת עוד, ורוב החוקרים דווקא מצביעים על המשכיות והתמדה של הרעיונות והמנהגים הזורואסטרים לאורך הדורות.

זורואסטריות ויהדות

הדת הזורואסטרית הייתה דת מרכזית ונפוצה בתקופת התגבשותה של היהדות מחד, והאיסלאם מאידך. בשתי הדתות האלה אפשר למצוא הדים לפולמוס עם הזורואסטריות. אחד הפולמוסים האלה מופיע בספר ישעיהו: "כֹה אָמַר ה' לִמְשִיחוֹ לְכוֹרֶשׁ (...) כִי-אֶפֶס בִלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶה." (ישעיהו פרק מ"ה, פסוקים א'-ז')

הדת הזורואסטרית השפיעה רבות על היהדות: רעיונות כמו שטן, חיים שלאחר המוות, אחרית הימים ומשיח כמושיע מיתולוגי עתידי, הגיעו אלינו מדת זו. הם נמצאים ביהדות רק החל משיבת ציון - ספרי בית שני של המקרא, והתורה שבעל-פה.

זורואסטרים מפורסמים

• פרדי מרקיורי - סולן הלהקה הבריטית קווין.
• זובין מהטה - המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

לקריאה נוספת

• בויס, מרי (1984). "זורואסטריזם", בתוך: הינלס, ג'ון ר. (עריכה), לקסיקון לדתות בנות זמננו, עברית: משה שרון, עריכה מדעית למהדורה העברית: צ. ורבלובסקי, כתר הוצאה לאור 1992.

• איראנו-יודאיקה I-V , שאול שקד ואמנון נצר (עריכה), מכון בן צבי, ירושלים 1982-2003.